טים דאנקן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 373: שורה 373:
[[קטגוריה:מאמני כדורסל אמריקאים]]
[[קטגוריה:מאמני כדורסל אמריקאים]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1976]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1976]]
[[קטגוריה:היכל התהילה של הכדורסל: כדורסלנים]]

גרסה מ־19:27, 4 באפריל 2020

טים דאנקן
Tim Duncan
דאנקן במדי סן אנטוניו ב-2009
דאנקן במדי סן אנטוניו ב-2009
לידה 25 באפריל 1976 (בן 48)
כריסטיאנסטד, איי הבתולה של ארצות הברית
עמדה פאוור פורוורד, סנטר
גובה 2.11 מטר
מספר 21
מכללה אוניברסיטת וייק פורסט
דראפט בחירה ראשונה, 1997
סן אנטוניו ספרס
היכל התהילה 2020
קבוצות כשחקן
1997–2016 סן אנטוניו ספרס
הישגים כשחקן
חמש אליפויות NBA
MVP של העונה הסדירה (2002, 2003)
MVP של סדרת הגמר (1999, 2003, 2005)
החמישייה הראשונה של העונה (1998 - 2005, 2007, 2013)
החמישייה השנייה של העונה (2006, 2008, 2009)
החמישייה השלישית של העונה (2010)
רוקי השנה (1998)
15 בחירות למשחק האולסטאר (1998, 2000 - 2011, 2013, 2015)
MVP של משחק האולסטאר (2000)
מספר 21 הופרש על ידי סן אנטוניו ספרס ואוניברסיטת וייק פורסט
קבוצות כמאמן
2019– סן אנטוניו ספרס
מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
ארדאתונה 2004כדורסל גברים

טימותי "טים" ת'אודור דאנקן (באנגלית: Timothy "Tim" Theodore Duncan; נולד ב-25 באפריל 1976) הוא כדורסלן עבר אמריקאי וכיום עוזר מאמן בקבוצת סן אנטוניו ספרס מליגת ה-NBA. דאנקן שיחק במשך 19 עונות בספרס בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר, וזכה עימה בחמש אליפויות ה-NBA.

דאנקן, הנחשב לאחד מגדולי הפאוור פורוורדים בכל הזמנים,[1] הוא השחקן היחיד שזכה באליפות ה-NBA בשלושה עשורים שונים. הוא זכה בתואר רוקי השנה בעונתו הראשונה בליגה, נבחר פעמיים ל-‏MVP של העונה הסדירה ושלוש פעמים ל-‏MVP של סדרת הגמר, 10 פעמים נמנה עם חברי חמישיית העונה ו-8 פעמים עם חברי חמישיית ההגנה של העונה. כמו כן הוזמן 15 פעמים למשחק האולסטאר.

ראשית חייו

דאנקן נולד בכריסטיאנסטד שבאי סנט קרואה, הגדול ביותר מבין איי הבתולה של ארצות הברית. אמו, איון, הייתה מיילדת ואילו אביו, ויליאם, עבד כבנאי. בילדותו היה דאנקן תלמיד מצטיין ושאף להשתתף במשחקים האולימפיים בתור שחיין, בדומה לאחותו הגדולה, טרישה. כנער הצטיין דאנקן בשחייה ובלט במיוחד במשחים בסגנון חופשי. הוא שאף להשתתף באולימפיאדת ברצלונה ב-1992 כחלק מנבחרת השחייה של ארצות הברית.[2]

סופת ההוריקן "הוגו", שפשתה ב-1989 באיים הקאריביים ובארצות הברית, הרסה את בריכת השחייה האולימפית היחידה באי, ודאנקן נאלץ להתאמן בשחייה באוקיינוס. השחייה באוקיינוס לא הייתה נוחה והתלהבותו מהשחייה פחתה.[3] מספר ימים לפני יום הולדתו ה-14 נפטרה אמו ממחלת הסרטן, אירוע שלו הייתה השפעה רגשית ניכרת עליו.[2] דאנקן לא שב לשחייה תחרותית לאחר מכן, אך השתכנע לשוב לפעילות ספורטיבית ולהתנסות בכדורסל.

