משתמש:Safariplage/chariot
.
מרכבה היא רכב דו-גלגלי קל ומהיר, בעל גלגלי חישור, הנמשך באמצעות סוסים נהוגים ברֶסֶן [1] [2] [3] [4] [5]. בעבר שימשה המרכבה להתניידות מהירה בעיתות שלום ומלחמה, בעיקר בתקופת הברונזה ותקופת הברזל. גם לאחר שמקומה בשדה הקרב נתפס על ידי פרשים, המשיכה המרכבה לשמש בתחבורה, טקסים, תהלוכות ותחרויות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרונות ועגלות מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שורשיה הקדומים של המרכבה מצויים בקרונות (ארבעה גלגלים) ועגלות (שני גלגלים) - עם גלגלים מעץ מלא (עץ טָמוּם). שכיחות נמוכה של עצים אשר היו עבים מספיק לעשיית גלגלים אלו הביאה נגרים מעידנים קדומים לנסות לבנות את הגלגל מכמה חלקים. משקלן של עגלות ראשוניות אלו היה רב ביותר, עד חצי הטון, ולפיכך נמשכו אך ורק על ידי שוורים, אשר היו רתומים ליצול בעול ורצועה עבה לצוואר. השימוש בעגלות אלו החל כנראה באמצע האלף הרביעית לפנה"ס באירופה ומסופוטמיה ושימוש בהן מתועד בכתב הירוגליפי מחפירות באורוכ שנים 3100-3200 לפנה"ס [6] [7]. השפעתה של המצאת התחבורה הגלגלית עצומה וקשה לאומדן, אך ההישג המיידי והמורגש ביותר טמון ביכולת החדשה שמצאו רועים לניוד כמויות גדולות של כדים, מזון וציוד, על מנת לנדוד עם עדריהם עמוק אל תוככי היבשה למשך שבועות וחודשים, הרחק מעמקי הנהרות שאליהם נכבלו בעבר על ידי הצורך במים [8]. צרכים חדשים הביאו לנסיונות למצוא שימושים חדשים לקרונות הגלגלים וכן נעשו ניסויים בבעלי חיים שונים, בעיקר ממשפחת הסוסיים, למשיכת עגלות למטרות שונות וחדשות אלו. תיעוד לכך ניתן למצוא בנס המלכותי של אור בו בהמות דמויות-סוס - ככל הנראה ערוד או פרא [9] - נראות מושכות קרון עם גלגלים לקרב. "מרכבות" מוקדמות כגון אלו הסיעו לקרב צוותים אשר הורכבו מלוחם משליך כידונים (שאוחסנו באשפה על גבי העגלה) בעודו עומד בירכתי הקרון ואוחז בכתפיו של הנהג. נסיונות ראשוניים אלו במשיכת עגלות כבדות על ידי בהמות קטנות הבהירו את הצורך בקרון שיהלום את כח הגרירה שלהן.
סוסים ומרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכיבה מהירה לאורך מרחק גדול, עם או בלי מרכבה, דורשת סוסים. לפני הגעתו וביותו של הסוס התאפשרה רכיבה איטית או קצרת-טווח על גבי חיות שונות, אשר סירבו לציית על-נקלה, כגון עגלים, חמורים ופרדות. בעבר הועלו תאוריות לפיהן הסוסים הגיחו לראשונה למזרח הקרוב הקדום מכיוון איראן שבמזרח, או מצפון מעבר לקווקז, בסביבות שנת 2000 לפנה"ס כשהם מושכים מרכבות-קרב הנושאות עמן כובשים בני-עמים דוברי שפות הודו-אירופיות. תאוריות אלו, אף על פי שזכו לפופולריות בעבר, פינו את מקומן לתפיסה המקובלת כיום - שמקור סוס הבית בערבה האירואסיאתית, בה בוית לראשונה למטרות מזון ומשם התפשט בהדרגה ברחבי אירופה, אסיה ומסופוטמיה במהלך האלף ה-3 לפנה"ס, במקביל לנסיונות ביות - של סוסיים וכלאיים אחרים למטרות רכיבה ומשיכת קרונות - אשר נעשו על ידי קבוצות אתניות ולשוניות שונות במקומות שונים באזורים אלו[10] [11].
