לדלג לתוכן

דרקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסל של דרקון יורק אש

דרקון הוא יצור מיתי בעל מאפיינים של זוחל ענק. זהו אחד מהיצורים הנפוצים ביותר במיתולוגיות של עמים שונים. תכונותיו הפיזיות ויכולותיו העל-טבעיות תוארו באופנים שונים ומגוונים, ובתרבויות שונות התפתחו מיתוסים נפרדים לגביו.

היצורים מהם נלקחו הדרקונים הם רבים ושונים, ואפשר לכלול בהם נחשים שונים (בייחוד קוברות יורקות), תנינים, עטלפים (בעיקר בגלל הכנפיים), לטאות ענק, ובעידן המודרני גם דינוזאורים ופטרוזאורים נכחדים. נראה שמאובניהם הענקים של דינוזאורים ופטרוזאורים בעלי מאפייני זוחלים הם מקור ההשראה לדרקונים ענקיים בעלי שיניים חדות וכנפי עור.[דרוש מקור]

ישנם כמה זוחלים ובעלי חיים נוספים המכונים "דרקונים", בהם: לטאת הענק דרקון קומודו, משפחת החרדוניים המכונה "לטאות דרקון" (ביניהם דרקון מים, דרקון מצליף, המולך הקוצני המכונה "דרקון קוצני" והלטאה הדואה דרקון מעופף), סוסון האצה וסוסון עשב המכונים "דרקון ים עלי/עשבי", "דגי הדרקון" (בני הסדרה סטומיי תהומות ודרקוניים), הדג פגסוס דרקוני (Eurypegasus draconis) והחילזון הימי הדרקון הכחול. השפיריות מכונות גם "זבובי דרקון", בנוסף לעצי הדרקון (Dracaena).

לדרקונים יש מקום חשוב בהרלדיקה, הם מופיעים בדגלים ובסמלים רבים באירופה. בנוסף, דרקונים תופסים מקום חשוב בספרות הפנטזיה, במשחקי מחשב ובמשחקי לוח כמו מבוכים ודרקונים. לדרקונים בספרות הפנטזיה והאגדות מייחסים תכונות שונות, כגון חוכמה, אגרסיביות, אצילות ועוד. מאפייני הדרקונים משתנים בין מיתולוגיות שונות ובין יצירות ספרותיות שונות.

הדרקון בתרבויות שונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרקון כמפלצת כאוס, המייצגת את התוהו-ובוהו הבראשיתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כאוס (מיתולוגיה)

הדרקון כמפלצת הרסנית שמייצגת את התוהו-ובוהו הבראשיתי, הרשע והאופל הוא מוטיב נפוץ בדתות רבות, החל מדתות המזרח הקדום, בו ניתן לפגוש יצורים דוגמת תיאמת מהמיתולוגיה הבבלית והלווייתן מהמיתולוגיות השמיות, דרך התרבויות ההודו-אירופיות הקדומות, שם המיתוס התבסס יותר, ועד לתרבויות יותר "חדשות" דוגמת הנצרות. במחקר, מפלצות כאלו נקראות "מפלצות כאוס", והמוטיב בו מפלצת הכאוס נאבקת בדמות (שעשויה להיות אנושית או אלוהית) המייצגת את הטוב בעולם נקרא "Chaoskampf", מונח שנטבע על ידי החוקר הגרמני הרמן גונקל.

אף על פי שהמוטיב הזה נפוץ בעיקר בתרבויות אירופיות, ניתן להרחיק אפילו עד תרבות השינטו מיפן שם מסופר סיפור המאבק בין אל הים והסערות סוסאנו לבין דרקון מרובה ראשים בשם אורוצ'י.

הדרקון בתרבות המערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח הקרוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחריט מאת גוסטב דורה משנת 1865, בו אלוהים משמיד את הלווייתן שנחשב לדרקון.

המיתולוגיות הבבלית והשומרית משופעות במפלצות דמויות דרקון. בתור דוגמה ניתן להביא את סיפור הבריאה הבבלי, העוסק בקרב בין האל מרדוך לדרקון ממן נקבה, שלה תשעה (או חמישה) ראשים בשם תיאמת.

