אנומה אליש – הבדלי גרסאות
←קישורים חיצוניים: לא פעיל |
YariDarling (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אֶנוּמָה אֶלִישׁ''' (מ[[בבלית]]: "'''כאשר ממעל'''" או "'''בעת שממעל'''" ע"ש מילות הפתיחה) הוא סיפור [[בריאת העולם|הבריאה]] ה[[מיתולוגיה בבלית|בבלי]]. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר [[נינווה]] בשנת [[1849]] על גבי שבעה לוחות [[חרס]] שנשתמרו ברובם היטב. אגדת אנומה אליש חוברה בחלקה בתחילת [[האלף השני לפנה"ס]]. ל[[אפוס]] קיימות גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור [[בריאת העולם (יהדות)|הבריאה]] ה[[מקרא]]י. |
'''אֶנוּמָה אֶלִישׁ''' (מ[[בבלית]]: "'''כאשר ממעל'''" או "'''בעת שממעל'''" ע"ש מילות הפתיחה, ב[[כתב יתדות|כתב יתדות אכדית]]: [[wikt:𒂊𒉡𒈠𒂊𒇺#Akkadian|𒂊𒉡𒈠𒂊𒇺]]) הוא סיפור [[בריאת העולם|הבריאה]] ה[[מיתולוגיה בבלית|בבלי]]. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר [[נינווה]] בשנת [[1849]] על גבי שבעה לוחות [[חרס]] שנשתמרו ברובם היטב. אגדת אנומה אליש חוברה בחלקה בתחילת [[האלף השני לפנה"ס]]. ל[[אפוס]] קיימות גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור [[בריאת העולם (יהדות)|הבריאה]] ה[[מקרא]]י. |
||
==עלילה== |
==עלילה== |
||
גרסה מ־22:10, 26 בפברואר 2017
אֶנוּמָה אֶלִישׁ (מבבלית: "כאשר ממעל" או "בעת שממעל" ע"ש מילות הפתיחה, בכתב יתדות אכדית: 𒂊𒉡𒈠𒂊𒇺) הוא סיפור הבריאה הבבלי. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר נינווה בשנת 1849 על גבי שבעה לוחות חרס שנשתמרו ברובם היטב. אגדת אנומה אליש חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפנה"ס. לאפוס קיימות גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.
עלילה
תבנית:חלונית2 האפוס מתחיל בשתי ישויות קדמוניות: אפסו - המים המתוקים ובת זוגו תיאמת - המים המלוחים. השניים הם המקור לפנתאון אלילי, כשכל דור מתואר כעולה על קודמו, לחמו ולחאמו, אנשר וקישאר, אנו ולבסוף אאה, שהיה החזק והחכם מכל אחיו האלים.
האלים התאספו יחדיו והחלו לחגוג להרעיש, ההמולה הממושכת שנוצרה הטרידה את מנוחתם של אפסו ותיאמת עד שלבסוף מחליט אפסו, למורת רוחה ולמרות התנגדותה של תיאמת, להשמיד את האלים הרעשניים ולהשיב לעצמו את השקט והשלווה. המזימה מתגלה לאלים ואאה מצליח להערים על אפסו, לגבור עליו ועל בעלי בריתו ולהורגו. אאה הופך לראש האלים ויחד עם זוגתו דמכינה מוליד את מרדוך. האל הצעיר יוצר רוחות וסערות המטרידות את מנוחתה של תיאמת ובני בריתה. האחרונים משכנעים אותה לצאת לקרב על מנת לנקום את מות בעלה תוך השמדת המטרד אחת ולתמיד.
תיאמת אוספת חבורה ססגונית של מפלצות ומכריזה מלחמה על האלים. היא ממנה את בנה קִינְגוּ לשר צבאה ולבן זוגה ומעניקה לו את לוחות הגורל. האלים המפוחדים מכוחה של תיאמת נותרים אובדי עצות, אך מרדוך מתנדב לצאת לקרב בתנאי כי יומלך למלך האלים. האלים מקבלים את התנאי, ממליכים את מרדוך והוא יוצא לקרב הגדול. בקרב בין צבאה של תיאמת לבין צבאו של מרדוך, תיאמת מובסת ונהרגת.
לאחר הקרב נפנה מרדוך לברוא את העולם: הוא מבתר את גופה של תיאמת לשניים, יוצר את השמים והארץ ומתקין יריעה ממעל כדי שהמים העליונים לא ינזלו. הוא יצר את הכוכבים, השמש והירח, את לוח השנה והזמנים, את מזג האוויר, האדמה, הנהרות וההרים וממנה אלים שונים לשליטה בכל אחד מהם. האלים חוגגים, משבחים את מרדוך ונשבעים לו אמונים.
לבסוף מחליט מרדוך להקים את בבל כמושב לאלים ולמקדשיהם, וליצור את בני האדם לשירות האלים כדי שיוכלו אלה האחרונים לנוח. המשימה מוטלת על אאה שמוציא להורג את קינגו ובורא את האנושות מדמו. האפוס מסתיים בבניית מקדש אסגילה שהוא המעשה האחרון של סיפור הבריאה.
