Bücherei des Schocken Verlag (ספרוני הוצאת שוקן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Bücherei des Schocken Verlag (בגרמנית, "ספרוני הוצאת שוקן"), שנקראת לעיתים גם "beliebte Reihe der Schocken-Bücherei" (בגרמנית, "הסדרה האהובה") היא סדרת ספרים שיצאה לאור בהוצאת שוקן בין נובמבר 1933 ל-1939.[1] סדרת הספרים, עם הסגנון המובהק והאחיד שלה נחשבת ל"אחד הביטויים החשובים ביותר של החיים הרוחניים של היהודים בגרמניה" (wichtigsten Erscheinungen des geistigen Lebens) בשנים בה פעלה.[2]

רקע להקמת הוצאת שוקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה זלמן שוקן (בגרמנית: Schelomo Salman Schocken), מקים ההוצאה נולד במרגונין (Margonin), פרוסיה, בשנת תרל"ז, 30 באוקטובר 1877. אביו יצחק, היה סוחר ממשפחה ותיקה בחבל פוזנן שסופח לפרוסיה בעת חלוקת פולין, אמו חוה נולדה לבית הרמן. שוקן קיבל חינוך יהודי מסורתי וגרמני כללי והשתלם בידיעות המסחר בגנייזנו (גנזן), לייפציג וברלין.[3]

ב-1901 יסד ביחד עם אחיו שמעון בצויקאו שבסקסוניה בית-מסחר "כל-בו", שפעל בצורה יעילה ברכישה, בארגון ובריכוז המכירה, מה שגרם לתושבים רבים לקנות במקום. כמו כן, שוקן פיתח את המסחר בשיטה זו לתהליך מחושב ומתוכנן בדייקנות מדעית, הצליח לחבב על קהל הקונים את צורת האספקה שפיתח ובמשך הזמן עלה מספר בתי-מסחרו לעשרות בערים הגדולות של גרמניה. כמו כן, הוא נעשה גורם חשוב בעולם המסחר והכלכלה בגרמניה בזכות שכלוליו המתמידים בהפצת הסחורות שגדלו עם הצורך, היצור והתעסוקה בבית העסק. הוא הפך לחבר נשיאות התאחדות בעלי בתי מסחר "כל-בו" ופרסם מאמרים בעיתונות המסחרית בגרמניה שנקראו בעניין רב.[3]

תוך פעולתו המסחרית התעניין שוקן בתרבות יהודית וכללית. אסף מיטב יצירות רוחניות ובמשך הזמן נתאספה בביתו שבצוויקאו ספריה גדולה בה ספרים עבריים ולועזיים ואוסף של ספרים עבריים נדירים, ובהם גם טקסטים יחידים באירופה.[3]

לפני מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועה הציונית והשתדל להכניס גם לתוכה מהשיטה העסקית המחושבת שהייתה קיימת בעסקיו. מאחר שבשנות מלחמת העולם הראשונה נבצר מהציונות בגרמניה לעסוק בפעולות ארצישראליות של ממש, חוץ מפעולות עזרה ותמיכה ביישוב הקיים תוך השקעת כספים, היה הצורך העיקרי להכשיר פעילים ציונים לעלייה לארץ ישראל. שוקן השקיע את מאמציו בהכשרת עולים באמצעות תמיכה בחינוך עברי והפצת ידיעת ערכי היהדות ההיסטורית והוקרתם. את המשימה ביצע במידה רבה של התמסרות והצלחה כראש ועדת התרבות היהודית של הסתדרות ציוני גרמניה.[3]

