רשות השידור
סמליל הרשות | |
נתונים כלליים | |
---|---|
סוג | שידור ציבורי |
מייסדים | מדינת ישראל |
תקופת הפעילות | 30 במרץ 1936 – 14 במאי 2017 (81 שנים) |
חברות בנות | |
מיקום המטה | ירושלים |
משרד ראשי | בניין שערי צדק הישן, ירושלים |
מוצרים עיקריים | שידורי רדיו |
www | |
רשות השידור הייתה רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פעלה מתוקף חוק רשות השידור שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי בטלוויזיה וברדיו. המנכ"ל הראשון של רשות השידור היה חנוך גבתון.
עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה רשות השידור הגוף היחיד בישראל שהפעיל ערוץ טלוויזיה בהיקף נרחב והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כגוף שידור אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים.
ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,[1] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור[2] והקמת תאגיד שידור חדש בשם "תאגיד השידור הישראלי". בהתאם לחוק רשות השידור הפסיקה את שידוריה ב-14 במאי 2017, ולמעשה כבר ימים אחדים קודם לכן נפסקו מרבית שידורי האקטואליה של הרשות.
היישות המשפטית של רשות השידור פעלה עד שנת 2022 במסגרת החזרת חובות האגרה לקופת המדינה.[3]
פעילות הרשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשות השידור הפעילה את שידוריה בטלוויזיה וברדיו, ובהמשך גם באינטרנט.[4] מתוקף היותה רשות השידור הציבורית היחידה בישראל, היא הייתה החברה הישראלית היחידה באיגוד השידור האירופי, ומתוקף כך נהנתה מההסכמים להחלפת חומרים טלוויזיוניים הקיימים בין כל גופי השידור האחרים החברים באיגוד.
על פי חוק רשות השידור, ועדת גלי צה"ל של מליאת הרשות אחראית לפקח על השידורים הלא צבאיים של תחנות גלי צה"ל. שידורים אלה מהווים למעלה מ-90% משידורי גלי צה"ל. במאה ה-21, בשל מצבה הרעוע של הרשות, לא התכנסה ועדה זו באופן סדיר.[5]
רשות השידור הייתה כפופה לביקורת של מבקר המדינה ובמסגרת פעילות הממשלה ממונה שר שתפקידו לפקח על ביצוע חוק רשות השידור.
ערוצי הטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערוץ הראשון - ערוץ טלוויזיה בו שובצו גם שידורים של הטלוויזיה החינוכית בחלק משעות היום. החל מ-2010 שידורי רשות השידור עברו בהדרגה לאיכות HD.
- ערוץ 33 - ערוץ בשפה הערבית עבור אוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, שבעברו שידר גם את השידור החי מהכנסת (לפני עליית ערוץ 99), ותכנים נוספים בעברית.
- ערוץ 2 הניסיוני - מספר שנים מתוך שבע שנות שידורי הניסיון של ערוץ 2, נוהלו על ידי רשות השידור.
- ערוץ המזרח התיכון - ערוץ לווייני ששידר תכנים בשפה הערבית, שידר בין 2001 ל-2004. שודר באפיק 34 בכבלים.
תחנות הרדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחנות הרדיו של קול ישראל:
- רשת א' - שידרה תוכניות מגוונות בנושאי תרבות, אמנות, ספרות ושירה, מסורת, פולקלור, היסטוריה וייעוץ מומחים.
- רשת ב' - שידרה בעיקר אקטואליה.
- רשת ג' - שידרה מוזיקה ישראלית פופולרית מכל הסוגים.
- רשת ד' - שידרה בשפה הערבית לאוכלוסייה הערבית-ישראלית במדינת ישראל.
- רשת ה' - שידרה בשפה הפרסית.
- 88FM - שידרה מוזיקה מגוונת, אקלקטית ואלטרנטיבית מכל הז'אנרים.
- קול המוסיקה - שידרה מוזיקה קלאסית.
- רק"ע (רשת קליטת עלייה) - שידרה במספר שפות זרות שאינן שפות רשמיות בישראל.
- רשת מורשת - שידרה תוכניות תרבות ואקטואליה מזווית יהודית מסורתית, וכן מוזיקה חסידית.
חוק רשות השידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי חוק רשות השידור התשכ"ה הרשות "תקיים את השידורים כשירות ממלכתי". החוק קבע את תפקידיה, ובהם שידור תוכניות חינוך, בידור ומידע בשטחי המדיניות, החברה, הכלכלה והמשק, התרבות, המדע והאמנות במגמה לשקף, בין השאר, את חיי המדינה, מאבקה, יצירתה והישגיה ואת חייהם ונכסי תרבותם של כל חלקי העם. לפי החוק, על הרשות להבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי של ההשקפות והדעות השונות הרווחות בציבור.
