בת כהן

בת כהן במקרא היא בתו של כהן. כל עוד היא רווקה ושייכת לבית אביה היא רשאית לאכול תרומה וכן חזה ושוק. מאידך, אם היא נואפת עונשה חמור יותר משל בת ישראל: "את אביה היא מחללת באש תשרף".

בית דין של כהנים הקפיד שכתובת בת כהן בתולה תהיה בסכום לפחות כפול מסכום הכתובה המינימלי של בתולה בת ישראל.

במקרא

בנות הכהנים הראשונות המוזכרות בתורה הן בנותיהם של כהני דת מעמי האזור, המתוארות כנשים חשובות במיוחד. ראשונה נזכרת אסנת, בעת עליית יוסף כמשנה למלך פרעה במצרים: ”ויקרא פרעה שם יוסף צָפְנַת פַּעְנֵחַ ויתן לו את אסנת בת-פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים.” (בראשית, מ"א, מ"ה) כמו כן מובא שמשה התחתן עם צפורה, בת יתרו כהן מדין: ”וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת..וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.” (שמות, ב', י"ט)

בדברי חז"ל הוכרה תמר (ספר בראשית) כבת כהן בשל היותה הבת של שם בן נח, וכך הוסברה כוונתו של בית הדין לגזור עליה מוות בשרפה. אולם, לענייני התורה וההלכה המונח "בת כהן" מתייחס רק לבנות הכהנים בני אהרן.

אכילת קודש

התורה קובעת זכויות וחובות מיוחדות על בת הכהן. ברווקותה התורה מעניקה לה את האפשרות לאכול תרומה מאת שולחן אביה, וכפי הכתוב בתורה; ”כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ” (במדבר, י"ח, י"ט), חזה ושוק של קורבן שלמים, לחמי תודה, זרוע בשלה של קורבן איל נזיר, וכן שני לחמיו של קורבן איל נזיר. בדומה לאביה, בת כהן יכולה להאכיל את עבדיה תרומה, ומעיקר דין תורה מחלקים לה תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה, אלא גזרו החכמים לא לחלוק לה מחשש "כהנת בת ישראל", דהיינו בת ישראל שנישאה לכהן, שמותר לה לאכול תרומה כל עוד היא נשואה לכהן וחוששים שמא גם לאחר שתתגרש יתנו לה מתנות הללו בטעות. בת כהן רשאית לאכול מבכור בהמה טהורה.

כאשר נישאת בת כהן לישראל נאסר עליה לאכול תרומות וקדשי כוהנים. אם עברה ואכלה תרומה היא חייבת בתשלום הקרן אך פטורה מתשלום החומש.

לגבי מצוות נתינת הזרוע, לחיים וקיבה ישנה מחלוקת תנאים בשאלה האם ניתנות לבת כהן וההלכה היא שבת כהן זכאית למתנות אלה גם אם נישאה לישראל, וגם בעלה יכול לקבל מתנות אלה בזכותה.

בת כהן שזינתה

התורה מקפידה על צניעותה של בת הכהן יותר מנערות אחרות, ופוסקת כך: ”וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.” (ויקרא, כ"א, ט') היא נענשת בעונש חמור יותר מאשר נענשת בת ישראל. העונש מתבטא בכך שהיא נידונית בשרפה במקום בחנק, ובנוסף מורידים את אביה מקדושתו ככהן. לכמה דעות, לא מורידים במעשה אלא מונעים מלקדש אותו. לפי פירוש חז"ל אין מדובר בנערה רווקה אלא בנערה מאורסת.

הקפדה שתינשא לכהן

אף שרשאית בת כהן להינשא לכל מי ששאר בנות ישראל רשאיות להינשא לו, בתלמוד בבלי מובאת דעתו של רבי יוחנן על הקפדה שתינשא בת כהן דווקא לכהן. רבי יוחנן טוען כי נישואי בת כהן לאיש שאינו כהן, עלולים לגרום להשלכות שליליות כלפי הבעל. בתלמוד מסופר שהתנא רבי יהושע נשא בת כהן והתלונן שחלה בעקבות כך. רש"י מסביר שנישואי בת כהן לאיש שאיננו כהן נחשבים כפגם לחשיבות של זרע אהרן, וגם אהרן הכהן בעצמו מקפיד על הזלזול בזרעו -ולכן נענשים.

