מקאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה עוסק באזור מנהלי מיוחד בסין. אם התכוונתם לתוכי, ראו ארה.
מקאו
澳门
Macau
Coat of arms of Macao.svg
סמל מקאו		 Flag of Macau.svg
דגל מקאו
מדינה סין
מושל אדמונד הוֹ הַאוּ-וואַ
שפה רשמית סינית, פורטוגזית
שטח 29.20 קילומטרים רבועים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות
541,200‏  (נכון ל-2009)
18,534 נפש לקמ"ר (נכון ל-2009)
קואורדינטות 22°11′55″N 113°32′41″E
אזור זמן UTC +8
Macau Location.svg

מקאו (במנדרינית: 澳门 - "אַװ-מֶן"\Aòmén, בפורטוגזית Macau) היא חצי אי לחופה הדרומי של סין, מערבית להונג קונג, המוגדרת "אזור מנהלי מיוחד" (בדומה להונג קונג) תחת השלטון הסיני, מעין אוטונומיה בתוך הרפובליקה העממית של סין. מקאו נמצאת כ-70 ק"מ דרום-מערבית להונג קונג. במקאו תוחלת החיים הגבוהה בעולם, ועומדת על כ-84.36, נכון לשנת 2009.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

קווי המסחר בין מקאו ומושבות פורטוגל במאות ה-17 וה-18

מאמצע המאה ה-19 ועד העברתה לריבונות סינית בשנת 1999, הייתה מקאו מושבה פורטוגזית. מקאו החלה להיות מיושבת בפורטוגזים בשנת 1557, והחל מ-1670 נחכר השטח מסין, על אף שלא הייתה העברת ריבונות רשמית. מקאו שיגשגה כנמל ועמדה בניסיונות של ההולנדים לכיבוש במאה ה-17.

לאחר חילופי השלטון בפורטוגל ב-1640 התקראה מקאו בתואר: "Cidade do (Santo) Nome de Deus de Macau, Não há outra mais Leal" [תרגום: "עיר שמו (הקדוש) של האל, אין נאמנה ממנה"]. עם היווסדה של הונג קונג כמושבת כתר בריטית, העדיפו הספנים את מימיו העמוקים של נמל ויקטוריה, ומקאו ירדה ממעמדה כמרכז סחר אזורי. ב-1849 הכריזה פורטוגל על קולוניית מקאו כעצמאית מסין, הכרזה שזכתה להכרה סינית ב-1887.

בשנת 1955 הכריז שלטונו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר (Salazar) על מקאו כפרובינציה של פורטוגל, יחד עם קולוניות פורטוגזיות אחרות. ב-1966 הוכרז משטר צבאי בעקבות הפרות סדר על רקע חיכוכים בין תושבי מקאו הסינים לשלטונות הפורטוגזים. בהמשך עברו התושבים הסינים לפעולות מחאה לא-אלימות לדרישת זכויותיהם, ובשנת 1967 נענו דרישותיהם. בזאת החל עידן של הגמוניה תרבותית סינית, ושליטה דה-פקטו של סין במקום.

לאחר מהפכת הציפורנים הדמוקרטית בפורטוגל בשנת 1974, החליט השלטון הדמוקרטי החדש לוותר על כל הטריטוריות שהחזיקה פורטוגל מעבר לים, אך לסין לא היה כל עניין לקבל לידיה את הריבונות על מקאו. בשנת 1976 הכריזה ממשלת פורטוגל על מקאו כעל "טריטוריה מיוחדת", והעניקה לה מידה רבה של עצמאות כלכלית ומנהלית. כמו כן הסכימו פורטוגל וסין לראות במקאו "טריטוריה סינית תחת מנהל פורטוגזי". בעקבות ההסכם בין הבריטים והסינים לגבי מעמדה של הונג קונג, הגיעו הפורטוגזים בשנת 1987 להבנה דומה עם הסינים לגבי מעמדה של מקאו כ"אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד", הסדר שנכנס לתוקפו ב-20 בדצמבר 1999. בשנת 2005 הוכרז המרכז ההיסטורי של מקאו כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] פוליטיקה

בראש האזור המנהלי המיוחד של מקאו "ראש המנהלת" (Chief Executive), אשר ממונה על ידי הממשלה המרכזית של סין, לאחר שנבחר בידי ועדה. ראש המנהלת ממונה על 'ועד המנהלת', קבינט המונה 7-11 חברים.

