אהרן צ'חנובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן צ'חנובר
Flickr - Government Press Office (GPO) - Nobel Laureate Aaron Ciechanover.jpg
לידה 1 באוקטובר 1947 (בן 70)
חיפה, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה
ארצות מגורים ישראל
פרסים והנצחה פרס נובל לכימיה, פרס ישראל
תרומות עיקריות
גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים

אהרן צ'חנובר (Aaron (Aharon) Ciechanover) (נולד ב-1 באוקטובר 1947) הוא ביוכימאי ישראלי והמדען הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. ביחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז, הוענק לו פרס נובל לכימיה לשנת 2004 "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס א.מ.ת בקטגוריה מדעי החיים בתחום הרפואה לשנת 2002, וחתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'חנובר נולד בחיפה למשפחה דתית ממעמד הביניים. משפחתו דגלה בחינוך, בדגש על חינוך ליהדות ואהבת הציונות. אביו, יצחק, היה פקיד במשרד עורכי דין ולאחר מכן הפך לעורך דין, ואמו, בלומה (ני לובשבסקי), עקרת בית ומורה לאנגלית. הוריו עלו ארצה מפולין מהעיר צ'חנוב (ולכן שם משפחתו) לפני מלחמת העולם השנייה. גדל בהדר הכרמל ולמד בבית הספר "חוגים". כשהיה בן תשע התייתם מאמו וכעבור כשש שנים מת גם אביו. מאז גדל אצל דודתו מרים ואצל אחיו הבכור, יוסף (יוסי) צ'חנובר, הגדול ממנו ב-14 שנים, שלימים הפך לעו"ד, יועץ משפטי ומנכ"ל משרד החוץ.[1]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו התיכוניים, הצטרף צ'חנובר לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע ובשנת 1974 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם בית הספר הדסה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972 התחיל שיתוף פעולה עם הביוכימאי הישארלי אברהם הרשקו. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה. עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי. בשנים 19811984 שהה בהשתלמות לצורך פוסט-דוקטורט ב-MIT. בשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לסימון חלבונים לפירוק בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.[2]

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, בשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנת 1985 היה פרופסור אורח במכון דנה פרבר לחקר הסרטן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון.

בשנת 1987 היה פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס.

בשנים 19942000 שימש מנהל המכון למחקר במדעי הרפואה על שם משפחת רפפורט בטכניון בחיפה.

משנת 1996 עד שנת 2007 היה חבר מועצה בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית.

בשנת 2000 היה פרופסור אורח באוניברסיטת קיוטו שביפן.

בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

בשנת 2003 הפך לפרופסור אורח בנושא חלוקה ריאתית וטיפול רפואי קריטי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.[2]

צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004 ובאקדמיה האפיפיורית למדעים משנת 2008.[3] מאז זכייתו בפרס נובל קיבל כ-46 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמאיים ברחבי העולם (נכון לנובמבר 2011).

בשנת 2011 התמנה צ'חנובר לדיקן מכון המחקר למדעי הכימיה וביו-פרמבצבטיקה באוניברסיטת נאנג'ינג בעיר נאנג'ינג שבסין.[4]

צ'חנובר חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.[5]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן צ'חנובר

