קניין מסירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "מסירה" מפנה לכאן. לערך העוסק במסירה של רכושו של יהודי אחר לגוי בעל כרחו, ראו מוסר (הלכה).
קניין מסירה: אחיזת אוכף הבהמה, בהוראת המוכר

במשפט העברי, קניין מסירה הוא מעשה קניין בבעלי חיים כבדים, מסירת בעל החיים על ידי בעליו הקודמים (המוכר) לבעליו החדשים (הקונה).

במסכת קידושין[1] מבואר אופן קניין זה:

כיצד במסירה אחזה בטלפה, בשערה באוכף שעליה, בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה, קנאה

.

מהות הקניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י ותוספות נחלקו בקשר לקניין זה, לפי שיטת רש"י, על המוכר למסור את בעל החיים ליד הקונה, ולפי שיטת ר"י ורשב"ם, אין צורך שהמוכר יהיה נוכח וימסור לקונה אלא על הקונה לאחוז בבעל החיים בהוראת ובהסכמת המוכר לשם קניין, ללא מעורבות פיזית של המוכר.

דיני הקניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניין זה שנוי במחלוקת. לדעת התוספות[2] כבר חכמי המשנה[3] נחלקו בנושא, ובעוד שרבי מאיר סבור, שקיים קניין זה בבהמות גסות (בעלי חיים כבדים) שבהם הדרך היא לקנות אותם באופן כזה, מכיוון שמשיכתם והנעתם קשה יותר משל בעלי חיים קלים ככבשים ועזים, חלוק עליו רבי אלעזר וסבור שדווקא קניין משיכה הוא הקונה בבעלי חיים[4].

קניין מסירה מול קניין משיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שיטת רש"י ורבינו תם קניין מסירה נחשב לקניין חשוב יותר מקניין משיכה, רבי מאיר סבור שדווקא קניין מסירה הוא הקונה בבעלי חיים גדולים, אך התוספות רשב"ם ור"י חלוקים עליהם, וסבורים שקניין משיכה חשוב ממסירה, ורבי מאיר בא רק להוסיף על קניין משיכה, ולומר שגם קניין מסירה הוא הקונה. גם הרמב"ם[5] סובר שקניין משיכה עדיף על קניין מסירה.

כך גם בקשר למקום הקניין: לפי שיטת רבנו תם קניין מסירה ניתן לבצע אפילו ברשות הרבים ואילו קניין משיכה ניתן לבצע דווקא בסימטא או ברשות שניהם, ולפי דעת התוספות קניין מסירה מועיל דווקא ברשות הרבים (לפי הרשב"ם רק מכיוון שלא ניתן לבצע שם משיכה, ולפי הרב חיים כהן מכיוון שכאשר המוכר מגיע ראשון למקום הקניין בסימטא, קנוי לו המקום, ושוב אין מועיל שום קניין ברשות המוכר)[6].

אופן פעולת הקניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רש״י, הקניין הוא העברת בעלות של החפץ הנקנה. כלומר, שהמעשה מבטא את מה שקורה בפועל שהבעלות על החפץ עוברת מהמקנה לקונה במעשה המסירה מיד ליד.

ואילו לפי תוספות, הקניין הוא הוראת בעלות. כלומר, שהמעשה מבטא את בעלותו של הקונה עליו שעושה בו מעשה בעלות כשמחזיק בו, דומה לקניין חזקה בקרקע.

פסק ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסק ההלכה שנוי במחלוקת בין רש"י לתוספות:

לפי רש"י, הסובר שמסירה עדיפה ממשיכה: גדול אמוראי בבל רב, פסק שניתן לקנות רק במסירה (כדעת רעו שמואל), אבל לבסוף חזר בו ופסק שניתן לקנות אף במשיכה.

לפי התוספות הסוברים שמשיכה היא קניין עדיף מסירה: רב, פסק שמסירה הוא קניין תקין, אבל הוא חזר בו בדרשה שנשא בעיר קימחוניא, לאחר שמצא ברייתא בה מסכימים חכמי המשנה כי לא קיים קניין כזה.