מימון, עלויות ומשכורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מימון רשות השידור נעשה באמצעות גביית אגרת הרדיו והטלוויזיה, שידור פרסומות, שידור חסויות, שידור תשדירי שירות ובהשלמה תקציבית של הממשלה.
אגרת הטלוויזיה הוטלה על כל משק בית בעל מקלט טלוויזיה, ונגבתה באמצעות אגף הגבייה של רשות השידור. אגרת הרדיו הייתה מוטלת על כל משק בית שבו רדיו, ובהמשך צומצמה רק לבעל רכב מנועי ונגבתה באמצעות אגרת הרישוי לרכב. בשנת 2014, גובה אגרת הטלוויזיה היה 345 ש"ח לשנה[6] וגובהה של אגרת הרדיו הוא 136 ש"ח לשנה.[7] שנת 2014 הייתה השנה האחרונה שבה נגבתה אגרת הטלוויזיה ונכון לשנת 2016 גובה אגרת הרדיו עמד על 153 ש"ח.
לאורך השנים נחשפו משכורותיהם של עובדי רשות השידור והעובדה כי קיימים עיתונאים וטכנאים שכלל אינם מגיעים לעבודה ואפילו אינם מחתימים כרטיס נוכחות, אך זוכים למשכורות עתק.[8][9][10]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית שידורי הרדיו בעברית בארץ הייתה בקול ירושלים, השידור העברי בשירות השידור הארץ–ישראלי המנדטורי שהחל לשדר ב-30 במרץ 1936 והיה באחריות ממשלת המנדט. עם הקמת המדינה ב-1948, הפכו "קול ירושלים", יחד עם תחנת השידור של ההגנה ל"קול ישראל". שירות השידור, שבהמשך הדרך היה הבסיס להקמת רשות השידור, היה שם נרדף לקול ישראל בתחילת דרכה של המדינה, ושני הכינויים התקיימו במקביל בהתייחסם לאותו הארגון האמון על השידורים בישראל.[11]
שירות השידור התקבל לאיגוד השידור האירופי בשנת 1957. במחאה על כך, פרשו איגודי השידור של סוריה ומצרים מהחברות באיגוד השידור האירופי.
מאז 1965 פעלה רשות השידור מתוקפו חוק רשות השידור שהתקבל בכנסת ב-6 ביוני 1965. ליושב הראש הראשון של הוועד המנהל של הרשות מונה חיים יחיל.
ב-2 במאי 1968 החלה רשות השידור לשדר באופן קבוע שידורי טלוויזיה.
באפריל 1969 החליטה מליאת רשות השידור לשנות את שמם של שידורי הטלוויזיה הישראלית ושל קול ישראל לשם אחד: "שידורי ישראל",[12][13] ולאחר עשור החליטה המליאה להפוך החלטה זו,[14] אך השימוש במונח "שידורי ישראל" המשיך במידה הולכת ופוחתת עד אמצע שנות השמונים.[15]
בשנת 1981 הוחלט על העברת שידורי הטלוויזיה הישראלית לצבע, זאת לאחר שהטלוויזיה הישראלית שידרה רק בשחור לבן, למעט מספר שידורים יוצאי דופן, כמו ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל או תחרות אירוויזיון 1979. המעבר התבצע החל מ-1983.
במשך שנים רבות פעלה רשות השידור כמונופול בתחום שידורי הטלוויזיה בישראל, וכמעט מונופול בתחום שידורי הרדיו (מלבדה פעלה בתחום זה תחנת גלי צה"ל). פתיחת הטלוויזיה בכבלים בשנת 1992 ולאחר מכן ערוצי הטלוויזיה המסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10), וכן הוספת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו והרדיו האזורי כגופי שידור נוספים, מסחריים ובלתי תלויים ברשות השידור, הביאו לביטולו של המעמד הייחודי של הרשות, ולהפיכתה להיות אחד מגופי השידור, מבין תחנות וערוצים רבים המוצעים לקהל הישראלי. שיעורי הצפייה (רייטינג) בשידורי רשות השידור נמוכים בצורה ניכרת מאלו של הערוצים המסחריים וערוצי הכבלים והלוויין. גם בתחום הרדיו נפרץ המונופול, תחילה על ידי תחנות רדיו פיראטיות ("קול השלום" בשנת 1973 וערוץ 7 בשנת 1988), ואחר כך על ידי תחנות רדיו אזוריות.
