אין שמחה אלא בבשר ויין
"אין שמחה אלא בבשר ויין" הוא פתגם עממי מקובל ביהדות, שמקורו בתלמוד הבבלי, ואשר גורס שיש להגיע לשמחה על ידי סיפוק צורכי הגוף והנפש של האדם. לכן, בימים שמחויבים "לייצר" בהם אווירת שמחה, כמו בחגים, יש להשתמש באמצעי זה. פתגם זה משקף את התפיסה העממית והארצית של היהדות, שהנאות הגוף אינן פסולות, אם הם מועלות על נס, ומומלץ מאוד להשתמש בהן כדי להגיע לשמחה.
אף שיש המסתייגים מביטוי זה, וטוענים שהשמחה המוזכרת בתלמוד מתייחסת לשמחה שבאכילת בשר הקורבנות ולא באכילת בשר פשוטה, תפיסה מסתייגת זו לא התקבלה למעשה בציבור ובהלכה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור הביטוי
מקורו של הביטוי בתלמוד בבלי, פסחים ק"ט א:
|
שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". |
||
| – תלמוד בבלי, פסחים ק"ט ע"א | ||
לפי רבי יהודה בן בתירא, כל עוד בית המקדש היה קיים, השמחה הייתה בבשר, אבל מאז שנחרב בית המקדש, אין שמחה אלא ביין. תנאים אחרים לא מתייחסים לבשר כאחת הדרכים לשמוח.
הביטוי המלא מצוי, למשל, בספר חכמת אדם לר' אברהם דנציג - קונטרס מצבת משה:
- "...לא מבעיא שלא יספדו אלא אפילו ישמחו ואין שמחה אלא בבשר ויין ואם כן כיון שכך תיקנו בפירוש ולכן מותר...".
[עריכה] הבשר והיין כסמלים לשמחה
בתקופה שבה התגבשה ההגות היהודית, מיעטו בני האדם לאכול בשר. למרות זאת, היהדות עסקה במכלול נושאים בצורה מורכבת, וכך גם לאכילת בשר. בהלכה היהודית, אכילת בשר בקר מהווה גורם לשמחה; אולם בשר עוף לא נחשב בשר הגורם שמחה (בבלי, חגיגה ח ע"ב; רמב"ם חגיגה ב,י). בשל היקשרות הבשר עם השמחה, נהוג שלא לאכלו בזמנים עצובים. גם בימים בהם מותר ואף רצוי לאכול בשר יש הגבלות על אכילתו כגון איסור אכילת בשר בחלב והקפדה על כשרותו.
גם היין נחשב לסמל שמחה בולט ביהדות. נהוג לשתות יין לשם ציונם של ימים קדושים ליהדות ולשם חגיגתם של אירועים משמחים. היין הוא המשקה היחיד אשר זכה לברכה פרטית משלו, שיש לומר לפני השתייה:
- "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן"
אם מביאים יין יותר משובח מהקודם אף מברכים:
- "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב".
על דרך הלצה נהוג לומר על פי רש"י מפרשת נח - "יי"ש (=יין שרף. כינוי למשקאות חריפים בארצות אירופה) מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי", כלומר: קבלת משקה מהאדמו"ר או הרב - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה תורנית הינה מגונה. גם לשתיית היין יש הגבלות כשרות.
ככל הנאות הגוף, המסורת היהודית מזהירה מפני התמכרות לאכילת בשר ולשתיית יין. אחד המקורות הברורים לכך קיים בדיון אודות בן סורר ומורה במסכת סנהדרין (ע' ע"א) שחייב לאכול בשר ולשתות יין כדי להעשות כזה. לפי ההלכה בן זה מתחייב במוות רק כאשר אכל בשר (זולל) ושתה יין (וסובא)
|
מאימתי חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי |
||
| – בבלי סנהדרין ע ע"א | ||
כשהפרשנים השונים (כרש"י והתוספות) זיהו את התמכרותו לבשר וליין כגורמי תסיסה בעייתיים, שיהפכו אותו לגורם מסוכן בחברה. לעומת זאת, יש הסוברים כי יש להמשיך את החיים ובכללם אכילת היין והבשר גם בימי אבל, כמו בסיפור הבא:
|
כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע. אמר להן: בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים? "אפשר בפירות אחרים". מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים? שתקו. אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ... דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן. ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו- אלא הנח להם לישראל- מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין |
||
| – תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס, עמוד ב (הפיסוק אינו מופיע במקור) | ||
[עריכה] משמעות תפיסתית ופרשנויות
פתגם זה, שנטבע בהלכה היהודית בקשר לדרכי השמחה בחגים, ככל הנראה מצביע למעשה על כך שהיהדות היא דת ארצית ופרקטית המתייחסת בעין יפה לשמחה המגיעה מהנאות הגוף, ורואה בהן מנוף עיקרי ומרכזי להגיע אל השמחה. זאת, בניגוד לתפיסות הרוחניות, הסגפניות והפוריטניות, שסוברות כי הדרך לשמחה הינה בהתעלות רוחנית מעל לצורכי הגוף ובפיתוח התבונה והמודעות העצמית ובקשת קרבת האלוהות, וכל שמחה אחרת, ובמיוחד גופנית, היא רעה חולה. היהדות, שאיננה מחבבת במיוחד את הנזירות, סוברת כי הדרך לשמחה שאמורה להיות בחגים, אך לא רק בהם, היא גם באמצעים חיצוניים וממשיים כמו בשר, יין ובגדים יפים.