על אף שהתקשה תחילה להסתגל לכדורסל, בשל מידות גופו הרחבות, הוא התבלט במשחקו בקבוצת הכדורסל של תיכון סנט דאנסטן (St. Dunstan). בשנתו האחרונה בתיכון קלע 25 נקודות בממוצע למשחק. בשל כישרונו הזמינוהו מספר אוניברסיטאות ללמוד אצלן ולהצטרף לנבחרותיהן בכדורסל. מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת וייק פורסט, דייב אודום, הוא מאלו שגילו בו עניין: הוא חיפש שחקן גבוה ופיזי, בעל כישורי קליעה טובים מתחת לסל, והוא התעניין בדאנקן לאחר ששמע כי בזכותו הסתיים משחק רחוב קבוצתי שבו שיחק מול כוכב ליגת ה-NBA, אלונזו מורנינג, בתוצאת תיקו.[2] דאנקן בחר בסופו של דבר אכן להצטרף לאוניברסיטת וייק פורסט.

במהלך שנותיו בוייק פורסט זכה דאנקן פעמיים באליפות חטיבת החוף האטלנטי (ACC) של ליגת המכללות. בשנת 1997 זכה בשלושה תארים המוענקים לשחקן המצטיין בליגת המכללות של ארצות הברית: פרס נייסמית', פרס ג'ון אר. וודן והפרס מטעם התאחדות עיתונאי הספורט. באותה עונה קלע 20.8 נקודות בממוצע למשחק והוביל את דירוג הריבאונדים בליגת המכללות עם 14.7 בממוצע. את הקריירה שלו במכללה סיים דאנקן כחוסם השני בטיבו בתולדות הכדורסל במכללות. לאחר שסיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה, החליט דאנקן להעמיד עצמו לבחירה בדראפט של ליגת ה-NBA ב-1997.

קריירת כדורסל ב-NBA

שיתוף הפעולה עם דייוויד רובינסון

בדראפט ה-NBA נבחר דאנקן בבחירה הראשונה של הדראפט, בידי קבוצת סן אנטוניו ספרס. סן אנטוניו עברה עונה לא מוצלחת בעונה שקדמה לבחירתה את דאנקן, עונת 1996/1997, וסיימה אותה עם מאזן שלילי של 20 ניצחונות בלבד מול 62 הפסדים, בין היתר בשל פציעת שחקנה המוביל דייוויד רובינסון. מאזן זה הקנה לה השתתפות בהגרלה ("לוטרי") על הבחירות הראשונות בדראפט, שבה זכתה בבחירה הראשונה. בעונתו הראשונה עלה יפה שיתוף הפעולה בין דאנקן לרובינסון. שניהם הצטיינו בהגנה מתחת לסל, ושיתוף הפעולה ביניהם, שני שחקנים גבוהים במיוחד, זיכה אותם בכינוי "מגדלי התאומים" ("Twin Towers")‏.[2] כבר בתחילת הקריירה הוכיח עצמו דאנקן כשחקן בולט וכישרוני, והתמודד בהצלחה מול כוכבי הליגה. הוא סיים את עונתו הראשונה עם ממוצעים של 21.1 נקודות, 11.9 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים ו-2.5 חסימות למשחק. בשל תרומתו הרבה למשחק ההגנה של קבוצתו, נבחר להיכלל בחמישיית ההגנה השנייה של העונה, ואף נבחר לרוקי השנה ב-NBA. סן אנטוניו דורגה במקום החמישי לקראת משחקי הפלייאוף במערב, אך הפסידה בסיבוב השני בסדרת משחקים מול יוטה ג'אז. בשני המשחקים הראשונים בסדרה זו התמודד דאנקן בהצלחה מול הפאוור פורוורד המוביל של יוטה, קארל מלון, אך ככל שהתקדמה הסדרה התגבר מלון המנוסה על דאנקן בהגנה והצטיין בהתקפה. בסופו של דבר הפסידה סן אנטוניו בסדרה בתוצאה של 1–4 בסיכום המשחקים.