במיתולוגיה הכנענית קיימים הלויתן והתנין (השונה מהתנין המודרני), במקביל לאלה המופיעים במקרא, בכינויים מקבילים ("לויתן נחש ברח, לויתן נחש עקלתון").

בתרבות היהודית ההלכה מודעת להקשרים האליליים בהם מופיע הדרקון, ולכן מי שמוצא כלי שמצויר עליו דרקון אסור לו להשתמש בכלי מחשש של איסור עבודה זרה[1]. על תבליט מנורת המקדש בשער טיטוס שברומא מופיעים דרקונים, אך כפי הנראה, הללו נוספו בידי הרומאים ולא הופיעו במנורה המקורית.

יש המזהים את הדרקון עם הלווייתן שמופיע בספר ישעיהו ואיוב[2] ובתלמוד פעמים רבות. בנוסף, המרדכי מפרש כי הדרקון הנזכר במשנה הוא "נחש בריח בשמים, ושמו תלי הגדול ומושל במזלות"[3]. גם בספר יצירה מופיע יצור בשם "תלי", וספר הכוזרי מפרש שהוא ”תְּלִי, שֵׁם הַתַּנִּין הַנִּזְכָּר בְּחָכְמַת הַתְּכוּנָה (אסטרונומיה), הוּא בַעֲרָב 'גַ'וְזַהְר'[4]... כִּי הַתַּנִּין בּוֹ מְכַנִּין הַדְּבָרִים הַנַּעֲלָמִים אֲשֶׁר לֹא יֻשְּׂגוּ בַחוּשׁ.” (כוזרי, מאמר רביעי, כ"ה)

בהקשר אחר בתלמוד הבבלי, מוזכרת המילה "דרקון" אבל במשמעות של נחש. לדוגמה (קטע מאגדות החורבן במסכת גיטין נ"ו עמוד ב'):

אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון?

קדמוס קוטל את הדרקון, ציור על כד, אובויה, אמצע המאה ה־6 לפנה"ס

אזכורים ראשונים לדרקונים בתרבות המערב ניתן למצוא במיתולוגיה היוונית. הדרקון במיתולוגיה היוונית היה מפלצת לטאית איומה, אשר שמרה על מקומות קדושים או קסומים כגון עץ תפוחי הזהב של ההספריאדות או גיזת הזהב. הדרקון לא תואר כמפלצת נושפת אש, ולא ניחן בכוח הדיבור או בתבונה יתרה.

לחלקי גופו של הדרקון יוחסו תכונות מיוחדות: בסיפור האודיסיאה של הומרוס, מתוארת זריעה של שיני דרקון בשדה, בדומה לחיטה, כאשר מכל שן שנזרעה מזנק לוחם שש-לקרב. לדמו של הדרקון יוחסה יכולת להעניק הבנה ושליטה בשפות כל בעלי החיים.

קדמוס הפיניקי, בהגיעו לבויוטיה, נלחם בדרקון המקודש לארס לאחר שהדרקון הרג את חבריו, הרג אותו, ובעצת אתנה זרע את שיניו; משיניים אלה צמחו הלוחמים האגדיים ספרטוי[5].[6][7]

הדים למוטיבים מיתולוגיים אלו ניתן למצוא במיתולוגיה הנורדית. הדרקון מתואר כיצור צמא דם וחמדן, הדורש שכר מעבר מעוברי אורח וספינות חולפות. במיתולוגיה זו הדרקון כבר ניחן בכוח דיבור, אך עדיין אינו מתואר כנושף להבות.

במיתולוגיה הסלאבית אחת מדמויות הפולקלור הידועות הוא הדרקון זמיי גוריניץ', שפירוש שמו הוא נחש בן-הר. דרקון הזה הוא יצור מעופף ענק דמוי לטאה, בעל כנפיים ושלושה ראשים הנושפים אש.