ביותו לראשונה של הסוס למטרות אכילה (חלב סוסות וכן כמקור לבשר) החל בערבות איראסיה במהלך האלף החמישי לפנה"ס - וייתכן שניסיונות רכיבה ראשוניים על סוסים נעשו כבר החל מהאלף הרביעי לפנה"ס, אולם, מקובלת כיום הדעה שמדובר בניסיונות בודדים, אקראיים ולא-יעילים, אשר ככל הנראה לא היוו יותר מקוריוז בקרב המגדלים הקדמונים. עדויות וודאיות מוקדמות לרכיבה שניתן להגדירה כ"יעילה" במידה מסויימת תוארכו לסביבות 2000 לפנה"ס ואילך ונמצאו ברחבי מסופוטמיה. לפיהן משוער כי רכיבה על סוסים החלה קרוב לאותה תקופה - ואף כי קשה לדמיין שבאסיה ואירופה לא נעשו ניסויונות דומים באותו זמן, שכן שם גודלו כבר הסוסים למטרות מאכל, אין בידי החוקרים ראיות מוקדמות יותר לרכיבה באזורים אלו. במזרח הקרוב, שם נמצא רוב התיעוד לרכיבה, היא מוצגת באמנות ובטקסט כנעשית למטרות ספורטיביות ונראה שערכן התחרותי הלך וגדל לאורך השנים. במקביל לרכיבה, הוחל לראשונה השימוש בסוסים למשיכת קרונות ומרכבות - תחילה לטקסי קבורה ומצעדים מלכותיים, בהמשך לציד ולבסוף למטרות לחימה. סקרים נרחבים העלו כי במהלך המאות הראשונות של האלף השנייה לפנה"ס הלך והצטמצם באמנות ייצוגם של סוסים כחיות רכיבה וההתייחסויות לשימוש בסוסים למשיכת מרכבות הלכו וגברו. השימוש הקרבי המשמעותי במרכבות-סוסים החל במזרח הקרוב בסביבות 1500 לפנה"ס ונמשך עד 1200 לפנה"ס בקירוב [12].
מקורותיה של המרכבה "האמיתית" שנויים במחלוקת בין אלו הטוענים ששרשרת הניסויים והפיתוחים הטכנולוגיים בטכניקות לכיפוף עץ - שהובילו להמצאת גלגל החישור - התרחשה בשטח גאוגרפי נרחב בין אירופה ואסיה - לבין אחרים הטוענים שמקורה במסופוטמיה. נמצאו סימנים לפיתוחים נרחבים של השימוש בגלגל באזורים שונים, בין השאר בפולין, הונגריה ורוסיה, אך אלו אינם מספקים די מידע כדי להתוות כרונולוגיה וודאית[13].
תפוצה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המזרח הקרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
חליפת מכתבים מתחילת המאה ה-18 לפנה"ס מראה כי שמשי-אדד הראשון, שליטה האמורי של אמפריית אשור ביקש מבנו, שליט מארי, מרכבה וצוות סוסים למטרות טקס בעיר אשור. מכך שבבירה האשורית לא היו באותה עת מרכבה וסוסים, ניתן להסיק כי אלו היוו חִידוּש באותה תקופה. בנוסף, ניתן למצוא בתעודות מארי כי המלך זימרילים ניסה, לשווא, להשיג "סוסים לבנים" משליטים שכנים בכרכמיש וקטְנה (תל אל-מישריפה). התעודות מכילות בין-השאר מידע מצומצם לגבי טיפול ואחזקת סוסים מיובאים. במאה ה-16 לפנה"ס החלה ממלכת מיתני את התפשטותה הצבאית בצפון מסופוטמיה ובמזרח סוריה, כשהיא מסתמכת במידה רבה על מרכבות-קרב קלות. מתעודות נוזי (מן המאות ה-15 וה-14 לפנה"ס) ניתן להסיק כי נגרים בני התקופה נהנו ממעמד גבוה לא-פחות מזה של לוחמי המרכבות. כמו-כן, מדריך לאילוף סוסי-מרכבות מתקופת הממלכה החתית החדשה (1400 לפנה"ס) שמיוחס לקיקוּלי, "מומחה אילוף הסוסים ממיתני", נמצא בארכיונים של הבירה החתית, חתושש, כשהוא מתורגם במספר גרסאות לחתית ולאכדית (שפתן של אשור ובבל) [14].