דאנקן בעת זריקה מקו העונשין

את עונת 1998/1999 שקוצרה בשל שביתה של כדורסלני הליגה, פתחה סן אנטוניו בצורה חלשה, ועם מאזן שלילי של שישה ניצחונות ושמונה הפסדים, שבעקבותיו הופנתה ביקורת בעיתונות כלפי המאמן גרג פופוביץ'. אף על פי כן עמדו דאנקן ורובינסון, שהיו מובילי הקבוצה, מאחורי פופוביץ', והובילו את הקבוצה לתקופת משחקים טובה, שבמהלכה ב-36 משחקים רצופים בסיום העונה מאזנה עמד על 31 ניצחונות מול חמישה הפסדים בלבד. דאנקן סיים את עונתו השנייה בליגה עם ממוצעים של 21.7 נקודות, 11.4 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים ו-2.5 חסימות, ונבחר לחמישייה הראשונה של העונה ב-NBA ולחמישיית ההגנה הראשונה של העונה. דאנקן זכה בעונה זו באליפות ה-NBA הראשונה שלו, לאחר ניצחונה של קבוצתו בסדרת הגמר על ניו יורק ניקס בתוצאה 1–4. בשני המשחקים הראשונים בסדרה זו עלו דאנקן ורובינסון במשחקם על צמד הגבוהים של הניקס, כריס דאדלי ולארי ג'ונסון. במשחק השלישי הפסידה סן אנטוניו, אך במשחק שלאחריו שוב הצטיין דאנקן וסייע לקבוצתו לעלות ליתרון 1–3 בסדרה. במשחק החמישי קלע דאנקן 31 נקודות והוריד 9 ריבאונדים, וסייע לקבוצתו לנצח במשחק הצמוד (78-77 בסיום לטובת הספרס) ולזכות באליפות הראשונה בתולדותיה. הוא זכה בסיום הסדרה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA.

בעונת 1999/2000 המשיך דאנקן לבסס את מעמדו כשחקן מוביל ב-NBA. הוא קבע ממוצעים של 23.2 נקודות ו-12.4 ריבאונדים למשחק ונבחר שוב לחמישיית העונה ולחמישיית ההגנה של העונה. הוא נבחר באותה עונה בפעם השנייה להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, ואף זכה בתואר ה-‏MVP של המשחק, ביחד עם שאקיל אוניל. עם זאת, סיום העונה היה מאכזב עבור סן אנטוניו. דאנקן נפצע במניסקוס זמן קצר לפני סיום העונה הסדירה, ולא היה יכול להשתתף במשחקי הפלייאוף.[3] בעיקר בשל פציעה זו, הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון בפלייאוף של שנת 2000, לאחר הפסד 1–3 בסדרה לפיניקס סאנס. בעונה הבאה, 2000/2001 הציג דאנקן במהלך העונה הסדירה יכולת גבוהה, עם ממוצעים של 22.2 נקודות ו-12.2 ריבאונדים, ונבחר בפעם השלישית ברציפות לחמישייה הראשונה של העונה. בפלייאוף עברה סן אנטוניו את מינסוטה טימברוולבס ואת דאלאס מאבריקס והעפילה לגמר המערב, שלב אחד לפני גמר הפלייאוף, אך הפסידה בארבעה משחקים ללוס אנג'לס לייקרס, שבה כיכבו קובי בראיינט ושאקיל אוניל. לאחר ההדחה הופנתה כלפי דאנקן ביקורת על שנחלשה רמת המשחק שהפגין דווקא ברגעים הקריטיים של העונה.[4]