שוקן הקים את הוצאת ספרי שוקן (בגרמנית: Shocken Verlag) בגרמניה ב-1931 כדי לספק ליהודים קוראי גרמנית ספרים קטנים וזולים, בנושאים יהודיים שונים בעלי ערך תרבותי ורוחני.[4] את סדרת הספרים Bücherei des Schocken Verlag הקים שוקן לאחר שהתייעץ עם מרטין בובר (Martin Buber; 8 בפברואר 1878 – 13 ביוני 1965), משה שפיצר (עורך ההוצאה) ולמברט שניידר (היצרן ומנהל המסחר של הוצאת שוקן).[1] הסדרה נועדה לבחור את היצירות הבולטות בכל הספרות היהודית המתאימות לקוראים היהודים כתגובה לעליית הנאצים לשלטון ב-1933. שני מאפיינים בולטים של הסדרה הן הרב גוניות של התכנים שהופיעו בה ומהירות ההוצאה שלהם. בסדרה יצאו 83 כותרים שונים המעבירים תפיסה שונה של יהדות מבחינה תרבותית, דתית וחברתית. נושאי הכותרים שיצאו בסדרה מקיפים את התנ"ך, ספרות תורנית, שירת ימי הביניים ושירה עברית מודרנית, פילוסופיה ומיסטיקה, פולקלור ותרבות פופולרית, מכתבים וזיכרונות, ספרות מודרנית, שירה בגרמנית וביידיש, וכן היסטוריה יהודית ומקורות היסטוריים יהודיים.[5] עם עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה הוצאות ספרים במדינה הפסיקו לעבוד עם כותבים יהודים, ובכך הפסיקו לפרסם ולמכור ספרים שנכתבו על ידי יהודים. הוצאת ספרי שוקן מילאה את מקומן בכך שנתנה במה לספרים הנכתבו על ידי יהודים, עד לסגירתה על ידי השלטון הנציונל-סוציאליסטי ב-1939.[4]

לדעת סטפאני מהרר, להוצאת שוקן היו שלושה תפקידי מפתח בתקופת פעילותה בגרמניה. ראשית, ההוצאה בנתה גשר בין יהודים ללא-יהודים באמצעות שיתוף הפעולה בין המוציא לאור לבעלי המלאכה המיומנים, בניגוד למדיניות הנאצית שעודדה וכפתה לעיתים הפרדת יהודים מאינטראקציות חברתיות ותרבותיות עם לא-יהודים. תהליך הייצור של ספרי שוקן יצר מפגש בין שתי קבוצות חברתיות אלה שהופרדו בכוח. שנית, ספרי שוקן איחדו את הקהילה הגרמנית-יהודית והפכו יהודים מתבוללים לקרובים יותר תרבותית ומסורתית ליהדות, בזכות הקריאה בטקסטים מסורתיים בתרגום ובמהדורות נגישות ומבוארות. הספרים הם גורם חשוב בבניית כל קהילה, כאשר בוחנים אותם ביחס לתקופה ניתן להבין את חשיבותם עבור יהודי גרמניה הנרדפים. לבסוף, מספר משמעותי של פרסומים של הוצאת שוקן הביעו התנגדות למשטר הנאצי. בפרסומים אלו הביקורת לעיתים הושמעה ביישום על המסורת התאולוגית היהודית ופרשנות קונטקסטואלית של טקסטים דתיים.[6]

עליית הנאצים והשפעתה על הוצאת שוקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע שהשפיע על הוצאת שוקן בגרמניה יותר מכל הוא עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933. אירוע זה הוביל להשתלשלות אירועים שהשפיעה על עתיד ההוצאה ועל פעילותה. תחילה, למרות המדיניות האנטי-יהודית הקשה שנקטה בה מפלגת השלטון נותרה להוצאה האפשרות לפרסם ספרים עם תוכן יהודי. עם זאת, על אף שלא ננקטו מהלכים ישירים כנגד הוצאות עם תוכן יהודי בספרם, ננקטו מהלכים עקיפים כנגדן. ניתן לציין בין היתר את שריפת הספרים שנתפסו כמתנגדים לנאציזם ב-10 במאי 1933 כאחד המהלכים העקיפים נגד הוצאות ספרים עם תוכן יהודי. במקרה זה נשרפו ספרים בעשרים ושתיים ערים עם אוניברסיטאות ברחבי גרמניה. שריפת הספרים אורגנה בצורה לאומית כ"קמפיין כנגד הרוח הלא גרמנית" (Aktion wieder den undeutschen Geist) על ידי אגודת הסטודנטים הגרמנית ונתמכה על ידי דמויות נאציות בולטות ובהן יוזף גבלס. מטרת אותו קמפיין הייתה להחיות את התרבות הגרמאנית הפוליקסטית ובמהלכו, ביחד עם הטקסטים היהודיים נשרפו גם טקסטים קומוניסטים, מרקסיסטים, ליברלים, דמוקרטיים ואחרים.[6]

