ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/יהדות אתיופיה/טיוטות/היקלטות יוצאי אתיופיה בישראל
משבר העלייה[עריכת קוד מקור]
הירידה מהרי סאמיאן[עריכת קוד מקור]
יישובי ביתא ישראל הוקמו באזור הרי סאמיאן על קרקע "ווֹאִינָה דֶגָה" ("אדמת גפנים") בגבהים של כאלפיים עד שלושת אלפים מטרים. "אדמת הגפנים" ניחנת באקלים נוח (טמפרטורות ממוצעות נעות בין 2.5°C- לבין 18°C), קרקע פוריה ושפע משקעים (כ-1,550 מילימטרים בממוצע בשנה) בשתי עונות גשומות. היישובים שכנו לגדות יובלות נהר טקזה וסביב אגם טאנה, כדי לאפשר שמירה קפדנית על טהרת חברי הקהילה. אוויר ההרים באזורים אלה, המכונים דֶגָה, נחשב מועיל לבריאות, לאריכות ימים ולכושר גופני.[1]
באופן מסורתי נמנעו בני ביתא ישראל מהקמת יישובים בשפלה שמתחת לגובה אלפיים מטרים, המכונה "קוׁלה". זאת עקב חשש ממחלות טרופיות כגון מלריה, מטפילים, מחיות בר כגון בבונים ומשבטים עוינים.[1] במהלך העלייה לארץ ישראל נאלצה הקהילה לחצות אזורים מסוכנים אלה ואלפים נספו, בייחוד במהלך ההמתנה הממושכת לעלייה, במחנות המתנה במדבר סודאן ובאדיס אבבה.[2][3]
בין נובמבר 1988 למאי 1991 הועברו כחמישה עשר אלף יהודים, מרביתם כפריים מהרמה האתיופית בצפון המדינה, באוטובוסים לאדיס אבבה, בירת אתיופיה.[2] הם שוכנו במחנות פליטים בהמתנה להיתרי עלייה לישראל. מבצע זה, במימון קהילות יהודיות בארצות הברית ובקנדה,[2] שם קץ ליישוב היהודי הכפרי באתיופיה.[4] שירותי הרפואה בעיר לא תפקדו ורבים מהיהודים במחנות לקו במגוון רחב של מחלות, בהן מלריה, צהבת ושחפת.[2] רופאים ישראליים הכשירו סייענים פרא-רפואיים מקרב הקהילה היהודית והעניקו בעזרתם שירותים רפואיים לכ-4,000 משפחות יהודיות. תוכנית זו, לצד תוכנית חיסונים לכ-20,000 מבוגרים וילדים, הצליחה להפחית את שיעור התמותה בקרב יהודי אתיופיה הממתינים לעלייה.[2]
חשבון הנפש הקהילתי[עריכת קוד מקור]
התמותה הרבה במחנות ההמתנה באדיס אבבה הביאה לחשבון נפש נוקב בתוך הקהילה. על פי הלכת אטאנקון הנהוגה בביתא ישראל, כל אדם שבא במגע עם נוכרי חייב להיטהר בטבילה בנהר לפני שובו אל הקהילה. הירידה מהרי סאמיאן למחנות הפליטים באדיס אבבה לוותה בשבירת המבנה הקהילתי שאפשר הקפדה על הלכות הטהרה, שגידרו את בני הקהילה באופן גשמי ורוחני משאר עמי אתיופיה. לדברי הקס איילגן, ממנהיגי הקהילה, מניעת המגע החברתי והמיני בין בני הקהילה לשכניהם היא ששמרה על הקהילה נקייה לחלוטין מנגיף ה-HIV, עד שנת 1990, לאחר המעבר לאדיס אבבה.[4] דני אדינו אבבה ביקר את חוסר התיאום בין השירות הציבורי של מדינת ישראל לבין ארגונים פילנתרופיים כדוגמת ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה (NACOEJ), שהמשיכו לאחר מבצע שלמה לשכנע את הנותרים בכפרים לעבור לפרברי העיר הגדולה. שם נתקלו הכפריים בסגנון החיים המתירני של העיר הגדולה, לרבות זנות רחוב התורמת להפצת מחלות זיהומיות קשות.[5]
פרשת הגיור[עריכת קוד מקור]