הרפורמה ברשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הרפורמה ברשות השידור
במשך השנים חלה הידרדרות חמורה במעמדה ובתפקודה של הרשות. ועדות ציבוריות[16] אשר בחנו את הגורמים למצבה הקשה קבעו שהוא נובע בין היתר ממספר עובדיה הגדול, מעלויות שכרם הגבוהות, מהסכמי שכר קשיחים ומן החוק, שמקשה לנהלה במקצועיות וללא פניות בסביבה רבת ערוצי תקשורת. מחברי הדוחות המליצו בין היתר על שינויים מבניים ברשות ועל שינויים בחוק.[17]
בחודש יולי 2007 אישרה מליאת הרשות תוכנית כוללת לשינוי ארגוני בה שיאפשר שידור ציבורי ברמה נאותה ובאמצעים סבירים. כחלק מהמהלכים ליישום הרפורמה נחתם באפריל 2009 הסכם בין רשות השידור ומשרד האוצר לבין ארגוני העובדים המייצגים את עובדיה, ולפיו יפרשו ממנה 700 עובדים לאחר חתימת הסכמי עבודה חדשים.[17] במסגרת הרפורמה פרשו מתפקידם אישים בולטים בשידורי הרשות, דוגמת דליה מזור.
בשנת 2010 יצא לאקרנים "המדריך למהפכה", סרט דוקו-אקטיביסטי, בו הבמאי דורון צברי נאבק למען הבראת הערוץ הראשון באמצעות שינוי בחקיקה שיפריד את השידור הציבורי מהמערכת הפוליטית[18].
בחודש יולי 2013 שכר שר התקשורת, גלעד ארדן, חברת ייעוץ חיצונית לבחינת עתיד רשות השידור, על מנת להחליט האם נכון לסגור את הרשות.[19] לאור הנתונים הוקמה "ועדת לנדס" בראשות רם לנדס וזו פרסמה את החלטותיה בראשית מרץ 2014. לפי הסיכומים שהתקבלו, תבוטל אגרת הטלוויזיה החל מ-1 באפריל 2015 ובמקום רשות השידור יוקם גוף שידורים חדש.[20][21]
הקמת תאגיד השידור הישראלי ופירוק רשות השידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014,[1] ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור.[2] אחד מסעיפי החוק החדש קובע שרבע מעובדי הגוף החדש יגיעו מרשות השידור ומהטלוויזיה החינוכית.[22] בתחילת אוגוסט מונה פרופ' דוד האן לכונס הנכסים של הרשות. עם מינויו, הוא פיטר את מנכ"ל הרשות, יוני בן מנחם ומינה את יונה ויזנטל, לשעבר סמנכ"ל התוכן של yes, לעורך הראשי של הרשות לתקופת הפירוק.[23] מיכאל מירו עזב אז את ניהול רשת ב' ואיילה חסון מונתה למנהלת חטיבת החדשות של הערוץ הראשון.
בניהולם של ויזנטל וחסון בוצעו מהלכים שהביאו לשינויים רבים ברשות השידור - הן במתכונת השידורים והן בזהות מגישי התוכניות, בטלוויזיה וברדיו: אושרו לשידור התוכניות "היהודים באים" ו"לאטמה", ולעומת זאת, בוטלו שידורים בעברית בערוץ 33 (שבע שעות יומיות שכללו מהדורת חדשות מדי שעה) ובוטל שידורה של מהדורת החדשות באנגלית בערוץ הראשון. נוסף על כך, מהדורת "מבט" בערוץ הועברה לשעה 20:00 והוארכה לשעה. גם מהדורת החדשות במוצאי שבת ותוכנית האקטואליה היומית של גאולה אבן הוארכו מחצי שעה לשעה. ברשת ב' הופסק שידור תוכניתו של יוני בן מנחם, אשר ספגה ביקורת ממבקר המדינה על עצם קיומה במקביל להיותו של המגיש מנהל ברשות. בין השינויים הפרסונליים ניתן למנות את שיבוצם של מגישים קבועים לתוכנית הרדיו "הכל דיבורים", סיום תפקידם ברשות השידור של מגישי הספורט יורם ארבל ודני נוימן ולעומת זאת, חזרתם של זוהיר בהלול ומשה פרימו לרשת ב', מינוי יעקב אילון למגיש "מבט"[24] (והרשות אף סיכמה על שידור המהדורה במספר רשתות ברדיו אזורי[25]) ושיבוץ מגישיה עד אותה עת, אמיר איבגי ומרב מילר, לתוכנית העוסקת בבחירות 2015.[26] מלבד זה, יומן הערב של רשת ב', שצומצם כשנתיים קודם לכן לחצי שעה בלבד, הוארך לשעה וחצי.
במרץ 2015 מונה אלדד קובלנץ לעמוד בראש תאגיד השידור הציבורי החדש.[27] כמו כן, התאריך הראשון שנקבע לפרק את הרשות (ב-31 במרץ 2015) נדחה, והוחלט לפרק את הרשות עד אוקטובר 2015.[28][29] ב-14 ביולי 2015 החל תהליך דחייה נוספת, עד ל-31 במרץ 2016.[30] אך למרות זאת, שובצו החל מסוף ינואר סדרות חדשות (כמו "שטיסל") שצפויות להסתיים כחודש לאחר אותו תאריך.