בהוצאת שוקן תפסו את הקמפיין כנגד הספרים כאיום ממשי על ההוצאה. ב-23 במאי 1933, למברט שניידר כתב מכתב לגרשם שלום Gershom Gerhard Scholem) 5 בדצמבר 1897 –21 בפברואר 1982 (שחי בירושלים ועבד על כותר עבור ההוצאה. שניידר כתב כי פעילות הוצאת שוקן הושעתה ולא ברור אם היא תוכל להמשיך את מלאכתה. עם זאת, הוא גם שאל את שלום מתי יסיים את הכתיבה, שאלה שמעידה על האופטימיות של הוצאת שוקן ועובדיה בכך שימשיכו להוציא ספרים. כעדות לכך, בקיץ 1933, שוקן ושניידר, ביחד עם מרטין בובר ומשה שפיצר החליטו להגדיל את בית ההוצאה לאור. בסתיו של אותה שנה, הוצאת שוקן הציגה שתי סדרות חדשות: ה-Schocken Almanac, שנתון שהציג את הספרים החדשים לקוראי ההוצאה; ה-Schocken Bücherei, אשר הכילה אוסף של כותרים קצרים והפכה במהרה לסדרת הספרים הפופולרית בהוצאה.[6]

בשנים הבאות, השלטון הנאצי חייב הוצאות ספרים יהודיות לפרסם אך ורק טקסטים של מחברים יהודיים. הוראה זו דווקא תרמה להתפתחות הוצאת שוקן ולצמיחתה כבית הוצאה לאור, שכן הוציאה כמעט אך ורק תוכן יהודי. בהמשך, בקיץ 1937, למרות המדיניות האנטי-יהודית הכבדה שהחלה לפעול בגרמניה ובראשה חוקי נירנברג המורחבים, בתי ההוצאה היהודיים המשיכו לפעול. הסיבות לכך הן שנשיא הבנק הגרמני הלאומי (רייכסבנק) הצהיר כי אם ייאסר על יהודים לעסוק במסחר, יהיו לכך השלכות שליליות על הכלכלה הלאומית, שיתבטאו באובדן מקומות עבודה ומטבע חוץ; כמו כן, השלטון האמין כי ספרים יהודיים יקראו אך ורק על ידי יהודים, מה שלא יהווה איום או השפעה על הפצת התרבות הגרמאנית פוליקסטית הרצויה בקרב האוכלוסייה הגרמנית. בעקבות זאת, ההוצאות שהוציאו תכנים יהודיים היו יותר חופשיות מאשר המוציאים לאור לציבור הגרמני הרחב. השלטון פיקח אחרי אותם מוציאים לאור לציבור הגרמני והשתמש באיומים כאמצעי דיכוי עליהם כאשר פרסמו יצירות של סופרים בלתי-רצויים לדעת השלטון הנאצי. כדי להימנע מדיכוי השלטון, המוציאים לאור לציבור הגרמני השתמשו בצנזורה פנימית איפוק פוליטי והדרה של מחברים לא רצויים. הדיכוי גרם רק לסופרים ובתי הוצאה לאור מעטים להביע התנגדות או מחאה כנגד מגבלות הרייך השלישי. לעומת זאת, הוצאת שוקן המשיכה להוציא ספרים עם תוכן יהודי ואפילו פרסמה ספרים עם ביקורת על המדינה הנאצית ועל המדיניות הפאשיסטית והאנטישמית שלה.[6]

התנגדות לא-אלימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסתיו 1933, הוצאת שוקן הביעה ביקורת באמצעות הכותרים שהוציאה לאור. המטרה של זלמן שוקן הייתה להחזיר את "יהדות גרמניה המתבוללת" חזרה לשורשיה. על אף שלא היה אדם דתי ולפיכך לא ראה במסורות דתיות חלק מליבה של היהדות, הוא ראה ערך גדול בחשיפה לתכנים יהודיים. עבורו, התרבות היהודית הייתה המהות של היהדות. שוקן הציג את עצמו כאדם אשר חזר לשורשיו על ידי קריאה של ספרים יהודיים, והשיג גישה למסורת אבותיו דרך תרבות ספרותית. על אף הסכנה שבהמשכת פרסום תכנים יהודיים והבעת ההתנגדות לשלטון באמצעותם, שוקן ועובדיו בהוצאה האמינו במשמעות של חיבורים אלו ובחשיבותם לחיזוק רוחם של היהודים, וגם הלא-יהודים תחת שלטון הדיכוי הנאצי.[6]

