אברהם דנציג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אברהם דנציג (ה'תק"ח 1748 - ה'תקפ"א 1820) מחבר החיי אדם והחכמת אדם.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תק"ח לאביו הרב יחיאל מיכל בעיר דנציג (כיום גדנסק). בצעירותו למד אצל הרב יוסף ליברמן. בסביבות גיל שמונה עשרה עבר ללמוד אצל הנודע ביהודה ובאותה תקופה גם התחתן. אחר חתונתו עבר לוילנה ועבד כסוחר ובאופן לא רשמי שימש כרב. אחר בסביבות שנת תק"ע שימש באופן רשמי כרב ודיין בוילנה.

הרב אברהם דנציג בא בקשרי משפחה עם משפחת הגאון מווילנה אחר שבנו רבי יצחק נשא את בתו של רבי יהודה לייב קרמר (בנו של הגר"א). הוא גילה הערצה רבה לגאון וקרא לו "יחיד בדורו" ופירט את סדר לימודו בתחילת ספרו "זכרו תורת משה".

נפטר בד' בתשרי ה'תקפ"א בגיל שבעים ושלוש, היו שמצאו בזה רמז לספרו העיקרי שחיבר (חיי אדם בגימטריה שבעים ושלוש). ספריו ספריו

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה בכוונתו להוציא גם קיצור הלכות על דיני ממונות בשם משפטי צדק וקיצור הלכות באבן העזר בשם בית הנשים הוא לא סיים את הספרים הללו והחלקים שסיים צורפו לספרו חכמת אדם.

בכתב יד נשארו ממנו חיבורים על ספר איוב וספר משלי.

הספר קיצור שולחן ערוך הוא למעשה קיצור - כלומר תמצית ההלכות, מספרו של הרב אברהם "חיי אדם". אך רבי שלמה גנצפריד לא יכל לקרוא לספרו 'קיצור חיי אדם', ולכן בחר בשם הנוכחי. קיצור שולחן ערוך

השיר דעתי עליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תשע"ג יצא אהרן רזאל עם שיר חדש: "דעתי עליה" ובו מלים מן ההקדמה לספרו "חכמת אדם" בו הוא מסביר שדווקא הפרנסה ממלאכה ולא מלימוד התורה היא דרכה העדיפה של התורה, ואפילו הוראה בשכר הוא רק בדרך היתר, לאחר שירד מנכסיו ("מטה ידו" בלשון ההקדמה). הרב מספר שכך נהגו במשפחתו - משפחת רבנים מפורסמים שאף נסים נעשו להם:‏[1]

והנה ידעתי כי יתלחשו עלי:
הלא זה האיש אשר ידענו - שהיה מסוחרי ארץ,
תורתו אימתי נעשית? והתורה העידה "לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא" - שאינה מצויה לא בתגרנים ולא בסחרנים?!


דע לך אחי: כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבץ עושר, כי אם לפרנס בני ביתי.
ברוך השם שעשה לי הנפש הזה - שלא לאהב ממון מעודי!
כי בנסיעתי לדרך - דעתי עליה.    ובישיבתי בחנות - דעתי עליה.
אפילו בשעת משא ומתן - דעתי עליה.    על התורה הקדושה - דעתי עליה!

דע לך אחי כי האיש היהודי, אם יעזוב את התורה ומתרחק ממנה - אז גם היא מתרחקת ממנו.
אבל אם אין דעתו לעזבה, רק שאנוס הוא ואי אפשר לו לדבוק בה - חס וחלילה שתרחק ממנו
רק שתשב ותצפה עוד אליו.