ב-28 ביולי 2015 שודרה בפעם האחרונה בערוץ הראשון התוכנית "פוליטיקה" עם עודד שחר שהייתה משודרת בגלגולים שונים משנת 1992.
בספטמבר 2015 עלה לאוויר האתר הרשמי של תאגיד השידור הישראלי ובו מכרזים לאיתור סמנכ"לים ולמיתוג.[31] בו בזמן החלה בניית הדירקטוריון הגוף החדש. בסוף ספטמבר כונס הנכסים דוד האן מינה את שמעון אלקבץ לעורך ראשי במקום ויזנטל ואת ברי בר-ציון למפרק רשות השידור במקום עופרית כהנא[32]
עד סוף אוקטובר 2015 פרשו כ-300 עובדי הרשות. ביניהם: ענת דוידוב, בני דודקביץ', רויטל עמית, איתי ורד, דודי נסים, יעל איילון, עומר ריטה, וצוותי ההפקה של "הכל דיבורים" ו"סדר יום".[33] מאוחר יותר פרשה גם איילה חסון, שהייתה בין היתר מנהלת חטיבת החדשות ומגישת "יומן", ועברה להגיש את המהדורה המקבילה בערוץ 10.
בפברואר 2016 נודע כי הערוץ הראשון סירב להשתתף במכרז למשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל עקב חוסר ודאות בעניין הסגירה, והמשחק הועבר לערוץ 5.
ב-8 במרץ 2016 נדחתה סגירת רשות השידור פעם נוספת, ל-1 באוקטובר 2016.[34]
בחודש מרץ 2016 הוחלט להעביר את האולפנים החדשים אל הגן הטכנולוגי של הר חוצבים בירושלים,[35] אך לאחר מכן הועברו למודיעין בשיתוף פעולה עם ערוץ 9 ויועברו בשנים הקרובות לירושלים, זאת לאחר דרישות העירייה והממשלה.[36] סניף הרדיו הוקם בתל אביב.[37] ב-27 ביולי 2016 נודע כי תאגיד השידור רכש מבנה קבע באזור התעשייה גבעת שאול בירושלים.[38]
במאי 2016 החל התאגיד בהפקה של שידורי ניסיון, המוצגים בדף הפייסבוק שלו, תחת שם זמני - "התאגיד".[39] מספר עדכונים על תהליכי ההתארגנות וההקמה בדף טוויטר. לתאגיד הוחתמו כ-600 עובדים.[40][41]
במרץ 2017 החלו ברשות השידור בשידורים המביעים מחאה כנגד סגירת רשות השידור, ובכללם התפרצות למהדורת מבט תוך כדי שידור והצגת שקופית רקע באולפן במחאה על סגירת רשות השידור,[42] הפרעה והפסקה בשידורי רשת ב',[43] השמעת תשדירי רדיו המכילים הקלטות בהן אומר ראש הממשלה[44] שבכוונתו לשקם את רשות השידור, הקרנת הסדרה "היום זה אנחנו"[45] המציגה את מהלך סגירת רשות השידור מנקודת מבטם האישית של אנשי רשות השידור בעוד הם מסקרים מבחינה עיתונאית את התהליך, ופתיחת מהדורות מבט כשהכיתוב "היום זה אנחנו מחר זה אתם" מוצג על קיר הווידאו באולפן.
ב-9 במאי 2017 החלו להיפסק שידורי הרשות בהדרגה. באותו יום שודרה מהדורת מבט האחרונה והסתיימו שידורי האקטואליה של הערוץ הראשון. ב-10 במאי הסתיימו שידורי האקטואליה של רשת ב' למעט מבזקי חדשות שעתיים וכן שידורי ערוץ 33. ב-11 במאי הסתיימו שידורי רשת ג'. בלילה שבין ה-13 ל-14 במאי הסתיימו שידורי הערוץ הראשון לאחר שידור גמר האירוויזיון, אם כי למחרת בבוקר שידורי הטלוויזיה החינוכית בו שודרו כסדרם וננעלו בתוכנית "ערב חדש". ב-14 במאי בשעה 23:00 שודר המבזק האחרון של קול ישראל ברשות ושידורי הרשות נחתמו עם סיום שידורי תחנת 88FM. במהלך הלילה שבין 14 ל-15 במאי עד השעה 06:00 בבוקר הושמעה מוזיקה בכל תחנות הרדיו של קול ישראל ובטלוויזיה הוקרנה שקופית המבשרת על סגירת הרשות ותום שידוריה. בשעות הבוקר הוחלפה השקופית של הרשות בשקופית של תאגיד השידור שבשרה על פתיחת השידורים בשעה 17:00.