פתיחה
|
|
אנומה אליש ומיתוסים כנענים
חוקרים עמדו על כך שהתרבות המסופוטמית הייתה בין שני נהרות ולא ליד ים, ולכן הגיוני שאת היחס שלה לאל ים היא שאבה מתרבות אחרת כדוגמת התרבות הכנענית שהייתה לחוף הים התיכון. בתרבות זו כפי שאנו מכירים מתוך השירה האוגריתית ישנו מאבק איתן על ההגמוניה בין בעל, אל הגשם והסערה - מקבילו הכנעני של מרדוך, לבין זבול ים, אל הים השולט על מפלצות נוראות ואיומות. בסופו של המאבק גובר בעל על ים באמצעות כלי נשק מאגיים שמכין לו כושר וחסיס, אל האומנויות, וזוכה בשלטון על האלים. עם זאת, הבדל מהותי בין שני הסיפורים הוא שבתרבות הכנענית סיפור המלחמה בין האלים לא מופיע כמיתוס בריאה.
אנומה אליש וסיפורי הבריאה במקרא
ערך מורחב – בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש
ישנן נקודות דמיון מסוימות בין "אנומה אליש" לבין סיפורי בריאה מקראיים שונים, בהם לדוגמה ספר איוב, פרק ל"ח, ובתיאורים כבספר תהילים, פרק ע"ד, ספר תהילים, פרק ק"ד ועוד. בסיפורים אלה, בדומה לאנומה אליש, מוזכר קרב של האל עם מפלצת ימית (שר של ים רהב/לווייתן/תנין) ובכך שהבריאה היא גשמית – האל יוצר את הארץ, שוקל הרים, מבקע מעיינות וכדומה.
מסורת זו מתפרשת ומבוארת בתלמוד:
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו, לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מֵימות שבעולם. אמר לפניו (=שרו של ים): ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר "בכוחו רָגַע הים, ובתבונתו מָחַץ רהב.
בניגוד לסיפורים אלה עומד סיפור הבריאה הקלאסי מספר בראשית, פרק א', שבו אין סימן וזכר למאבק והבריאה היא רוחנית מאוד - בריאה במאמר בלבד. הפרשן משה דוד קאסוטו מסביר הבדלים אלה בכך, שספר בראשית א' מתפלמס עם מסורות הבריאה האחרות, היונקות מהמסורת הבבלית והסותרות את הגישה המסורתית של היהדות. לכן, בבראשית א' הופכת האלה תיאמת ל"תהום". בנוסף, מוזכרים בנפרד "התנינים הגדולים" – רמז למפלצות ימיות מהמיתולוגיה של המזרח הקרוב, אשר בבראשית א' אלוהים אינו נלחם נגדם, אלא להפך - הם מצייתים לו כשאר החיות.
לפיכך, טוען קאסוטו, נכנס סיפור הבריאה המתפלמס הזה לתוך התורה, שהרי הוא מבטא את הגישה הקאנונית; ואילו המסורות האחרות אשר רווחו באותה תקופה נכנסו לספרי הנביאים והכתובים, משום שהן כנראה היו בשימוש באותה תקופה ולכן הועלו על הכתב. עם זאת, היה סיכון מועט יותר שסיפורים אלה יתקבלו כלשונם, שהרי הטקסטים שבנביאים וכתובים משופעים במטאפורות ובדימויים.
לעומתו, סבור ג'ון ד. לוינסון, שהתיאורים שבספרי הנביאים והכתובים מתעדים מסורת ישראלית מקבילה, שהאמינה בסיפור בריאה הדומה למיתוס הבבלי.
לקריאה נוספת
 |
- ש. שפרה, י. קליין, אנומה אליש, בימים הרחוקים ההם – אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996.
- Jon D. Levenson, Creation and the Persistence of Evil: The Jewish Drama of Divine Omnipotence. San Francisco: Harper and Row, 1988, pp. 7-13.
קישורים חיצוניים
אבי ורשבסקי, 'אנומה אליש' : סיפור הבריאה הבבלי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אליעזר (אד) גרינשטיין, קטעים מתוך "אנומה אליש", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- תרגומו לאנגלית של אנומה אליש על ידי Leonard William King משנת 1902 באתר Internet Sacred Text Archive.
- פרשנות לשורות הראשונות באכדית(הקישור אינו פעיל, 1 בדצמבר 2016) באתר Akkadian language pages מאת John Heise (הקישור אינו פעיל, 1 בדצמבר 2016).
| מסופוטמיה | ||
|---|---|---|
| ממלכות בתקופת הברונזה | ||
| שומר | אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק | 
|
| עילם | שושן • אנשאן | |
| אכד | אכד • מארי • גותים | |
| אמורים | אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום | |
| בבל | התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו | |
| אשור | אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה | |
| חור | מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו | |
| נושאים מרכזיים | ||
| ממשל | מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל | |
| מיתולוגיה | מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית | |
| שפה | כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית | |
| נהרות | פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן | |
| מיתולוגיה מסופוטמית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון השומרי והאכדי | אבזו – אפסו (אנ') • אוּתוּ – שַמַש (אנ') • איננה – אשתר • אנו • אנכי – אאה • אנליל • אשור • מרדוך • נינגל (אנ') – נִכַּל • נינורתה • נינחורסג – בלת־אילי • נינליל • נינקאסי • נינתינוגה (אנ') • נרגל • ננה – סין • שלמנו • תיאמת • דומוזיד – דואוזו (תמוז) | 
|
| יצירות ספרותיות חשובות | אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש | |
| גיבורים | אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה | |