יעקב יצחק הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ
החוזה מלובלין
Stary cmentarz żydowski Lublin 15.jpg
אוהל החוזה מלובלין בלובלין
תאריך לידה ה'תק"ה
תאריך פטירה ט' באב ה'תקע"ה
חסידות לובלין
מקום מגורים בעיר לובלין שבפולין
מספר בשושלת הראשון
הקודם -
רבותיו המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק
אב רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין
ילדים רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבע)

רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ (תק"ה - ט' באב תקע"ה; 1745 - 1815), מכונה "החוזה מלובלין" ובקיצור מכונה "החוזה". תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין במאה ה-18.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוזה נולד למשפחה מיוחסת (אמו הייתה בתו של רבי יעקב קאפיל מהעיר ליקווע - פולין). בנעוריו למד אצל המגיד ממעזריטש ורבי שמעלקה מניקלשבורג בעת שזה האחרון היה רבה של שינווה, והיה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק. בערך בשנת 1780, עבר ללאנצוט, שם נישא לרבנית שפרינצה בת ר' צבי הירש, ושם הנהיג עדת חסידים בתקופה זו של חייו כונה הצדיק מלאנצוט. מלאנצוט עבר לזמן קצר לרוזואדוב, ב-1800 הגיע ללובלין, שם נשאר עד פטירתו. במרכז הרובע היהודי בלובלין הקים קלויז (בית מדרש) אליו הגיעו רבים מכל שכבות האוכלוסייה לקבל את עצתו.

הנהגתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימתו

הפך את לובלין של המחצית הראשונה של המאה ה-19, למוקד חסידות חשוב, יחד עם רבי ישראל הופשטין – המגיד מקוז'ניץ. קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים ונודע אחר כך כבעל ראיה רוחנית ועל כן נקרא החוזה. "החוזה" גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין. בימיו של "החוזה" החל הפילוג ביהודי פולין, בין החסידים למתנגדים. החוזה אף הותקף מספר פעמים על ידי חלק מהמתנגדים[דרוש מקור], אך התרחק מהתגוננות והתקפה על המתנגדים, מפני חשש שבנוסף לפירוד הלבבות ושנאת החינם שתיצור תגובתו, הדבר יביא לזילזול בתורה ובדקדוקי המצוות. בערב שמחת תורה בשנת תקע"ה, נפל מחלון ביתו, וגופו שותק עד לפטירתו בתשעה באב באותה שנה (תקע"ה). עם פטירתו, ירדה לובלין מכס מעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית העלמין בלובלין, על הר הארמון.

תקופת חייו של יעקב יצחק הורוביץ על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

שיטתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוזה מלובלין גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק אותה למד ממוריו המגיד ר' דב בער ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה מניסיונו המעשי בהנהגת עדה בגליציה בשנות השמונים של המאה השמונה עשרה. בספריו זאת זיכרון, זיכרון זאת, ודברי אמת הכתובים בחלקם כאוטוביוגרפיה, פרש את לבטיו בהנהגת הציבור ואת מחשבותיו אודות יסודות המחשבה המיסטית שההנהגה הצדיקית נשענת עליה.

שמו וזכרו נערצים בעיקר בחסידויות פולין וגליציה שיצאו בעיקר מתלמידיו, ומכונה בהן:"הרבי מלובלין".

היחס אליו מצד תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמון האמין כי בכוחו של "החוזה" לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת תיקונה מגלגול לגלגול, וכל זאת יכול היה לקרוא מעל מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו. חסידים אומרים שנקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו. על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם השמימית במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכו לגוג ומגוג[1]. גם זכרונו הפך לאגדה ידועה. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), מתלמידיו המובהקים, שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה"- אולם העזרה וההיכל, וחדר "החוזה" – הם קודש הקודשים, וה' בעצמו מדבר מגרונו של "החוזה מלובלין".

היהודי הקדוש, תלמידו של החוזה, הוא גיבור הרומן ההיסטורי של מרטין בובר גוג ומגוג, והרומן מתמקד ביחסיו הנפתלים עם רבו.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי אמת
  • זיכרון זאת
  • זאת זיכרון

ניגון המלאכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצרות בית רופשיץ-צאנז ישנו ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על "לקל אשר שבת". לניגון שני נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב ווויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.

הניגון בגירסת דז'יקוב:


{
% 0
\numericTimeSignature  \tempo "Andante" 4 = 120 \time 4/4 \key d \major
d'4 d'8 d'8 d'4 d'8 d'8 d'4 e'8 d'8 cis'4 d'4 e'4 e'4 e'4 e'4 b'8 b'4 b'8 a'4 g'4 a'2 fis'2 fis'2 e'4 d'4 e'8 e'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 g'8 g'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 fis'8 fis'4 e'8 fis'8 fis'4 e'8 d'1 fis'2 \times 2/3 {fis'4 [d'4 fis'4]} a'2 g'2 fis'4 e'4 \times 2/3 {g'4 [g'4 fis'4]} e'1  fis'8 fis'4 e'8 fis'8 fis'4 e'8 d'1 g'8 g'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 a'2 \times 2/3 {b'4 [a'4 g'4]} fis'2 e'2 a'2 \times 2/3 {b'4 [a'4 g'4]} fis'2 e'2 a'4 a'8 a'8 a'4 a'4 fis'1 


}

משפחתו ושושלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דודתו:

  • צביה אחות אביו. סבתו של רבי אליהו מויסקוט בעל "אזור אליהו".

אחיו:

  • רבי אשר זעליג מבלזיץ (הסמוכה ללובלין).
  • רבי מנחם מנדל מאיזביצה.
  • רבי יוסף מטארניגראד, רבו של ה"דברי חיים" מצאנז.
  • רחל אשת רבי יהודה לייב הלוי הורביץ מדזרנובצה בן רבי ראובן בעל ה"דודאים בשדה" תלמידו של החוזה.

ילדיו:

  • בנו רבי ישראל חתנו של רבי דוד אחיו של רבי אברהם משה מפשעוורסק. החידושי הרי"ם אמר עליו: "הוא מסכת בפני עצמה, ואין הוא זקוק ליחוס אבות". משנת תקע"ה החל לשמש באדמו"רות למעט חסידים והיה מפנה אותם לאדמו"רים אחרים. חתנו היה רבי אהרן מקראקא.
  • בנו רבי יוסף מטורטשין חתנו של רבי מרדכי מקוריץ. נפטר שלש שנים לאחר פטירת אביו. יש אומרים שאביו הועידו ליורשו. חתניו היו רבי מנחם נחום ממקארוב ורבי שמואל יחיאל מבוטושאן (בן רבי דן מראדוויל).
  • בנו רבי אברהם חתנו של הרב יעקב משה מלובלין. נפטר בחיי אביו בט' בתשרי ה'תק"ע.
  • בנו רבי צבי. בזיווגו הראשון חתנו של רבי אריה לייב מוואלטשיסק ובזיווג שני חתנו של רבי נטע מחלם. חותנו של רבי אלעזר מנדל בידרמן מלעלוב.
  • חתנו רבי שמואל מקוריץ. בנו היה רבי יחיאל חותן רבי ישראל אלימלך מדז'בנה.

שושלתו:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בניגוד לדעת בעל התניא שתמך בצאר, וכן דעת תלמידם רבי נפתלי צבי מרופשיץ.