פוריטניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנות תאולוגים פוריטנים מהמאה ה-17

פוריטניות, תנועה דתית נוצרית שהתפתחה במאה ה־16 ובמאה ה־17 באנגליה ולאחר מכן גם בניו אינגלנד (ארצות הברית) וביקשה "לטהר" את הכנסייה האנגליקנית מן ההשפעה הקתולית.

התנועה דגלה באורח חיים סגפני ופשוט, באיסורים מחמירים ושמירה קפדנית על מצוות הדת יחד עם החדרת גישה דתית לכל תחומי החיים. הפוריטניות התבססה על התפישה, שכתבי הקודש הם הבסיס הבלעדי לנצרות וכי מותר לפרש את התנ"ך פירוש אישי.

הן הממסד האנגליקני הכנסייתי והן הכתר רדפו את הפוריטנים, ורבים מהם היגרו בשל כך לאמריקה. הם התרכזו במסצ'וסטס, שם הוענקו זכויות פוליטיות לחברי כנסייה זו בלבד כדי להבטיח את שלטון אמונתם. הפורשים ממנה הוגלו ויסדו מושבות חדשות. הסתמכות הפוריטנים על האמונה האישית ועל זכות המאמינים להתאגד בקהילות דתיות עצמאיות גרמה במרוצת הזמן להתפלגות התנועה לכיתות רבות ולהתפתחותה של סובלנות דתית והכרה בפלורליזם רעיוני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1559 עד 1625[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוריטניות נוצרה מתוך חוסר הסכמה עם הפשרה הדתית האליזבת'נית, אותה ראו הפרוטסטנטים הרדיקליים יותר כפשרה עם הכוחות הקתוליים. בעוד שהתנועות הפרוסטנטיות באירופה היו תאולוגיות במידה רבה ונמנעו ממודלים קתוליים של ארגון הכנסייה, הרפורמציה האנגלית השליטה על הכנסייה את בית המלוכה, תוך הותרת פרקטיקות דתיות רבות על כנן. בעיני הפוריטנים, הדוקטרינה נעשתה למשרתת של הפוליטיקה, דבר שלא היה מקובל עליהם. פרוטסטנטים שנרדפו באנגליה תחת שלטונה של מרי הראשונה ברחו לאירופה כגולים פוריטנים, ושם הם יצרו קשר קרוב עם הרפורמטורים בז'נבה הקלוויניסטית ובגרמניה הלותרנית. קשרים אלה השפיעו על עמדותיהם כלפי הפשרה הדתית האליזבת'נית.

למרות שהם הושפעו מהקלווניסטים, הפוריטנים לא הסכימו על כל נושא. מחלוקות אלה משקפות את מקור התנועה, שהתפתחה בכמה שלבים. כולם האמינו שהכנסיות הקיימות הושחתו בשל הקשר עם התרבויות הפגאניות (בייחוד הרומאית), ובשל חוקיהם של המלכים והאפיפיורים. כולם טענו שיש צורך בשינוי מבנה הכנסייה וב"טיהור" של הפרקטיקה בעזרת יישום של דברי כתבי הקודש. כמו כן כולם הסכימו בכמורה של כל המאמינים. אולם, היו ביניהם מחלוקות בעיקר בנושאים של ארגון הכוח והכנסייה.

מכיוון שהפוריטנים היו פרוטסטנטים בעלי השכלה ומחויבות ורדיקליים יחסית, הם רצו שהכנסייה האנגלית תדמה יותר לכנסיות הפרוטסטנטיות האירופאיות, בייחוד זו של ז'נבה. פוריטנים התנגדו לקישוטים ולריטואלים בכנסיות (מלבושים, עוגב, כריעה) ראו בהם מנהגים פגאניים, וכינו אותם "שחצנות וסמרטוטים אפיפיוריים". הם גם התנגדו לבתי דין כנסייתיים. הם סירבו להשלים עם כל הנוסחאות והריטואלים של "ספר התפילה המקובלת" (Book of Common Prayer), והכפייה של ספר תפילה זה על פי חוק גיבשה את הפוריטניות לתנועת התנגדות מוגדרת.