לאחר שתי אכזבות רצופות במשחקי הפלייאוף השתפר דאנקן במידה ניכרת בעונת 2001/2002 הוא קבע שיאי קריירה של 25.5 נקודות ו-12.7 ריבאונדים. באותה עונה הוא זכה בפרס ה-‏MVP של העונה הסדירה בליגה, והצטרף לדייוויד רובינסון כאחד משני השחקנים היחידים של סן אנטוניו שזכו אי פעם בתואר זה.[5] באותה עונה החלה סן אנטוניו להסתגל לכך שרובינסון בן ה-36 כבר לא יכול היה להוות שחקן מוביל בקבוצה, ובעקבות כך החל הסנטר מליק רוז לשחק באופן תכוף יותר לצדו של דאנקן.[2] עם זאת, סן אנטוניו הודחה מהפלייאוף בסיבוב הראשון, בסדרת משחקים מול לוס אנג'לס לייקרס, שזכתה בסופו של דבר באליפות. דאנקן קלע 34 נקודות והוריד 25 ריבאונדים במשחק החמישי בסדרה, אך הקבוצה הפסידה בכל זאת. על אף ההדחה, התקשורת שיבחה את דאנקן על יכולתו הטובה בסדרה, וטענה שלא קיבל עזרה מספקת מחברי קבוצתו.[6]

דאנקן (במרכז) עם קבוצת סן אנטוניו בבית הלבן, לאחר הזכייה באליפות ה-NBA ב-2003

דאנקן הצטיין גם בעונת 2002/2003 עם ממוצעים של 23.3 נקודות ושיא קריירה של 12.9 ריבאונדים למשחק. הוא שב וזכה בתואר ה-MVP גם בעונה זו. על אף שרובינסון הודיע על פרישתו לאחר סיום העונה ומיעט לקבל דקות משחק מפופוביץ', דאנקן סיים עם סן אנטוניו במקום הראשון באזור המערב בעונה הסדירה, עם מאזן של 60 ניצחונות מול 22 הפסדים.[7] על אף שבקבוצה שיחקו שני שחקני התקפה מובילים חדשים, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי, דווקא דאנקן היה הבולט ביותר בסדרת חצי גמר המערב נגד הלייקרס, והוביל את קבוצתו לניצחון על הלייקרס לאחר שנתיים רצופות שהפסידה לה.[8] במהלך סדרה זו שיחק דאנקן מול רוברט הורי ושלט במאבקים מולו לאורך הסדרה כולה. במשחק השישי בסדרה, שבו ניצחה סן אנטוניו ועלתה לגמר המערב, קלע דאנקן 38 נקודות והוריד 16 ריבאונדים. סן אנטוניו המשיכה לסדרת גמר ה-NBA מול ניו ג'רזי נטס, שבה ניצחה 2–4 וזכתה באליפות השנייה שלה. דאנקן כמעט השיג קוואדרופל דאבל במשחק האחרון בסדרה, וקיבל, כמו ב-1999, את תואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר. בעקבות העונה המוצלחת שלו ושל הקבוצה, זכה דאנקן, יחד עם דייוויד רובינסון, בפרס ספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד לשנת 2003.

