כנסיית סנטה אנה
_(05).jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בזיליקה זוטרה  |
| על שם |
אנה הקדושה |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה | ישראל |
| מפעיל |
האבות הלבנים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1140 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1140 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומנסקית |
| מידות | |
| אורך |
34 מ' |
| רוחב |
19.5 מ' |
| קואורדינטות | 31°46′53″N 35°14′11″E / 31.7814°N 35.236447222222°E |
| האתר הרשמי | |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   כנסיית סנטה אנה | |
  | |
כנסיית סנטה אנה בירושלים מסמנת, על פי המסורת הנוצרית את מקום הולדתה של מרים אם ישו. אנה הקדושה שעל שמה נקראת הכנסייה היא חנה (אנה) אשת יהויכין, אמהּ של מרים. הכנסייה נמצאת בקרבת שער האריות, ברובע המוסלמי, בתוואי רחוב הויה דולורוזה, 'דרך הייסורים' של ישו, והיא שייכת למסדר הנזירים הצרפתים "האבות הלבנים" (על שום צבע גלימותיהם). בחצר הכנסייה שרידים ארכאולוגיים של מפעלי מים שזוהו עם בריכות בית חסדא.
על פי המסורת, במקום התרחש נס ריפוי הפיסח, בו ישו הורה לנכה להיכנס אל המים ובכך הוא נרפא.
בריכות הצאן / בריכות בית חסדא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בריכות הצאן
בריכות הצאן הן שתי בריכות חפורות באפיקו של נחל בית זיתא. הבריכה הראשונה באתר נחפרה במאה ה-8 לפנה"ס. במאה השלישית לפנה"ס הוקמה בריכה נוספת במקום. בתקופת ישו שתי הבריכות היוו חלק ממכלול גדול יותר שהכיל מרחצאות מרפא, אחת מהן הייתה ידועה כבריכת הצאן (או הפרובטיקה). האתר מזוהה עם בריכת בית חסדא שבה, לפי הברית החדשה, ריפא ישו אדם שהיה נכה במשך 38 שנים.
כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הביזנטית (המאה החמישית) נבנתה כנסייה המוקדשת למריה על הסוללה המפרידה בין שתי הבריכות: כנסיית מרים הקדושה של הפרובטיקה. חלקה המערבי הוקם מעל הבריכות הקדומות, ואולם התווך הושתת על גבי קיר התמך המפריד בין שתי הבריכות. הסיטרה הדרומית נתמכה בחלקה על גבי שורת אומנות גבוהות נושאות קשתות, מהן נותרה אחת בשלמותה. צדה המזרחי של הכנסייה השתרע ממזרח לבריכות, ובעת בנייתה נהרסו ונקברו רוב שרידי חורבות האתר הקדומים שבמקום. רצפת הכנסייה הייתה עשויה פסיפס מעוטר בדגמים גאומטריים, ממנו נותר קטע בצד הצפון מזרחי של שטח החפירה. הכנסייה נהרסה כנראה - או במהלך התקופה הפרסית, או שנהרסה מאוחר יותר על ידי אל-חאכם באמר אללה, בתחילת המאה ה-11.
חפירות ארכאולוגיות במקום: חפירות באתר נערכו לסירוגין, החל מ-1863 ועד לשנות השישים של המאה העשרים. בחפירות לא נתגלו עקבות חמשת הסטווים שעיטרו את הבריכות, אותם מתארת הברית החדשה, ואף תיאורים נוצריים מהתקופה הביזנטית. לדעת רוב החוקרים הבריכות נחצבו עוד בימי החשמונאים, בשטח שהיה אז מצפון לחומות העיר. מקובל כיום על החופרים כי במקום היה מרכז מרפא פגאני כבר מן התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, שהמשיך לשמש עד לאחר תקופת בית שני.
כנסיית סנטה אנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורת לידתה של מרים בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורת מהמאה השנייה לספירה, המופיעה בפרוטו-אוונגליון של יעקב אחי ישו (חלק מהספרות החיצונית הנוצרית, האפוקריפה) מתארת את סיפור לידתה הניסית של מרים להורים חשוכי ילדים, יהויכין וחנה (יואכים ואנה). הסיפור מזכיר מאוד את סיפור חנה מן המקרא: כמוה, הייתה גם אנה עקרה בגיל מבוגר, כמוה נגלה אליה המלאך, וכמוה היא הבטיחה להועיד את בנה לעבודת האל. הגרסה לא מקובלת באופן רשמי בכנסייה; למרות זאת, הוסיפו עולי הרגל להתייחס לאתר בריכות הצאן כאל מקום לידתה של מריה. מן מאה השישית הופיעו כתבים נוצריים המתארים את מקום לידתה של מרים כנצרת, כך שמסורת לידתה בירושלים נותרה כמסורת מקומית; במערב נתקבלה הדעה כי מרים נולדה בנצרת.
