וושינגטון ויזארדס

וושינגטון וויזארדס
Washington Wizards
מידע כללי
תאריך ייסוד	1961
מדינה	ארצות הברית
אולם ביתי	קפיטל ואן ארנה (20,356 מושבים)
מיקום	וושינגטון די. סי., ארצות הברית
ליגה	ליגת ה-NBA
אזור	האזור המזרחי
בית	הבית הדרום-מזרחי
היסטוריה	שיקגו פקרס (1961–1962); שיקגו זפרס (1962–1963); בולטימור בולטס (1963–1973); קפיטל בולטס (1973–1974); וושינגטון בולטס (1974–1997); וושינגטון ויזארדס (1997–הווה)
בעלים	טד לאונסיס
מנכ"ל	מייקל ווינגר
מאמן	בראיין קיף
צבעי תלבושת	כחול, אדום, לבן, אפור
תארים
	אליפויות ליגה 1
	1978
	אליפויות אזוריות 4
	1971, 1975, 1978, 1979
תלבושת
	מדי בית וחוץ של וושינגטון ויזארדס
תלבושת בית	תלבושת חוץ
	אתר הקבוצה

וושינגטון ויזארדס (באנגלית: Washington Wizards) היא קבוצת כדורסל מהעיר וושינגטון די. סי. שבארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם קפיטל ואן ארנה.

בעונת 1977/1978, אז נקראה וושינגטון בולטס, זכתה הקבוצה באליפות ה-NBA היחידה בתולדותיה, בהובלתם של השחקנים וס אנסלד, אלווין הייז ובוב דאנדרידג'. כמו כן העפילה וושינגטון למעמד גמר ה-NBA שלוש פעמים נוספות – בעונות 1971, 1975 ו-1979. מאז שנת 1979 לא עברו הוויזארדס את הסיבוב השני בפלייאוף ה-NBA.

היסטוריה

השנים הראשונות (1961–1967)

המועדון החל את דרכו בשנת 1961 בעיר שיקגו, בתור שיקגו פקרס ("Chicago Packers"), כקבוצת ההרחבה הראשונה בהיסטוריה של ליגת ה-NBA. בעונת הבכורה של הפקרס בלט בה הסנטר וולט בלאמי, אשר זכה בתואר רוקי העונה לאחר שרשם ממוצעים של 31.6 נקודות ו-19.0 ריבאונדים למשחק. על אף הצטיינותו, רשמה הקבוצה את מאזן הניצחונות הנמוך ביותר בליגה; 18–62. לקראת עונתה השנייה שינתה הקבוצה את שמה לשיקגו זפרס ("Chicago Zephyrs"), וצירפה את טרי דיסינג'ר אשר זכה אף הוא בתואר רוקי העונה.

בשנת 1963 עבר המועדון לבולטימור, מרילנד, והפך לבולטימור בולטס ("Baltimore Bullets").^[1] קודם לעונת 1964/1965 ערכו הבולטס טרייד גדול, כאשר שלחו את דיסינג'ר, רוד ת'ורן ודון קוג'יס לדטרויט פיסטונס, תמורת ביילי האוול, דון אול, ואלי ג'ונס ובוב פרי. הטרייד התגלה כמוצלח; בסיום אותה עונה העפילה הקבוצה לראשונה לפלייאוף ה-NBA, ואף הגיעה לשלב גמר המערב, בו הפסידה ללוס אנג'לס לייקרס.

תקופת אנסלד והייז (1967–1979)

וס אנסלד ואלווין הייז, כוכבי הקבוצה בין השנים 1968–1981

בסוף שנות ה-60, צירפו הבולטס דרך דראפט ה-NBA שני שחקנים שהוצגו לאחר פרישתם בהיכל התהילה של הכדורסל: ארל מונרו שנבחר בבחירה השנייה של דראפט 1967, ו-וס אנסלד שנבחר בבחירה השנייה של דראפט 1968. הקבוצה השתפרה בצורה משמעותית, מ-36 ניצחונות בעונה הקודמת ל-57 בעונת 1968/1969, ואנסלד זכה הן בפרס רוקי השנה והן בפרס ה-MVP של העונה הסדירה. הבולטס הגיעו אל פלייאוף 1969 עם ציפיות גדולות להעפלה לשלבים הגבוהים, אך הם הודחו בסיבוב הראשון בידי ניו יורק ניקס. בעונה שלאחר מכן נפגשו הקבוצות שוב, אך אף על פי שהסדרה התארכה לשבעה משחקים, הבולטס נוצחו בסופה שוב בידי הניקס. בעונת 1970/1971, סיימו הבולטס את העונה הסדירה במאזן חיובי 42–40 ופגשו שוב את הניקס בפלייאוף, הפעם בגמר המזרח. במשחק השביעי והמכריע שנערך במדיסון סקוור גארדן, שחקנה של בולטימור גאס ג'ונסון קלע סל מכריע בשניות הסיום של המשחק שהעניק לבולטס את הניצחון בתוצאה 93–91. בסדרת גמר ה-NBA, אליה העפילו לראשונה בתולדות המועדון, הובסו הבולטס בסוויפ (0–4) על ידי מילווקי באקס, בה שיחקו כרים עבדול-ג'באר ואוסקר רוברטסון.

בשנים 1971 ו-1972 עזבו את הקבוצה מונרו וג'ונסון, ובמקביל הצטרפו אליה אלווין הייז ופיל צ'ניר – שניים משחקניה המובילים בשנים הבאות. בשנת 1973 עבר המועדון ללנדובר, מרילנד, והפך לקפיטל בולטס ("Capital Bullets"), ושנה לאחר מכן שינתה הקבוצה את שמה לוושינגטון בולטס ("Washington Bullets"). את עונת 1974/1975 סיימה וושינגטון במאזן של 60–22, והעפילה בפעם השנייה בתולדותיה למעמד גמר ה-NBA, לאחר שגברה בפלייאוף על באפלו ברייבס (4–3) ובוסטון סלטיקס (4–2). הבולטס היו פייבוריטים לנצח בסדרת הגמר, אך הופתעו בידי ריק בארי שהוביל את גולדן סטייט ווריורס לניצחון מוחץ בארבעה משחקים.