בתור מוביל סן אנטוניו

דאנקן מול בן וולאס מדטרויט פיסטונס, במהלך משחק בשנת 2005

בעקבות פרישתו של דייוויד רובינסון, נותר דאנקן לבדו כמובילה של סן אנטוניו ספרס. הוא הוביל קבוצה שכללה את הסנטר הסלובני ראשו נסטרוביץ', הסמול פורוורד ברוס בואן שהצטיין בהגנה, הקלע הארגנטינאי מאנו ג'ינובילי והרכז הצרפתי הצעיר טוני פארקר. מהספסל עלו הפאוור פורוורד רוברט הורי,שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: הורי עזב את לוס אנג'לס לייקרס ב-2003, ועבר לסן אנטוניו ספרס. וגם ימין=כן. שהיה קלע בולט, הידו טורקוגלו שהפגין יכולה טובה בהיבטים שונים על המגרש וכן מליק רוז וקווין ויליס הוותיקים.[9] בעונת 2003/2004 השיג דאנקן ממוצעים של 22.3 נקודות ו-12.4 ריבאונדים למשחק והוביל את קבוצתו לחצי גמר המערב, שם פגשו שוב הספרס את לוס אנג'לס לייקרס. במשחק החמישי בסדרה קלע דאנקן סל שהציב את סן אנטוניו ביתרון של נקודה 0.4 שניות לסיום. למרות הזמן הקצר שנותר הצליח דרק פישר לקלוע עם הבאזר ולהוביל את הלייקרס לניצחון במשחק.[10] סן אנטוניו הפסידה לבסוף 2–4 בסדרה; דאנקן הצביע על הגנתה החזקה של הלייקרס כגורם להפסד.[11]

סן אנטוניו שאפה להחזיר לעצמה את תואר האליפות בעונה הבאה, 2004/2005 למרות ממוצעים נמוכים של דאנקן ביחס לעונות הקודמות (20.3 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק), סיימה סן אנטוניו במקום השני במערב לקראת משחקי הפלייאוף. סן אנטוניו הדיחה את דנוור נאגטס בסיבוב הראשון ופגשה את סיאטל סופרסוניקס בחצי גמר המערב. דאנקן הוביל את קבוצתו לניצחונות בפערים גבוהים בשני המשחקים האחרונים בסדרה מול סיאטל, והוביל אותה לגמר המערב מול פיניקס סאנס, שאופיינה במשחקה המהיר. לאחר ניצחון מול הסאנס המשיך עם קבוצתו לגמר ה-NBA מול דטרויט פיסטונס. בסדרת הגמר שמר דאנקן על הסנטר בן וולאס, שהצטיין במשחקו ההגנתי ונבחר לפני כן פעמיים לשחקן ההגנה של העונה. לאחר שני ניצחונות, שהעלו את סן אנטוניו ליתרון 0–2 בסדרה, הקשתה דטרויט על דאנקן והכריחה אותו לשחק רחוק מהסל. הפיסטונס אף הצליחו לנצח בשני המשחקים הבאים.[2] במשחק השביעי, במצב של 3-3 בסדרה, הצטיין דאנקן והוביל את סן אנטוניו לניצחון על דטרויט ולזכייה באליפות נוספת. דאנקן זכה שוב בתואר ה-MVP של סדרת הגמר והצטרף למייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל ומג'יק ג'ונסון כאחד מארבעת השחקנים היחידים שזכו בתואר זה שלוש פעמים.[3]

במהלך עונת 2005/2006 סבל דאנקן מדורבן לאורך רוב העונה, ובשל כך, בין היתר, קבע ממוצעים נמוכים יחסית לתוצאותיו בעונות הקודמות – של 18.6 נקודות, 11 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים ו-2 חסימות למשחק. לאחר שמונה שנים רצופות שבהן נבחר לחמישייה הראשונה של העונה, הוא לא זכה בתואר. דאנקן שב להציג רמת משחק גבוהה במשחקי הפלייאוף של אותה עונה. בסדרת חצי גמר המערב, בהתמודדות מול דאלאס מאבריקס, הוא שיחק מול כוכבה של דאלאס דירק נוביצקי, וקלע 32.2 נקודות בממוצע, לעומת 27.1 של נוביצקי. הן נוביצקי והן הסנטר אריק דמפיר התקשו לעצור את דאנקן בשמירה האישית.[12] עם זאת, במשחק השביעי, במהלך ההארכה של המשחק, קלע דאנקן רק אחת משבע זריקותיו מהשדה כאשר התמודד מול הסנטר המחליף של דאלאס, דסגנה דיופ. בכך היה מהאחראים להפסדה של סן אנטוניו במשחק, שבעקבותיו הודחה מהפלייאוף,[12]