הדוגמה הראשונה להתנגדות של הוצאת שוקן היא מסתיו 1933. במבוא לSchocken Almanach הראשון, כתב מרטין בובר על הקשיים איתם נאלצו היהודים להתמודד באותה העת וגם הציע נחמה. בנוסף, הוא הזהיר את קוראיו הלא-יהודים שלא להתפתות אחרי שלטון הנאצים, אותו השווה לביצה של זרחן (phosphoreszierender Sumpf).[6]

בובר הביע את ביקורתו באמצעות טקסטים נוספים, כדוגמת Zwiesprache (Dialogue), שפרסם ב-1934 כמהדורה מחודשת של טקסט של בובר מ-1923. הטקסט עוסק בדיאלוג בין נוצרים ויהודים ובו הוסיף בובר דיון על המצב הפוליטי העכשווי בתקופה. בטקסט המחודש, בובר לא רק מגנה את האידאולוגיה השגויה והכיוון השגוי אליו ההמון צועד, אלא גם קורא לרשויות "אוטורוטירה פנטומית" (erredete, erschiene Scheinautorität). בשונה מהטקסט הראשון שיצא ב-1933, בטקסט זה אין מילות נחמה, ונראה כי הוא פונה דווקא לקוראים לא-יהודיים. מאהרר טוענת כי הפתיחה של בובר בטקסט מרמזת על כך שאין מקום לדיאלוג בין שתי החברות – "הגרמנית" ו"היהודית". פרט נוסף המחזק טיעון זה הוא שככל הנראה, על אף שתוכנם של פרסומי שוקן היו יהודיים, הם היו פופולריים מאוד בקרב קבוצות מסוימות של קוראים לא-יהודים. למרות שעל חנויות ספרים "גרמניות" נאסר באופן רשמי למכור פרסומים עם תכנים יהודיים, רבות מהן עדיין עשו זאת באופן בלתי חוקי. יתר על כן, חנויות ספרים יהודיות היו נגישות באופן חופשי, והיה ניתן להזמין את ספרי הוצאת שוקן בדואר מה שהקל על זמינותם.[6]

אמצעי נוסף להבעת התנגדות ההוצאה לדיכוי הנאצי היה בציטוטים מהתנ"ך שהופיעו בתחילתם של חלק מהכותרים, או בהדפסת פרקי תנ״ך שלמים. כך לדוגמה, בובר עשה שימוש בציטוטים מהתנ"ך בBücherei. במבוא של הכותר הראשון שיצא בסדרה, Die Tröstung Israels, בו הודפסו פרקים מ'-נה' של ספר ישעיהו, בובר הביא ציטוט מהכתוב בספר (וישעיהו מא', 8-10): "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי, אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ, אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי". הספר עצמו מרכז את נבואות ישעיהו בן אמוץ ובו יש מעבר חד מנבואות של אבדון וחורבן לנבואות של נחמה וגאולה. בציטוט המובא על ידי בובר, ה' מבטיח לעם ישראל שהוא איתו, גם בגלות ושאין עליו לפחד כי הוא ימשיך להגן על עם ישראל. בשימוש בציטוט זה, בובר העניק לקוראיו מילות נחמה, הבטחות לגאולה, פיוס עם אלוהים ושיקום פיזי, ובכך העניק להם משמעות להתמודדות עם הדיכוי הנאצי וחיזק את רוחם.[6]

ייצור הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוקן ביסס את סדרת הספרים Bücherei des Schocken Verlag על המודל הקיים של הוצאת אינזל (Insel Verlag) שספריה התאפיינו בעיצובם היפה ובמחירם הזול.[4]

