אתחלתא דגאולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אתחלתא דגאולהארמית: התחלת הגאולה) הוא מושג רעיוני השאוב מן הגמרא. המדובר הוא בתקופה שבה חל שלב חדש של התעוררות בתהליך הגאולה וביאת המשיח. מדובר בנקודה משמעותית, כיוון שזהו השלב הראשון בתהליך הגאולה המהווה תקופה השונה במובנים רבים מכל מה שקדם לה. מושג זה הוא בין הנושאים הנידונים ביותר במשנתה של הציונות הדתית.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות היהודיים, החל מן הגמרא, מופיעים מאפיינים רבים של שלבים שונים בגאולה. מן התיאורים השונים בגמרא עולים מאפיינים שונים של ראשית הגאולה. הבולטים בהם:

במקומות שונים בגמרא ובמקורות מאוחרים יותר מצוינים מאפיינים נוספים,‏[1] בהם התמעטות ידיעת התורה והתנהגות וולגרית. בספרים מאוחרים יותר, רואים רמזים לגאולה המתקרבת בתודעת העם, כך למשל בהתעוררות לעסוק בתכלת בציצית[2] והתעוררות לעסוק ביישוב הארץ.‏[3]

תפיסתו של רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דברי רש"י במסכת מגילה דף יז ע"ב, ד"ה אתחלתא דגאולה היא:

ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה – קבעוה בשביעית.

יש שטעו בהבנת הדברים, כאילו המילים המודגשות מתייחסות לתקופת אתחלתא דגאולה עצמה, והבינו מכאן כי יכולה להיות אתחלתא דגאולה בגלות והמלחמות אינן ראייה לסיום הגלות. אלא שרש"י (במילים "דהאי גאולה") כלל לא התייחס לתקופת אתחלתא דגאולה, אלא לברכת הגאולה, עליה נסב הדיון בתלמוד - ואותה גאולה שבברכה השביעית אכן איננה עוסקת בגאולת ישראל מהגלות, אלא בגאולה מצרות יומיומיות.
גם במקורות התלמוד האחרים העוסקים בגאולה דבריו של רש"י מועטים ביותר ולא ניתן להסיק מהם לגבי עמדתו בעניין זה.

לפני הציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא כותבת בנחרצות: "תיפח עצמן של מחשבי קצין" (סנהדרין דף צ"ז ע"ב), אך רבים פירשו זאת כאזהרה כנגד קביעת תאריך מדויק לביאת המשיח, ולכן היו כאלו, והבולט שבהם היה הגר"א, שסברו כי מותר ואף רצוי לקבוע את העת שממנה מתחילה להתעורר הגאולה. כך, תלמידי הגר"א הצביעו על שנת ה'ת"ר כתחילת הגאולה. תלמידי הגר"א יצרו את המושג "אתחלתא דגאולה" ככינוי לתקופה הכוללת חלק מהמאפיינים בנ"ל, וסברו כי תקופתם אכן כזו. מנהיגים חסידיים רבים שקדמו לעליית תלמידי הגר"א, עלו אף הם לארץ מתוך אמונה בייחודה של התקופה מבחינה משיחית, אף שלא השתמשו במושג "אתחלתא דגאולה".

התייחסות הציונות הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקומות קורא הרב אברהם יצחק הכהן קוק לתקופתנו "אתחלתא דגאולה". במכתב משנת תרע"ח (1918) הוא כותב:

כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה (סנהדרין צח ע"א) להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו.

אגרות הראי"ה חלק ג' עמוד קנה

הרב צבי יהודה הכהן קוק, בעקבות המהר"ל מפראג‏‏,‏[4] רואה בספרו לנתיבות ישראל חיזוק לטענת "אתחלתא דגאולה" את ההצלחה החקלאית "בעין יפה", ככתוב בגמרא:

אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו, לעמי ישראל, כי קרבו לבוא.

סנהדרין דף צ"ח ע"א

על טענה זו חלק רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, בספרו ויואל משה והביא לראיה את פירוש המהרש"א על דברי הגמרא. על פי פירושו זה רק "קרב לבא זמן גאולה".

הספר היסודי בציונות הדתית בנושא זה הוא ספרו של הרב מנחם כשר, התקופה הגדולה. ספרים נוספים העוסקים בכך באופן ישיר הם ספרו של הרב יצחק דדון אתחלתא היא, והרב יעקב משה ברגמן בספרו המדינה היהודית – האם מדינת ישראל יכולה להיות אתחלתא דגאולה.‏[5]

התייחסות החרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשקפה החרדית המתנגדת להשקפה הדתית-לאומית, עונה על הדברים הללו בכך שיש להבחין בין שני המושגים:

  1. אתחלתא דגאולה.
  2. עקבתא דמשיחא.

הרב אלחנן וסרמן, תלמידו המובהק של החפץ חיים, כתב בספרו "קובץ מאמרים" מאמר בשם "עקבתא דמשיחא", בו הוא דן במושג זה ובהשלכותיו. בין היתר, תוקף הרב וסרמן בספרו זה את שיטת המזרחי בהסברת מושג זה וההשלכות לגביו, וכותב כי עקבתא דמשיחא מורה על זמן שפלות רוחנית גדולה. המושג עקבתא דמשיחא מבוסס על הנאמר בסוף מסכת סוטה.

רבי מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) התנגד להגדרת מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה וראה בכך משיחיות שקר המביאה לאסונות. במקומות רבים הוא שולל את רעיון ראיית המדינה כאתחלתא דגאולה. במכתב שכתב לרב שלמה יוסף זוין, הוא כותב שהדבר גורם להתרופפות בקיום תורה ומצוות ולדחיית הקץ‏[6] "הביאור היחידי שנופלים קורבנות בארץ ישראל הוא בגלל ההכרזה של אתחלתא דגאולה‏‏.‏[7]. פרופ' ישראל אלדד כתב במאמר ב"ידיעות אחרונות" על ביקורו בחצר הרבי מליובאוויטש: "כאשר ניסיתי להעלות את הנוסחה המקובלת בציונות הדתית שהציונות היא אתחלתא דגאולה... חל מפנה מפתיע בטון דיבורו, אף הלם באגרופו על השולחן והפטיר: הרב קוק טעה". אחד ממנהיגי הזרם המשיחיסטי בחב"ד, הרב שלום דב וולפא, כתב בנושא זה את הספר בין אור לחושך.

ספרים על אודות אתחלתא דגאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים הדוגלים בגישה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים המתנגדים לגישה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה למשל תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מ"ט.
  2. ^ ראה שו"ת ישועות מלכו ושו"ת דברי יואל.
  3. ^ ראו שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו. דברים דומים כתבו גם הרב קלישר והרב קוק.
  4. ^ ‏ספר נצח ישראל – תחילת פרק לט.
  5. ^ וראו: התייחסות לחוברת המדינה היהודית - סדרת מאמרים - פרק א'., באתר ארגון "אזמרך בלאֻמים"
  6. ^ "כיון שלדעתי עי"ז דוחין את הקץ ח"ו, נוסף ע"ז שהדברים ע"ד אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים לקולא בקיום התומ"צ..." (אגרות הקודש, אגרת ג'קד)
  7. ^ ‏וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – הכרזת "אתחלתא דגאולה" – עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד" (אגרות הקודש, אגרת ט'תריג)‏.