בתחילת תהליך הקמת תאגיד כאן, עמדה מצבת עובדיה של רשות השידור על כ-1600. עד לסיום השידורים ירדה מצבת כוח האדם לכ-1100 עובדים, אשר פוטרו עם תחילת שידורי תאגיד כאן. לטובת פעילויות פירוק רשות השידור והטיפול בנכסיה הועסקו מחדש כ-90 מעובדיה של רשות השידור.[46] חלק ממתחמי רשות השידור הועברו לשימושו של תאגיד כאן, ואילו אחרים עברו תהליך של פירוק נכסים ומכירה. בין השאר הוצאו ממתחמי הרשות כ-600 אלף תקליטים, ונגבו כ-200 מיליון מתוך כ-600 מיליון שקל חובות אגרה של הציבור.[46]
עד אמצע חודש אוגוסט 2017, חלקים מאתר רשות השידור המשיכו לפעול, והחל מה-20 באוגוסט 2017 כתובת אתר רשות השידור מפנה באופן אוטומטי לאתר תאגיד השידור הישראלי "כאן". ערוץ היוטיוב של רשות השידור הועבר לתאגיד כאן ושם הערוץ ביוטיוב שונה לערוץ "כאן 11", כשם ערוץ הטלוויזיה. ערוץ הטוויטר של רשת ב' הועבר גם הוא לתאגיד כאן, והפעילות בו המשיכה באופן שוטף.
מנהלי רשות השידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנכ"לי רשות השידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם המנכ"ל | התחלת כהונה | סיום כהונה |
---|---|---|
חנוך גבתון | 1965 | 1969 |
שמואל אלמוג | 1969 | 1974 |
יצחק לבני | 1974 | 1979 |
יוסף לפיד | 1979 | 1984 |
אורי פורת | 1984 | 1989 |
אריה מקל | 1989 | 1993 |
מוטי קירשנבאום | 1993 | 1997 |
אורי פורת | 1998 | 2001 |
רן גלינקא | 2001 | 2002 |
יוסף בראל | 2002 | 2005 |
יאיר אלוני | 2005 | 2006 |
מוטי שקלאר | 2006 | 2011 |
יוני בן-מנחם | 2011 | 2014 |
יונה ויזנטל | 2014 | 2015 |
ברי בר-ציון | 2015 | 2017 |
יושבי-ראש רשות השידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם היו"ר | התחלת כהונה | סיום כהונה | הערות |
---|---|---|---|
חיים יחיל | 1965 | 1972 | |
ולטר איתן | 1972 | 1978 | |
ראובן ירון | 1978 | 1984 | |
מיכה ינון | 1984 | 1988 | |
אהרן הראל | 1988 | 1992 | |
מיכה ינון | 1992 | 1995 | (כהונה שנייה) |
רינה שפירא | 1995 | 1998 | |
גיל סמסונוב | 1998 | 2000 | |
נחמן שי | 2000 | 2002 | |
אברהם נתן | 2002 | 2004 | |
גבריאלה שלו | 2006 | 2006 | יו"ר בפועל |
משה גביש | 2007 | 2009 | |
אמיר גילת | 2010 | 2014 |
דוחות מבקר המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משרד מבקר המדינה בדק מפברואר ועד ספטמבר 2010 את הליכי מינוי מוסדות הרשות ואת קביעת תקציבה, מינוי בכירים והעסקת אנשי תקשורת בכירים, ומצא באלה ליקויי התנהלות חמורים.[47] המבקר מצא ליקוי חמור בהתנהלותו של מנכ"ל הרשות מוטי שקלאר בנושא העסקת עיתונאי, אליו התחייב בעל-פה שתוכניתו תופק. כמו כן המבקר בדק את הליכי מינוי חברי מליאת הרשות והביע חשש שהשיקולים למנויים לא היו נקיים מהשפעות פוליטיות. בנוסף נמצאו ליקויים בתפקודו של הוועד המנהל וליקויים גם בהליכי מינוי מליאת השידור.[47]
עוד ביקר מבקר המדינה בחריפות את אופן תפקודם של הנהלת הרשות ומוסדותיה במשך שנים בנושא וכתב כי הדבר "הביא להיווצרות תרבות ארגונית פסולה שסטתה באופן ברור מדרך המלך של המינהל התקין".[48] כך לדוגמה מאז שנת 2006 לא אויש תפקיד מנהל הטלוויזיה בעברית במכרז, והמבקר מצא ליקויים בהליכי קבלת ההחלטות בנושא. מינויים ללא מכרז נעשו גם בקרב עובדי המטה.[48]
מאז 1995, היה קיים ברשות השידור תפקיד אומבודסמן שפרסם מדי שנה דו"חות ביקורת.[49]
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
חצר רשות השידור
-
משרד ברשות השידור
-
מסדרונות תת-קרקעיים ברשות השידור
-
משרד בבניין החדשות
-
חדר עריכה ברשות השידור
-
חדר איפור
-
חצר רשות השידור - פנורמה
-
עליית גג
-
פנורמה
אולפן 88fm ביום האחרון לשידורי התחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
חיבוק אחרון באולפן 8 לפי שיוצאים ממנו בפעם האחרונה - גלית גורא-עיני ומיכל אסולין
-
אולפן 8 בסוף השידורים
-
גלית גורא-עיני בשידור האחרון בהחלט ב-88
-
חיבוק אחרון באולפן 8 לפי שיוצאים ממנו בפעם האחרונה - גלית גורא-עיני וקובי מנורה
-
גליה גלעדי בשידור אחרון - אולפן 88 ביום השידורים האחרון
-
גלית גורא-עיני, מיכל אסולין וגליה גלעדי בפרידה אחרונה מאולפן 88