הממלכה החיטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממצאים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן מספר דוגמאות מן הממצאים הארכאולוגיים המעידים על שימוש בקרונות דו-גלגליים [15]:
- בתל אגרב (או אקרבּ) שבמחוז דיאלא, עיראק, נמצאו דגמים יצוקים מנחושת של עגלות, בעלות שני גלגלי עץ-טמוּם והנמשכות על-ידי סוסיים דמויי-חמור, אשר תוארכו בין 2500-2700 לפנה"ס.
- בחפירות בתל בְּרק (נגר העתיקה) שבמעלה נהר חבּוּר (מיובלי הפרת), בחבל ג'זירה שבסוריה, נמצאו 102 דגמים מיניאטוריים של עגלות ו-191 דגמים של סוסיים כלשהם, שתוארכו לשנים שבין 2000-2350 לפנה"ס.
- ברוסיה וקזחסטן נמצאו קברי מרכבות באתרים ארכאולוגיים של תרבות סינטשטה במחוז צ'ליאבינסק ושל תרבות פטרובקה במחוז צפון קזחסטן. בנוסף לשיירי סוסים, מתגים וקרונות, נשתמרו בתוך הקברים חותמותיהם של גלגלי-חישור (שהתכלו חלקית מתנאי הסביבה) שנטבעו בצידיהם הפנימיים של זוגות חריצים, ייעודיים לגלגלים, בקרקעית הקברים שבתוכם הועמדה המרכבה. התיארוך מצביע על סביבות 2000 לפנה"ס.
- חותמות ממושבת-הסוחרי קַרוּם כַּנֵש (אתר ארכיאולוגי בצמוד לקילטפה, טורקיה) אשר תוארכו לסביבות 1900 לפנה"ס מציגות רכבים דו-גלגליים שלהם ארבעה חישורים, נמשכים על ידי סוסיים כלשהם, כשחבל נראה מחובר לנזם באף (אמצעי שליטה אכזרי ובלתי-יעיל זה שימש גם בנהיגת בהמות-משא נוספות, כשהשליטה הושגה במקל ובהטיות קלות של החבל, אשר ייתכן ושימש גם במקרי חירום של אובדן שליטה בחיה עד כדי סכנה לנוהג).
- מרכבות "אמיתיות" מזוהות בוודאות על גבי חותמות סוריות מסביבות 1800 לפנה"ס.
מרכבות שלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלצ'אשן (Lchashen) שבארמניה נמצא אוסף מרהיב של מרכבות וקרונות מסביבות 1500 לפנה"ס, עם גלגלים של עד 28 חישורים, המחוברים בשגם ומגרעת לחישוק עשוי שני חצאי-עיגולים מעץ כפוף.
- מרכבות מקברו של שליט ממלכת מצרים, תות ענח' אמון, מהמאה ה-14 לפנה"ס.
חלקי המרכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרון המרכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוף המרכבה הורכב בעיקר מרצפה (פלטפורמה) ומעקה שמסגרתם עץ (אם כי מרכבות מאוחרות צופו בדפי ברונזה). רצפת הפלטפורמה ורצועות עור שתי וערב
הגלגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המצאת הגלגל
לפי העדויות שבידי הארכאולוגים, רכבים בעלי גלגלים הומצאו לאחר שנת 4000 לפנה"ס, ככל הנראה בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. עקרון השימוש בגלגל עם ציר לתחבורה התפשט במהירות ברחבי אירופה והמזרח הקדום במהלך חציה השני של האלף ה-4 לפנה"ס. מעצם טבעה של ההמצאה, התפשטותו המהירה מקשה לקבוע בוודאות היכן הוא הומצא. הממצאים המוקדמים ביותר הקיימים לגלגל חישור הם קברי מרכבות אשר נחפרו במעלה נהר הטובול, בחפירות תרבות סינטשטה, אשר סמוכות לעיר מגניטוגורסק שברוסיה המודרנית.