בימי הביניים המוקדמים התגבשה באירופה התמונה המוכרת של הדרקון ה"קלאסי". הדרקון, בהיותו מפלצת, הפך לכזה הקשור עם כוחות הרשע ועם השטן, ותואר בתור יצור מרושע, נבון ורושף להבות וצמחו הסיפורים על נסיכים ואבירים המצילים עלמות במצוקה שנחטפו על ידי דרקון. גם שמו של הרוזן דרקולה נגזר מדרקון.

ב"זיגפריד", מאת ריכרד וגנר, מופיע הענק פאפנר לאחר שהפך לדרקון, ונהרג בידי הגיבור.

בהתאם לדוקטרינה הקתולית של הטלת אימה מפני חטא, הדרקון שימש ככלי להענשת כופרים, הנשלח מהגיהנום. ציורים מימי הביניים תיארו את לועו של הדרקון כשער לגיהנום שבו החוטאים מתבשלים בכבשן. בשל טבעו הדמוני, שאינו סובל תום, ייחסו לדרקון נטייה להעדפת בתולות וילדים בתור מזון.

דרקון כזה תואר כלטאה אדירה בעלת שש גפיים (ארבע רגליים וזוג כנפיים), אשר לראשה זוג קרניים ומפיה בוקעים להבות ועשן.

גאורגיוס הקדוש קוטל את הדרקון

סיפור הדרקון המוקדם ביותר במיתולוגיה הנוצרית הוא סיפורו של גאורגיוס הקדוש, שבו מציל הקדוש בתולה ממפלצת המתוארת כדרקון, אך מתאימה יותר למיתוס הבסיליסק. מפלצת זו הטילה את חיתתה על תושבי השפלה בארץ ישראל הקדומה, ותוארה כיצור דמוי לטאה גדולה, בעל שתי רגליים ושתי כנפיים, אשר מראו כה מבעית עד שכל הרואה אותו מת. באחת הגרסאות לסיפור, הקדוש הביט במפלצת בעקיפין בעזרת מגינו והרג אותה ברומח (בדומה לפרסאוס והמדוזה). בגרסה אחרת, הקדוש הראה למפלצת את דמותה במראה והיא מתה מיד. לכבוד הקדוש הוקמה כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון, בעיר לוד.

הדרקון בתרבות המזרח הרחוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
איור של דרקונים יפנים.

בניגוד לדמותו המאיימת במיתולוגיה המערבית, הדרקון זכה ליחס חיובי בהרבה במזרח הרחוק. הדרקון בתרבות המיסטית אומר כוח, שלמות, חוכמה וידע. חלק גדול מהדתות והמנהגים הקדומים במזרח ייחסו את הדרקונים לפנתיאון שכונה "המועצה השמימית". במסגרת פנתיאון זה, הדרקונים נתפסו בתור מעין רוחות טבע, אשר אחראיות לתופעות כגון סופות, גשמי ברכה, רעידות אדמה ואפילו הבשלת יבולים.

הדרקון המזרחי תואר לרוב כיצור לטאי בעל גוף ארוך ונחשי, ללא גפיים או עם זוג רגליים קטנות, ללא כנפיים, ועם גדילים דמויי שפם בקצה חרטומו.

היחס לדרקון היה סגידה מעורבת בפחד והערצה. לכל דרקון יוחס תחום אחריות והוקם מזבח, כאשר בהתאם לצורך הקריבו לו קורבנות כגון פרחים, קטורת ולעיתים חפצי אומנות. הדרקון נחשב סמל מביא מזל, ולכן הוא מופיע על פריטים רבים מתקופות קדומות במזרח.

אומני פנג-שואי טוענים כי יש ביכולתם לגלות דרקונים קבורים, וכי אין זה דבר חכם לבנות בית על זנבו של אחד מהם.

דרקון סיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דרקון סיני
צועדים בעלי תחפושת דרקון סיני בתהלוכה בבלגיה.

הדרקון הסיני הוא יצור אגדי המופיע במסורת הסינית, ומשמש בה כסמל מבשר טובות. הוא מהווה את התגלמות היאנג, ומקושר עם מזג האוויר והמים בתור מביא הגשם.

במערב נתפס הדרקון הסיני כסמל המייצג את סין, אך שימוש זה גם ברפובליקה העממית של סין וגם ברפובליקה הסינית בטאיוואן הוא נדיר ביותר.

סוגי דרקונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרקונים בתרבויות אסיאתיות
דרקון סיני לוּנְג

הדרקון הסיני הוא יצור מיסטי שמופיע גם בתרבויות אסיאתיות אחרות, ונקרא גם דרקון מזרחי. הוא מתואר כיצור ארוך דמוי-נחש, בעל 4 טפרים. יצור זה נחשב כסמל רב עוצמה המבשר טובות בפולקלור ובאומנות הסינית.
דרקון

הודי

נאגה דרקון מפותל המשותף לכל התרבויות שהושפעו מההינדואיזם. לרוב, ראשם של דרקונים אלה מתואר כראש של קוברה ולעיתים בעל מספר ראשים. בדרך כלל הנאגה מתואר כחסר רגליים או ידיים, אך בעל גפיים כשל הדרקון הסיני.
דרקון אינדונזי/מָלָאִי נאגה או נוֹגוֹ בדומה לנאגה ההודית, האמונה בדרקון האינו-מלאי התפשטה בחצי האי המלאי ביחד עם ההינדואיזם. במלאית, דרקונים מכונים בשם נאגה באופן כללי. בדומה לעמיתו ההודי, הנאגה נחשב קדוש מטבעו, נדיב, ולעיתים קרובות משייכים אותו להרים, יערות או מקווי מים קדושים.
דרקונים

יפניים

רְיוּ

דרקון זה דומה לדרקון הסיני, ונראה שמקורו הוא מתקופת ההשפעה הסינית על יפן העתיקה. בניגוד לדרקון הסיני, דרקון זה הוא בעל שלושה טפרים במקום ארבעה. הם נחשבים נדיבים, משויכים למים, ובעלי יכולת הגשמת משאלות.
אורוצ'י לדרקון מרושע זה, שמקורו במיתולוגיה של דת שינטו, היו שמונה ראשים, והוא נקטל על ידי סוסאנו, אל הים והסערות השינטואיסטי.
דרקונים קוריאניים יוֹנג (מִירֶאוּ) דרקון שמיים, דומה בעיקרו לדרקון הלונג הסיני. בדומה ללונג, יונג ושאר הדרקונים הקוריאניים משויכים עם המזג האוויר והמים. בקוריאנית טהורה, דרקון זה ידוע בשם מיראו.
גְיוּ דרקון הרים. האות בכתב הסיני למילה זאת משמשת גם למילה אימוגי.
אֵימוּגִי דרקון חסר קרן החי באוקיינוסים. לעיתים דומה לנחש ים.
דרקון

פיליפיני

בָּאקוּנָוָואה דרקון זה מתואר כנחש ים ענק. ילידים קדמונים האמינו כי הבאקונוואה גרמו לירח או לשמש להיעלם בזמן ליקוי. נאמר שבזמנים מסוימים בשנה, הבאקונוואה מגיח מהאוקיינוס ומתחיל לבלוע את הירח בשלמותו. כדי למנוע מהבאקונוואה מלאכול את הירח כולו, הילידים היו יוצאים מבתיהם עם סירים ומחבתות בידם על מנת להרעיש מספיק כדי להפחיד את הבאקונוואה, ובכך שיירק את הירח חזרה לשמיים.
דרקון

וייטנאמי

רוֹנְג או לוֹנְג דרקונים אלה בעלי גוף גמיש ומפותל, בצורת סינוס, ובעל שנים עשר מקטעים, המייצגים את שנים עשר החודשים של השנה. הדרקונים מסוגלים לשנות את מזג האוויר והם אחראיים על היבול. על גבם של הדרקונים יש סנפירים קטנים. ראשם בעל רעמה ארוכה, זקן, עיניים בולטות, אף גדול וללא קרניים. הלסת של דרקונים אלה גדולה ובעלת לשון ארוכה וצרה; הם מחזיקים צָ'אוּ (אבן חן) בפיהם, כסמל של אנושיות, אצילות וידע.
דרקונים מסופוטמיים קוּר הזוחל המיתולוגי הראשון שהופיע בקרב עמי המזרח הקדום, מקורו מן המיתולוגיה השומרית. על פי האגדה, דרקון זה שמר על עולם השאול, ששכן במעמקי האדמה.
אבסו יחד עם תיאמת, אבסו (או אפסו) מתואר במיתולוגיה הבבלית כאבי כל האלים. כתוצאה ממיזוג מימיו עם מימיה של תיאמת, נולדו האלים לַחְ'מוּ ולַ'חַמוּ, ומהם נולדו האלים האחרים. האלים החדשים וצאצאיהם מילאו את העולם והפרו את ההרמוניה הסטטית ששררה בו לפני הולדתם. כתוצאה מכך מחליט אפסו להשמיד את צאצאיו, אך האל אאה, שמזהה נכונה את כוונותיו של אפסו, מקדים ורוצח אותו ומכונן על גופתו את מקדשו.
תיאמת במיתולוגיה הבבלית תיאמת היא אלת הים הקדומה ואם הדור הראשון של האלים. באפוס אנומה אליש מתוארת המלחמה שניהלה נגד צאצאיה האלים, ובראשם מרדוך בן האלים. תיאמת מתוארת לעיתים קרובות כדרקון מרובה ראשים, דימוי שהתחזק בתרבות המודרנית בעקבות המשחק מבוכים ודרקונים; כאן תיאמת היא דרקון מפלצתי ונורא ממן נקבה, בעלת חמישה ראשים צבעוניים, כל ראש בצבע אחר.
דרקוני

הלבנט

לווייתן מפלצת ימית מן המיתולוגיה הכנענית והיהודית (ובעקבותיה הנוצרית), מתוארת כיצור מפלצתי בדמות דרקון או נחש ים אימתני. אצל הכנענים היה משרתו של האל ים מן המיתולוגיה הכנענית, מפלצת ימית בדמות דרקון שהובסה על ידי אל הסערה בעל. גם במקרא הביס יהוה את הלויתן: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ספר ישעיהו פרק כ"ז, א)
תנין בשונה מהמשמעות המודרנית למילה תנין (המייחסת אותו לתמסח), במיתולוגיה הכנענית והיהודית התנין היה דרקון הדומה ללויתן בסיפוריו ובתפקידיו.
דרקון

חתי

אִילוּיַנְקַש דרקון דמוי-נחש מהמיתולוגיה החיתית אשר הובס על ידי אל הסערה החיתי בזכות עצותיה של אשה בת תמותה.
דרקון

פרסי

זאח'אק מתואר כנחש, או דרקון, בעל שלושה ראשים, כשאחד מהם הוא ראש אדם, אם כי יש מקורות שמתארים את היצור הנ"ל כיצור דמוי אדם ששני נחשים צומחים מכתפיו. מקורו בדת הפרסית העתיקה, והגיע מאוחר יותר גם לדת הזורואסטרית.
דרקונים בתרבויות אירופאיות
דרקונים

יווניים

דְרָאקוֹן

קדמוס נלחם ביצור מפלצתי שכונה הדרקון האיסמני באגדות היווניות. תפקידם של הדרקונים במיתולוגיה היוונית הוא כשומרים, לרוב יוצב דרקון לשמירה על מקום או דבר מה היקר מאוד לאלים. בנוסף לכך, מספר מפלצות מן המיתולוגיה היוונית מתוארות כנחש מפלצתי או כדרקון, ביניהן ההידרה, הטיפון, הפיתון והלאדון.
הידרה מפלצת ימית זו מתוארת כנחש או דרקון מרובה ראשים, ונשיפת רעל. ההידרה היא בתם של טיפון ואכידנה והיא נהרגה על ידי הרקולס כאחת משתים עשרה המטלות שהוטלו עליו.
פיתון נחש הפיתון הגדול נקטל על ידי אפולו, אל השמש.
טאראסק
אגדה מספרת כי הטאראסק היה מפלצת ששכנה באזור נרלוק (Nerluc) שבפרובאנס, וזרעה הרס רב באזור. הטאראסק היה סוג של דרקון בעל שש רגליים קצרות, גוף דמוי שור המכוסה בשריון צב, בזנב מקושקש שבקצהו היה עוקץ של עקרב ובעלת ראש של אריה. נטען שמוצאו של הטאראסק הוא מאזור גלטיה. מלך נרלוק תקף את הטאראסק עם אביריו וקטפולטות, ללא הועיל, עד אשר מַרְתָּא הקדושה הקסימה את המפלצת בעזרת מזמורים ותפילות, והובילה את המפלצת המאולפת חזרה לעיר. התושבים, שנבעתו מהמפלצת, תקפו אותה. המפלצת לא יכלה להתנגד ונהרגה בעיר. אז מַרְתָּא הטיפה לתושבים והמירה רבים מהם לנצרות. תושבי העיר שהתנצרו, בצערם על שעשו למפלצת המאולפת, שינו את שם העיר לטאראסקון.
דרקון

סרדיני

סקוּלְטוֹן הדרקון נקרא סקולטון או אסקולטון הוא אגדה בסרדיניה, איטליה במשך הרבה דורות. היה לו הכוח להרוג בני אדם בעזרת מבטו. הוא היה דומה במראו לבסיליסק, חי בערבות והיה בן אלמוות.
דרקונים סקנדינביים וגרמאניים לִינְדוֹורְם

אלה הם דרקונים דמויי נחש בעלי שתי רגליים או ללא רגליים כלל. באגדות הגרמניות והנורדיות, הלינדוורם נראה כמו ויוורן. לינדוורמים נפוצים במיתולוגיה הנורדית כללו את:
  • פאפניר, בנו של הגמד הריידמאר, קולל והפך לדרקון מפלצתי, ונקטל מאוחר יותר על ידי הגיבור סיגרוד (זיגפריד בגרמנית).
  • יורמונגנד, זוחל אימתני שיכול ללפף את עצמו בכדור הארץ משום גודלו, וגורלו יהיה להיקטל על ידי ת'ור בראגנארוק.
  • נידהוג, מפלצת שמכרסמת בעץ העולם ייגדראסיל. עם זאת לא תמיד הוא מתואר כדרקון או זוחל.
דרקונים מאנגליה וִיבְרֶן דרקונים אלה נפוצים באגדות ימי הביניים. הם מתוארים לרוב כעומדים בעמידת אריה. לרוב ויברנים מוצגים כבעלי זוג רגליים וזוג כנפיים.
ווירם (תולע) "ווירם" (Wyrm) הוא מונח נפוץ למפלצת ים חסרת חוליות, שהופיעה הרבה באגדות אנגליות בימי הביניים. "תולע למבטון" למשל, היה מפלץ אגדי שעל פי האגדות שכן סמוך לפאטפילד שבצפון אנגליה, היה ניזון מבני אדם, בקר וצאן, ונקטל על ידי האביר סר ג'ון למבטון.
דרקון

וולשי

הדרקון האדום (אִי דְרַיְיג קוֹךְ)

במיתולוגיה הוולשית מסופר כי לאחר קרב ארוך (שנכח בו המלך הוולשי ווֹרְטִיגֶרְן) דרקון אדום הביס דרקון לבן; מרלין הסביר למלך כי הדרקון האדום מסמל את הוולשים (לכן הדגל הלאומי של הוולשים הוא דרקון אדום), והדרקון הלבן מסמל את האנגלו-סקסים – ולכן הניצחון מנבא את התבוסה המוחלטת של האנגלים בידי הוולשים.
דרקונים הונגריים

(סָארְקַאנְיוֹק)

זוֹמוֹק נחש גדול החי בביצות, בדרך כלל הורג חזירים וכבשים. קבוצה של רועי צאן מסוגלת להרוג אותו בקלות.
סָארְקַאנְיַיקִיגְיוֹ זהו נחש ענק מכונף, אשר למעשה הוא זומוק בוגר. לרוב הוא משרת כבהמת תעופה את הגָארַאבּוֹנְסִיאַס (סוג של מכשפים). יצורים אלה שולטים בסערות ובמזג אוויר רע.
סָארְקַאנִי דרקון בצורת אנושית. רובם הם ענקים בעלי ראשים רבים. כוחם נובע מראשיהם, והם נחלשים בהדרגה ככל שהם מאבדים את ראשיהם.

בהונגרית בת ימינו המילה סארקאני מתארת כל מיני סוגים של דרקונים.

דרקונים סלאביים זְמֶיְי, זְמִי או דראק או סמוֹק

יצורים אלה דומים לדרקונים אירופאים רגילים, אך הם בעלי מספר ראשים. הם נושפים אש או משאירים שובל זוהר אחריהם במעופם. במסורות הסלאביות הדרקונים מסמלים רוע. יש דרקונים שנקראים בשמות טורקיים (לדוגמה זִילַאנְט, ראה מטה) המסמלים את המאבק המתמשך בין הסלאבים לטורקים. אולם בפולקלור הסרבי והבולגרי, דרקונים הם מגיני היבולים באזורם ונלחמים נגד השד ההרסני אָלָא על ידי ירי ברקים.

ברוסיה דרקון נקרא זמיי, באוקראינה ובסלובניה הם נקראים זמי, זמאג' הוא שם הדרקונים בסרביה, קרואטיה וסלובניה וזמיג' בפולנית. רוב השמות באים מהמילה הסלאבית "נחש". ברומנית יש מפלצת הדומה לדרקון הסלאבי ונקראת זְמֶיוּ. בתרבות הפולנית והביילורוסית קיימת המילה סמוק.

דרקון סיבירי יִילְבֶּגַאן דומה לדרקון הטורקי והסלאבי.
דרקון רומני בָּאלַאוּר יצורים אלה דומים לזמיי הסלאבי; הם גדולים, בעלי סנפירים קטנים, ומספר ראשים.
דרקון כוואשי וֶרֶה סֶלֶן דרקונים אלה מתוארים במיתולוגיה הקדם-איסלמית במחוז כוואש (מערב רוסיה).
דרקון אָסְטוּרִי

(כיום בספרד)

קְיוּלֶבְּרֶה במיתולוגיה האסטורית יצורים אלה הם נחשים מכונפים ענקיים, שחיים במערות, שומרים על אוצר וחוטפים קְסַאנוֹת (סוג של פיות). הם יכולים לחיות במשך מאות שנים, וכאשר הם מזדקנים הם משתמשים בכנפיהם בשביל לעוף. נשיפתם רעילה והם לרוב אוכלים בקר. המילה האסטורית קיולברה מגיעה מהמילה הלטינית קוֹלוּבְּרַה, שמשמעה נחש.
דרקון

אלבני

דְרַגוּאָה במיתולוגיה האלבנית ליצורים אלה יש ארבע רגליים וזוג כנפי עטלף. הם בעלי קרן יחידה על ראשם ובעלי אוזניים גדולות. הדרגואות חיים ביערות ולא ניתן לראותם אלא אם הם רוצים בכך. דרגואה יכול לחיות כמאה שנים, ובני אנוש לא יכולים להורגו. לאחר הפלישה העות'מאנית, יצורים אלה הפכו למגינים.
דרקון

פורטוגזי

קוֹקָה במיתולוגיה הפורטוגזית, קוקה היא דרקון ממין נקבה הנלחמת בקדוש ג'ורג'. היא מאבדת את כוחה כאשר גאורגיוס הקדוש כורת את אחת מאוזניה.
דרקון

טטרי

זִילַאנְט

דומה מאוד לוויברן, הזילאנט הוא סמלה של קאזאן, בירתה של רפובליקת טטרסטן ברוסיה. המילה זילאנט באה מהמילה הטטרית יִילַאן, שפירושה נחש.
דרקון