בית המחוקקים של מקאו הוא "האספה המחוקקת", המורכבת מ-23 חברים, 8 מהם נבחרים, 8 נוספים מהם ממונים כנציגי קבוצות וארגונים, ועוד 7 שממונים על ידי ראש המנהלת. המועצה המחוקקת אחראית על חקיקה כללית.

המערכת המשפטית של מקאו מבוססת בעיקר על החוק הפורטוגזי. למקאו יש מערכת שיפוט עצמאית, הכוללת בית משפט גבוה - "בית המשפט לערעורים סופיים" (Court of Final Appeal, ובקיצור - CFA). השופטים נבחרים על ידי ועדה מיוחדת, וממונים על ידי ראש המנהלת.

[עריכה] גאוגרפיה

המרכז ההיסטורי של מקאו
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Ruinas de Sao Paulo.jpg
הריסות כנסיית סאו פאולו במקאו
מדינה סין הרפובליקה העממית של סין
הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 2, 3, 4, 6
מפת מקאו

חלוקה מנהלית של מקאו

הטריטוריה המיוחדת של מקאו מורכבת מחצי האי מקאו שבים סין הדרומי, ששטחו 7,850 דונם והוא מחובר לסין בלשון ים, ומהאיים טייפה (5,800 דונם) וקולואון (7,800 דונם). אורך קו החוף הוא כ-40 ק"מ. מקאו מרוחקת 60 ק"מ מהונג קונג ו- 150 ק"מ מגואנגג'ואו בירת המחוז. חצי האי מוקף בנהר ג'וג'יאנג שהוא הנהר השלישי בגודלו בסין, ושפכו מגיע למזרחו של נהר סיג'יאנג.

האיים מחוברים ליבשת באמצעות גשרים, שנבנו במסגרת פרויקט ענק של ממשלת סין, שמטרתו להפוך את מקאו לאזור תיירות חוץ. כחלק מהפרויקט פועל במקום קזינו של חברה אמריקנית גדולה, ואתרי נופש רבים.

בעבר הייתה גם מקאו אי, אך היא חוברה עם השנים ליבשה. בחיבור היבשתי של מקאו וסין, באורך 340 מטר בלבד, מפרידה ביניהן חומת אבן עתיקה שנבנתה על ידי סין בשנת 1573, וגבול זה תקף עד היום.

שטחה של מקאו גדל בהתמדה עקב בנייה ועקב ייבוש חלקי ים נוספים והיא גדלה בשנים האחרונות מ-15 קמ"ר בשנת 1972 ל-21.3 קמ"ר בשנת 1994; רוב הגידול מתרחש באיים. כמעט כל שטחה של מקאו הוא שטח עירוני מיושב בצפיפות.

האקלים הוא סובטרופי חם ולח עם ממוצע טמפרטורה שנתי של 25 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה מגיעה ל-30 מעלות מיוני עד ספטמבר. כמות המשקעים הממוצעת גבוהה מאד, 2,030 מ"מ בשנה, ומקאו חשופה לסופות טרופיות שמקורם באוקיינוס השקט במהלך הקיץ.

[עריכה] כלכלה

הכלכלה של מקאו מבוססת בעיקר על תיירות, אך גם על טקסטיל, הימורים למיניהם, וייצור זיקוקין די-נור. הניסיונות לשפר ולגוון את כלכלת מקאו שיפר את התעשייה הזעירה, כגון בייצור צעצועים, פרחים מלאכותיים, ומוצרים אלקטרוניים למיניהם. ייצוא מוצרים מענף ההלבשה מקאו מהווה רבע מהרווחים של מקאו בייצוא מוצרים למקומות שונים, וההימורים מהווים יותר מ-40% מהתמ"ג (ערך כל הסחורות והשירותים אשר יוצרו בתחומי מדינה מסוימת במשך שנה אחת).

יותר מ-8 מיליון תיירים ביקרו במקאו בשנת 2000. למרות המספר ההולך וגדל של תיירים מחוץ לסין, רוב התיירים שבאו למקאו הם אזרחים סיניים. לאחרונה התחילו לפעול במקאו כנופיות אלימות, דבר שעלול לפגוע בתיירות למקאו, משום שכנופיות אלו גורמות לפחד בקרב ציבור התיירים.

במשך ארבע השנים האחרונות, שיעור הצמיחה של כלכלת מקאו הוא כ-10% בכל שנה.