מרכבה מהירה דורשת גלגל חישור חזק ובעל משקל נמוך וכן יכולת תמרון גבוהה (האפשרות לבצע פניה חדה או מהירות) - לפיכך ניתן לראות במרכבות רבות ציר-גלגל הבולט לצדדים במידה ניכרת - כאמצעי לאבטחת הגלגל.
הסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ביות הסוס
ממצאים ארכאולוגיים של שלדי סוסים במטמונות קבורה בחְבלינְסְק (מחוז סראטוב, רוסיה) שבאזור המרכז של נהר הוולגה תוארכו לזמן מוקדם ביותר - סביבות 4600-4800 לפנה"ס [16]. בנוסף לאלו, ממצאי קבורה רבים הכוללים סוסים, נמצאו במקומות שונים ברחבי איראסיה עם תיארוכים לשנים מאוחרות יותר. כמו כן, פסלונים ועדויות טקסטואליות ממסופוטמיה ממהלך האלף השלישי לפנה"ס מעידים על התייחסות תרבותית הולכת וגוברת הניתנת לסוסים (ולמשפחת הסוסיים בכלל) [17]. ניתוח קפדני של חלקי עצמות ושיני סוסים אשר נמצאו באתר דראיבקה שבמחוז קירובוגרד באוקראינה מצביע על סימנים אפשריים לשימוש קדום במתג. מכאן עלתה הטענה שהשימוש במתג בסוסים הוחל כבר בסביבות 4000 לפנה"ס [18] [19]. הארכאולוגיה אכן מראה כי עד סוף האלף הרביעי לפנה"ס נפוץ הסוס ברחבי אירופה. מאידך, ספקות רבים הועלו, הנוגעים לכך שלא נובע מהממצאים באופן ישיר שימוש וודאי במתג למטרות של רכיבה או של הובלת סוסים ויתרה מזאת- תיארוך כה מוקדם של רכיבה על סוסים מעלה שאלות רבות ובלתי פתורות לגבי מהות הסיבות האפשריות שמנעו את תפוצתו המהירה ברחבי העולם הקדום. בהתאם לכך, נוטים רוב החוקרים להסכים שעיקרו של השימוש בסוסים בתקופות קדומות אלו היה למטרות אכילה. [20].
הסוס בתחילה היה קטן למדי, אך בשל היותו חיית להקה, נוח היה לנהוג קבוצות של סוסים שנרתמו יחדיו. סוסי פרא קטנים מקרוביהם המבויתים וגובהם הממוצע כ-130 ס"מ. גודל הסוס היווה אחד המאפיינים המבוקשים יותר ברבייה מבוקרת ובהתאם לכך, גובהו של סוס ממוצע בימי הביניים היה כ-140 ס"מ. כיום, גובה ממוצע של סוס רכיבה מבוית הוא 150-160 ס"מ וסוס משא עשוי להגיע לגובה של 190 ס"מ.
פרסות הסוס עשויות מחומר דמוי ציפורן ונשחקות בקלות רבה מפרסות חמורים ועגלים. דבר זה מנע רכיבה ממושכת על גבי קרקע שאיננה רכה, עד להמצאת הפרסות. הרומאים השתמשו במעין מתקנים לפרסות הסוסים שלהם, אך פרסאות מפורזלות אמיתיות הגיעו רק לאחר נפילתה של רומי באמצע האלף הראשונה לספירה.