בסיום עונת 1975/1976, בה הודחה מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון, פיטרה הקבוצה את המאמן הראשי קיי. סי. ג'ונס, ומינתה במקומו את דיק מוטה. על אף העובדה שבשורות הבולטס שיחקו ארבעה שחקני אולסטאר – אנסלד, הייז, צ'ניר ובוב דאנדרידג' – סיימו הבולטס את עונת 1977/1978 במאזן של 44–38 "בלבד", ולא נחשבו כמועמדים בולטים לזכייה באליפות ה-NBA. בסיבוב הראשון של פלייאוף 1978 גברה וושינגטון על המדורגת שישית במזרח, אטלנטה הוקס, בתוצאה 2–0, לקראת התמודדות מול סן אנטוניו ספרס שדורגה שנייה והחזיקה ביתרון ביתיות. לאחר ניצחון של הספרס במשחק הראשון, השתמש העיתונאי דן קוק מעיתון "San Antonio Express-News" במשפט המפורסם: "The opera ain't over 'til the fat lady sings" (בתרגום חופשי: "האופרה לא מסתיימת עד שהגברת השמנה שרה") במטרה למנוע שאננות בקרב שחקני ואוהדי סן אנטוניו. באופן אירוני, משפט זה הפך דווקא למוטו של הבולטס אשר ניצחו בארבעה מתוך חמשת המשחקים הבאים מול הספרס, ובסדרת גמר המזרח גברו גם על פילדלפיה 76'‏ (4–2). בסדרת גמר ה-NBA, אליו העפילה בפעם השלישית בתולדותיה, גברה וושינגטון על סיאטל סופרסוניקס בתוצאה 4–3, ובכך זכתה באליפות הראשונה מזה 36 שנים של קבוצת ספורט מקצועני מוושינגטון די. סי.. בסיום הסדרה זכה אנסלד בפרס ה-MVP של סדרת הגמר, הודות לתפוקתו ההגנתית, ועל אף שלאורך הסדרה היה הקלעי השביעי של הבולטס עם ממוצע של 9.0 נקודות למשחק בלבד.^[2]^[3]

בעונת 1978/1979 העפילו הבולטס לגמר ה-NBA בפעם השנייה ברציפות, לאחר שגברו על אטלנטה (4–3) וסן אנטוניו ספרס (4–3) בשני הסיבובים הראשונים של הפלייאוף. המשחק השביעי של גמר המזרח, מול הספרס, נחשב לאחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים בתולדות ה-NBA; ברבע האחרון חזרה וושינגטון מפיגור של 10 נקודות, הודות ליכולת מצוינת של דאנדרידג' שקלע ברבע 13 נקודות (מתוך 37 במשחק כולו), כולל סל הניצחון כ-8 שניות לסיום המשחק. שחקן הספרס ג'יימס סיילאס עוד ניסה להשוות את התוצאה, אך זריקתו נחסמה על ידי הייז, אשר הצטיין אף הוא עם 25 נקודות, 15 ריבאונדים ו-7 חסימות.^[4] בסדרת הגמר התמודדו הבולטס פעם נוספת מול הסופרסוניקס, ואף ניצחו במשחק הראשון בזכות שתי קליעות עונשין של הרכז המחליף לארי רייט, אולם סיאטל ביצעה מהפך וניצחה בכל ארבעת המשחקים הבאים, בדרך לזכייה באליפות.

תקופת אכזבות בפלייאוף (1979–1988)

התבגרותו של סגל השחקנים ופציעות החלו לתת את אותותיהם בבולטס; בעונת 1979/1980 הבולטס בקושי הצליחו להגיע אל משחקי הפלייאוף, כאשר הם משיגים את המקום השישי והאחרון במזרח, על אף שנפלו למאזן שלילי של 39–43 בתום העונה הסדירה. בפלייאוף, הם נוצחו בסוויפ בסדרה של שני משחקים בידי פילדלפיה 76'. שנה לאחר מכן כשלו הבולטס ולא הצליחו להיכנס אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 13 שנים. בקיץ 1981 פרש וס אנסלד ממשחק, בעוד אלווין הייז עבר לשחק ביוסטון רוקטס.

בעונת 1981/1982 הציגו הבולטס יכולת טובה תחת המאמן ג'ין שו, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן חיובי 43–39, ואף מעפילים לחצי גמר האזור המזרחי, בהובלתו של גרג באלרד. ב-1981/1982 הצליחו הוויזארדס לסיים את העונה הסדירה במאזן חיובי (42–40), אולם החמיצו את הפלייאוף בשל חוזקן של יתר קבוצות המזרח. בכל שלוש העונות הבאות המשיכו הבולטס לשחק כדורסל בינוני, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן שלילי, והודחו מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון. השחקנים הבולטים של הקבוצה באותה תקופה היו הקלע ג'ף מלון והסנטר ג'ף רולנד.

לקראת עונת 1986/1987 העבירו הבולטס את רולנד בטרייד לפילדלפיה 76', תמורת הסנטר חבר היכל התהילה מוזס מלון. מוזס וג'ף מלון הובילו את קלעי הקבוצה, עם 24.1 ו-22.0 נקודות בממוצע למשחק, בהתאמה, והבולטס השיגו מאזן של 42–40 בסיומה של העונה הסדירה. בסיבוב הראשון של פלייאוף 1987 הודחו הבולטס בשלושה משחקים בידי דטרויט פיסטונס. לאחר פתיחה חלשה לעונת 1987/1988, פוטר המאמן קווין לוגרי כאשר הבולטס החזיקו מאזן של 8–19, ובמקומו מונה כוכב הקבוצה לשעבר – וס אנסלד. תחת שרביט האימון של אנסלד השתפרו הבולטס והצליחו להגיע שוב למשחקי הפלייאוף, חרף מאזן ניצחונות שלילי 38–44. בפלייאוף עצמו הפסידה הקבוצה מול דטרויט פיסטונס בסיבוב הראשון, ובכך הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בפעם החמישית ברציפות. מאז, חלפו עוד 9 שנים עד שהבולטס שבו אל הפלייאוף.

תקופת השפל (1988–2001)

את עונות 1989 ו-1990 סיימו הבולטס עם מאזן כולל של 71 ניצחונות ו-93 הפסדים, על אף יכולת טובה של ג'ף מלון וברנרד קינג, שהשיגו ממוצעים של 23.0 ו-21.5 נקודות למשחק, בהתאמה. בקיץ 1990 הועבר מלון בטרייד ליוטה ג'אז, בתמורה לפרביס אליסון, ובהיעדרו של מלון, קלע קינג בעונת 1990/1991 שיא קריירה של 28.4 נקודות בממוצע למשחק (שלישי בליגה). באותה שנה מינתה הנהלת המועדון את סוזאן או'מאלי לנשיאת הקבוצה, ובכך הפכה לאישה הראשונה המכהנת כנשיאת מועדון בהיסטוריה של ה-NBA.^[5] את עונת 1991/1992 סיימו הבולטס במאזן 25–57 ואת עונת 1992/1993 במאזן 22–60, עקב פציעות רבות ויכולת לא יציבה. מכת הפציעות המשיכה להטריד את הבולטס כאשר שחקני מפתח כפרביס אליסון, רקס צ'אפמן וקלברט צ'ייני החמיצו חלקים מעונת 1993/1994; התוצאה הייתה מאזן עלוב של 24–58.

