ארבעה אבות נזיקין
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"א, פסוק י"ח–פרק כ"ב, פסוק ה' |
|---|---|
| משנה | מסכת בבא קמא |
| תלמוד בבלי | מסכת בבא קמא |
| תלמוד ירושלמי | מסכת בבא קמא |
| משנה תורה | ספר נזיקין |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן שפ"ח–חושן משפט, סימן תי"ט |
  | |
ארבעה אבות נזיקין הם הסוגים העיקריים של גורמי נזק על פי המשפט העברי. חז"ל מנו את אבות נזיקין על פי הפסוקים בפרשת משפטים (שמות כ"א - כ"ב) ובפרשת אמור (ויקרא כ"ד).
המשנה הראשונה במסכת בבא קמא מונה ארבעה אבות נזיקין ומכנה אותם בשמות "שור", "בור", "מבעה" ו"הבער" (מספר האבות ושמותם אינם נזכרים במקרא). לכל אחד מהאבות ישנם פרטי דינים ייחודים לו, והם הבסיס להלכות הנזיקין בהלכה היהודית. לכל אב נזיקין יש גם 'תולדות' – גורמי נזק שדומים לו בתכונתם ומהותם, ולכן הלכותיהם זהים להלכותיו.
על פי התלמוד, מספרם של אבות הנזיקין אינו 4 אלא 6, והם אדם, קרן, שן ורגל, אש ובור, והאמוראים נחלקו כיצד להסביר את המספר ארבע המופיע במשנה. הכוונה במניין זה הוא לאבות שיש להם תולדות. בתלמוד מובאות ברייתות המונות 13 או 24 אבות נזיקין, ונטען שאף הן החסירו חלק מאבות הנזיקין, אולם הכוונה היא לסוגי נזיקין שונים שחלה עליהם חובת תשלום, ולא לאבות טיפוס של סוגי נזיקין[1].
הפרשות בתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרשת משפטים ישנן ארבע פרשיות שבהן מדובר על דין הפגיעה בממון הזולת:
1. בור
וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם, כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.
2. קרן
וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.
3. שן ורגל
כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר, מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.
חז"ל דרשו פסוק זה באופן הבא: "ושלח - זה הרגל... ובער - זו השן"[2]. דהיינו, מתוארים בפסוק שתי דרכי היזק - היזק אכילת הבהמה, והיזק דריסת רגלה[3].
4. אש
כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה.
דין נוסף של פגיעה בממון הזולת מופיע בפרשת אמור:
5. אדם המזיק
וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.
המחלוקת בפירוש המשנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוגע לזהות האבות בור והבער – אש המוזכרים במשנה אין מחלוקת, אולם ישנה מחלוקת אמוראים לאילו אבות נזיקין מכוונות המילים שור ומבעה שמופיעות במשנה.
בתלמוד הבבלי[4] מובאות שתי דעות בנושא: לפי רב, "שור" הוא אב טיפוס לכל נזקי בעלי החיים שברשות האדם, והוא כולל את שלושת האבות, קרן, שן ורגל, ו"מבעה" הוא אדם המזיק. לדבריו, מקור הכינוי "מבעה" הוא במילה הארמית בעיא - בקשה או תפילה, שזו פעולה שנעשית על ידי בני אדם. לפי דעה זו כל ששת אבות הנזיקין מוזכרים במשנה.
לפי שמואל, "שור" הוא אב הנזיקין רגל, בעוד מבעה הוא אב הנזיקין שן. שמואל ביסס את פירושו על הפסוק ”אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו” (עובדיה, א', ו'), כאשר הוא מפרש שכוונת המילה "נבעו" היא "התגלו". לכן, הביטוי "מבעה" מתאים לתיאור השן שהיא איבר שמתגלה רק כאשר הבהמה פותחת את פיה. לדעתו, האב אדם אינו מופיע במשנה כיוון שהיא עוסקת רק בנזקי ממון, והאב קרן אינו מוזכר במשנה כיוון שאין חייבים על היזקה שרק על נזקי קרן של שור מועד משלמים נזק שלם, בעוד שור תם משלם חצי נזק.
בתלמוד הירושלמי[5] מובאת שיטה נוספת, לפיה אב הנזיקין "שור" הוא "קרן", בעוד "שן" ו"רגל" כלולים באב הנזיקין "מבעה". לשיטת הירושלמי מובן לשון המשנה, הקוראת לקרן שור ולשן ורגל מבעה, כלשון התורה, בה דין קרן פותח במילים "כי יגח שור איש", ואילו דיני שן ורגל נלמדים מהפסוק "כי יבער איש שדה או כרם, ושילח את בעירו וביער בשדה אחר", התנא אם כן שינה מלשון התורה ולא כתב "מבער" אלא "מבעה" כדי שלא לבלבל בין אב זה לאב הבא אחריו – הבער. בנוסף לכך, לפי שיטה זאת, ניתן לייחס כל אחד מארבעת אבות הנזיקין לפרשיה אחת בתורה, ואין צורך לאחד כמה פרשיות תחת אב אחד, או לפצל פרשיה לשני אבות נפרדים – כפי שקורה לשיטות התלמוד הבבלי.