-
גלית גורא-עיני בשידור האחרון בהחלט ב-88, עם מיכל אסולין ויואב יפת
-
גליה גלעדי בשידור - אולפן 88 ביום השידורים האחרון
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוחות מבקר המדינה בנושא רשות השידור
- מבקר המדינה, ניהול נדל"ן ברשות השידור, דוח שנתי 62 לשנת 2011, עמ' 1479
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 35 לשנת 2008, עמ' 275
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 58ב לשנת 2007, עמ' 1399
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 58ב לשנת 2007, עמ' 265
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 54ב לשנת 2003, עמ' 901
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 53א לשנת 2002, עמ' 311
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 52ב לשנת 2001, עמ' 315
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 52א לשנת 2001, עמ' 477
- מבקר המדינה, טיפול רשות השידור באישור הנסיעות, דוח שנתי 51ב לשנת 2000, עמ' 175
- מבקר המדינה, דוח בעניין היחסים בין המוסדות המנהלים של רשות השידור, 23 בדצמבר 1999
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 46 לשנת 1995, עמ' 671
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 45 לשנת 1994, עמ' 642
- מבקר המדינה, רשות השידור, נציב תלונות הציבור - דוח שנתי 21 לשנת 1993, עמ' 96
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 44 לשנת 1993, עמ' 888
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 43 לשנת 1992, עמ' 722
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 42 לשנת 1991, עמ' 802
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 40 לשנת 1989, עמ' 695
- מבקר המדינה, רשות השידור, דוח שנתי 39 לשנת 1988, עמ' 750
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של רשות השידור
- רשות השידור, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- חוק רשות השידור, באתר "עמלנט"
- עמרי בן-שחר, רחל לאל וירון אזרחי, רפורמה בשידור הציבורי: דרכים להתמודדות עם הסכנות האורבות לשידור הציבורי בדמוקרטיה הישראלית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997
- גילי איזיקוביץ, טחנת שידור, באתר הארץ, 14 במאי 2009
- יואב איתיאל, מבט לחדשות של מחר, היו"ר אמיר גילת על הרפורמה ברשות השידור, מגזין המושבות, 7 בינואר 2011
- אמילי גרינצווייג, דו"ח מבקר המדינה: רשות השידור השקיעה פחות מ-3% מהכנסותיה ביצירה, באתר וואלה, 17 במאי 2011
- שוקי שדה, נתי טוקר, רשות השידור: שערוריות ופוליטיקה קטנה בגוף ציבורי שמנהל קרוב למיליארד שקל, באתר TheMarker, 27 ביולי 2012
- מיכל הוכברג, רשות השידור חגגה רפורמה, צברי נעצר, באתר nrg, 5 באוגוסט 2012
- דורון אביגד, הצצה לעולם המופלא של אלפי שעות כוננות ברשות השידור, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2013
- אופיר דור, "שינויים קוסמטיים, עיקור מתוכן, סירוס וגירעון נוסף בפתח", באתר כלכליסט, 18 באוגוסט 2013
- לי-אור אברבך, עובדי קול ישראל: "החור השחור של רשות השידור הוא ערוץ 1", באתר גלובס, 17 בספטמבר 2013
- רז שכניק, ללא רשות: השידור הציבורי, שטח הפקר, באתר ynet, 28 בפברואר 2014
- מאיר בן ארי, הימים הראשונים של ההנדסה בטלוויזיה בישראל, מזכרונותיו של מאיר בן ארי בבלוג שלו בוורדפרס
- אלכסנדר כץ, תקציב ההקמה של תאגיד השידור החדש: כ-360 מיליון ש' לרילוקיישן ורכישת ציוד, באתר אייס, 5 במאי 2015
- נתי טוקר, מה באמת קורה ברשות השידור: "אף אחד לא כזה טמבל, ידענו שהם עושים שם קומבינות", באתר TheMarker, 25 בדצמבר 2015
- נתי טוקר, תשעת החטאים שהביאו לסגירת רשות השידור, באתר TheMarker, 11 במאי 2017
- ניב שטנדל, כיבוי צופי, באתר מאקו, 15 במאי 2017
- 14 במאי 2017 – "כאן מסתיימים שידורינו", קרן קיימת לישראל
- תיק רשות השידור, באתר של האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי
- תיק תקשורת: פרידה מרשות השידור והתחלת שידורי התאגיד, סרטון באתר יוטיוב
- בזאת הסתיימו שידורינו!