מבנה הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלבנים בנו על חורבות הכנסייה הביזנטית קפלה קטנה, ומעבר לכך הקימו בצמוד לה כנסייה גדולה המוקדשת לאנה הקדושה, אמה של מריה. בכך בעצם הופרדו שתי המסורות: זו של ריפוי הנכה, וזו של לידת מרים. הצלבנים העבירו את המסורת על לידתה של מרים לכנסייה החדשה של סנטה אנה. לצד הכנסייה החדשה הוקם, בנוסף, גם מנזר.
כנסיית סנטה אנה הוקמה בשנות הארבעים של המאה ה-12 והיא דוגמה לטיפוס הנפוץ ביותר של כנסייה צלבנית בארץ ישראל. מתאר הכנסייה הוא בזיליקה עם אולם תווך ושתי סיטראות, המסתיימות במזרח בשלוש אפסידות מקבילות. המבנה משלב סגנון בנייה רומנסקי מוקדם עם מסורות בנייה מקומיות נוצריות קדומות, ועם השפעות ביזנטיות. לדוגמה: הכיפה מעל מקום ההצטלבות של אולם התווך עם הטרנספט. באגף הימני מדרגות המובילות לקריפטה מהתקופה הרומית שלפי המסורת הוא מקום לידתה של מרים.
תולדות הכנסייה לאחר הכיבוש המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1187, לאחר שהביס את הצלבנים, הפך צלאח א-דין את הכנסייה למדרסה מוסלמית (בית ספר מוסלמי) שנקראה על שמו: א-צלאחיה. הדבר מתואר גם כיום בכתובת מעל למשקוף הכניסה: "בשם אללה הרחום והחנון. כל הטוב והיפה שעלה בגורלכם הוא מאללה. מדרסה מבורכת זו נבנתה עבור הווקף על ידי אדוננו צלאח א-דין סולטאן האסלאם והמוסלמים". בהפיכת הכנסייה למדרסה מייד עם כיבוש העיר על ידי צלאח א-דין, נשמר המבנה היטב והוא מהווה אחת הדוגמאות היפות לארכיטקטורה הצלבנית בירושלים. במהלך המאה ה-19 ידוע כי המבנה שימש כאורווה של חיל המצב הטורקי, שהוצב בקרבת מקום. לצליינים לא הותר לרדת לקריפטה דרך המדרגות אלא רק דרך חלון קטן, עליו מצביעים בכנסייה עד היום.
ב-1856 נמסרה הכנסייה לידי נפוליון השלישי, כאות תודה על עזרת הצרפתים לעות'מאנים במלחמת קרים. הכנסייה שוקמה על ידי האדריכל הצרפתי כריסטוף-אדואר מוס שהצניע את התוספות המאוחרות. מוס יזם גם את החפירות הראשונות באתר בריכות בית חסדא. האבות הלבנים (לידיהם נמסרה הכנסייה) חברים במסדר שנועד לפעילות מיסיונרית באפריקה. מתחם סנטה אנה הוא אפוא מן המקומות היחידים בארץ הקודש בהם ניתן למצוא את נזירי המסדר דרך קבע. האבות הלבנים חיפשו דרך לעזור לכנסייה הקתולית המזרחית בארץ הקודש, לכן פתחו במקום סמינר לכמרים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית בשנות השמונים של המאה ה-19.
תהלוכת יום ראשון של הדקלים הקתולית היוצאת מבית פגי בהר הזיתים מסתיימת במתחם הכנסייה.
בנובמבר 2013 התפלל במקום נשיא צרפת פרנסואה הולנד, במסגרת ביקורו בישראל, ובינואר 2020 התפלל במקום נשיא צרפת עמנואל מקרון, במסגרת ביקורו בישראל בו השתתף בפורום השואה העולמי החמישי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרים שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 2
- אלי שילר, מדריך לאתרים נוצריים בישראל, אריאל, 87-85, 1992.
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים: הבנייה בעיר העתיקה, 1993.
- זהר עמר, "השתמרותם של מקומות מרפא מקודשים בירושלים", מחקרי יהודה ושומרון, דברי הכנס השביעי, תשנ"ז-1997, עמ' 207–212.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסבר מצוין עם תמונות על סנטה אנה ובריכות בית חסדא באנגלית
- הסבר על האבות הלבנים, פועלם בארץ הקודש ואתר הכנסייה והבריכות באנגלית
- לידתה של מריה על פי האנציקלופדיה הקתולית