תנאי העבודה של עובדי הוצאת שוקן היו מאתגרים. מצד אחד עליהם היה להתמודד עם מגבלות חוקיות על ייצור ספרים יהודיים, ומצד שני היה עליהם להמשיך ולעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב שלמה זלמן להפקת ספרים בהוצאה. האיכות הגבוהה, הפונקציונליות והאסתטיקה של הספרים היו סימן ההיכר של הדמות הציבורית של שוקן. ב-1914 פרסם שוקן את ספרו הראשון שכלל את נאומי הרצל בקונגרס הציוני. הוא נתן את הספר לצירי הקונגרס של "הפדרציה הציונית של גרמניה". קורט בלומנפלד, שקיבל את הספר, ציין את האיכות שלו לחיוב וטען כי הוא הספר הציוני הראשון שעומד בסטנדרטים האמנותיים של שיטת הדפוס המודרנית.[6]

שוקן טען כי העיצוב והתוכן של הספרים חייבים להשלים אחד את השני. עדות בולטת לאמונתו זו של שוקן ניכרת בסדרת Schocken Bücherei בה קיים עיצוב כריכה אחיד, בגודל 11x19 ס"מ ולמרות זאת, רוחב הדפים בסדרה היה מגוון, וכך גם הטיפוגרפיה שבה נעשה שימוש. נוסף לכך, בחלק מהספרים היה עיצוב מיושן, ובאחרים עיצוב מודרני, אלו מותאמים לתוכן הספר ומקנים לכל ספר מראה מסוג אחר. הספרים היו כרוכים תמיד בקרטון מצבע אחד או בפשתן. לספרים הייתה כותרת ותווית שדרה המציגה את מספר הסדרה ועלותם הייתה 1.25 מארק לכרכים מקרטון ו-2.50 מארק לפשתן.[6]

למרות שהספרים הופקו בפרק זמן קצר, הקפיד שוקן על הייצור של כל אחד מהם תוך שנתן תשומת לב מיוחדת למראה החיצוני והעימוד שלהם. משה שפיצר ולמברט שניידר היו אחראים על המשימות הארגוניות בהוצאה כגון תקשורת עם מחברים, רשויות, מדפיסים וספקי ציוד. כמו כן, הם היו אחראים על הסקירה והתרגום של כתבי היד. אפילו ב-1938, תחת לחץ עצום של השלטונות, עובדי ההוצאה הצליחו להוציא עשרים וחמישה ספרים. באוגוסט של אותה שנה נאלץ שניידר לעזוב את ההוצאה כי הוא נחשב "ארי" ולכן לא הורשה לעבוד יותר עבור שוקן. ב-1939 תחת הגבלות השלטון נסגרה ההוצאה.[6]

בסדרה יצאו סך הכל 83 יצירות, המחולקות ל-92 מספרים עקב הקצאות מחדש ומספור כפול של ספרים. היקף ההדפסה היה בין 3,000 עד 5,000 עותקים לכותר, ובמקרים מסוימים הודפסו כ-10,000 עותקים עבור 11 כותרים שהודפסו מחדש.[7]

רשימת היצירות שיצאו בסדרה Bücherei des Schocken Verlag[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת היצירות בסדרה, מחברן, שנת הוצאתן ותיאור קצר שלהן (1933-1939):

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Anthony David, The Patron. A Life of S. Schocken, New York: Metropolitan Books, 2003
  2. ^ Walter Benjamin, Gesammelte Briefe. 6 Bände IV, Frankfurt: Suhrkamp, 1998, עמ' 447
  3. ^ 1 2 3 4 דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו: דמויות ותמונות, תל אביב: ספרית ראשונים, 1958, עמ' 1611
  4. ^ 1 2 3 Schocken Verlag | Salman Schocken 1877-1959 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Schorsch, Ismar., German Judaism: From Confession to Culture, From text to context the turn to history in modern Judaism, Hanover, NH: Published for Brandeis University Press by University Press of New England, 1994, עמ' 68-69, ISBN 0-585-24627-0
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Stefanie Mahrer, Texts and Objects: The Books of the Schocken Publishing House in the Context of their Time, De Gruyter, 2017-12-18, עמ' 126-127
  7. ^ Evers, Renate, Die „Schocken-Bücherei“ in den Nachlasssammlungen des Leo Baeck Institutes New York, HATiKVA e.V. – Die Hoffnung Bildungs- und Begegnungsstätte für Jüdische Geschichte und Kultur Sachsen, 2014
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Bücherei_des_Schocken_Verlag_(ספרוני_הוצאת_שוקן)&oldid=38514699"