בעונה הבאה, 2006/2007 השיג דאנקן ממוצעים של 20 נקודות, 3.4 אסיסטים ו-2.4 חסימות למשחק, והיה לסנטר הפותח במשחק האולסטאר של 2007, לאחר פציעתו של יאו מינג. במשחקי הפלייאוף הוביל דאנקן את סן אנטוניו לניצחון 1–4 על דנוור נאגטס בסדרת הסיבוב הראשון, לניצחון 2–4 בסיבוב השני על פיניקס סאנס ולניצחון 1–4 מול יוטה ג'אז בגמר המערב. בגמר פגשה סן אנטוניו את קליבלנד קאבלירס, שאותה הוביל לברון ג'יימס. בסדרה זו לא זכה דאנקן בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, בו זכה טוני פארקר, אך הצטיין בהגנה ובהתקפה ותרם לקבוצתו רבות. סן אנטוניו ניצחה במאזן 0–4 בסדרה, ודאנקן זכה באליפות הרביעית בקריירה שלו.[13]

ניסיון להשגת האליפות החמישית

בעונת 2007/2008 השיג דאנקן ממוצעים של 19.3 נקודות ו-11.3 ריבאונדים למשחק. סן אנטוניו סיימה במאזן של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים במהלך העונה הסדירה, וסיימה במקום השלישי באזור המערב, אחרי הלייקרס וניו אורלינס הורנטס. סן אנטוניו התמודדה בסיבוב הראשון בפלייאוף מול פיניקס סאנס, שהפסידה לספרס בפלייאוף בשלוש מארבע העונות הקודמות שבהן התמודדה מולה, אך שילבה כעת בשורותיה את שאקיל אוניל, שזכה באליפות ה-NBA ארבע פעמים. במשחק הראשון קלע דאנקן 40 נקודות, בנוסף לשלשה שהובילה את המשחק להארכת זמן שנייה. השילוב של דאנקן, ג'ינובילי ופארקר היה יעיל לאורך שאר הסדרה, וסן אנטוניו הדיחה את פיניקס לאחר חמישה משחקים.[14]

במשחק הראשון בסיבוב הבא, מול ניו אורלינס שאותה הוביל כריס פול, הציג דאנקן את אחד ממשחקי הפלייאוף החלשים בקריירה שלו, עם חמש נקודות ושלושה ריבאונדים, וסן אנטוניו הובסה 82–101. עם זאת, במשחק הרביעי הוביל דאנקן את קבוצתו, עם 22 נקודות, 15 ריבאונדים ו-4 חסימות, ובמשחק זה ניצחה סן אנטוניו והשוותה את תוצאת הסדרה. במשחק השישי קלע דאנקן 20 נקודות והוריד 15 ריבאונדים, וסן אנטוניו נעזרה בניסיונם הרב של דאנקן ושל שאר שחקניה על מנת לנצח גם במשחק השביעי.[15] אף על פי כן, לוס אנג'לס לייקרס, יריבתה הוותיקה של סן אנטוניו, ניצחה אותה בחמישה משחקים בגמר המערב. דאנקן וקבוצתו כשלו שוב בניסיונותיהם להשיג אליפות שנייה ברציפות.

במהלך עונת 2008/2009 סבל דאנקן מבעיות רפואיות בברך והקלע הבולט של סן אנטוניו, מאנו ג'ינובילי, נעדר משורותיה לאורך רוב העונה, בשל פציעות. עם זאת, סן אנטוניו העפילה למשחקי הפלייאוף ודורגה במקום השלישי במערב, עם מאזן של 28–54. בסגלה של סן אנטוניו נכללו באותו זמן שחקנים רבים שגילם נחשב מבוגר לכדורסלן (ברוס בואן, מייקל פינלי וקורט תומאס היו כולם מעל גיל 30), והיא לא נחשבה מועמדת בולטת לזכייה באליפות ה-NBA.‏[16] במהלך הפלייאוף הסתבר כי לא היה די בדאנקן ובפארקר, שהיו שחקניה הבולטים של הספרס, כדי להגיע להישגים ניכרים, וסן אנטוניו הפסידה 1–4 לדאלאס מאבריקס בסיבוב הראשון במשחקי הפלייאוף. כך הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף בפעם הראשונה מאז שנת 2000.‏[17]