לקראת עונת 1994/1995 פוטר אנסלד מאימון הקבוצה, לאחר כ-6 וחצי עונות, ובמקומו מונה ג'ים ליינאם. בבחירה החמישית של דראפט 1994 בחרו הבולטס את ג'וואן הווארד, ובמקביל העבירו את טום גוגליוטה יחד עם שלוש בחירות דראפט עתידיות בטרייד לגולדן סטייט ווריורס, תמורת שחקן השנה השנייה כריס ובר. בעוד העונה מתחילה עם הבטחה, פציעת כתף של ובר גרמה לו להחמיץ 19 משחקים והבולטס השתרכו מאחור במשך כל העונה, אותה סיימו עם המאזן הגרוע בתולדות המועדון, 21–61. ובר הציג ממוצעים של 20.1 נקודות למשחק ו-9.6 ריבאונדים בממוצע למשחק, אך סירב לניתוח שהיה אמור לתקן את כתפו הפגועה. נראה היה כי עונת 1995/1996 הסתיימה עוד לפני שהחלה עבור הבולטס, כאשר ב-21 באוקטובר נפצע שוב ובר בכתפו, ונעדר מ-67 משחקים. כמו כן סבלו מפציעות הרכזים מארק פרייס (ששיחק רק 7 משחקים) ורוברט פאק (31 משחקים). נקודת האור של העונה הייתה בחירתו של ראשיד וולאס כבחירה הרביעית בדראפט 1995, ויכולתו הגבוהה של הווארד אשר קלע 22.1 נקודות בממוצע למשחק, אך הבולטס נותרו מחוץ לפלייאוף בפעם השמינית ברציפות, עם מאזן שלילי 39–43.

לקראת עונת 1996/1997 ויתרה הקבוצה על וולאס, כאשר העבירה אותו בטרייד לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת הרכז רוד סטריקלנד. לאחר פתיחה חלשה של 22–24 פיטרו הבולטס את המאמן ג'ים ליינאם, ומינו במקומו את ברני ביקרסטאף, אשר שימש כעוזר מאמן בקבוצת האליפות של הבולטס משנת 1978. הבולטס הגיבו היטב, וניצחו ב-22 מ-36 המשחקים הבאים כדי לסיים את העונה במאזן 44–38 – המאזן הטוב ביותר של המועדון מאז עונת 1978/1979. במחזור האחרון של העונה הסדירה גברו הבולטס על קליבלנד קאבלירס בקרב ישיר על ההעפלה לפלייאוף, ובכך העפילו אליו לראשונה מזה 9 עונות. בפלייאוף עצמו הפסידה הקבוצה בסוויפ (0–3) מול האלופה שבדרך, שיקגו בולס. השחקנים המובילים של הקבוצה באותה עונה היו ובר (20.1 נקודות ו-10.3 למשחק), הווארד (19.1 נקודות למשחק) וסטריקלנד (17.2 נקודות ו-8.9 אסיסטים למשחק).

הבולטס הופכים לוויזארדס

בשנת 1995 הודיע בעלי המועדון, אייב פולין, על כוונתו לשנות את שמו של המועדון עקב הקונוטציה האלימה של השם "בולטס" (באנגלית: "קליעים"), בעיקר בהשפעת שיעורי הפשיעה והאלימות שגאו בעיר וושינגטון בתחילת שנות ה-90. אירוע נוסף אשר השפיע על ההחלטה על שינוי השם היה רצח יצחק רבין, חברו הקרוב של פולין. בשנת 1997 נערכה תחרות לבחירת שם חדש למועדון, והאפשרויות צומצמו ל"דרגונס", "אקספרס", "סטאליונס", "סי דוגס", ו"וויזארדס".^[6] ב-15 במאי 1997 שינה המועדון באופן רשמי את שמו לוושינגטון ויזארדס. באותה השנה עברו הוויזארדס לאולם "MCI סנטר", הנקרא עתה קפיטל ואן ארנה (בעבר "ורייזון סנטר").

את עונת 1997/1998 סיימו הוויזארדס במאזן חיובי 42–40, אך החמיצו במעט את הפלייאוף. רוד סטריקלנד סיים את העונה כמלך האסיסטים של ה-NBA, עם ממוצע של 10.5 אסיסטים למשחק, והוא נבחר לחמישייה השנייה של העונה. בסיום העונה נשלח כוכב הקבוצה כריס ובר בטרייד לסקרמנטו קינגס, תמורת מיץ' ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ.^[7]

הוויזארדס סיימו את עונת 1998/1999 המקוצרת במאזן 18–32, ואת העונה העוקבת סיימו במאזן 29–53. בשתי העונות הוביל ריצ'מונד את קלעי הקבוצה עם ממוצעים של 19.7 ו-17.4 נקודות בממוצע למשחק, בהתאמה. בינואר 2000 מונה שחקן העבר מייקל ג'ורדן לג'נרל מנג'ר של הוויזארדס, במקומו של וס אנסלד. בעונת 2000/2001 פרח שחקן השנה השנייה ריצ'רד המילטון, עם 18.1 בממוצע למשחק, אך המועדון סיים את העונה עם המאזן הגרוע בהיסטוריה של המועדון; 19–63. בפברואר 2001 היו הוויזארדס מעורבים בטרייד ענק, כאשר שלחו את ג'וואן הווארד, קלווין בות' ואובינה אקזי לדאלאס מאבריקס, תמורת כריסטיאן לייטנר, יוברט דייוויס, קורטני אלכסנדר, לוי ואט ואית'ן תומאס.^[8]

תקופת מייקל ג'ורדן (2001–2003)

בדראפט 2001 זכו הוויזארדס בבחירה הראשונה, וניצלו אותה כדי לבחור את שחקן התיכונים קוואמי בראון. בספטמבר 2001 הודיע הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, מייקל ג'ורדן, אשר גם החזיק בחלק מיעוט מהבעלות על המועדון, על חזרתו למשחק פעיל כשחקן הוויזארדס. עקב חוקי ה-NBA, נאלץ ג'ורדן לוותר על חלקו בבעלות המועדון לקראת חתימה על חוזהו בקבוצה.^[9] ב-54 המשחקים הראשונים של העונה הוביל ג'ורדן את הוויזארדס למאזן 27–27, עם ממוצעים מרשימים של 24.6 נקודות, 6.0 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים למשחק, אולם במשחק מול מיאמי היט ב-24 בפברואר 2002 נפצע בברכו, ונאלץ להחמיץ את מרבית המשך העונה. וושינגטון סיימה את אותה עונה עם מאזן שלילי 37–45; שיפור של 18 ניצחונות לעומת העונה הקודמת.