- החלה הריסת הבניין המיתולוגי של רשות השידור בירושלים, באתר מאקו, 22 ביוני 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
- ^ 1 2 גילי איזיקוביץ, הכנסת אישרה את חוק רשות השידור החדש, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
- ^ נתי טוקר, 52 שנה אחרי: הטלוויזיה החינוכית נסגרה - ומה קרה לאגרות הטלוויזיה העתיקות?, באתר TheMarker, 5 בינואר 2020
- ^ אתר האינטרנט של רשות השידור
- ^ אמילי גרינצווייג, רשות השידור תקבע נוהלי פיקוח על גל"צ, באתר הארץ, 14 במאי 2012
- ^ אגרת הטלוויזיה
- ^ אגרת הרדיו (ארכיון)
- ^ רז שכניק, האם עובדי רשות השידור יצטרכו להחזיר כסף?, באתר ynet, 5 בפברואר 2009
- ^ נתי טוקר, מאות עובדי רשות השידור והתאגיד לא יודעים מה יהיה מחר: "הטובים נדפקים וקולם לא נשמע", באתר TheMarker, 31 במרץ 2017
- ^ משכורות עובדי רשות השידור נחשפות: 18 אלף לעיתונאי, 21 אלף לטכנאי, באתר וואלה, 25 ביוני 2014
- ^ חבלי שירות השידור שלנו בתחילת קיומו, על המשמר, 9 ביולי 1948
- ^ שם חדש: שידורי ישראל למישדרי הרדיו והטלוויזיה, דבר, 22 באפריל 1969
- ^ צבי לביא, הטלוויזיה תמשיך ב־3 ימי שידור, מעריב, 21 באפריל 1969
- ^ מליאת רשות השידור, דבר, 21 במאי 1979
- ^ הגינות עתונאית נוסח מחלקת הספורט של שידורי ישראל, מעריב, 27 ביוני 1985
- ^ הוועדה לבדיקת רשות השידור בראשותו של האלוף (מיל') רפאל ורדי משנת 2000; ועדת השידור הציבורי בראשות פרופ' חיים בראשית משנת 2000; הוועדה לרפורמה בשידור הציבורי בראשות מר רענן דינור משנת 2005 ועוד.
- ^ 1 2 מתוך דוח מבקר המדינה 2011, פרק רביעי - גופים העוסקים בתחום השידור, עמ' 395
- ^ עידו רוזן, המדריך למהפכה: גרסת הבמאי - כתבות - מדור סרטים - עכבר העיר, באתר web.archive.org, 2010-11-15
- ^ אופיר דור, חברת ייעוץ חיצונית תכריע אם רשות השידור תיסגר, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2013
- ^ לי-אור אברבך, ארדן: אגרת הטלוויזיה תבוטל בתוך שנה, תוקם רשות שידור חדשה, באתר גלובס, 6 במרץ 2014
- ^ לי-אור אברבך, הממשלה אישרה את סגירת רשות השידור וביטול האגרה, באתר גלובס, 4 במאי 2014
- ^ מצנח זהב לעובדי רשות השידור, באתר nana10, 29 ביולי 2014; מתוך תוכנית הבוקר "אורלי וגיא"
- ^ החל פירוק רשות השידור, יונה ויזנטל מונה לעורך ראשי, באתר ynet, 11 באוגוסט 2014
- ^ נתי טוקר, יעקב אילון יגיש את מהדורת "מבט" בערוץ הראשון, באתר TheMarker, 6 בדצמבר 2014
- ^ אלכסנדר כץ, יעקב אילון Vs יונית לוי: במקביל לרשת ב' - 'מבט' תשודר ברדיו ת"א ורדיו חיפה, באתר אייס, 4 בינואר 2015
- ^ דוד ורטהיים, עכשיו זה רשמי: יעקב אילון יגיש את מבט, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2014
- ^ לי-אור אברבך, אלדד קובלנץ ינהל את הקמת רשות השידור החדשה, באתר גלובס, 8 במרץ 2015
- ^ נתי טוקר, עשרות מיליוני שקלים יוזרמו לרשות השידור תמורת פרישת עובדים ופינוי קרקעות, באתר TheMarker, 30 ביוני 2015
- ^ צו השידור הציבורי (דחיית תחילתו של החוק) (מס' 2), התשע"ה-2015, ק"ת 7527 מ-30 ביוני 2015
- ^ אלכסנדר כץ, כפי שפורסם באייס: מתווה אקוניס אושר - רשות השידור תיסגר ב-31 במארס 2016, באתר אייס, 19 ביולי 2015
- ^ תאגיד השידור הישראלי
- ^ אופיר דור, הכנ"ר מבקש למנות את ברי בר-ציון למנהל מיוחד ברשות השידור, באתר כלכליסט, 24 בספטמבר 2015
