משתמש:עורך מתחיל/שוכר
השוכר הוא אחד מארבעה שומרים, והוא מוזכר בתורה במספר מילים בודדות [1] וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ. כשהמילים היחידות שמתייחסים למושג שוכר הם המילים האחרונות. שמשמעותם, ששוכר קל יותר משואל היות ובשונה משואל הוא משלם שכר על השימוש שלו בחפץ. אך אין יחס בתורה מהו דין השוכר. ולכן נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה מה דיני השוכר, האם דינו כשומר חינם או כשומר שכר רבי מאיר אומר ששוכר דינו כשומר חנם שמאחר ומשלם על השימוש בחפץ הרי שהמרוויח העיקרי מההשכרה הוא המשכיר, בדומה לשומר חינם שהמרוויח מההפקדה הוא המפקיד ולא השומר, ורבי יהודה אומר שדינו כשומר שכר, היות ויש לשומר ריווח מההפקדה גם אם משני. אינו כשומר חינם. היות ושומר חינם אין לו ריווח כלל. בגמרא מופיעה גירסת רבה בר אבוה שגורסת במחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר הפוך, רבי מאיר אומר ששוכר כשומר שכר ורבי יהודה אומר שדינו כשומר חנם.[2] במחלוקת גירסאות זו, יש נפקא מינה הלכתית לאור הכלל שבכל מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. מה שאומר שלפי גירסה זו עלינו לנקוט להלכה ששוכר כשומר חינם. להלכה פסק השולחן ערוך [3] שדינו של שוכר כשומר שכר, אלא שבשונה משומר שכר שאם משתמש בחפץ נעשה שולח יד, לשוכר היות ומותר השימוש בחפץ, אינו נעשה שולח יד בעת השימוש בחפץ.
מתי חל חיוב השמירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנה מחלוקת לגבי הארבעה שומרים האם מתחייבים רק אם עשו קנין, או שמתחייב שמירה משלב שהסתלק הבעלים משמירה על החפץ, וכתב בנתיבות המשפט [4] שגם להסוברים ששומר אינו מתחייב בלא קניין אם התחיל השוכר להשתמש בחפץ אפילו אם לא עשה קניין מתחייב בשמירה ככל דיני שוכר היות והשימוש של השומר מחייב אותו בשמירה.