ציוד רכיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעגלות הראשוניות שקדמו למרכבות, חוברו המושכות לבהמות המשא באַפְסָר עשוי מרצועה לאף בלבד, דבר אשר הקנה מעט מאוד יכולת תמרון ושליטה בחיות. העומס הרב שנבע ממשקלם הכבד של קרונות מוקדמים אלו, בשילוב עם אמצעי השליטה המוגבלים אשר עדיין לא כללו את המתג, הגבילו מאוד את השימוש בכלי-רכב. לפי שיטה מוקדמת[21] אותה אף ניתן לראות מודגמת בדגל של אור - כדי לגרום לסוסים, חיות עדר מטבען, למשוך את העגלה בקצב אחיד, נרתם צמד סוסים מהצוואר באמצעות עול למרכז קדמת העגלה ולכל אחד נוסף סוס נפרד מצדו החיצוני, אשר נקשר אליו ולמושכות בלבד ולא משך את הקרון. הסוסים החיצוניים נשלטו ביתר קלות על ידי הרכּב בשל היותם חופשיים מנטל המשא וכך דהרו בקלות ושימשו כמובילי הקצב והכיוון עבור הסוסים הנושאים בעול. סבבי החלפה בין ארבעתם איפשרו מיצוי יכולות גבוה יותר. רק על ידי ההתקדמות בהבנה של אנטומיית הסוס, שהובילה לשילוב המושכות עם מתג לכדי יצירת רסן, כשבמקביל לזאת חידושים בטכניקות עיבוד עץ הפחיתו בקצב מתמיד את משקלם של העול והקרון, התאפשרה לבסוף הרכיבה המהירה וקלת התמרון במרכבה בת שני סוסים.
ניסיונות ברכיבה קרבית החלו להחליף בהדרגה את המרכבה, החל במאה ה-9 לפנה"ס, תחילה עם צוותים של זוגות פרשים (פרש אחד החזיק במושכות שני הסוסים בעוד בן-זוגו ירה בקשת), דבר המדגים את הקשיים הרבים בתפעול קרבי יעיל של סוסים. שכלולים טכנולוגים בתחום הרכיבה המשיכו להוות גורם משפיע על היכולות הקרביות. כך, נמשכו עוד כ-700 שנים עד להמצאת אוכף עם שדרת עץ (שושלת האן שבסין השתמשה באוכף כזה החל במאה ה-2 לפנה"ס וכך גם הרומאים, החל במאה ה-1 לפנה"ס) ועוד כ-500 שנים נוספות עד שנפוץ השימוש במשוורת (ארכוף).
שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התניידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוחמת מרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש במרכבות בלוחמה נעשה בעיקר בתקופת הברונזה ותקופת הברזל המוקדמת. למרות הקשיים בנהיגה במרכבה, יתרונותיה עלו על החסרונות בזמנים בהם שימשה לקרבות. רכיבה על סוס נסמכה על מיומנותו של הרוכב - מיומנות אשר לקח זמן רב לרכוש, בעוד לימוד המיומנות הדרושה לנהיגה במרכבה ארך פחות זמן. לחימה מעל גב סוס דוהר, ללא ציוד מתקדם, דרשה מיומנות רבה אף-יותר מאשר רכיבה בלבד. בתקופה העתיקה לא היה ציוד עזר הולם ללוחמה מעל סוסים - הרוכב ישב על כיסוי עור פשוט שהיה מאוד לא נוח. פרשים היו בשימוש, אך תפקידם הוגבל בדרך כלל לסיור והעברת מסרים. לפיכך, המרכבה הייתה אמצעי התחבורה המהיר היחיד שעמד להכשרת חילות הרכב של הצבאות בסהר הפורה ובשאר העולם.
