יעקב יצחק הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ
החוזה מלובלין
Stary cmentarz żydowski Lublin 15.jpg
אוהל החוזה בבית העלמין היהודי בלובלין
תאריך לידה ה'תק"ה
מקום לידה יוזפוב, דוכסות לובלין, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך פטירה ט' באב ה'תקע"ה
לובלין, פולין הקונגרסאית
נפילה מחלון ביתו בנסיבות עלומות
מקום קבורה בית העלמין היהודי הישן בלובלין
רבותיו המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק
אב רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין
ילדים רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבע)

רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, המכונה החוזה מלובלין (תק"ה, 1745ט' באב תקע"ה, 9 באוגוסט 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה ה-18.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוזה נולד ביוזפוב (אנ'), 25 ק"מ ממזרח לבילגוריי (לפי גרסה אחרת, בלוקאוו), למשפחה מיוחסת: אביו אברהם אליעזר היה אב בית-הדין המקומי, ואמו הייתה בתו של רבי יעקב קופל מהעיר לוקאוו. הוא גדל בטרנוגרוד ולמד מפי הרב משה צבי מייזלס בז'ולקיב. אז נעשה תלמידו של רבי שמעלקה מניקלשבורג ועבר לישיבתו בשיניאווה. בהמשך שהה גם בחצר המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם לוי יצחק מברדיצ'ב. עם פטירת המגיד ב-1772 חזר אל שמעלקא ושהה עמו עד שגם הוא עבר מן העולם ב-1778. אז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז'נסק. בסביבות 1780, עבר ללאנצוט ונישא לרבנית שפרינצה בת ר' צבי הירש. הוא הנהיג בעיר עדת חסידים. צעד זה נעשה כשרבו עוד היה בחיים: לפי עדויות שונות, הלך אלימלך ונעשה מסוגר ופרוש מן הציבור, ועוד קודם העדיף להפקיד את המגע היום-יומי עם הקהל בידי תלמידו הצעיר יחסית, שהקים חצר משלו בברכתו. רשומות אחרות מדווחות על מתח ביניהם. הוא נעשה לבכיר מנהיגי החסידות בגליציה ופולין לאחר פטירת הצדיק מליז'נסק, עמדה בה החזיק עד מותו שלושים שנה אחר כך. הוא מיקד את תורתו – שהדגישה את מחויבות הצדיק לסייע לחסידיו במישור החומרי והיום-יומי – בשכבות הנמוכות, אך צבר הצלחה גם עם צעירים למדנים ומיוחסים שהסתופפו בצלו; הידועים מביניהם היו יעקב יצחק מפשיסחה, ישראל יצחק קאליש ושמחה בונים מפשיסחה. אלה הובאו על ידי עוזרו דוד בידרמן.

הוא עזב את לאנצוט וחצרו נדדה לרוזבדוב, וייניאבה ולבסוף לצ'כוב הסמוכה ללובלין, ממנה התכוון לבסס את השפעתו בתוך העיר הגדולה עצמה, שהייתה בה נוכחות מתנגדית חזקה בראשות האב"ד עזריאל הורוביץ. ב-1794 הוקם על ידו בית-מדרש שהיה יכול להכיל 180 איש בתוך לובלין, ברחוב הראשי מול הטירה. זה נתקל בקשיים רבים שהערימו עליו ראשי הקהל. ב-1803 הגיע לבסוף לפשרה עמם, והמוסד הוכר רשמית: הפרנסים הצהירו כי ניתן לקיים תפילות בנוסח האר"י וכי המניין לא יסבול עוד הצקות מהם ומהדורות הבאים. הסיבה שניתנה לכך בפנקס הקהילה היא קריסת קיר בבית-המדרש הישן, שהצריכה מבני תפילה אחרים בדחיפות, אך ההיסטוריון גלן דיינר שיער כי עוצמתו הגוברת של החוזה ושגשוגו הכלכלי בתקופה בה היה הקהל שרוי בקשיים כספיים הניעו את הפרנסים לקבל אותו.‏[1]

חתימתו

הפך את לובלין של המחצית הראשונה של המאה ה-19, למוקד חסידות חשוב, יחד עם רבי ישראל הופשטין – המגיד מקוז'ניץ. קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים ונודע אחר כך כבעל ראיה רוחנית ועל כן נקרא "החוזה". הוא גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין.

ב-1812 פרש מעליו תלמידו הבכיר, "היהודי הקדוש" יעקב יצחק מפשיסחה, שהיה למדן אליטיסט והתנגד לשיטת רבו שהתמקדה בחשיבות עשיית המופתים עבור פשוטי העם. ניצתה ביניהם מחלוקת קשה, וחסידי השניים הרבו להתעמת. בערב שמחת תורה תקע"ה נפל מחלון ביתו בנסיבות שלא הובררו מעולם. תלמידיו הפיצו את הטענה כי ניסה לקרב את הגאולה ונאבק עם מלאכים, בעוד שהן המתנגדים והן המשכילים לעגו לתקרית והיו משוכנעים כי השתכר. החוקר דוד אסף סבר שסבל מדכאון ממושך והתאבד. הורוביץ שרד את הנפילה, אך גופו שותק והוא מת כעבור עשרה חודשים בתשעה באב. עם פטירתו, ירדה לובלין ממעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית העלמין בלובלין, על הר הארמון.

שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוזה מלובלין גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק אותה למד ממוריו המגיד ר' דב בער ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה מניסיונו המעשי בהנהגת עדה בגליציה מאז שנות השמונים של המאה השמונה עשרה. בספריו "זאת זיכרון", "זיכרון זאת", ו"דברי אמת" הכתובים בחלקם כאוטוביוגרפיה, פרש את לבטיו בהנהגת הציבור ואת מחשבותיו אודות יסודות המחשבה המיסטית שההנהגה הצדיקית נשענת עליה.