לקראת עונת 2009/2010 הוסיפו הספרס מספר שחקני רוטציה דוגמת ריצ'רד ג'פרסון, אנטוניו מקדייס והרוקי דואן בלייר. בגיל 34 המשיך דאנקן להציג יכולת גבוהה כשהוביל את קלעי קבוצתו עם 17.9 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר להשתתף במשחק האולסטאר בפעם ה-12 כשחקן חמישיית המערב. על אף שהעפילו לפלייאוף מהמקום השביעי בלבד במערב, גברו הספרס על המאבריקס בסיבוב הראשון בתוצאה 4–2 הודות ליכולת טובה של דאנקן וג'ינובילי. בשלב הפלייאוף השני הובסה סן אנטוניו על ידי פיניקס סאנס, בהובלתם של סטיב נאש, אמארה סטודמאייר וג'ייסון ריצ'רדסון, בתוצאה 0–4.

במשחק ה-11 של עונת 2010/2011, נגד יוטה ג'אז, קלע דאנקן 19 נקודות ועקף את דייוויד רובינסון כשחקן המוביל בתולדות הספרס בנקודות (20,797) ומספר משחקים (988).[18] עד סיום אותה עונה רשם דאנקן את הממוצעים הנמוכים ביותר בקריירה בנקודות (13.4) וריבאונדים (8.9) למשחק, מה שלא הפריע לקבוצה להשיג את המאזן הטוב במערב, 61–21. בסדרת הפלייאוף הראשונה, מול ממפיס גריזליס, התקשה דאנקן לקלוע מול סנטר הגריזליס מארק גאסול כשקלע 12.7 נקודות למשחק בלבד, וקבוצתו הודחה בתוצאה 2–4.

בעונת 2011/2012 המקוצרת (66 משחקים) שוב סיימה סן אנטוניו עם המאזן הטוב ביותר במערב, 50–16, בעוד דאנקן ממשיך לתפקד כקלע השני בקבוצתו (אחרי פארקר), עם 15.4 נקודות למשחק. בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות הביסה סן אנטוניו את יוטה ג'אז ולוס אנג'לס קליפרס בתוצאה 4–0. בגמר המערב התמודדו הספרס מול המדורגת שנייה, אוקלהומה סיטי ת'אנדר, אותה הובילו השחקנים הצעירים קווין דוראנט, ראסל וסטברוק וג'יימס הארדן לניצחון על הספרס בתוצאה 4–2. במשחק השלישי של הסדרה חסם דאנקן 5 פעמים, ובכך עקף את כרים עבדול-ג'באר והפך לשחקן בעל מספר החסימות הרב ביותר בתולדות פלייאוף ה-NBA.

בעונת 2012/2013 היה דאנקן ביכולת מצוינת למרות גילו המתקדם. מאמנו גרג פופוביץ' השכיל לתת לו מנוחה בחלק מהמשחקים בעונה הסדירה, ובדקות מסוימות במהלך המשחקים, כך שלפלייאוף הגיע ביכולת שיא. קבוצתו כולה הייתה ביכולת גבוהה והם הביסו את לוס אנג'לס לייקרס וממפיס גריזליס בתוצאה 4–0. סדרת הגמר מול מיאמי היט הייתה ברמה גבוהה מאוד מצד שתי הקבוצות, כאשר אף קבוצה לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. טים דאנקן הוביל את קבוצתו ברוב הפרמטרים, ואם היו מנצחים בסדרה, ייתכן שהיה זוכה בתואר ה-MVP. האליפות חמקה מידיו של דאנקן, כשבמשחק השישי, במצב של 3–2 לזכות הספרס בסדרה וביתרון של שלוש נקודות במשחק, קלע ריי אלן ממיאמי שלשה שהשוותה את התוצאה והובילה להארכה שבה הפסידו הספרס. במשחק השביעי היה דאנקן ביכולת גבוהה מאוד והיו לו מספר הזדמנויות לנצח במשחק, אך נכנע ל-37 נקודות של לברון ג'יימס שאף נבחר ל-MVP של הגמר. הייתה זו הפעם הראשונה בקריירה, בה דאנקן מפסיד בסדרת גמר.

