התנועה של קדושי אחרית הימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תנועת קדושי אחרית הימים (נקראת גם תנועת LDS או תנועת סמית-ריגדון)[1] היא אוסף קבוצות כנסיות עצמאיות מורמוניות שטוענות כי התפתחו מתנועה נוצרית רסטורציונית שנוסדה על ידי ג'וזף סמית בסוף שנות העשרים של המאה ה-19.

כלל הכנסיות מונות למעלה מ-16 מיליון חברים,[2] אם כי הרוב המכריע (98%) משתייכים לכנסית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים (כנסיית LDS). הזרם השולט בכנסיות החברות בתנועה הוא הזרם המורמוני, שרואה עצמו כמחדש דרכי הכנסייה הנוצרית המקורית. מיעוט בקרב חברי התנועה, כמו חברי קהילת המשיח, מאמינים בתאולוגיה פרוטסטנטית מסורתית, ובידלו עצמם מדוקטרינות התנועה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה התפתחה במערב ניו יורק במהלך ההתעוררות הגדולה השנייה, כשסמית טען שהוא קיבל חזיונות שחשפו בפניו כתבים חדשים, אותם הוא חיבר לספר מורמון ב-1830. לאחר פרסום ספר זה הקים סמית' את "כנסית ישו". ב-1831, סמית' העביר את מטה הכנסייה לאוהיו, וב-1838 הוא שינה את שמה של הכנסייה ל"כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים".[3][4]

הכנסייה התפרקה בעקבות משבר כלכלי, וב-1838 העביר סמית' את פעילות הכנסייה למיזורי, שם נדרפו חברי הכנסייה, וסמית' נאלץ להעביר את הכנסייה לאילינוי. לאחר שסמית' נרצח ב-1844, ראשי הכנסייה לא הצליחו להחליט על יורש, והכנסייה התפרקה למספר קבוצות, הגדולה שבהן, "כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים" שפעלה ביוטה, התפרסמה במאה ה-19 בשל תמיכתה בפוליגמיה. הכנסייה נטשה את הפוליגמיה ב-1890, וכתוצאה מכך יוטה צורפה לארצות הברית. כיום מספר קבוצות אחרות עדיין תומכות בפוליגמיה ונקראות "קבוצות מורמוניות פונדמנטליסטיות."[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shields, Steven L. (2012). "Proposing an Academic Name for the Movement". Restoration Studies 13: 47–60. ISBN 9781934901830. 
  2. ^ "15 Million Member Milestone Announced at LDS Church Conference". www.mormonnewsroom.org. 
  3. ^ Manuscript History of the Church, LDS Church Archives, book A-1, p. 37; reproduced in Dean C. Jessee (comp.) (1989). The Papers of Joseph Smith: Autobiographical and Historical Writings(Salt Lake City, Utah: Deseret Book) 1:302–303.
  4. ^ H. Michael Marquardt and Wesley P. Walters (1994). Inventing Mormonism: Tradition and the Historical Record (Salt Lake City, Utah: Signature Books) p. 160.
  5. ^ Hales, Brian C. (2007). Modern Polygamy and Mormon Fundamentalism: The Generations After the Manifesto. John Whitmer Historical Association. ISBN 1-58958-035-4.