[עריכה] דמוגרפיה

מקאו היא מדינת החסות בעלת הצפיפות הגדולה ביותר בעולם. אוכלוסיית מקאו מורכבת מ-95% סינים, בעיקר קנטונים, רובם מגואנגדונג הסמוכה. השארית מאוכלסת מפורטוגלים או ערבוב של סינים-פורטוגלים. יש מספר יפנים, הכוללים צאצאים של יפנים-קתולים. השפה הרשמית היא פורטוגזית, אך יש הרבה שמשתמשים בקנטונזית ובמנדרינית. אנגלית מדוברת רק באזורים של התיירות.

[עריכה] ערים תאומות

[עריכה] הערות שוליים



[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] גלריה

תותח במבצר מקאו

תצפית על מקאו

מגדל מקאו

רחבת הסנאט במקאו


Flag of the People's Republic of China.svg
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסין

הארמונות הקיסריים של שושלות מִינְג וצִ'ינְג בבייג'ינג ובשֶׁנְיָאנג • מאוזלאום של קיסר צ'ין הראשון • מערות מוֹגָאוֹ • הר טָאיְשָׁאן • אתר איש פּקינג בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן • החומה הגדולה • הר חוָאנְגְשָׁאן • אזור נוף ועניין היסטורי חְוָאנְגְלוֹנְג • אזור נוף ועניין היסטורי עמק גְ'יוֹגָ'איְגוֹאוּ • אזור נוף ועניין היסטורי ווּלִינְגְיְוֵ'אן • מתחם מבנים עתיק בהרי ווּדָאנְג • חֶבֶר היסטורי של ארמון פּוֹטָאלָה בלְהָסָה • אתר הנופש ההררי והמקדשים שסביבו בצֶ'נְגְדֶה • מקדש ובית הקברות של קונפוציוס וארמון משפחת קוֹנְג בצ'וּפוּ • גן לאומי לוּשָׁאן • נופי הר אֶמֵיי, כולל נופי הבודהה הענק של לֶשָׁאן • העיר העתיקה של פִּינְגְיָאו • הגנים הקלאסיים של סוּג'וֹאוּ • העיר העתיקה של לִיגְ'יָאנְג • ארמון הקיץ, גן קיסרי בבייג'ינג • מקדש השמים: מזבח קיסרי בבייג'ינג • תגליפי הסלע בדָאזוּ • הר ווּיִי • כפרים עתיקים בדרום אנחווי - שִׂידי והוֹנְגְצוּן • קברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינג • מערות לוֹנְגְמֶן • הר צִינְגצֶ'נְג ומערכת ההשקיה של דוּגְ'יָאנְגְיֵן • מערות יוּנְגָאנְג • האזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביוּנָּאן • ערי בירה וקברים של ממלכת גוֹגוּרְיוֹ העתיקה • המרכז ההיסטורי של מקאו • שמורות הפנדה הענק בסצ'ואן • יִין שׂוּ • דְיָאולוֹאוּ וכפרים בקָאיְפִּינְג • פוג'יאן טולו • הפארק הלאומי הר סאנקינגשאן • הר ווטאי


מחוזות הרפובליקה העממית של סין
מחוזות אָנְחְווֵי • גָאנְסוּ • גֶ'גְ'יַאנְג • גְוָאנְגְדונְג • גווֵיְג'וֹאוּ • גְ'יַאנְגְסוּ • גְ'יַאנְגְשִׂי • גִ'ילִין • הָאיְנָאן • חֶבּיי • חֶנָאן • חוּבּײ • חוּנָאן • חֵייְלוֹנְגְגְ'יָאנְג • יוּנָּאן • לְיָאונִינְג • סצ'ואן • פֿוּגְ'ייֵן • צִ'ינְגְהָאי • שָאַנשִׂי • שַאנְדונְג • שָאנְשׂי China Administrative he.png
מחוזות אוטונומיים גְוָאנְגְשִׂי • טיבט • מונגוליה התיכונה • נינְגְשְׂיָה • שׂינגְ'יָאנְג
מחוזות עירוניים בּייְגִ'ינְג • צ'וּנְגְצִ'ינְג • שאנגחאי • טייֵנְגִ'ין
אזורים מנהליים מיוחדים הונג קונג • מקאו
ראו גם הסטטוס הפוליטי של טאיוואן


קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית
חברות אנגולה • ברזיל • כף ורדה • גינאה ביסאו • מוזמביק • פורטוגל • סאו טומה ופרינסיפה • מזרח טימור
משקיפות גינאה המשוונית • מקאו


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%90%D7%95