לאחר שהופסק מבצע משה בשנת 1985, דרשה הרבנות הראשית מהעולים לעבור "גיור לחומרה" בטרם יחשבו כיהודים לכל דבר. הטקס, הכולל טבילה והקזת דם הברית, נועד למקרים בה קיים ספק גדול ביהדותו של העולה. לכן הדרישה עוררה תרעומת בקרב יהודי העדה, ששמרו בקנאות על אמונתם נוכח רדיפות ואיומי שמד מוחשיים לאורך מאות רבות של שנים. בדרישת הרבנות הייתה גם משום פגיעה במהימנות הפיקוח שביצעו הקסים על מקרי התנצרות בקרב יהודי העדה. לאחר הפגנה מול היכל שלמה ופגישות עם הרב הראשי דאז, אברהם שפירא, החליטה הרבנות להסתפק בטבילה ולוותר על הקזת הדם, כנהוג בגיור לחומרה במקרים בהם קיים ספק קטן בדבר מוצאו של העולה. [6] בשנת 1986 פורסם בירור הלכתי מדוקדק יותר בו נמצא כי הליך המילה והפריעה הנהוגים בקרב ביתא ישראל תואמים את ההלכה הרבנית ולכן אין צורך בהטפת דם גם לפי שיטת הפוסקים המחמירים יותר.[7] כיום מחויבים ביתא ישראל בטבילה לפני החופה, כמו כל יהודי אחר המבקש לפתוח תיק נישואין בבית דין רבני בישראל.[8][9]
פרשת הדם[עריכת קוד מקור]
ערכים מורחבים – פרשת הדם
החינוך הנפרד[עריכת קוד מקור]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
ההתיישבות בישראל[עריכת קוד מקור]
כישלון פיזור האוכלוסיה[עריכת קוד מקור]
- ערכים מורחבים – זיהום אוויר#זיהום אוויר בישראל
כשנה לאחר העלייה לישראל דיווחו העולים על אסתמה - תסמיני קוצר נשימה הנובעים מהלחות הגבוהה בערי מישור החוף הישראלי.[1] בעיות קשות במיוחד התגלו ביישובי מפרץ חיפה וכן בערים אשקלון, אשדוד ונתניה. בערד, ביישובי הר חברון ובצפת שררו תנאים קרובים יותר לאוויר הרי סאמיאן. לאור אפשרויות התעסוקה ביישובי הספר שבאזורים אלה, בחרו רוב בני הקהילה להתיישב בערים רחובות, ראשון לציון, רמלה, יבנה, נס-ציונה, לוד, קרית מלאכי, קרית גת וערים אחרות בהן יש שכונות שאינן חשופות לרוח הים הלחה. ההתיישבות הצפופה באזורי "וואינה דגה" המצומצמים הנוחים להתיישבות בישראל מנוגדת ליישובים הקהילתיים המסורתיים שהיו פזורים בין פסגות הרי סאמיאן.[1]
תכנית החומש[עריכת קוד מקור]
השתלבות בחברה הישראלית[עריכת קוד מקור]
בצבא ההגנה לישראל[עריכת קוד מקור]
באקדמיה הישראלית[עריכת קוד מקור]
בשירות הציבורי הישראלי[עריכת קוד מקור]
ארגונים[עריכת קוד מקור]
יוצאי אתיופיה בישראל הקימו כמאה ארגונים שונים לטובת הקהילה, ומרביתם עוסקים בחינוך, בשימור המורשת התרבותית והרוחנית של הקהילה ובמאבקים משפטיים וציבוריים למענה. מספר הארגונים הרב תורם לריבוי ההשקפות המיוצגות אך פוגע ביעילות פעילותם.
ארגוני גג[עריכת קוד מקור]
עמותת נציגי ארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה (REJCO) היא יחדה של שמונה עשרה ארגונים ארציים, שהוקמה בשנת 2004. נכון לשנת 2009 חברים בעמותה נציגי אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, איגוד הסטודנטים של יוצאי אתיופיה, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה, מרכז בהלצ'ין, עמותת טבקה, שדולת העלייה מכנף דרום לציון, עמותת טנא בריאות וכעשרה גופים נוספים.
התאחדות עולי אתיופיה (מכונה גם איחוד ארגונים של עולי אתיופיה וארגון הגג של עולי אתיופיה) הוקם ככל הנראה על ידי אדיסו מאסלה בעת עבודתו במשרד לקליטת עלייה בשירות השר יאיר צבן. הארגון לא נבחר על ידי יוצאי אתיופיה ואינו מאחד ארגונים מוגדרים של הקהילה, אך שימש את ממשלת ישראל ככתובת להיוועצות עם מר מאסלה כנציג הקהילה.