מהותם של האבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרן (אב נזיקין)
קרן הוא אב טיפוס לכל נזקי הבהמה שבהם הבהמה מתכוונת להזיק. הדוגמה העיקרית ל'קרן' הוא שור הנוגח בקרניו. בהמה שהזיקה ב'קרן' משלם בעליה רק את מחצית הנזק, ('חצי נזק') היות שאין דרך הבהמה להזיק ללא תועלת, ובעליה יכול לטעון שלא היה יכול לשער שיקרה מצב כזה. ('שור תם') אולם אם הבהמה הזיקה יותר משלוש פעמים בשלושה ימים שונים, (שור נגח/שור מועד) ובעליה קיבל התראה בבית דין לשמור על בהמתו לאחר כל נזק, הבהמה נעשית מועדת ובעליה משלם תשלום מלא על נזקיה, ('נזק שלם') מאחר שעליו האחריות לשומרה בשמירה מעולה על מנת שלא תזיק שוב. תולדות הקרן הם פעולות שונות הנעשות רק על מנת להזיק כגון דחיפה, בעיטה, נשיכה, ורביצה על כלים.
שן ורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שן ורגל
שן הוא אב טיפוס לכל נזקי הבהמה שיש לבהמה הנאה מהם (בלשון התלמוד, "יש הנאה להיזקה"), בעיקר נזקי אכילתה, בדומה לרגל, גם על נזקי שן חייב בעליה לשלם תשלום מלא רק אם הזיקה ברשותו של הניזק ולא אם הזיקה ברשות הרבים, שם על בעל האוכל לשמור על רכושו מפני הבהמות. תולדות אב הנזיקין 'שן' הם לדוגמה בהמה שהתחככה בכותל להנאתה והפילה אותו, או בהמה שהתגלגלה להנאתה על פירות או עשתה צריכה עליהם וטינפה אותם.
רגל הוא אב טיפוס לכל סוגי הנזיקין שנגרמים על ידי הילוכה הרגיל של הבהמה, ללא כוונה להזיק וללא הנאה מההיזק. בהמה שהזיקה בדרך הילוכה, כגון שדרסה בהילוכה כלים, ברשות פרטית של הניזק - חייב בעליה לשלם תשלום מלא ('נזק שלם') על נזקיה. אולם אם הזיקה ברשות הרבים, פטור בעליה מתשלום היות שעל בעל הכלים לשמור על כליו מפני הבהמות ברשות הרבים, ובמקרה וניזוקה הבהמה מהכלים, עליו אף לשלם לבעל הבהמה. תולדות אב הנזיקין 'רגל' הם נזקים שנגרמו על ידי שיער הבהמה או כלים המונחים עליה כגון רסן ואוכף, או על ידי קרון שאותה גררה. אולם אם הזיקה הבהמה בעקיפין, על ידי צרורות אבנים שניתזו בדרך הילוכה, פגעו בכלים ושברו אותם, משלם בעל הבהמה רק את מחצית הנזק שנגרם לכלים, דבר זה הוא הלכה למשה מסיני.
בור
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – בור (אב נזיקין)
בור הוא אב טיפוס לכל מכשול ותקלה שגרם אדם ברשות הרבים, שעומד במקומו ולא זז (בניגוד לאבות הנזקין האחרים, שכולם מהלכים) ושאחרים עלולים להפגע ממנו. המקרה הקלאסי של 'בור' הוא בור שאדם חופר ברשות הרבים ללא רשות. לאחר שנוצר ה'בור', על האדם שיצרו מוטל החובה לסלק את המכשול מרשות הרבים, והוא חייב על כל נזק שנגרם כתוצאה ממנו, ואין לו רשות להפקיר את נזקיו.
תולדות הבור הם חפצי אדם שהונחו ברשות הרבים, כגון אבן, סכין או משא, ואחרים ניזוקו מהם, ומהם דווקא, ולא שנתקלו בהם וניזוקו מהארץ.
אש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אש (אב נזיקין)
אש הוא אב טיפוס לנזקים שנגרמו בשל מעשה האדם בצירוף כוחות חיצוניים ("כוח אחר מעורב בו"), כגון אש שבהתפשטותה מעורבת הרוח. על האדם מוטלת האחריות לכל נזק שאירע בשל התפשטות רגילה של האש ("רוח מצויה"), אולם אם האש התפשטה בצורה שלא ניתן היה לצפות, האדם פטור מאחריות על הנזק שנגרם.