הפוריטנים לא הסכימו האם הם מעדיפים מודל פרסביטריאני או קונגרגציוני, אך כולם ביקרו קשות את המבנה ואת הליטורגיה שהמונרכיה ניסתה לאכוף. מאמצים של הבישופים של הכנסייה האנגלית לאכוף אחידות בשימוש בספר התפילה מיקדה את תשומת לבם של הפוריטנים בהיררכיה הכנסייתית.

הנושא של היררכיה כנסייתית היה בעייתי, ואליזבת' ביקשה מריצ'רד הוקר לכתוב את "על חוקי המוסד הכנסייתי" כדי להתנגד לטענות הפרסביטריאניות. הוקר דוחה באופן מפורש את "האחים מהכנסייה בז'נבה", כשהוא משרטט דרך אמצעית לכנסייה האנגלית. ההגות שלו בנושא זה נעשתה לבסיס האידאולוגי של הכנסייה האנגליקנית, ומאוחר יותר ישתמש בה הארכיבישוף ויליאם לאוד.

הסיעה הדומיננטית בכנסייה האנגלית לעגה לרדיקלים אלה, ולפיכך כינו אותם "פוריטנים" בשל הקיבעון שלהם ביחס ל"טיהור" הכנסייה.

במקביל לרפורמציה האנגלית, הרפורמה בכנסייה הסקוטית נעשתה על פי המודל הקלוויניסטי הפרסביטריאני, ופוריטנים רבים קיוו להרחיב מודל זה גם לאנגליה. כאשר ג'יימס השישי מלך סקוטלנד נעשה לג'יימס הראשון, מלך אנגליה, הוא מינה כמה פוריטנים ידועים לעמדות כוח בתוך הכנסייה האנגלית, והקפיא את קידומו של ויליאם לאוד. עם זאת, הוא לא היה פוריטן והוא חשד בפוריטנים, כשהוא רואה את התנועה הפוריטנית כמסכנת באופן פוטנציאלי את השליטה המלכותית על הכנסייה. הוא ביקש להוציא את ה"ביבליה של המלך ג'יימס", בין השאר על מנת לחזק את האורתודוקסיה האנגליקנית נגד הביבליה הג'נביאנית. זו הג'נביאנית הייתה פופולרית בקרב הפוריטנים, והיא כללה תרגומים אנטי-מלוכניים. לותר רצה שכתבי הקודש והתפילות יתורגמו לשפות המקומיות; עבור הפוריטנים, שהאמינו בעליונות של כתבי הקודש, כתבי קודש באנגלית היו בעלי חשיבות ראשונה במעלה.

כל סבב חדש של אכזבות פוליטיות בתקופה זאת העמיד בפני כל פוריטן וקהילה פוריטנית משבר חדש. השאלה הייתה האם עליהם להמשיך בקונפורמיות החיצונית עם שלטון דתי שאינו מקובל עליהם, או שעליהם לעשות את הצעד הלא-חוקי של פרישה מהכנסייה של הממלכה.

1625 עד 1660[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטונו של צ'ארלס הראשון, שהיה בעל מחויבות ל"כנסייה הגבוהה", היחסים בין הפוריטנים למדינה נעשו גרועים עוד יותר, ומקובל כי המתח הדתי שנוצר בשל הדומיננטיות של הסיעה הלאודיאנית בתקופת "השלטון האישי" היה גורם משמעותי לפריצת מלחמת האזרחים האנגלית. הפוריטנים בהחלט פעלו נגד המלך, והכוחות הפרלמנטריים דגלו בסיסמת הרפורמה של הדת. אולם, הפוריטניות נעשתה בשלב זה לישות שאינה דתית בלבד, אלא גם תרבותית.

בתקופה זו, התחילו לכנות את הפוריטנים Dissenters (ה"חולקים" על דעת הכנסייה). מכיוון שנאסר על הדיסנטרס האנגלים להשתתף בכל מקצוע שהצריך קונפורמיות דתית רשמית, השתלטו הפוריטנים על כמה תעשיות חדשות.

אחד הרומנים הידועים המתארים תקופה זו הוא ספרה של אליזבת' ג'ורג' ספיר, "המכשפה מאגם הקיכלים". ספר זה הוא רומן היסטורי המתאר את חייהם של הפוריטנים במסצ'וסטס, דרך עיניה של נערה שגדלה בברבדוס, ובהנגדה לחייה של קוויקרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]