תרבות ומורשת[עריכת קוד מקור]
אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, תרבות ומורשת יהודי אתיופיה, בהלצ'ין, עמותת ראו בנים
חינוך[עריכת קוד מקור]
מכון שבות עם, עמותת פידל, קרן חנן עינור, עמותת גדעון, עמותת הצבי, עמותת ציוני ישראל, עמותת הנני,עמותת עלמי"א (העמותה לקידום המשפחה והילד בקהילה האתיופית בישראל), מרכז ההתנדבות לעולי אתיופיה בחדרה, מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך
בריאות[עריכת קוד מקור]
מאבקים ציבוריים ומשפטיים[עריכת קוד מקור]
טבקה, מכנף דרום לציון, איגוד הסטודנטים של יוצאי אתיופיה, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה ([1]), התנועה לאומית למען שוויון הזדמנויות של יהודי אתיופיה, הוועד הציבורי להצלת שארית יהדות אתיופיה
ארגוני משנה[עריכת קוד מקור]
היחידה לקליטת עולי אתיופיה, אור מאופיר, פרויקט השחר, צופי שב"א, פרוייקט הוראה מתקנת לילדים מהעדה האתיופית
פעילות מקוונת[עריכת קוד מקור]
אתר ביתא ישראל[עריכת קוד מקור]
אתר האינטרנט ביתא ישראל הוקם בחודש מרץ 2009 ביוזמת העיתונאי הישראלי דני אדינו אבבה ומתנדבים צעירים נוספים, למען קהילת ביתא ישראל.
פורטל יופי[עריכת קוד מקור]
אתיופים ברשת[עריכת קוד מקור]
אתר האינטרנט 'אתיופים ברשת' נוסד ב-1 בנובמבר 2006 על ידי קבוצת צעירים בני קהילת ביתא ישראל בישראל. במה מקוונת זו נוסדה עקב דרישה גוברת בקרב צעירי הקהילה לשיח ביקורתי וחלופי לאלו הקיימים. תכני האתר נוגעים בזהות השחורה בישראל לצד הזהות הישראלית-אתיופית. כמו כן מוקדשים מדורים למנהיגי ביתא ישראל בעת החדשה, כגון יונה בוגלה, פרדה אקלום ופרופסור עמנואל תאמרת. זאת לצד דמויות גדולות ומשפיעות אחרות בתולדות העולם, החל בקיסר יוהנס הרביעי, דרך הנשיא נלסון מנדלה ועד לנשיא ארצות הברית המכהן, ברק אובמה. מקימי האתר מאמינים כי העצמת הקהילה היא צורך חשוב בתקופה זו, והיא בוא תבוא תחילה על ידי הכרת תולדות ביתא ישראל, תולדות אתיופיה ותולדות העמים כהי העור בכלל.
[[קטגוריה:ביתא ישראל]]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ 1 2 3 4 חיים רוזן, על עבודתו של אנתרופולוג ממשלתי בקרב עולי אתיופיה בתוך 'יהודי אתיופיה באור הזרקורים' בעריכת שלוה וייל, האוניברסיטה העברית בירושלים, יולי 1997 ISSN 0792-2329
- ^ 1 2 3 4 5 Alkan ML, Shvarts S, Medical services for rural Ethiopean Jews in Addis Ababa, 1990-1991, Rural and Remote Health 7 (online), 2007: 829
- ^ Bentwich Z, Weisman Z, Moroz C, Bar-Yehuda S, Kalinkovich A., Immune dysregulation in Ethiopian immigrants in Israel: relevance to helminth infections?, Clin Exp Immunol. 1996 Feb;103(2):239-43
- ^ 1 2 Seeman D., "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801
- ^ דני אדינו אבבה, פינוי-פיצוי באתיופיה, 9 בספטמבר 2006
- ^ איינאו פרדה סנבטו, מבצע משה, מוסף הארץ 11.3.2006
- ^ הרב שאול ישראלי, הטפת דם ברית של יוצאי אתיופיה הנימולים, תחומין ז, ה'תשמ"ו, עמוד 295
- ^ Emanuela Trevisan Semi, Tudor Parfitt. Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite, Routledge, 2005, p. 139.
- ^ המשרד לשירותי דת, פתיחת תיק נישואין אצל רשמי הנישואין של בתי הדין.