- ^ לי-אור אברבך, עובדי רשות השידור עוזבים: 300 יפרשו עד סוף אוקטובר, באתר גלובס, 30 בספטמבר 2015
- ^ אלירן מלכי, חוזרים למועד המקורי: תאגיד השידור צפוי להיפתח בראשית אוקטובר, באתר כלכליסט, 16 במרץ 2016
- ^ יעל פרידסון, סופית: רשות השידור החדשה תישאר בירושלים, באתר ynet, 29 במרץ 2016
- ^ אלכסנדר כץ, תאגיד השידור ישכור את מתחם ערוץ 9 במודיעין; ירכוש מבנה קבע בירושלים, באתר אייס, 10 במאי 2016
- ^ עבודות תשתית באולפני הרדיו החדשים בת"א
- ^ אלירן מלכי ואביב גוטר, תאגיד השידור רכש מבנה קבע בירושלים תמורת 100 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 27 ביולי 2016
- ^ נועה פרייס, כאן מתחילים שידורינו: התאגיד הציבורי התחיל לשדר - בפייסבוק, באתר וואלה, 30 במאי 2016
- ^ נועה פרייס, העובד ה-200 שחתם בתאגיד: יואב קרקובסקי, באתר וואלה, 17 ביולי 2016
- ^ גאולה אבן מצטרפת לתאגיד השידור, באתר ynet, 15 בנובמבר 2016
- ^ משה כהן, עובדי רשות השידור התפרצו לאולפן 'מבט' באמצע המהדורה. צפו, באתר מעריב אונליין, 13 במרץ 2017
- ^ אריק בנדר, עובדי רשות השידור הפסיקו את שידורי רשת ב': "אנחנו קורבן", באתר מעריב אונליין, 16 במרץ 2017
- ^ נתי טוקר, ראש הממשלה אינו מרפה מתאגיד השידור: בוחן דחייה נוספת בהקמתו, באתר TheMarker, 9 בפברואר 2017
- ^ כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי (2017-03-15), היום זה אנחנו - סדרה תיעודית המלווה את סגירת רשות השידור, נבדק ב-2024-08-29
- ^ 1 2 מאת גד ליאור, מיליארדי שקלים ונוסטלגיה ישראלית: כך נראה פירוק רשות השידור, באתר ynet, 12 במאי 2018
- ^ 1 2 דוד אברהם, מבקר המדינה על רשות השידור והעומד בראשה: "כשל ארגוני וניהולי", באתר נענע10, 17 במאי 2011
- ^ 1 2 דוד אברהם, המינויים הפסולים ברשות השידור: כך עבדה השיטה, באתר נענע10, 17 במאי 2011
- ^ בעמוד האומבודסמן
שידורי טלוויזיה בישראל | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
שידור ציבורי |
| ||||||
טלוויזיה מסחרית |
| ||||||
טלוויזיה בכבלים, בלוויין ו-IPTV |
|
שידור רדיו בישראל | ||
---|---|---|
תאגיד השידור הישראלי (קול ישראל) | כאן תרבות • כאן ב • כאן גימל • רדיו מַכַּאן • VoisFarsi • כאן רק"ע • כאן 88 • כאן קול המוזיקה • כאן מורשת • הרדיו החינוכי | |
צה"ל | גלי צה"ל • גלגלצ | |
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (רדיו אזורי) | אקו 99FM • רדיו א-שמס • רדיו 90FM • רדיו דרום • רדיו חיפה • רדיו ירושלים • רדיו לב המדינה • 103fm • רדיו קול ברמה • רדיו קול הים האדום • רדיו קול חי • רדיו קול רגע • רדיו תל אביב • 104.5FM רדיו צפון • רדיו א-נאס • רדיוס 100FM • תדרי הפיצול: 99.5 חמ-אש • הדיבור החם בדרום • פרוויה רדיו • קול פליי • קול חי מיוזיק | |
הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו – איו"ש | גלי ישראל | |
שידורי רדיו באינטרנט | הקצה | |
תחנות רדיו שנסגרו | ||
רשות השידור (קול ישראל) | רשת א' • רשת ב' • רשת ג' • רשת ד' (קול ישראל בערבית) • רשת ה' (קול ישראל בפרסית) • רק"ע • 88FM • קול המוסיקה • רשת מורשת • הרדיו החינוכי • קול ציון לגולה • הגל הבטוח | |
רדיו פיראטי | ערוץ 7 • קול השלום • רדיו כל האמת | |
שידורי רדיו באינטרנט | רדיו ynet |