שמירה בבעלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמירה בבעלים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ד
משנה מסכת בבא מציעא, פרק ח'
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא, דף צ"ה
תלמוד ירושלמי מסכת בבא מציעא, פרק ח'
משנה תורה ספר משפטים, הלכות שכירות, פרק ג'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן שמ"ו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמירה בבעלים (נקרא גם "בעליו עמו") הוא אחד מדיני שומרים, לפיו ישנו פטור מתשלומים כאשר בעל החפץ היה עובד[1] של השומר בעת קבלת החפץ על ידו. הפטור הוא רק כשהנזק לא נעשה על ידי השומר עצמו.

הלכות אלו מבוארות בהרחבה בתלמוד בפרק "השואל" שבמסכת בבא מציעא[2].

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין 'שמירה בבעלים' נאמר בתורה לגבי שואל:

(יג) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: (יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ:

בתלמוד למדו שדין זה תקף אף בכל ארבעת השומרים, מכוח היקש לשואל[3].

לפי דעתו היחידה של רב המנונא, לא נאמר פטור "בעליו עמו", אלא אם כן בעליו של החפץ היה עסוק באותה מלאכה עצמה שלשמה הושאל החפץ, ואף זאת רק אם היה עסוק במלאכתו של השואל משעת ההשאלה עד שעת ההחזרה. דעה זו נדחתה בתלמוד, מכוח משניות וברייתות.

טעם הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני המקרא מסבירים הלכה זו בכך, שכאשר המשאיל היה עם השואל בשעת ההשאלה, השואל אינו מקבל על עצמו את חיוב השמירה באופן מלא, שכן גם בעליו של החפץ משתתף בשמירתו.

בתלמוד מוסבר כי מדובר בכך שבעליו של החפץ היה עם השואל במלאכתו, בכך שהוא עסק במלאכתו של השואל, אך נוכחות רגילה, שקיימת בעצם בכל השאלה כמעט, אינה פוטרת את השואל מתשלומין[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.