אברהם דנציג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי אברהם דאנציג
לידה 1748
ה'תק"ח
דנציג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1820 (בגיל 72 בערך)
ד' בתשרי ה'תקפ"א
וילנא
מקום פעילות וילנא
תקופת הפעילות ? – 12 בספטמבר 1820 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק פוסק הלכה, דיין
חיבוריו חיי אדם, חכמת אדם, נשמת אדם ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אברהם דאנציג (ה'תק"ח, 1748ד' בתשרי ה'תקפ"א, 1820) היה מחברם של ספרי ההלכה חיי אדם, חכמת אדם ובינת אדם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת תק"ח לרב יחיאל מיכל בעיר דנציג (בימינו גדנסק שבפולין). בצעירותו למד אצל הרב יוסף ליברמן מפראג. בסביבות גיל שמונה עשרה עבר ללמוד אצל הרב יחזקאל לנדא ובאותה תקופה גם התחתן. לאחר חתונתו עבר לווילנה ועבד כסוחר ובאופן לא רשמי שימש כרב, כאידיאל שאין ליהנות מן התורה. לאחר שירד מנכסיו בסביבות שנת תק"ע שימש באופן רשמי כרב ודיין בווילנה.

והנה ידעתי כי יתלחשו עלי, ויאמרו הגם שאול בנביאים? הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי ארץ, פרנקפורט ולייפסיג יותר מט"ו שנים, ותורתו אימת נעשית? והתורה העידה לא מעבר לים הוא שאינה מצויה לא בתגרנין ולא בסחרנין! דע לך אחי, כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבץ עושר חלילה, יעיד עליו אדון הכל, רק לפרנס בני ביתי. וירושה היא בידי מאבותי הקדושים הלא הוא אדוני אבי זקני הרב הגדול המפורסם בדורו לצדיק תמים מורינו הרב שמואל בעל המחבר ספר נחמות ציון ... זה היה דרכו כל ימיו לא נהנה מהתורה והיה לו עשרה בנים וכלכל אותם בכבוד ביגיע כפו, והיה דורש תמיד לרבים בדברי מוסר, ובצע כסף לא לקח. גם אני הלכתי בעקבותיו, ולא זזה הוראה מתוך ביתי זה יותר מעשרים שנה ולא נעשה דבר גדול בקהילתנו בלתי הסכמתי, לא בכסף ולא במחיר. עד זה שנתים שמטה ידי והייתי מוכרח לקבל עלי עול הוראה בקבלת פרס שהתירה התורה לתלמידי חכמים בזקנותם. וברוך אשר עשה לי הנפש הזה מעודי שלא לאהוב ממון.

הקדמה לספר חכמת אדם

לרב הרב אברהם דנציג היו לפחות שלושה בנים ושתי בנות. בנו משה נפטר בגיל עשרים, והוא קרא לשניים מחיבוריו "מצבת משה" ו"זכרו תורת משה" לזכרו.

הרב אברהם דנציג בא בקשרי משפחה עם משפחת הגאון מווילנה, אחר שבנו רבי יצחק נשא את נכדתו של הגר"א (בת בנו, רבי יהודה לייב). הוא גילה הערצה רבה לגאון, קרא לו "יחיד בדורו" ופירט את סדר לימודו בתחילת ספרו "זכרו תורת משה". בספרו חיי אדם הוא משיג על הגר"א מספר פעמים. בהקדמתו לספרו הבא חכמת אדם הוא מספר שרבים התרעמו על כך, ומשום כך הוא נמנע בספר זה מלהביא מדבריו.

הרב אברהם דנציג קיבל הסכמות לספריו ממספר רבנים, ביניהם ידידו ורבה של וילנה הרב אברהם אבלי פאסוועלער, שגם סייע לו בעריכת ספרו חכמת אדם. הסכמה נוספת לספרו חכמת אדם קיבל מרבי חיים מוולוז'ין, שאף יעץ לו לערוך את הספר לפי סימני השולחן ערוך, ולא ב"כללים" לפי סדר ענייני. כן התכתב רבות עם הרב מאיר פוזנר, מחבר הספר בית מאיר.

בשנת 1804 פרצה שרפה בסמוך לבית משפחת דנציג במחסן אבק שרפה, ושלושים ואחד אנשים נספו בה. לעומת זאת מבני המשפחה רק נפצעו. הרב אברהם דנציג תיקן לזכר הנס יום חג קבוע וכינהו פולווערפורים - "פורים של אבק שרפה".

ספרו "חיי אדם" נחשב כספר הפסיקה הנחשב ביותר במזרח אירופה עד התפשטות הספר משנה ברורה[א]. ברחבי ליטא ובלארוס התקיימו בריכוזים היהודיים חבורות מיוחדות בשם "חיי אדם", שמטרתן לימוד משותף, בדרך כלל עם רב או מגיד שיעור בספר "חיי אדם" הלכה למעשה. בערים רבות היו אפילו בתי כנסת מיוחדים - "קלויז חיי אדם".

נפטר בד' בתשרי ה'תקפ"א, בגיל שבעים ושלוש. נקבר בבית הקברות של שניפישוק בווילנה, בו טמון גם הגר"א.

הזמר אהרן רזאל הוציא שיר בשם "דעתי עליה", שמילותיו לקוחות מתוך הקדמתו של הרב דנציג לספרו "חכמת אדם", המספר שאף כשהיה סוחר הייתה דעתו על התורה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דאנציג תכנן גם להוציא קיצור הלכות על דיני ממונות בשם משפטי צדק, וקיצור הלכות מאבן העזר בשם בית הנשים. הוא לא סיים את הספרים הללו, והחלקים שסיים צורפו לספרו חכמת אדם.

בכתב יד נשארו ממנו חיבורים על ספר איוב וספר משלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
באתר היברובוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
באתר אשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיי אדם השלם - מהדורת שנת תר"ד

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספר "חכמת אדם" מצוטט גם בשו"ת חתם סופר (חלק יורה דעה סימן שכז), שאף הורה לבנו הכתב סופר כי כאשר ימהר ולא יהיה לו פנאי לבדוק שאלה ולהורות בכוחות עצמו, יפסוק על פי הספר "חכמת אדם". (מאיר יהושע קצנלבוגן, מבוא - רבי אברהם דנציג בעל חיי אדם, חיי אדם עם פסקי משנה ברורה, ירושלים, תשס"ח, עמ' 43-42, באתר אוצר החכמה)
  2. ^ הספר נכתב בהיות המחבר בן 22. התגלה בכתב יד והודפס בשנת תשפ"ג בהוצאת מכון ירושלים