הקרב על ג'נין (1948)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מבצע יצחק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע יצחק
מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריך התחלה: 3 ביוני 1948
תאריך סיום: 3 ביוני 1948
מקום: ג'נין
תוצאה: ניצחון עיראקי
הצדדים הלוחמים

גדודים 21 ו-22 של חטיבת כרמלי, 2 פלוגות מחטיבת גולני

גדוד עיראקי ולוחמים מקומיים + סוללת תותחים ומספר מטוסים

מפקדים

משה כרמל (מפקד חזית הצפון), מרדכי מקלף (מפקד חטיבת כרמלי ומפקד המבצע)

לויטננט קולונל עומר עלי

אבידות

50 הרוגים, 100 פצועים

200 הרוגים, 200 פצועים

Battle-of-Jenin.jpg

מפת הקרבות באזור ג'נין במלחמת העצמאות

הקרב על ג'נין שנקרא גם מבצע יצחק, התרחש ב-3 ביוני 1948. ביום זה תקפו כוחות של צה"ל את כוחות חיל המשלוח העיראקי בג'נין. ההתקפה שהצליחה בראשיתה, הסתיימה בנסיגת כוחות צה"ל מג'נין וסביבתה באבידות כבדות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף מאי 1948 התייצב המצב בצפון. ההתקפות הסוריות על בקעת הירדן נהדפו, הכוחות הלבנוניים הובסו במלכיה וחיל המשלוח העיראקי נכשל בניסיונו לכבוש את גשר וכאוכב אל הווא ונכנס לצפון המשולש. צבא ההצלה של קאוקג'י חנה באזור נצרת. המרחק בינו ובין העיראקים לא עלה על 12 ק"מ והיה חשש סביר מפני מבצע משולב שלהם שיבתר את עמק יזרעאל.

המגמה העיקרית של מפקד חזית הצפון משה כרמל הייתה להסיר את האיום הזה על ידי השתלטות על השלוחה המזרחית של הגלבוע ועל חלקו המרכזי של עמק יזרעאל כולל ג'נין.

בשלב ראשון כבשו כוחות גדוד 13 של גולני (גדוד גדעון) כפרים בשולי הגלבוע ובפתחת ג'נין (מבצע ארז). הצלחת מבצע זה אפשרה את הרחבתו לכיבוש ג'נין (מבצע יצחק).

חיל המשלוח העיראקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת עיראק החליטה להתערב במלחמה בארץ ישראל ב-23 באפריל 1948, לאחר כיבוש חיפה על ידי כוחות ההגנה. הם הודיעו לבריטים כי "לנוכח התוקפנות הציונית המתמשכת (דיר יאסין, טבריה וטבח נורא בחיפה), עיראק מוכרחה להתערב כמדינה ערבית וגם בגלל שדעת הקהל בעיראק עומדת על נקיטת פעולה כלשהי".

ב-15 במאי 1948 חצה הכוח העיראקי את הירדן במעברה ותקף במשך מספר ימים את קיבוץ גשר ואת תחנת המשטרה הסמוכה. כל ההתקפות נהדפו. ב-18 במאי 1948 הם ניסו לכבוש את מבצר כוכב הירדן אך נהדפו באבידות כבדות על ידי כוחות גולני.

ב-22 במאי 1948 נואשו העיראקים מלהשתלט על קיבוץ גשר וסביבתו ונסוגו מהחזית למזרח הירדן. הם שבו וחצו את הירדן בגשר דמיה והתמקמו במשולש הערבי (צפון השומרון במרחב שכם ג'נין, טול כרם). מאז הגיעם לשומרון לא הראו העיראקים פעילות רבה פרט להתקפה על גאולים ב-28 במאי 1948 וכיבוש תחנת השאיבה בראש העין ב-30 במאי 1948. לקראת סוף המלחמה הוחזר חיל המשלוח לעיראק. לכאורה, נמשך מצב הלוחמה עם עיראק עד עצם היום הזה משום שלא נחתם הסכם שביתת נשק בין מדינת ישראל לעיראק כפי שנחתם עם ארבע מדינות ערב האחרות.

ההתקפה על ג'נין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נין נמצאת בתוך גיא עמוק ומוקפת הרים, כדי לכבשה יש צורך לכבוש את ההרים המקיפים אותה ממזרח וממערב, לסגור עליה כבתנועת מלקחיים ואחר כך לפרוץ לתוך העיר.

בליל ה-2 - 3 ביוני החלו גדודי חטיבת כרמלי לנוע לעבר ג'נין. גדוד 21 עלה על רכס ההרים המערבי וכבש אותם תוך קרב קצר. גדוד 22 השתלט על רוב הרכס המזרחי. שתי פלוגות מגדוד 13 של חטיבת גולני כבשו את המשלטים החולשים על הכביש לג'נין. עם שחר נראתה ג'נין שקטה לאחר שרוב תושביה ומגיניה ברחו עם תחילת הקרבות באזור. משה כרמל התקשר ממטה המבצע בכפר סנדלה ודיווח על המצב. המטכ"ל קיבל בפליאה ובקורת רוח את ההצלחה המהירה של ההתקפה.

השטח היה טרשי וקשה היה להתחפר בו. עם שחר החלו הפגזות וצליפות מכיוון בניין המשטרה שלא נכבש. פגז אחד נפל בתוך עמדת הפיקוד של גדוד 21 והרג את הסמג"ד שרגא מוסטובולסקי (על שמו מחנה שרגא ליד נהריה ורחוב יהושפט בעכו). כפריי הכפר בורקין הסמוך החלו לצלוף על לוחמי גדוד 21 שהשיבו אש. תחנת המשטרה הופגזה בתותחים ומרגמות. כעבור זמן מה נחלשה האש והמצב החל להתייצב.