טמון באש
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – טמון באש
אש שהתפשטה ושרפה גדיש תבואה שבתוכו היו טמונים כלים ("טמון") פטור המבעיר מגזירת הכתוב, אולם אם האש שרפה בית, חייב המבעיר על כל הדברים שהיו טמונים בתוך הבית. דוגמה לנזק מסוג זה יכולה להיות פתיחת סכר מים והצפה והטבעה של אנשים וחיות במקום אחר, אמנם שיטת רבי יהודה לחייב אף בטמון.
תולדות האש הם רכוש האדם (אבנו סכינו ומשאו) שהיה מונח על הגג, ועל ידי רוח נפל לרשות הרבים ופגע בבני אדם או רכוש.
אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אדם המזיק
תשלומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – תשלומים (משפט עברי), מיטב (משפט עברי)
שיטת התשלומים הנלמדת מהפסוק ”"ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין” אומרת שניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.
הגמרא מסבירה במסכת בבא קמא שכל דבר שניתן למכרו חשוב כ"מיטב", כתשלום הוגן ויפה, שכן ניתן למכרו ולקבל כסף עמו ניתן לקנות הכול, וגם אם לא נמכר במקום מסוים, ניתן להובילו למקום אחר שם ימכר. בתלמוד נזכרים שלושה מיני קרקעות, עידית - קרקע מעולה ומשובחת, ולרוב האנשים חפצים להשקיע בזריעה בקרקע כזו, ולא בקרקע מסוג ירוד, גם אם שטחה גדול בהרבה, ושוויה הכספי שווה לזו של העידית. זיבורית קרקע מסוג שאינו ראוי לזריעה משובחת, ופירותיה אינם מעולים. בינונית קרקע שאינה עידית ואינה זיבורית, אלא ממוצעת.
מזיק צריך לשלם מעידית. רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו, באופן שגם למזיק וגם לניזק קרקעות, האם המדד לעידית וזיבורית היא לפי היחס שבין הקרקעות של המזיק, או לבין אלו של הניזק. לפי רבי עקיבא התשלום מתייחס ביחס שבין קרקעותיו של המזיק, כנלמד מהפסוק "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם", כלומר דין ה"מיטב" - העידית, הוא לפי המדד של ה"ישלם", המזיק המשלם את הנזק. לפי רבי ישמעאל התשלום הוא לפי היחס שבין קרקעותיו של הניזק, ולכן אם למשל הייתה הקרקע העידית של הניזק שווה רק כקרקע הזיבורית של המזיק, ישלם המזיק מהזיבורית שלו, שהיא כשווי העידית של הניזק. הוכחתו של רבי ישמעאל, היא מגזירה שווה, שכן באותו פסוק עצמו כתוב "וכי יבער איש שדה", ובסיום הפסוק כתוב "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם", ומכאן שהמדד לעידית בשדה האמור בתשלומים, הוא כמו השדה האמור בראש הפסוק, שמדבר בשדהו של הניזק. מדרבנן מודה רבי ישמעאל שצריך לשלם מהעידית של המזיק.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דפים ב-ד.
- אברהם ווייס, הפלוגתא בפירוש מלת "מבעה" במשנה, בבבלי ובירושלמי, הצופה לחכמת ישראל, שנה עשירית, ע' 158-144, בודפשט תרפ"ו.
- אבישלום וסטרייך, ארבעה אבות נזיקין: מסורת, משפט ופרשנות, הוצאת כרמל 2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "אָבוֹת נְזִיקִין", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 30–31, באתר היברובוקס
- הווית משפט הנזיקין, יובל ואדעי, כתב עת גולות ח, תשנ"ט, באתר ספריית אסיף
- סוגיית אבות ותולדות כפתח להבנת מעמד דיני נזיקין, ערן שילה ואסף תא שמע, כתב עת גולות ז, תשנ"ט, באתר ספריית אסיף
- בא הרא"ש והעמידן על אחת - העיקרון היסודי של דיני הנזיקין, תמיר גרנות, כתב עת שערים לתלמוד א, תשע"ה, באתר ספריית אסיף
- התפתחות ומגמות פרשניות בדיני הנזיקין התלמודיים לאור מקרי פטור חריגים, אבישלום וסטרייך, דוקטורט, תשס"ז, באתר ספריית אסיף
- "התמורות בהגדרת אבות הנזיקין והשפעתן על דין צרורות", ארז אדלר, מדברה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ד', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ב', עמוד ב'; בנוסח דומה בתלמוד ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק א', הלכה א'.
- ^ אמנם, מדברי התוספות, מסכת בבא קמא, דף ג', עמוד א', ד"ה איצטריך, משמע[דרוש מקור: לכך שכך משמע בדבריו] שלמסקנת הגמרא לומדים גם את חיוב שן מ'ושילח', וכל הלימוד שאמרה הברייתא 'וביער זה השן' הוא רק אילו לא היה כתוב ושילח, ועכשיו נכתב 'וביער' כדי להגיד שחייב גם כאשר הבהמה הלכה מעצמה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ג', עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא קמא, פרק א', הלכה ב'
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.