לקראת עונת 2002/2003 החתימה הקבוצה את לארי יוז,^[10] וצירפה את ג'רי סטקהאוס בטרייד תמורת ריצ'רד המילטון.^[11] את העונה הסדירה סיימו הוויזארדס עם מאזן זהה לזה של העונה הקודמת (37–45), ובכך החמיצו את הפלייאוף בפעם השישית ברציפות. ג'ורדן עצמו סיים את העונה כשחקן היחיד של הוויזארדס ששיחק בכל 82 המשחקים, והשיג ממוצעים של 20.0 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק. באפריל 2003 הודיע ג'ורדן על פרישתו ממשחק, בפעם השלישית והאחרונה.^[12]

לאחר העונה הודח ג'ורדן מתפקיד נשיא הקבוצה, להפתעת רבים מהשחקנים, מההנהלה ומהציבור, על ידי אייב פולין, המחזיק ברוב הבעלות על המועדון. ג'ורדן חש נבגד, כשחשב שיקבל חזרה לידיו את חלקו בבעלות על המועדון לאחר שקריירת המשחק שלו תגיע לקיצה, אך פולין הצדיק את מהלך פיטוריו של ג'ורדן כשציין כי לג'ורדן הייתה השפעה מזיקה על הקבוצה.^[13]

תקופת גילברט ארינאס (2003–2010)

גילברט ארינאס, אחד מכוכבי הקבוצה בין השנים 2003–2011

את מקומו של מייקל ג'ורדן בתפקיד הניהולי תפס הג'נרל מנג'ר ארני גרונפלד, בעוד אדי ג'ורדן (אין קשר משפחתי) מונה למאמן הקבוצה במקומו של דאג קולינס. ללא ג'ורדן, ולמרות החתמתו של מי שלעתיד יהפוך לשחקן אולסטאר, גילברט ארינאס, הקבוצה מעדה למאזן 25–57 בתום עונת 2003/2004.

לקראת עונת 2004/2005, ביצעה הקבוצה טרייד ושלחה את ג'רי סטקהאוס, כריסטיאן לייטנר, וזכויות הדראפט על דווין האריס לדאלאס מאבריקס, בעבור אנטואן ג'יימיסון. אותה עונה הייתה הטובה ביותר של הוויזארדס ב-26 השנים האחרונות, כאשר הם מסיימים עם במאזן 45–37 ומציינים את הפעם הראשונה בה המועדון מעפיל לפלייאוף תחת השם ויזארדס. במהלך העונה הסדירה, שחקני הקבוצה ארינאס, ג'יימיסון ולארי יוז היו שלישיית השחקנים בעלי ממוצע הנקודות הגבוה ביותר בליגה – עם ממוצע כולל של 67.1 נקודות למשחק. ארינאס וג'יימיסון נבחרו לייצג את נבחרת המזרח למשחק האולסטאר, ובכך נרשמה הפעם הראשונה בה ישנם לוויזארדס שני שחקנים במשחק האולסטאר מאז תקופתם של ג'ף מלון ומוזס מלון (1987). בסדרת הסיבוב הראשון בפלייאוף גברה וושינגטון על שיקגו בולס בתוצאה 4–2, והעפילו לחצי גמר המזרח לראשונה מזה 23 שנים. בסדרת חצי גמר המזרח נוצחו הוויזארדס בסוויפ (0–4) בידי מיאמי היט, המדורגת ראשונה במזרח.

בפגרה שלפני עונת 2005/2006 עזב יוז את הקבוצה, אולם הוויזארדס צירפו במקומו את קארון באטלר, אשר הגיע בטרייד מלוס אנג'לס לייקרס תמורת הסנטר המאכזב קוואמי בראון. במהלך העונה הרגילה, היו בסגל של הוויזארדס שוב שלושת הקלעים הפוריים בליגה – ארינאס, ג'יימיסון ובאטלר – אשר קלעו 67.4 נקודות משותפות בממוצע למשחק. הוויזארדס קלעו 101.7 נקודות בממוצע למשחק, ממוצע הנקודות הגבוה ביותר במזרח, וסיימו את העונה במאזן 42–40 אשר הקנה להם את המקום החמישי בפלייאוף המזרח. בסיבוב הראשון התמודדו הוויזארדס מול קליבלנד קאבלירס, והפסידו מולם בתוצאה 2–4.

במשחק מול לוס אנג'לס לייקרס ב-17 בדצמבר 2006 קלע ארינאס שיא מועדון של 60 נקודות, בניצחון וושינגטון בתוצאה 147–141. בפברואר 2007 הפך המאמן הראשי של הוויזארדס, אדי ג'ורדן, למאמן הקבוצה הראשון מאז דיק מוטה (1979) המאמן את נבחרת המזרח באולסטאר. ארינאס הופיע בפעם השלישית במשחק האולסטאר ואילו באטלר ערך את הופעת הבכורה שלו. במרץ סיים באטלר את העונה בגין פציעה בכף ידו, וכחודש לאחר מכן סיים את העונה גם ארינאס, אשר נפצע במניסקוס בברכו. למרות מאבקם בשלהי העונה בהיעדרם של ארינאס ובאטלר, הצליחו הוויזארדס להגיע אל פלייאוף המזרח, כשהשיגו את המקום השביעי במזרח עם מאזן של 41–41. בסיבוב הראשון שוב פגשו הוויזארדס את הקאבלירס במפגש חוזר מהעונה שעברה, כשהפעם נוצחו הוויזארדס בסוויפ (0–4).