התקפת הנגד העיראקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון בנשר לנופלים במלחמת העצמאות ובתוכם הנופלים בקרב על ג'נין
קבר אחים בהר הרצל לנופלים בקרב על ג'נין במלחמת העצמאות

גדוד 5/2 של החטיבה העיראקית בפיקודו של עומר עלי חנה באותו זמן ביחד עם סוללת התותחים המסופחת אליו, בסביבות שכם לשם נסוג לאחר שפינה את ג'נין יום קודם לכן. כאשר הגיעו הפליטים מג'נין וסיפרו על התקפת היהודים החליט המג"ד בעצמו, בניגוד להוראות המפורשות שקיבל, לצאת מיד לג'נין. בשעה 10:00 הבחינו חיילי גדוד 21 בעשרות כלי רכב הנעים מכיוון שכם. מיד החלה הפגזה עזה, הסתערות על הרכס המערבי והפצצת מטוסים. העיראקים הסתערו שוב ושוב כשהם מסתייעים באש תופת. רבים מהם התקדמו בהליכה ומכונת היריה קצרה בהם, אולם אחרים המשיכו לתקוף. תוך זמן קצר היה מספר הנפגעים בקרב לוחמי כרמלי גדול והחלה נסיגה לא מסודרת. חלק מהנסוגים נסוגו לעבר ג'נין ומשם עלו על המשלט המזרחי שהוחזק על ידי לוחמי גדוד 22. חלק מהנסוגים עברו ליד תחנת המשטרה לאחר שנפוצה שמועה שהבניין נכבש. כשהיו ליד הבניין פתחו עליהם הערבים באש. חלק מהנסוגים נהרגו וחלק נפלו בשבי ונרצחו לאחר מכך. אחד מהשבויים היה יצחק בית יעקב, שאחרי הנסיגה נשאר לטפל בחייל פצוע. החיילים העיראקים לקחו אותו ואת הפצוע השני בשבי, רצחו אותם ושרפו את גופותיהם.

בשעה 14.00 נכנס טור של משוריינים ואוטובוסים ובתוכם פלוגת מכי"ם של כרמלי. אתם נכנסו שתי פלוגות של גולני שסרקו את העיר וכבשו משלט מדרום לג'נין.

עם רדת הלילה היו ג'נין והרכס המזרחי בידי צה"ל. מתחנת המשטרה נקלטה קריאה: "היהודים בתוך העיר, בנין המשטרה בסכנה, הצילו!". העיראקים הפסיקו את ההתקפה והתכוננו ליום הבא.

הנסיגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם רדת הליל יצאו משה כרמל ומרדכי מקלף לעפולה כדי להתקשר משם עם יגאל ידין במטכ"ל. כרמל הבהיר כי אי אפשר להחזיק בג'נין כטריז יחיד ב"משולש" כי כל כוח האויב יוטל שם נגדו. אם יש כוונה לתקוף במרכז את טול כרם במטרת כיבוש, יש טעם להחזיק בג'נין ואם לא, יש לסגת מג'נין. ידין הודיע שאין כל סיכוי לפעולה בחזית המרכז בכיוון טול כרם וביקש מכרמל להכריע בעניין הנסיגה לפי שיקול דעתו.

בחצות הודיע כרמל על החלטתו לסגת מהעיר וממשלטיה עד עלות השחר ולהיערך בשורת גבעות כ-1.5 ק"מ מצפון לעיר.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב ג'נין היה אחד הקרבות הקשים והמרים ביותר של צה"ל במלחמת העצמאות. בקרב נהרגו 50 לוחמים וכ-100 נפצעו. חלק מההרוגים היו נעדרים שנפלו בשבי ונרצחו. 45 מההרוגים היו מגדוד 21. בגלל הנסיגה המבוהלת נשארו רוב ההרוגים בשטח. לאחר חיפושים בפיקודו של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן נקברו שרידיהם של 46 לוחמים בקרב זה בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים בתאריך 3 באוגוסט 1950.[1] חלקם של הנופלים נקבר בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בעפולה. לעיראקים ולמקומיים היו כ- 200 הרוגים ומספר דומה של פצועים.

הקרב הסתיים בכישלון משום שלא היה חלק מאופנסיבה רחבה יותר באזור המרכז וכן לא הוערכו כראוי תנאי השטח ועוצמת הצבא העיראקי.

ב-9 ביוני 1948 נכשל ניסיון של גולני לכבוש את בנין משטרת ג'נין. חומר הנפץ שהונח ליד חומת הבניין לא יצר פרצה מספקת לחדירה.

בקרבות עשרת הימים ב-9 - 12 ביולי 1948 פתחו העיראקים בהתקפה חזיתית על כוחות גולני מצפון לג'נין ואילצו אותם לסגת צפונה עד לקו מזאר - זרעין-הר ברקן, שהיה נוח יותר להגנה. לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן הוזז קו הגבול באזור דרומה ונספחו למדינת ישראל הכפרים הערביים סנדלה ומוקיבלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
  • חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
  • יוסף גלילי (עורך), בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988, "ג'נין", עמודים 74-66
  • משה כרמל, מערכות צפון הוצאת "מערכות", 1949
  • בני מוריס, 1948, הוצאת עם עובד, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]