שוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שֹ‏וֹ‏‏כֹ‏ה (גם: שוכו, שכה במקרא, וסוכו בלשון חז"ל) הוא שמן של כמה ערים המוזכרות בתנ"ך, בספרות חז"ל, ובמקורות נוספים. אחת הערים בהר חברון, בתל הכפול הידוע כח'רבת שוויקא, והשנייה, הידועה יותר, בעמק האלה. בנוסף, מזכיר המקרא ערים בשם זה בעמק חפר ובמקומות נוספים.

בקרב בין דוד לבין גלית, חנה צבא ישראל בשוכו שבעמק האלה. אנטיגנוס איש סוכו, המוזכר בפרקי אבות, גר ככל הנראה בסוכו שבהר חברון. אוסביוס מזכיר מקום בשם סוכו בין בית גוברין לבין ירושלים, והעיר מופיעה במפת מידבא. כיום, שוכה שבעמק האלה היא גבעה הידועה בשל פריחת תורמוס ההרים בשלהי החורף מדי שנה.

השערה נוספת מזהה את שוכה הקדומה, אשר נמסרה לאחד משנים-עשר הנציבים של שלמה המלך אשר ישבו בארבות המזוהה בח'ירבת אל-חמאם, עם הכפר שְוֵיכָּ‏‏ה הסמוך לטול כרם, מצפון לכפר תל ח'רבַּ‏‏ת שויכה א-רָאס.[1]

העיר שוכה מופיעה בחותמות "למלך" כאחד מארבעה מקומות המופיעים בשורה השנייה של החותמות: חברון, זיף, ממשת ושוכה. חותמות למלך הן הטְבּעות על ידיות קנקנים, מתקופת הברזל א'. ההשערה המקובלת היא כי מדובר בארבעת המחוזות העיקריים של מלכות חזקיהו, שאגר מזון לקראת התקפה אפשרית על הממלכה. בסביבת התל עצמו נמצאו 13 חותמות למלך.

אזכורים מהתנך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנחלת שבט יהודה

בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה, וְאַשְׁנָה. לד וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים, תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם. יַרְמוּת, וַעֲדֻלָּם, שׂוֹכֹה, וַעֲזֵקָה. וְשַׁעֲרַיִם, וַעֲדִיתַיִם, וְהַגְּדֵרָה, וּגְדֵרֹתָיִם: עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן.(ספר יהושע, ט"ו, ל"ג-ל"ו)

בעמק האלה - מלחמת דוד וגולית

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה; וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. (שמואל א, י"ז,א'-ב')

הנציבים אשר לשלמה המלך

ולשלמה שנים-עשר ניצבים, על-כל-ישראל, וכילכלו את-המלך, ואת-ביתו: חודש בשנה יהיה על-האחד, לכלכל. ואלה שמותם, בן-חור בהר אפריים. בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן. בן-חסד, בארובות; לו שוכה, וכל-ארץ חפר.(ספר מלכים א', ד',ז' -ט')

אבימלך בן גדעון בשכם

וַיִּכְרְתוּ גַם-כָּל-הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל-הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת-הַצְּרִיחַ, בָּאֵשׁ; וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל-אַנְשֵׁי מִגְדַּל-שְׁכֶם, כְּאֶלֶף--אִישׁ וְאִשָּׁה. (ספר שופטים, ט', מ"ט)

חפירות ארכיאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת חפירות ראשונה בתל שוכה התקיימה בחודש יולי 2012 על ידי משלחת מן החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום של אוניברסיטת תל אביב בהנהלת פרופ' יובל גורן וד"ר ארז בן יוסף. החפירה נערכה בשני שטחים בפסגת התל בפינתו הצפון-מערבית (שטחים A, C) ובעמק שלמרגלותיו מדרום (שטח B). בחפירות בפסגת התל התגלו שרידים דלים מתקופת הברזל המשויכים לימי חזקיהו שהושתתו ישירות על פני הסלע, אך הוסרו ברובם בראשית התקופה הרומית עת נבנתה מצודה איתנה הניכרת בראש התל. לבנית המצודה קדמה הקמת במה גבוהה הנתמכת בקירות תמך גבוהים ובתעלות יסוד שהעמיקו עד לסלע הטבעי ומולאו בשפכים שנחפרו משכבות קדומות יותר בתל. בשפכים אלה נמצאו ממצאים רבים מתקופת הברזל, התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית. בשטח B נמצאו עדויות לקיומו של בית יוצר, ככל הנראה מתקופת הברזל, בצורת פסולות ייצור אופייניות. בעונת החפירות הראשונה טרם נמצאו שרידיו של בית היוצר עצמו.

טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבדים כחולים של תורמוס ההרים בתל שוכה שבעמק האלה, 2013

תל שוכה והאזור שמסביבו עשירים בפריחה. מגוון הפרחים כולל בין השאר את תורמוס ההרים, ציפורני חתול, כלנית מצויה, מקור החסידה גדול, כלנית מצויה, רקפת מצויה, חרצית עטורה וחרדל השדה. התל מפורסם בעיקר בזכות פרחי תורמוס ההרים היוצרים מרבדים כחולים בשלהי החורף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל, הוצאת דבר - תשל"א 1971, עמ' 282