– על פי הקדמת רבי אברהם דנציג לספרו חכמת אדם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו הסרוקים באתר דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו הסרוקים באתר כתבים עבריים (היברובוקס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המלים במקור: בספר הסרוק באתר כתבים עברים (היברובוקס): והנה ידעתי כי יתלחשו עלי ויאמרו: הגם שאול בנביאים? הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי הארץ לפ"פ (פרנקפורט) ולייפציג יותר מט"ו שנים, ותורתו אימת נעשית? והתורה העידה: 'לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא', שאינה מצוי' לא בתגרנין ולא בסחרנין! דע לך אחי: כי נסיעתי למרחקים לא היה לקבל עושר חלילה, - יעיד עלי אדון הכל, רק לפרנס ב"ב (בני ביתי).
    וירושה היא מאבותי ה"ה אא"ז (החכם הגדול, או: הרי הוא) אא"ז (אבי אדוני זקני) הרב הגדול המפורסם בדורו הצדיק התמים בעהמ"ח ס' (בעל המחבר ספר) נחמות ציון, חתן הגאון מה"ו (מורנו הגדול ורבנו) יחיאל מכיל אב"ד דק"ק (אב בית דין של קהילת-קודש) שאטלאנד, פ"ע (פה עירנו) דנציג. ולרוב צדקתו נתגלו לו משמים שנת תס"ט, שנה א' (אחת) קודם שהתחיל הדבר ר"ל (רחמנא ליצלן). ונרדם על הספר, ובאת אמו זקנתו שהייתה צדקת גדולה (הערה: הכוונה שסבתו באה אליו בחלום) ואמרה לו: 'דע בני שנגזר דבר ר"ל (רחמנא ליצלן) והרבה טרחנו לבטל זאת, ע"כ (על כן) צא מן העיר!'. ולמחר גילה זאת, וניצולו כל השומעים לו. זה היה דרכו כל ימיו: לא נהנה מן התורה, והיה לו י' בנים וכלכל אותם בכבוד, ביגיע כפו. והיה דורש תמיד לרבים, ובצע כסף לא לקח! גם אני הלכתי בעקבותיו, ולא זזה הוראה מתוך ביתי זה עשרים שנה, ולא נעשה דבר גדול בקהילתנו בלתי הסכמתי (הערה: כלומר היה רב העיר במשך 20 שנה) לא בכסף ולא במחיר. עד זה שנתיים שמטה ידי, והייתי מוכרח לקבל עלי עול הוראה - בקבלת פרס שהתירה התורה לת"ח (לתלמידי חכמים) בזקנותם.
    וברוך אשר עשה לי הנפש הזה מעודי (כלומר: מאז נולדתי) - שלא לאהוב ממון.
    ודע לך אחי כי לימוד התורה היא פעולת הנפש ותולדותיו וכמו שאז"ל (שאמרו חז"ל) על האשה, שאם אין דעתה להנשא: ישבה י' שנים בלא בעל - לא תלד עוד. ואם דעתה להנשא לאיש - אף שישבה שנים הרבה בלא בעל, אעפ"כ (אף על פי כן) נשאר כח הלידה בנפשה. וכאשר נשאת - תלד! כך האיש הישראלי: אם יעזוב את התורה ומייאש ממנה - אזי גם היא מרחקת ממנה ולא נשאר בנפשו עוד כח הלידה. אבל אם אין דעתו נעזבה רק מחמה אונס: א"א (אי אפשר) לו ללמוד ולדבק בה? ח"ו (חלילה וחס) שתתרחק ממנו! רק שתשב באלמנותה ומצפה להנשא עוד אליו! ונשאר הכח בנפש. כן א"א (אומר אני) על עצמי: הגם שנסעתי למרחקים והייתי סוחר - אף חכמתי עמדה לי: בנסיעתי לדרך - דעתי עליה! ובישיבתי בחנות - דעתי עלי׳! ותיתי לי שאפילו בשעת משא ומתן (משא ומתן) פעמים הרבה היה דעתי עליה בהרהור פירוש או קו' (קושיה או: קל וחומר) ובפרט בשש מ"ע שכתבתי בח"א כלל א' (מצוות עשה שכתבתי בחלק א' כלל א') וקיימתי בעצמי "אל תעזבה ותַּצָרְךָ"... ויעידו עלי הסוחרים שאפילו בעת נסיעתי בלייפציג לא מנעתי ליקח עמי גמרא ומקרא ומשנה, ואפילו שעת יריד כמעט שלמדתי בכל יום דף וחצי גמרא חוץ ממשניות. וחיי ראשי שאין אני כותב זאת להתגאות ולהתפאר כי מה אני ומה חיי..."