טורקי

אֵגְ'דֶרְחַה או אֵבְרֶן הדרקונים הטורקיים מוציאים אש מזנבותיהם ואין זכר באגדות לכך שיש להם כנפיים או אפילו רגליים. ברוב המקורות הטורקיים (ולאחר מכן האסלאמיים) הם מתוארים כנחשים ענקיים.
דרקון

ליטאי

דְרַקוֹנָאס יצורים אלה דומים יותר להידרות בעלות מספר ראשים, אף על פי שלעיתים הם מתוארים כבעלי ראש אחד.
דרקונים בתרבויות אפריקניות
דרקון

דהומיי

איידה-וואדו "נחש הקשת בענן", רוח-אליל שמזוהה עם פריון, אש, מים, והקשת בענן. הגיע גם אל דת הוודו.
דרקונים מצריים אפפ (אפופיס) "נחש הכאוס" המזוהה במיתולוגיה המצרית עם הכאוס, התוהו ובוהו שהיה קיים לפני יצירת העולם.
אוּרוֹבוֹרוֹס מיוונית "οὐροβóρος": "בולע זנב", הדרקון הבולע את עצמו מהמיתולוגיה המצרית. יצג מושגים רבים לאורך הדורות, בין השאר מחזוריות, אחדות בראשיתית, התייחסות עצמית ואחד מהארכיטיפים בפסיכולוגיה האנליטית היונגיאנית, ומוזכר גם בספר הזוהר.

הדרקון בספרות ובמשחקי תפקידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הראשוני בדרקונים בספרות הפנטזיה המודרנית מיוחס לג'.ר.ר. טולקין, בספר ההוביט בתור הדרקון "סמאוג", שמופיע גם בסרטים: ההוביט בדיבובו של בנדיקט קמברבאץ'.

הדרקונים הם יצורים פופולריים בספרות הפנטזיה והסרטים הנלווים להם: מולאן, היפהפייה הנרדמת, החרב באבן, סדרת ספרי רומח הדרקון מאת מרגרט וייס וטרייסי היקמן, הירושה מאת כריסטופר פאוליני רוכבי הדרקונים של פרן מאת אן מק'קפרי, בנות הדרקון מאת מרית בן ישראל, שיר של אש ושל קרח מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין, סיפורי נרניה: המסע בדרך השחר, הארי פוטר מאת ג'יי. קיי. רולינג, מגנס צ׳ייס ופטיש הרעם מאת ריק ריירדן, "דרקון הוד מלכותו" מאת נעמי נוביק וכן סרטי הדרקון הראשון שלי והבן השביעי.

הדרקון הוא מפלצת המצויה בשימוש נרחב במשחקי תפקידים כמו מבוכים ודרקונים, בתור אחת המפלצות העוצמתיות ביותר ומבין היצורים הגדולים במשחק, כשחלקם טובים מטבעם וחלקם מרושעים וצדים אנשים. מצבם החזק ביותר של הדרקונים הוא כאשר הם בני אלפי שנים, ובעלי היכולת להטיל לחשים לצד נשקי נשיפה שונים (להבות, ברקים, קרח ועוד). הדרקונים מופיעים בצבעים שונים כאשר כל צבע מלמד על מין שונה עם נשק נשיפה שונה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מסכת עבודה זרה פרק ג משנה ג. וראה בפירוש המשנה לרמב"ם שכתב שמקור צורת הדרקון בתורת האסטרולוגיה.
  2. ^ פרק מ"א, שם הוא מתואר כיצור מוצק בעל שיניים מפחידות היורק אש; ואפילו בו שולט הבורא, המדבר עם איוב.
  3. ^ מרדכי, מסכת עבודה זרה, דף מג:
  4. ^ جوزهر (jawzahr), הכינוי של הדרקון במיתולוגיה הערבית והפרסית
  5. ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  6. ^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.4.1–3.4.2
  7. ^ היגינוס (אנ'), Fabulae, ‏178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)