הוויזארדס הצליחו לשמור על רוב סגל השחקנים בעונת 2007/2008, וצירפו את הבחירה הבחירה ה-16 של דראפט 2007 – ניק יאנג. לאחר 8 משחקים, נאלץ ארינאס לעבור שני ניתוחים בברכו הפצועה, שהשביתו אותו ל-68 המשחקים הבאים. באמצע העונה, נאלץ באטלר להיעדר מ-20 משחקים עקב פציעה. חרף כל הפציעות, הצליחו הוויזארדס להשיג מאזן של 43–39 בתום העונה הסדירה, שהספיק למקום החמישי במזרח ומפגש שלישי ברציפות עם קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הקאבלירס גברו על הוויזארדס בפעם השלישית ברציפות, 4–2, וסיימו את שאיפות הפלייאוף של הוויזארדס.

הוויזארדס יצאו מפגרת המשחקים של 2008 כשהם מצליחים להשאיר בסגל את שני השחקנים המובילים של הקבוצה: ארינאס וג'יימיסון; ארינאס חתם על חוזה לשש שנים במועדון תמורת 111 מיליון דולר, בעוד ג'יימיסון חתם על חוזה לארבע עונות, תמורת 50 מיליון דולר. כמו כן צירפה הקבוצה בדראפט 2008 את ג'בייל מגי, בבחירה ה-18. בחודש ספטמבר 2008, עבר ארינאס ניתוח שלישי כדי לנקות נוזלים ושאריות מהניתוח הקודם, והיה צפוי להיעדר לפחות מהחודש הראשון של העונה. התחזית התבררה כקצרה מהמציאות, כאשר ארינאס נעדר במשך חמישה חודשים עקב התמשכות הבעיות בברכו השמאלית, ושיחק בשני משחקים בלבד. כמו כן הסנטר ברנדן הייווד עבר ניתוח במרפקו הימני, ושיחק בשישה משחקים בלבד. ב-24 בנובמבר 2008 פוטר המאמן אדי ג'ורדן, לאחר התחלה של ניצחון אחד מ-11 משחקים, והוחלף בידי עוזר המאמן אד טאפסקוט. כהמשך לפתיחה הגרועה המשיכו הוויזארדס וניצחו רק 18 מתוך 61 המשחקים הבאים, וסיימו את העונה הסדירה במאזן הגרוע בתולדות המועדון; 19–63.

באמצע חודש אפריל 2009 מינתה וושינגטון את פליפ סונדרס לתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה. ביוני 2009 העבירו הוויזארדס את הבחירה החמישית בדראפט 2009 (ריקי רוביו), יחד עם אית'ן תומאס, דריוס סונגאילה ואולכסיי פצ'רוב, בטרייד למינסוטה טימברוולבס בתמורה לרנדי פוי ומייק מילר.^[14] במהלך חודש נובמבר נפטר בעל הרוב במועדון, אייב פולין, בגיל 85. בעת פטירתו, היה פולין הבעלים של מועדון כדורסל לתקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA. השליטה במועדון עברה לאלמנתו איירין, אף על פי שידוע היה כי בעל המיעוט במועדון, טד לאונסיס, תכנן השתלטות על המועדון.

ב-24 בדצמבר 2009, נחשף כי גילברט ארינאס החזיק נשק לא טעון בארונית חדר ההלבשה של הוויזארדס באולם ורייזון סנטר. בעשותו כן, הפר ארינאס את חוקי ה-NBA נגד הבאת כלי נשק לתוך אולמות הכדורסל, וכן את חוקי העיר וושינגטון.^[15] ב-1 בינואר 2010, דווח כי אריאנס וחברו לקבוצה ג'באריס קריטנטון החזיקו באקדחים בחדר ההלבשה של הוויזארדס בשל ויכוח ביניהם על חובות הימורים בערב חג המולד. בתגובה, השעתה הנהלת הליגה את ארינאס ללא הגבלת זמן וללא שכר בעודם מנהלים חקירה על התקרית. הקומישינר של הליגה דייוויד סטרן אמר בהצהרה שמסר כי קרוב לוודאי שארינאס יספוג עונש השעיה ממושך, "כי מעשיו הממושכים הביאו אותי למסקנה כי כרגע אינו נמצא מתאים לעלות על הפרקט במשחקי ה-NBA". הנהלת הוויזארדס הוציאה הודעה בה היא מְגַנָה את התנהגות השחקנים בציינה כי זה "בלתי מקובל".^[16]

ב-13 בפברואר 2010, לאחר שעמד מאזן הקבוצה בעונת 2009/2010 על 17–33, ביצעו הוויזארדס טרייד על באטלר, הייווד וד'שון סטיבנסון, שנשלחו לדאלאס מאבריקס תמורת ג'וש הווארד, דרו גודן, קווינטון רוס וג'יימס סינגלטון. שלושה ימים מאוחר יותר, צירפו הוויזארדס את אל ת'ורנטון וז'ידרונאס אילגאוסקאס (ששוחרר מידית), כחלק מטרייד משולש במסגרתו העבירו את ג'יימיסון (לקליבלנד) ואת גודן (לקליפרס). ללא שלושת שחקניה המובילים בשנים האחרונות – ארינאס, ג'יימיסון ובאטלר – סיימו הוויזארדס את העונה במאזן שלילי 26–56.

תקופת ג'ון וול (2010–2019)

טד לאונסיס השלים את השתלטותו על המועדון במהלך חודש יוני, כאשר רכש ממשפחת פולין את הוויזארדס, יחד עם מועדוני וושינגטון קפיטלס ו-וושינגטון מיסטיקס.^[17] אף על פי שלוויזארדס היה רק הסיכוי החמישי בטיבו לזכות במקום הראשון בהגרלת דראפט 2010 ‏(10.3%), זכו בו הוויזארדס ובחרו את הרכז ג'ון וול מאוניברסיטת קנטקי. ב-18 בדצמבר 2010, לאחר 24 משחקים בעונת 2010/2011, שלחו הוויזארדס את גילברט ארינאס בטרייד לאורלנדו מג'יק, תמורת רשארד לואיס.^[18] הוויזארדס סיימו את העונה במאזן 23–59, אשר הציב אותם במקום ה-13 באזור המזרחי.

אחרי שהוויזארדס פתחו את עונת 2011/2012 עם מאזן שלילי 2–15, המאמן הראשי פליפ סונדרס פוטר והוחלף על ידי עוזרו רנדי ויטמן. במרץ של אותה עונה לקחו הוויזארדס חלק בטרייד בין שלוש קבוצות שבו הם שלחו את ג'בייל מקגי ורוני טוריאף לדנוור נאגטס ואת ניק יאנג ללוס אנג'לס קליפרס, ובתמורה קיבלו את ננה ובריאן קוק.^[19] הוויזארדס סיימו את העונה עם 20 ניצחונות ו-46 הפסדים, במקום ה-29 בליגה (בעונה זו התקיימו 66 משחקים בלבד בשל שביתת שחקנים).

