מרדכי נמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי נמיר
מרדכי נמיר
תאריך לידה 23 בפברואר 1897
תאריך עלייה 1924
תאריך פטירה 22 בפברואר 1975
ממשלות 7, 8
כנסות 2 - 6
סיעה מפא"י, מערך, מפלגת העבודה
תפקידים בולטים
עיסוק נוסף מזכ"ל ההסתדרות, ראש עיריית תל אביב-יפו
קבר מרדכי נמיר בבית הקברות טרומפלדור

מרדכי נמיר (23 בפברואר 189722 בפברואר 1975) היה ממנהיגי תנועת העבודה הציונית, מזכ"ל ההסתדרות, חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל וראש עיריית תל אביב-יפו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בנמירוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) בשם מרדכי נמירובסקי. בילדותו למד בחדר ובהמשך למד כלכלה ומשפטים באוניברסיטת אודסה.

בשנת 1924 נעצר בגין פעילותו הציונות המחתרתית בברית המועצות, אך באותה השנה כבר שוחרר ועלה לארץ ישראל.

לאחר שעבד כפועל ובהנהלת העיתון "דבר", החל ב-1926 לכהן כמזכיר מפלגת אחדות העבודה בתל אביב, תפקיד שאותו מילא עד 1930.

בין השנים 1929 ו-1935 עבד כמנהל המדור לסטטיסטיקה בהסתדרות.

מ-1935 היה חבר במועצת העיר תל אביב, ומ-1936 היה מזכיר מועצת פועלי תל אביב. כמו כן היה חבר מפקדת "ההגנה" בעיר ומשנת 1947 חבר במפקדה הארצית.

לאחר קום המדינה נשלח בשליחויות דיפלומטיות לארצות מזרח אירופה ובשנים 19491950 היה ציר ישראל במוסקבה.

מ-1950 עד 1956 כיהן כמזכ"ל ההסתדרות. במקביל נבחר ב-1951 לכנסת השנייה מטעם מפא"י. כהונתו נמשכה ברציפות עד פיזור הכנסת השישית ב-1969, ובמקביל היה גם יו"ר מועצת המנהלים של חברת "עמידר" בין 1956 ל-1959, וראש עיריית תל אביב בין 1960 ל-1969.

בין מזכירות ההסתדרות לראשות העיר כיהן נמיר כשר העבודה, תפקיד שאותו קיבל כאשר קודמתו גולדה מאיר התמנתה לשרת החוץ ב-19 ביוני 1956.

בבחירות למועצת עיריית תל אביב שנערכו ב-1959 התחולל מהפך, ונמיר נבחר לתפקיד ראש העירייה כמועמד מפא"י, לאחר למעלה משלושים שנות שלטון הציונים הכלליים בעירייה. כראש העירייה עסק נמיר בפינוי שכונות מצוקה ומעברות והעברת התושבים לשיכונים חדשים. דגש רב הושם על נושאי חינוך ורווחה. בתקופת כהונתו הוקמו והתרחבו מוסדות חינוך רבים, כולל מתנ"סים ומוסדות של חינוך בלתי פורמלי, והורחבו מאוד שירותי הרווחה הניתנים על ידי העירייה. כמו כן בתקופה זו אוניברסיטת תל אביב התרחבה ועברה לקמפוס ברמת אביב, הורחב מאוד מוזיאון ארץ ישראל, נבנה בניין העירייה בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), והוכנו תוכניות ראשוניות לשיקום חופי הים ולבניית נתיבי איילון. בשנת 1969, מספר חודשים לפני הבחירות לעירייה, פרש נמיר מטעמי בריאות, והעביר את תפקיד ראש העירייה לסגנו, יהושע רבינוביץ.

בשנת 1971 ראה אור ספרו "שליחות במוסקבה: ירח דבש ושנות זעם", ובשנת תשל"ב ספרו "מול פני המעברות". בשנת 1975 נפטר נמיר, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.

אלמנתו היא חברת הכנסת והשרה לשעבר אורה נמיר, שהייתה צעירה ממנו ב-33 שנים.

לאחר מותו של נמיר הוסב שמה של דרך חיפה, אחד מעורקי התנועה הראשיים בצפון תל אביב, לדרך נמיר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי נמיר, שליחות במוסקבה: ירח דבש ושנות זעם, עם עובד.
  • שמעון הניגמן, בשם העיר ובשירותה - כהונת מרדכי נמיר כראש עיריית תל אביב, עם עובד, 1973.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי עיריית תל אביב
1921 - 1925: מאיר דיזנגוף | 1925 - 1927: דוד בלוך-בלומנפלד | 1928 - 1936: מאיר דיזנגוף | 1936: משה שלוש | 1936 - 1952: ישראל רוקח | 1953 - 1959: חיים לבנון |
1960 - 1969: מרדכי נמיר | 1969 - 1974: יהושע רבינוביץ | 1974 - 1993: שלמה להט | 1993 - 1998: רוני מילוא | החל מ-1998: רון חולדאי
TelAvivEmblem.svg
מזכירי ההסתדרות

דוד זכאי | דוד בן-גוריון | דוד רמז | יוסף שפרינצק | פנחס לבון | מרדכי נמיר | פנחס לבון | אהרן בקר | יצחק בן-אהרן | ירוחם משל | ישראל קיסר | חיים הברפלד | חיים רמון | עמיר פרץ | עופר עיני | אבי ניסנקורן