רב יוסף התפלא על הדעה האומרת שלא ניתן לקנות במסירה (לפי רש"י - רבי שמעון בברייתא שם, ולפי תוספות - רב עצמו,) במה ניתן לקנות פיל שקשה להזיזו? על כך השיב לו אביי, כי ניתן לקנות פיל בקניין חליפין, או לחלופין בקניין חצר וזאת על ידי שכירת המקום בו שוהה הפיל.

הפוסקים השונים נחלקו בפסק ההלכה, ובשולחן ערוך ובהגהות הרמ"א[7] מובאות שלש דעות:

  • ניתן לקנות הן בהמה דקה והן גסה במשיכה ולא במסירה (כשיטת רב על פי הסבר ר"י).
  • ניתן לקנות בהמה דקה במשיכה בלבד, אבל בהמה גסה אפשר לקנות הן במסירה והן במשיכה (כשיטת שמואל לפי חכמים המובאים במשנה, שיטה המובאת בהגהות מיימוניות).
  • ניתן לקנות הן בהמה דקה והן בהמה גסה הן במשיכה והן במסירה (כשיטת רב על פי הסבר רש"י).

קניית מסירה בבעלי חיים הקשורים כאחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסר לו עשר בהמות באפסר אחת

במסכת קידושין[8] ישנן שתי גרסאות, בפסק הלכה אותו פוסק רב אחא בריה דרב איקא, באופן שמספר בעלי חיים קשורים כאחד[9], והקונה אוחז באפסר של אחד מהם, האם ניתן לקנות באופן כזה את כל הבהמות, מכיוון שכולם אחוזות בידו על ידי מוסירה זו או שמא לא ניתן לקנותם כך.

הגמרא מבקשת לדמות להלכה זו, קניית קרקעות מרובים על ידי קניין חזקה באחת מהקרקעות, אך מסקנת הגמרא היא שלא ניתן לדמות את שני הקניינים זו לזו, שכן בקניין מסירה יש מעלה שבאחיזת אפסרוה של אחד מבעלי החיים הוא אוחז ושולט למעשה בכולם, ובניגוד לקניין הנעשה בקרקע אחת, שאין לה השפעה מעשית על קרקע אחרת הרחוקה ממנה. לקניית קרקעות מרובים ישנה גם מעלה מקניית בעלי חיים מרובים, שכן "סדנא דארעא חד הוא" כלומר כל הקרקעות מחוברות זו לזו למרות ההפסק ביניהם, בניגוד לבעלי החיים המנותקים למעשה זה מזה.

קניין מסירה בספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יהודה הנשיא פוסק שניתן לקנות ספינה במסירה, ולמרות ששאר החכמים חולקים עליו, נפסקת ההלכה כמותו[10]. חכמי התוספות נחלקו האם ניתן לקנות במסירה גם בסימטא - שם אפשר גם לקנות במשיכה, מכיוון שמסירה הוא קניין חשוב יותר ממשיכה - שבעל הדבר עצמו מוסר לו את החפץ, או שמא מסירה היא קניין גרוע שניתן לקנות עימה רק ברשות הרבים במקום שמשיכה אינה קונה.

קניית אותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קניין אותיות

התנאים נחלקו בשאלה האם ניתן להקנות חוב לאדם אחר על ידי מסירת השטר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב, עמוד ב'.
  2. ^ קידושין כה ב, ד"ה בהמה גסה.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ה, עמוד ב'.
  4. ^ דעת תוספות הנ"ל שקנין משיכה עדיף על קנין מסירה, אך דעת רש"י קנין מסירה עדיף, ואף לרבי אלעזר מועיל קנין מסירה בבהמה גסה.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות מכירה, פרק ג', הלכה ג'.
  6. ^ חוץ מקניין משיכה, לפי שגם ברשות המוכר יש לה משמעות שכן הוא מזיז אותה ממקומה הראשון - תוספות שם.
  7. ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קצ"ז, סעיף א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ז, עמוד ב'.
  9. ^ לפי הסבר התוספות שם.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ע"ו, עמוד א'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.