ביוני 2012 הוויזארדס שלחו את רשארד לואיס לשארלוט הורנטס, לצד בחירת דראפט עתידית, ובתמורה קיבלו את אמקה אוקפור וטרבור אריזה.^[20] בבחירה השלישית של דראפט 2012 בחרו הוויזארדס את בראדלי ביל, אשר הפך לאחד השחקנים המובילים של הקבוצה בשנים הבאות. באפריל 2013 יצא מהארון שחקן הקבוצה ג'ייסון קולינס, אשר בכך היה השחקן הפעיל הראשון מאחת מארבע הליגות הבכירות בארצות הברית (NBA,‏ NHL,‏ MLB ו-NFL) שיצא מהארון כהומוסקסואל.^[21] הוויזארדס סיימו את העונה עם 33 ניצחונות ו-49 הפסדים, במקום ה-12 באזור המזרחי.

בדראפט 2013 שוב זכו הוויזארדס בבחירה השלישית, וניצלו אותה כדי לבחור את אוטו פורטר. ב-25 באוקטובר 2013, ארבעה ימים לפני תחילת העונה הבאה, הוויזארדס שלחו את הסנטר אמקה אוקפור ובחירת דראפט עתידית לפיניקס סאנס, עבור מרצ'ין גורטאט ושלושה שחקנים נוספים.^[22] בעונת 2013/2014 העפילה וושינגטון לפלייאוף ה-NBA מהמקום החמישי במזרח, לראשונה מאז עונת 2007/2008. בסיבוב הראשון גברו הוויזארדס על בוסטון סלטיקס בתוצאה 4–1, על אף שלא החזיקו ביתרון ביתיות, אולם בסיבוב השני הפסידו מול אינדיאנה פייסרס בתוצאה 2–4. לאורך הפלייאוף הצטיינו וול (16.3 נקודות ו-7.1 אסיסטים למשחק) וביל (19.2 נקודות ו-4.5 אסיסטים למשחק), ומיצבו את עצמם כשניים מהשחקנים הצעירים המבטיחים בליגה.

בפגרה שלפני עונת 2014/2015 חתם בוושינגטון השחקן הוותיק פול פירס.^[23] בעזרתו סיימו הוויזארדס את העונה עם 46 ניצחונות ו-36 הפסדים – המאזן הטוב ביותר שלהם מאז עונת 1978/1979. בסדרת הסיבוב הראשון גברה הקבוצה על טורונטו ראפטורס (4–0), בטרם הפסידה מול אטלנטה הוקס (2–4) בחצי גמר המזרח.

בעונת 2015/2016 עזב פירס ללוס אנג'לס קליפרס, ועל אף יכולת טובה של וול וביל, הוויזארדס לא העפילו לפלייאוף.

בעקבות העונה המאכזבת פוטר המאמן הראשי רנדי ויטמן, ובמקומו מונה סקוט ברוקס.^[24] את עונת 2016/2017 סיימה וושינגטון במקום הרביעי במזרח, עם 49 ניצחונות ו-33 הפסדים. הוויזארדס הודחו מהפלייאוף בסיבוב השני, בפעם השלישית בארבע העונות האחרונות, לאחר שהפסידו מול בוסטון סלטיקס בתוצאה 3–4.

בעונת 2017/2018 האולם של הוויזארדס שינה את שמו מ"יו אס איירווייס ארנה" ל"קפיטל ואן ארנה" (Capital One Arena). באותה עונה נבחרו וול וביל להשתתף יחד במשחק האולסטאר של ה-NBA, בפעם היחידה שלהם כחברים לקבוצה. הוויזארדס סיימו את העונה עם 43 ניצחונות ו-39 הפסדים, מספיק בשביל המקום השמיני במזרח, והודחו מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון, על ידי טורונטו ראפטורס.

לקראת עונת 2018/2019 חתמו בקבוצה צמד הסנטרים דווייט הווארד ותומאס בראיינט; בשל פציעה בגבו שותף הווארד בתשעה משחקים בלבד, ואת מקומו בחמישייה הפותחת תפס בראיינט, אשר הפתיע לטובה עם 10.5 נקודות בממוצע למשחק. מלבד הווארד, גם ג'ון וול סבל מפציעה קשה, ולא שיחק כלל לאורך העונה לאחר שעבר ניתוח בברכו. במהלך אותה עונה העבירו הוויזארדס בטריידים שונים את קלי אוברה (לפיניקס),^[25] אוטו פורטר (לשיקגו),^[26] ומרקיף מוריס (לניו אורלינס),^[27] ובכך למעשה "ויתרו" על העונה, אותה סיימו עם מאזן שלילי 30–52.

תקופת בראדלי ביל (2019–2023)

באפריל 2019 פוטר ארני גרונפלד מתפקידו כג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ובמקומו מונה טומי שפרד, אשר היה חבר בהנהלה המקצועית של המועדון מאז שנת 2003.^[28] בתחילת עונת 2019/2020 נודע שג'ון וול סובל מקרע בגיד אכילס, ועל כן הוא ייעדר מהמגרשים במשך שנה נוספת.^[29] בהיעדרו, הצטיין בראדלי ביל עם ממוצע של 30.5 נקודות למשחק (שני בליגה), ולצדו בלטו דאוויס ברטאנס והרוקי רוי הצ'ימורה שהצטרפו לקבוצה באותה עונה. הוויזארדס סיימו את העונה המקוצרת במקום העשירי באזור המזרחי, עם מאזן שלילי 25–47.

לקראת עונת 2020/2021 הועבר ג'ון וול בטרייד ליוסטון רוקטס, יחד עם בחירת סיבוב ראשון בדראפט, תמורת ראסל וסטברוק.^[30] כמו כן צירפה הקבוצה את השחקן הישראלי דני אבדיה, עם הבחירה התשיעית של דראפט 2020. במהלך העונה לא צלח השילוב בין ווסטברוק לביל, ואף על פי שהצליחה וושינגטון לעלות לפלייאוף דרך טורניר הפלייאין, היא הודחה בסיבוב הראשון נגד פילדלפיה 76 בתוצאה 4-1. במהלך הדראפט של אותה השנה, בחרה הקבוצה את קורי קיספרט בבחירה ה-15 של הסיבוב הראשון. עוד באותו הקיץ הועבר ראסל ווסטברוק בטרייד גדול ללוס אנג'לס לייקרס, תמורת מונטרז הארל, קנטביוס קלדוול-פופ וקייל קוזמה. בנוסף החתימה הקבוצה את הרכז המחליף של ברוקלין, ספנסר דינווידי. בנוסף לכך, פיטרה הנהלת המועדון את המאמן סקוט ברוקס, והחתימה את המאמן ווס אנסלד ג'וניור, עוזר מאמן מדנבר נאגסט ובנו של שחקן העבר של המועדון, ווס אנסלד.