על מנת למקסם את יעילותה של המרכבה בשדה הקרב היה דרוש איזון בין שתי דרישות סותרות - מהירות ועוצמה. צרכים סותרים אלו יצרו טווח רחב של רכבי-קרב מסוגים שונים, זאת מכיוון שמבנה המרכבה השפיע במידה רבה על הטקטיקה הקרבית. מרכבה כבדה יכלה לשאת יותר לוחמים ותחמושת אל שדה הקרב, או אף לשמש כלי ממוגן להסתערות ישירה אל תוך שורות האויב (אם כי ישנם מומחים לא-מעטים שמפקפקים ביעילות של הסתערות מעין זו) - אך הוגבלה במהירות וביכולות התימרון. יתרה מזו, קשה היה להניע צבא לחצות גבולות טבעיים, כגון רכסי הרים ונחלים, עם חילות רכב כבד. מאידך, מרכבה קלה איפשרה מהירות ותמרון גבוהים בשדה הקרב - ובעת הצורך פירוקה מצוות הסוסים ונשיאה על גב הצוות או השטה בסירה קלה. "זריזותה" של המרכבה הקלה גבתה את המחיר בכמות החימוש, ובעיקר המיגון, שיכלה לשאת לקרב והמרכבות הקלות שימשו לרוב כפלטפורמות גבוהות וניידות לירי חיצים - מורמות משדה הקרב הרגלי וככל שהתאפשר הדבר - מרוחקות ממנו. יחידות "רצים" שליוו לעתים את המרכבות הקלות מעידות על הצורך בחיפוי רגלי, בשל הפגיעות הרבה שנובעת מהמיגון הקל.
דעה נוספת שרווחת בקרב חלק מהחוקרים, היא שהשימוש במרכבות בקרב נעשה אך ורק בתחילתו - כאשר המרחק בין הצבאות הקרבים זה לזה איפשר עדיין רק שימוש בנשק טווח. לאחר מכן יכלו המרכבות לשמש לפינוי פצועים או למיגור יחידות אויב נמלטות או כאלו שבודדו מאזור הלחימה העיקרי. [22]
ירי קליעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – קשת מורכבת
הסתערות וניגוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכבת חרמש - מרכבה בעלת להבים על גלגליה. מרכבה זו נועדה לקצור בשורות האויב. למרות תיאור מאיים זה, בפועל הייתה התקפת מרכבות החרמש מוצלחת לעתים רחוקות (שוב בגלל חוסר יכולת התמרון).
מרוצי מרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מרוץ מרכבות
מרוץ מרכבות היה ענף ספורט פופולרי ביוון וברומא העתיקה. מרוץ זה - שנערך באצטדיונים מיוחדים שנקראים היפודרומים (מלשון היפו - סוס ביוונית) - נחשב מסוכן ואפילו קטלני לרוכבים ולסוסיהם אך עורר הנאה עצומה אצל הקהל. חלק מהמאפיינים של הענף, שהיו חריגים בתקופתם, דומים מאוד לאלו של ענפי הספורט המודרני. ברומא, לדוגמה, ייצגו קבוצות את תומכיהם הכלכליים, ולעתים התחרו על רוכבים טובים. קבוצות אלו הפכו למוקד של הערצה, עד שבין התומכים בקבוצות יריבות התגלעו סכסוכים אלימים. יריבויות אלו הפכו בסופו של דבר לפוליטיות ועם התפשטות המרוצים גדלה השפעתם על החברה. חשיבות הענף דעכה בעקבות קריסת האימפריה הרומית, לאחר ששרד רק זמן קצר באימפריה הביזנטית. כיום נקרא הספורט "מרוץ רתמות". הקוודריגה (מלשון קוודרי - ארבע) היא סוג נפוץ של מרכבת מרוץ. שמה ניתן לה לפי מספר הסוסים שהיו רתומים אליה.
השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשה להפריז בתיאור השפעותיה של המרכבה על העולם הקדום. מבחינה מדינית, היו המרכבות לבסיס העוצמה הצבאית של ישויות פוליטיות.
המריאנו ומעמד האצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרכבות הגיעו לשיא פריחתן במיתני באמצע האלף השני לפנה"ס. מיתני הייתה ממלכה חזקה בצפון מסופוטמיה אזור ארם נהריים שכללה גם חלק מסוריה ואנטוליה. בממלכה זו צמח מעמד מיוחד של לוחמים - ה"מריאנו" - אשר התפשטה לעמים ולתרבויות האזור השונות והייתה לקבוצה חברתית דומיננטית במזרח הקדום. מריאנו היו לוחמי מרכבות שגויסו מקרב האצולה המיתנית. מבחינה זו, דומים המריאנו לאבירים מימי הביניים. המריאנו היה הקשת של המרכבה ואילו הנהג גויס מקרב פשוטי העם. המריאנו היה מוגן בשריון קשקשים כבד, ואילו הנהג נאלץ להסתפק לרוב במגן עץ פשוט ושריון עור דל.