על פי דעת האר"י, כפי שמובע בספר שדי חמד של חיים חזקיהו מדיני, השמחה בבשר היא רק בבשר השלמים (בשר הקרבנות) וספק רב אם יש שמחה באכילת בשר סתם.
לעומת זאת, הרמב"ם חלק על תפיסה זו והרחיב את השמחה לבשר וליין, על פי תפיסתו שיש להשתמש באמצעים שמשמחים את בני האדם, ורוב בני האדם (לפחות בתקופתו) שמחים באכילת בשר:
|
כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין..." |
||
| – יד החזקה - הלכות שביתת יום טוב פרק ו', הלכות י"ז-י"ח | ||
גם הרמב"ן ופוסקים נוספים הלכו בדרכו של הרמב"ם, וסברו שיש לאכול בשר ולשתות יין, אך הזהירו על הגזמה ועל סביאה וזלילה. עמדתו של השולחן ערוך בנושא (אורח חיים סימן תקכ"ט, סעיפים ב'-ג') אינה ברורה.
מעיון בדברי הרמב"ם אפשר לראות בביטוי זה אב טיפוס שמתווה היהדות כדי להגיע לתחושה של שמחה, להשתמש באמצעים חיצוניים כשרים כסולם לטפס אל השמחה שנחשבת למעלה טובה במיוחד. נראה שאין חיוב להשתמש בבשר וביין כאמצעי בלעדי להגיע אל השמחה, אלא המטרה היא תחושת השמחה כשלעצמה, וכל אדם צריך לבחור את האמצעים שיביאו אותו לידי כך; ומי שאכילת בשר או שתיית יין מצערת אותו ואינה גורמת לו להגיע אל השמחה צריך לחפש דרכים אחרות שיביאו אותו לידי כך. כפי שהוא כתב בפירוש, שהשמחה היא "כראוי לכל אחד ואחד", שמשמחים נשים בקניית בגדים ותכשיטים וילדים באמצעות מגדנות וממתקים, לכל אדם יש דרכים משלו לשמוח.
[עריכה] ניתוח צורני
הביטוי "אין X אלא ב-Y", היא צורה רווחת בלשון חז"ל, שמטרתה להדגיש ולחזק את הדרך המוצעת כדרך עיקרית ומרכזית, תוך שלילת אלטרנטיבות אפשריות. בין הביטויים הרבים שקיימים בתלמוד ניתן להביא לשם הדגמה את הביטוי, "אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת." (בבלי מסכת ברכות ו' ע"א) ואת הביטוי "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" (שם ל' ע"ב).
הצורה השלמה של דרך הביטוי הזו היא "אין X ב-Y אלא ב-Z" כמו למשל הביטוי "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר." (שם ל"ב ע"א)
צורה נוספת היא "אין X לא ב-Y ולא ... אלא ב-Z" וכמו הביטוי המורחב מאוד: "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה." (שם ל"א ע"א)
על פי צורה זו ניתן להבין שהביטוי היה צריך להיות "אין שמחה [ב.../לא...] אלא בבשר ויין", ומשמעותו שהדרך לעורר את השמחה היא לא בכל דבר שאפשר להעלות על הדעת, אלא דווקא דרך הנאות הגוף - אכילת בשר ושתיית יין; ואפשר לראות בכך את מלחמתם של חז"ל וממשיכיהם בתורות רוחניות פרושות, שביקשו להפריש את האדם מהעולם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אריאל שרלו, ושמחת בחגך - איך?
- הרב יוסף אלנקווה, האם יש חובה לאכול בשר בימינו, אתר מורשת