בשולחן ערוך הרב מובא שנישואי בת כהן לאיש שאינו כהן אינו נחשב בכלל סעודת מצווה, וזאת מחמת הסברא שאין זיווג כזה עולה יפה. הבן איש חי מזהה את ריח הרע של החלבנה עם הכתוב בגמרא כי נישואי בת כהן עם זר אינו בכלל סעודת מצווה.

בתורת הקבלה

רבי יצחק לוריא מבאר את אי-הכשר זיווג כזו על פי הצופן אי"ק בכ"ר. האר"י מסביר שמכיוון שאותיות הנ"ך (אותיות המילה "כהן") אין להם זיווג בצירוף האלף ביתי של א"ט ב"ח - לכן הנושא בת כהן (זולת כהן) אין הזווג עולה כהכשר. והואיל שהמילוי (כאשר כותבים את שם האות במלואו) של אותיות הנ"ך הם אותו האות בעצמו, הדבר מסמן שהזיווג של בת כהן אל כהן כן עולה יפה.;

בצופן אי"ק בכ"ר
א	י	ק
ב	כ	ר
ג	ל	ש
ד	מ	ת
ה	נ	ך
ו	ס	ם
ז	ע	ן
ח	פ	ף
ט	צ	ץ

כתובה של ארבע מאות זוז

ערך מורחב – כתובה

במשנה ותלמוד בבלי, מפורסם שבית הדין של כהנים היו מפקחים שיהיה כתוב בכתובה של בת כהן הנישאת (שבמקרה שתתגרש, תקבל) "ארבע מאות זוז דחזי ליכי" (ארבע מאות זוז שראויים ומגיעים לך).

לפי המובא בתלמוד ירושלמי (על פי פרשנות הפני משה), הסכום המופרז נחשב כקנס שמטרתו למנוע חיתון בין אנשי הכהונה ליתר העם. לפיה, בית דין של כהנים גובה גם בנישואין של בת כהן לאיש ישראל וגם בחיתון של כהן לבת ישראל סכום כתובה של ארבע מאות זוז.

נימוקי הראשונים

לפי דעתם של הראשונים, הכוונה של הכתיבה דחזי ליכי (שראויים לך) הוא להראות שהסכום של יתר המאתיים אינם נחשבים כ"תוספת כתובה" אלא כעיקר הסכום ("עיקר כתובה"). הראשונים גם כתבו שסכום זה נגבה אף במקרה שאבדה את כתובתה (שטרה) ואף במקרה שלא כתבו בכתובה הסכום של ארבע מאות זוז, וכל זאת מחמת חשיבות בנות הכהנים. מבעלי התוספות, הרב יהונתן מלוניל מנמק את הגבייה המופרזת כגדר למעלת היוחסין (שעליה שמרו המשפחה להיקרא בשם כהנים), וטוען כי ראוי למשפחה מיוחסת להתפאר בייחוסה, והתפארות זו אינה נחשבת כהטלת איבה ושנאה בין המשפחות. אולם לדעתו של הנימוקי יוסף, הסכום הבלתי רגיל הוא מפני שגנאי גדול הוא לכהנים שיהיו בנותיהם מגורשות מבעליהם, וכתוצאה מהסכום הגבוהה ימנעו בעלי הכוהנות לגרשן.

עת הפסק המנהג

לפי החוקר א. אפשטיין, מנהג גביית ארבע מאות זוז לבת כהן המשיך להתקיים עד ימי האמוראים, בבבל ומאז ואילך לא מצאנו המשך לגבייה זו.

ראו גם

• אשת כהן
• ענבי הגפן בענבי הגפן