מסורת סוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל בשלטונו של אחנתון ניתן להבחין מעיון בתעודות מהתקופה כי החלקים המכילים ברַכוֹת בין שליטים ומדינות מציינים בין השאר, כחלק מהפרוטוקול המקובל, גם את מספר המרכבות, הסוסים והרכב שברשותם.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anthony, David W. The Horse, The Wheel and Language: How Bronze-Age Riders from the Eurasian Steppes Shaped the Modern World Princeton: Princeton University Press, 2007 ISBN 9780691058870.
- Arthur Cotterell Chariot - The Astounding Rise and Fall of the World's First War Machine Pimlico: Random House UK, 2005 Epub ISBN 1585676675.
- Louis A. Dimarco War Horse - A History of the Military Horse and Rider Westholme Publishing, 2008 ISBN 9781594165252.
- Robert Drews Early Riders - The beginnings of mounted warfare in Asia and Europe London: Routledge, ISBN 9780415326247.
- Sandra L. Olsen Horses Through Time Rowman & Littlefield, 2003 ISBN 9781570983825.
- Rivka Gonen Weapons of the Ancient World Cassel & Company ltd, 1975 ISBN 0304293385.
- יגאל ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים הארכאולוגים, החברה הבינלאומית להוצאה לאור, רמת גן, 1963
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Arthur Cotterell Chariot, Pimlico: Random House UK, 2005, Ch. 2 - The Rise of the Charioteer
- ^ Anthony, David W. The Horse, The Wheel and Language, Princeton University Press, 2007, Ch. 15 Chariot Warriors of the Northern Steppes
- ^ Louis A. Dimarco War Horse, Westholme Publishing, 2008, Ch. - 1 The Ancients, Chariot Warfare
- ^ Rivka Gonen Weapons of the Ancient World Cassel & Company ltd, 1975, Ch. IV The Chariot, The True Chariot, p. 88
- ^ יגאל ידין, תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים הארכאולוגים, החברה הבינלאומית להוצאה לאור, 1963, עמ' 142
- ^ Cotterell Chariot, Ch. 2 - The Rise of the Charioteer
- ^ Dimarco War Horse, Ch. - 1 The Ancients, Chariot Warfare
- ^ Anthony The Horse, The Wheel and Language, Ch. 17 Words and Deeds, The horse and the wheel
- ^ Cotterell Chariot, Ch. 2 - The Rise of the Charioteer
- ^ Cotterell Chariot, Ch. 2 - The Rise of the Charioteer
- ^ Robert Drews Early Riders - The beginnings of mounted warfare in Asia and Europe, Ch.3 Speed
- ^ Robert Drews Early Riders, Ch.3 Speed
- ^ Cotterell Chariot, Ch. 2 - The Rise of the Charioteer
- ^ Cotterell Chariot, Ch. 3 - West Asia and Egypt
- ^ Anthony, The Horse, The Wheel and Language, Ch. 15 Chariot Warriors of the Northern Steppes
- ^ Anthony The Horse, The Wheel and Language, Ch. 17 Words and Deeds, The horse and the wheel
- ^ Robert Drews Early Riders, Ch.3 Speed
- ^ Dimarco War Horse, Ch. - 1 The Ancients, Evolution and Domestication of the Horse
- ^ Anthony The Horse, The Wheel and Language, Ch. 17 Words and Deeds, The horse and the wheel
- ^ Robert Drews Early Riders, Ch.2 Horsemeat
- ^ Dimarco War Horse, Ch. - 1 The Ancients, Chariot Warfare
- ^ Gonen Weapons of the Ancient World, Ch. IV The Chariot, Employment of the chariot, p. 87
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