לאחר שירותו הצבאי, בחר צ'חנובר להמשיך ללמוד ולחקור במקום ללכת להתמחות כרופא. צ'חנובר הצטרף למעבדה של פרופ' אברהם הרשקו במחלקה לביוכימיה בטכניון ושם החל את עבודת המחקר שלו. ב-1976–1981 גילו השניים את מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוק חלבונים. המחקר שלהם מתבסס על כך שגופינו הוא דינמי, חלבוני הגוף נהרסים ומתחדשים ומדי יום אנחנו מחליפים 6%-8% מהחלבונים בגופינו. הם בדקו מדוע גופינו צריך את התפקוד הזה, ואינו יכול להישאר סטטי. הם ראו כי החלבונים בגופינו רגישים לשינויים סביבתיים ונהרסים בקלות ועל כן יש להחליפם, ובנוסף, בקרה של תהליכים בגוף דורשת סילוק של חלבונים המשמשים בלמים או זרזים לתהליך המדובר. המחקר של צ'חנובר עוסק במנגנון האחראי לסילוק חלבונים אלו שיש להחליפם. הם ראו כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים על ידי חלבון הנקרא אוביקוויטין, אותו הם מכנים 'תג המוות'. חלבון זה נדבק ומסמן את כל החלבונים המיועדים לפירוק וכך הגוף יודע בצורה מדויקת באילו חלבונים אין צורך. החלבון המסומן מגיע בעזרת האוביקוויטין לאנזים גדול הנקרא פרוטאוזום, הוא מוכנס לחלל הפנימי שלו ושם הוא מתפרק ונהרס. כל המערכת הזאת פועלת בצורה בררנית, ישנם קולטנים המאפשרים רק לחלבונים שעליהם מודבק האוביקווטין לעבור תהליך זה ולהתפרק, כך לא נהרסים גם החלבונים הטובים.[1][6]

תהליך זה חשוב מפני שאם בקרת החלבונים לא תעבוד בצורה נכונה ולא יתפרקו החלבונים שאין בהם צורך, החלבונים הפגומים יצטברו ודבר זה עלול ליצור מחלות. הפרעות בתפקוד זה נמצאו במחלות מוח ניווניות ומחלות סרטן שונות, ועל כן גילוי זה הוא בעל משמעות רבה לעולם המדע ולפיתוח תרופות ונוגדנים למחלות רבות.[6]

כ-11 שנים לאחר זכייתו בפרס נובל, פרסם צ'חנובר מאמר העוסק בגילוי של שני חלבונים שיוצרת מערכת האוביקוויטין המעכבים סרטן. מחקר זה הוא המשך לתגלית האוביקוויטין, והוא הובל על ידי ד"ר ילנה קרבצובה איבנצב.[7]

צ'חנובר כתב כ-96 מאמרים מדעיים בנושאים שחקר, 24 מאמרי סקירה ו-21 ספרים העוסקים באוביקוויטין. הוא הוזמן להרצות במעל 90 כנסים בינלאומיים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

- בשנת 1997 זכה בפרס הנרי טאוב בטכניון עבור הצטיינות מחקרית.[2]

- בשנת 1999 זכה בפרס וכטר מטעם אוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

- בשנת 2000 זכה בפרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

- בשנת 2000 זכה בפרס אלקלס.

- בשנת 2001 זכה בפרס מיכאל לנדאו למדעי החיים (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

- בשנת 2002 זכה בפרס אמ"ת (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו ועם פרופ' ליאו זקס).

- בשנת 2002 הוכר כדוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.

- בשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל בחקר הביולוגיה.

- בשנת 2004 זכה בפרס נובל בכימיה (יחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז). זו הייתה הפעם הראשונה בה ישראלים זכו בפרס נובל במדעים.[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'חנובר מגדיר את עצמו "אדם דתי" אף שאיננו שומר מצוות במובן המקובל: בערב שנערך לכבודו לאחר זכייתו בפרס נובל אמר כי "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה ואני מודה לאלוהים על כך".[8] כאשר נשאל האם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות או בתודעה אלוהית - ענה בשלילה מוחלטת, וציין כי בארנקו מצוי כרטיס "אדי" לתרומת איברים וכן אמר: "אני לא מאמין בשום דבר שהוא מעבר לחיים. אני מאמין שאנחנו נולדים, ואז יש עובדה ודאית אחת: אנחנו הולכים למות. זו העובדה היחידה שאני מאמין בה. עם זאת, אני מאוד יהודי. אולי יהודים דתיים לא יקבלו זאת...אולי הם מרגישים אחרת על אלוהים ועל הטקסים והתפילות והציוויים והחיים. לגבי - לא. זו תרבות".[9]

נשוי לד"ר מנוחה צ'חנובר, מנהלת המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל שבחיפה. לזוג בן אחד, יצחק (צחי).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן צ'חנובר בוויקישיתוף

אהרן צ'חנובר באתר פרס נובל (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]