את העונה העוקבת פתחה וושינגטון ללא רוי הצ'ימורה ותומאס בראיינט, ואף על פי כן הצליחה להגיע לרצף ניצחונות מרשים ולזמן קצר החזיקה במקום הראשון במזרח. אולם לאחר חזרתם של האצ'ימורה ובראיינט לסגל, התמלאה מחדש הרוטציה מה שהוביל על פי דיווחים למתחים בחדר ההלבשה ולאווירה לא בריאה בקבוצה, שהתבטאה בהידרדרות בביצועי הקבוצה לאחר שזו צנחה למקום ה-11 במזרח. במהלך העונה גברו השמועות על הכוונה של בראדלי ביל לעזוב את הקבוצה בסיום העונה, ובעקבות כך ניסו הויזארדס להעביר בטרייד כוכב נוסף לשורות הקבוצה. לאחר שביל נפצע בשורש כף היד וסיים את העונה מוקדם מהצפוי, העבירה הנהלת הויזארדס את מונטרז הארל לשארלוט הורנטס בתמורה לאיש סמית', את ארון הולידיי לפיניקס סאנס והנחיתה בטרייד את הסנטר של דאלאס מאבריקס, קריסטפס פורזינגיס, בתמורה לדאביס ברטנס וספנסר דינווידי.

לאחר שגם בעונת 2022-2023 לא הצליחה להעפיל לפלייאוף, ב-19 באפריל 2023 הוויזארדס פיטרו את הגנרל מנג'ר טומי שפרד, וב-24 במאי 2023 החתימו במקומו את מייקל ווינגר הגנרל מנג'ר לשעבר של הקליפרס. עוד באותו קיץ - העבירו הויזארדס בטרייד את בראדלי ביל לפיניקס סאנס לאחר כ-11 עונות במדי הקבוצה, בתמורה לכריס פול (ששוחרר לאחר הטרייד ועבר לגולדן סטייט ווריורס), לאנדרי שאמט ובחירות סיבוב שני בדראפט.

אולמות ביתיים

אינטרנשיונאל אמפיתיאטר (1961–1962)
שיקגו קוליסאום (1962–1963)
בולטימור סיוויק סנטר (1963–1973)
יו אס איירווייס ארנה (במקור נקרא "קפיטל סנטר") (1973–1997)
קפיטל ואן ארנה (בעבר נקרא "MC סנטר" ו-"ורייזון סנטר") (1997–הווה)

סמלי הקבוצה

עונת 1961/1962
עונת 1962/1963
בין השנים 1963–1969
בין השנים 1969–1987
בין השנים 1987–1997
בין השנים 1997–2011
בין השנים 2011–2015
מאז שנת 2015

מאמני הקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

מאמן	שנים	עונה סדירה				פלייאוף				הישגים
מאמן	שנים	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	משחקים	ניצחונות	הפסדים	% הצלחה	הישגים
ג'ים פולארד	1961–1962	80	18	62	0.225	—	—	—	—	—
ג'ק מקמהון	1962	38	12	26	0.316	—	—	—	—	—
בובי לאונרד	1962–1964	122	44	78	0.361	—	—	—	—	—
באדי ז'נט	1964–1965	80	37	43	0.463	10	5	5	0.500	—
פול סימור	1965–1966	80	38	42	0.475	3	0	3	0.000	—
מייק פארמר	1966	9	1	8	0.111	—	—	—	—	—
באדי ז'נט (2)	1966	16	3	13	0.188	—	—	—	—	—
ג'ין שו	1966–1973	548	291	257	0.531	40	14	26	0.350	זכייה בפרס מאמן העונה (1969)
קיי. סי. ג'ונס	1973–1976	246	155	91	0.630	31	14	17	0.452	—
דיק מוטה	1976–1980	328	185	143	0.564	51	27	24	0.529	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978)
ג'ין שו (2)	1980–1986	479	231	248	0.482	15	5	10	0.333	זכייה בפרס מאמן העונה (1969)
קווין לוגרי	1986–1988	122	57	65	0.467	8	2	6	0.250	—
וס אנסלד	1988–1994	547	202	345	0.369	5	2	3	0.400	—
ג'ים ליינם	1994–1997	210	82	128	0.390	—	—	—	—	—
בוב סטאק	1997	1	0	1	0.000	—	—	—	—	—
ברני ביקרסטאף	1997–1999	149	77	72	0.517	3	0	3	0.000	—
ג'ים ברובלי	1999	18	5	13	0.278	—	—	—	—	—
גאר הרד	1999–2000	44	14	30	0.318	—	—	—	—	—
דארל ווקר	2000	38	15	23	0.395	—	—	—	—	—
לאונרד המילטון	2000–2001	82	19	63	0.232	—	—	—	—	—
דאג קולינס	2001–2003	164	74	90	0.451	—	—	—	—	—
אדי ג'ורדן	2003–2008	421	197	224	0.468	26	8	18	0.308	—
אד טאפסקוט	2008–2009	71	18	53	0.254	—	—	—	—	—
פליפ סונדרס	2009–2012	181	51	130	0.282	—	—	—	—	—
רנדי ויטמן	2012–2016	377	178	199	0.472	21	12	9	0.571	—
סקוט ברוקס	2016–2021	390	183	207	0.469	24	10	14	0.417	—
וס אנסלד הבן	2021–2024	207	77	130	0.372	—	—	—	—	—
בראיין קיף	2024	39	8	31	0.205	—	—	—	—	—

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)

ג'נרל מנג'ר	תקופה	הישגים
הארי האנין	1961–1962	–
פרנק ליין	1962–1963	–
פול הופמן	1963–1965	–
באדי ז'נט	1965–1968	–
ג'רי זקס	1968–1973	–
בוב פרי	1973–1990	זכייה באליפות ה-NBA‏ (1978) 2 זכיות בפרס מנהל העונה (1979, 1982)
ג'ון נאש	1990–1996	–
וס אנסלד	1996–2000	–
מייקל ג'ורדן	2000–2001	–
וס אנסלד	2001–2003	–
ארני גרונפלד	2003–2019	–
טומי שפרד	2019–2023	–
מייקל ווינגר	2023 - הווה

הישגים ופרסים

שיאים למשחק בודד

חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 60, גילברט ארינאס מול לוס אנג'לס לייקרס, 17 בדצמבר 2006. בראדלי ביל, מול פילדלפיה 76, 07 בינואר 2021.