דרכו בחסידות פנתה בעיקר אל השכבות העממיות. הוא הדגיש כי על ההמון להיות נאמן ודבוק בצדיקיו, לציית להם ולתמוך בהם. במקביל, תפקידו של האדמו"ר כמשפיע רווחה חומרית היה מרכזי בראיית עולם זו, עד כדי כך שעוני נחשב כסימן לאי-נחת מהבורא, והחסידים יכלו להגיע לתכליתם הרוחנית כמעט רק על ידי דבקות בצדיק. דרכו זו קוממה עליו מבקרים, כולל נאמנו "היהודי הקדוש", שייצג לבסוף גישה הפוכה בתכלית.

שמו וזכרו נערצים בעיקר בחסידויות פולין וגליציה שיצאו בעיקר מתלמידיו, ומכונה בהן:"הרבי מלובלין".

היחס אליו מצד תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמון האמין כי בכוחו של "החוזה" לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת תיקונה מגלגול לגלגול, וכל זאת יכול היה לקרוא מעל מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו. לפי מעשיות החסידים נקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו. על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם השמימית במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכו לגוג ומגוג[2]. גם זכרונו הפך לאגדה ידועה. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), מתלמידיו המובהקים, שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה"- אולם העזרה וההיכל, וחדר "החוזה" – הם קודש הקודשים, וה' בעצמו מדבר מגרונו של "החוזה מלובלין".

היהודי הקדוש, תלמידו של החוזה, הוא גיבור הרומן ההיסטורי של מרטין בובר גוג ומגוג, והרומן מתמקד ביחסיו הנפתלים עם רבו.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי אמת
  • זיכרון זאת
  • זאת זיכרון

ניגון המלאכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצרות בית רופשיץ-צאנז ישנו ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על הפיוט (מתוך זמירות השבת) "לאל אשר שבת". לניגון שני נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב ווויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.

הניגון בגירסת דז'יקוב:


{
% 0
\numericTimeSignature  \tempo "Andante" 4 = 120 \time 4/4 \key d \major
d'4 d'8 d'8 d'4 d'8 d'8 d'4 e'8 d'8 cis'4 d'4 e'4 e'4 e'4 e'4 b'8 b'4 b'8 a'4 g'4 a'2 fis'2 fis'2 e'4 d'4 e'8 e'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 g'8 g'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 fis'8 fis'4 e'8 fis'8 fis'4 e'8 d'1 fis'2 \times 2/3 {fis'4 [d'4 fis'4]} a'2 g'2 fis'4 e'4 \times 2/3 {g'4 [g'4 fis'4]} e'1  fis'8 fis'4 e'8 fis'8 fis'4 e'8 d'1 g'8 g'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 a'2 \times 2/3 {b'4 [a'4 g'4]} fis'2 e'2 a'2 \times 2/3 {b'4 [a'4 g'4]} fis'2 e'2 a'4 a'8 a'8 a'4 a'4 fis'1 


}

משפחתו ושושלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דודתו:

  • צביה אחות אביו. סבתו של רבי אליהו מויסקוט בעל "אזור אליהו".

אחיו:

  • רבי אשר זעליג מבלזיץ (הסמוכה ללובלין).
  • רבי מנחם מנדל מאיזביצה.
  • רבי יוסף מטארניגראד, רבו של ה"דברי חיים" מצאנז.
  • רחל אשת רבי יהודה לייב הלוי הורביץ מדזרנובצה בן רבי ראובן בעל ה"דודאים בשדה" תלמידו של החוזה.

ילדיו:

  • בנו רבי ישראל חתנו של רבי דוד אחיו של רבי אברהם משה מפשעוורסק. החידושי הרי"ם אמר עליו: "הוא מסכת בפני עצמה, ואין הוא זקוק ליחוס אבות". משנת תקע"ה החל לשמש באדמו"רות למעט חסידים והיה מפנה אותם לאדמו"רים אחרים. חתנו היה רבי אהרן מקראקא.
  • בנו רבי יוסף מטורטשין חתנו של רבי מרדכי מקוריץ. נפטר שלש שנים לאחר פטירת אביו. יש אומרים שאביו הועידו ליורשו. חתניו היו רבי מנחם נחום ממקארוב ורבי שמואל יחיאל מבוטושאן (בן רבי דן מראדוויל).
  • בנו רבי אברהם חתנו של הרב יעקב משה מלובלין. נפטר בחיי אביו בט' בתשרי ה'תק"ע.
  • בנו רבי צבי. בזיווגו הראשון חתנו של רבי אריה לייב מוואלטשיסק ובזיווג שני חתנו של רבי נטע מחלם. חותנו של רבי אלעזר מנדל בידרמן מלעלוב.
  • חתנו רבי שמואל מקוריץ. בנו היה רבי יחיאל חותן רבי ישראל אלימלך מדז'בנה.

שושלתו:

תקופת חייו של יעקב יצחק הורוביץ על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפרק מתבסס על: Glenn Dynner, Men of Silk: The Hasidic Conquest of Polish Jewish Society, Oxford University Press, 2006. עמ' 26-29, 68-70 והערות שוליים.‏; רחל אליאור, "בין היש לאין" (בקישורים החיצוניים).
  2. ^ בניגוד לדעת בעל התניא שתמך בצאר, וכן דעת תלמידם רבי נפתלי צבי מרופשיץ.