ריבאונדים: 37, וולט בלאמי מול סנט לואיס הוקס, 4 בדצמבר 1964.

אסיסטים: 22, קווין פורטר מול אטלנטה הוקס, 5 במרץ 1975.

חטיפות: 9, גאס ויליאמס (1984), מייקל אדמס (1991) וג'ון וול (2010).

חסימות: 15, מאנוט בול מול אטלנטה הוקס (1986) ומול אינדיאנה פייסרס (1987).

שיאי קריירה בקבוצה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974:^[31]

נקודות:

1. אלווין הייז - 15,551
2. בראדלי ביל - 15,391
3. ג'ף מלון - 11,083
4. ג'ון וול - 10,879
5. וס אנסלד - 10,624

ריבאונדים:

1. וס אנסלד - 13,769
2. אלווין הייז - 9,305
3. גאס ג'ונסון - 7,243
4. וולט בלאמי - 5,438
5. גרג באלרד - 4,094

אסיסטים:

1. ג'ון וול - 5,282
2. וס אנסלד - 3,822
3. בראדלי ביל - 2,972
4. רוד סטריקלנד - 2,712
5. קווין פורטר - 2,593

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים

MVP של העונה

וס אנסלד - 1969

MVP של סדרת הגמר

וס אנסלד - 1978

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

מאמן השנה

ג'ין שו - 1969, 1982

מנהל השנה

בוב פרי - 1979, 1982

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

ארל מונרו - 1969
וס אנסלד - 1969
אלווין הייז - 1975, 1977, 1979

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

וולט בלאמי - 1962–1965
טרי דיסינג'ר - 1963, 1964
גאס ג'ונסון - 1965, 1968–1971
דון אול - 1965–1967
ביילי האוול - 1966
ארל מונרו - 1969, 1971
וס אנסלד - 1969, 1971–1973, 1975
ארצ'י קלארק - 1972
ג'ק מארין - 1972
אלווין הייז - 1973–1980
פיל צ'ניר - 1974, 1975, 1977
דייב בינג - 1976
בוב דאנדרידג' - 1979
ג'ף רולנד - 1984, 1985
ג'ף מלון - 1986, 1987
מוזס מלון - 1987, 1988
ברנרד קינג - 1991
מייקל אדמס - 1992
ג'וואן הווארד - 1996
כריס ובר - 1997
מייקל ג'ורדן - 2002, 2003
גילברט ארינאס - 2005–2007
אנטואן ג'יימיסון - 2005, 2008
קארון באטלר - 2007, 2008
ג'ון וול - 2014–2018
בראדלי ביל - 2018, 2019, 2021

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות

מספר	שחקן	עמדה	שנים בקבוצה
6	ביל ראסל	סנטר	לא שיחק בקבוצה (הליגה הפרישה את המספר בכל קבוצותיה)
10	ארל מונרו	רכז/קלע	1967–1971
11	אלווין הייז	פאוור פורוורד/סנטר	1972–1981
25	גאס ג'ונסון	סמול פורוורד/פאוור פורוורד	1963–1972
41	וס אנסלד	סנטר	1968–1981
45	פיל צ'ניר	קלע	1971–1979

סגל שחקנים בעונת 2024/2025

סגל וושינגטון ויזארדס

שחקנים

מידע נוסף

עמדה	#	ארץ	שם	גובה	תאריך לידה	אוניברסיטה/מדינת מוצא
PF/C	00	סרביה בוסניה והרצגובינה	טריסטן ווקצ'ביץ' (כ)	2.08 מטרים	11 במרץ 2003	סרביה
SF	0	צרפת	בילאל קוליבאלי	2.03 מטרים	26 ביולי 2004	צרפת
PG/SG	1	ארצות הברית	ג'וני דייוויס	1.93 מטרים	27 בפברואר 2002	אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון
PG	4	ארצות הברית	ג'ארד באטלר (כ)	1.91 מטרים	25 באוגוסט 2000	אוניברסיטת ביילור
PF	7	ארצות הברית	פטריק בולדווין	2.06 מטרים	18 בנובמבר 2002	אוניברסיטת מילווקי
PG/SG	8	ארצות הברית	בוב קרינגטון	1.98 מטרים	21 ביולי 2005	אוניברסיטת פיטסבורג
SF	9	ארצות הברית	ג'סטין שמפאני (כ)	1.98 מטרים	29 ביוני 2001	אוניברסיטת פיטסבורג
PG/SG	13	ארצות הברית	ג'ורדן פול	1.93 מטרים	19 ביוני 1999	אוניברסיטת מישיגן
SF	14	ארצות הברית	סאדיק ביי	2.01 מטרים	9 באפריל 1999	אוניברסיטת וילאנובה
PG/SG	15	ארצות הברית	מלקולם ברוגדון	1.93 מטרים	11 בדצמבר 1992	אוניברסיטת וירג'יניה
PF	16	ארצות הברית	אנתוני גיל	2.03 מטרים	17 באוקטובר 1992	אוניברסיטת וירג'יניה
C	17	ליטא	יונאס ולנצ'יונאס	2.11 מטרים	6 במאי 1992	ליטא
SF	18	שווייץ קנדה	קישון ג'ורג'	2.03 מטרים	12 בדצמבר 2003	אוניברסיטת מיאמי
C	20	צרפת	אלכסנדר סאר	2.13 מטרים	26 באפריל 1995	צרפת
C	22	ארצות הברית	רישון הולמס	2.06 מטרים	15 באוקטובר 1993	אוניברסיטת באולינג גרין
SF	24	ארצות הברית	קורי קיספרט	1.98 מטרים	3 במרץ 1999	אוניברסיטת גונזגה
SF/PF	33	ארצות הברית	קייל קוזמה	2.06 מטרים	24 ביולי 1995	אוניברסיטת יוטה
PF/C	35	ארצות הברית	מרווין באגלי	2.08 מטרים	14 במרץ 1999	אוניברסיטת דיוק