האליפות החמישית

כחודש לאחר תחילת עונת 2013/2014, ב-2 בדצמבר 2013, הפך דאנקן לשחקן המבוגר בתולדות ה-NBA שקולע לפחות 20 נקודות ומוריד 20 ריבאונדים באותו משחק, כשרשם 23 נקודות (כולל סל הניצחון במשחק) ו-21 ריבאונדים, בניצחון הספרס על אטלנטה הוקס. סן אנטוניו סיימה את העונה עם המאזן הטוב בליגה, 62–20, בעוד דאנקן מעמיד שורה סטטיסטית סולידית של 15.1 נקודות ו-9.7 ריבאונדים בממוצע למשחק. בסדרת הפלייאוף הראשונה התקשו הספרס מול המאבריקס, ובסופו של דבר גברו עליהם בשבעה משחקים לאחר ניצחון בתוצאה 119–96 במשחק המכריע. בשתי הסדרות הבאות גברה סן אנטוניו על פורטלנד ואוקלהומה סיטי בחמישה ושישה משחקים, בהתאמה, ובסדרת הגמר פגשה שוב את מיאמי היט. לאורך סדרת הגמר הציגו הספרס כדורסל התקפי קבוצתי ויעיל, כשהביסו את ההיט בתוצאה 4–1, ובפער ניצחונות ממוצע של 18 נקודות. בסדרת הגמר המשיך דאנקן להציג יכולת טובה, בגיל 38, עם 15.4 נקודות ו-10.0 ריבאונדים למשחק, אך מי שגנב את ההצגה היה הפורוורד הצעיר קוואי לאונרד ששמר היטב על לברון ג'יימס, קלע 17.8 נקודות למשחק וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.

לאורך הפלייאוף שבר טריו השחקנים דאנקן-פארקר-ג'ינובילי את שיא ניצחונות הפלייאוף לשלישיית שחקנים יחדיו, עם 117 ניצחונות משותפים. עם זכייתו באליפות ה-NBA הפך דאנקן לשחקן השני אי פעם שזוכה באליפויות בשלושה עשורים שונים (רק ג'ון סאלי עשה זאת לפניו).[19] חמש האליפויות בהן זכה גם הציבו אותו במקום ה-14 בתולדות הליגה (לצד 12 שחקנים נוספים), והוא הצטרף למייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, דניס רודמן וסטיב קר כשחקנים היחידים שזכו בחמש אליפויות מבלי לשחק עבור הלייקרס או הסלטיקס.

העונות האחרונות

ב-23 ביוני 2014 מימש דאנקן את אופציית השחקן שלו לעונה הבאה בשווי 10.3 מיליון דולר, וחזר לעונתו ה-18 עם הספרס.[20] על אף מאזן ניצחונות מצוין 55–27, ובעקבות שיטת הדירוג ב-NBA, דורגה סן אנטוניו במקום השישי בלבד במערב, והפסידה ללוס אנג'לס קליפרס בסיבוב הראשון, בתוצאה 4–3. בסיום העונה נבחר דאנקן בפעם האחרונה בקריירה לחמישייה השלישית של העונה ולחמישיית ההגנה השנייה, לאחר שרשם ממוצעים של 13.9 נקודות, 9.1 ריבאונדים ו-2.0 חסימות למשחק.

לקראת עונת 2015/2016 הצטרף לספרס שחקן האולסטאר למרכוס אולדריג', ודאנקן עצמו האריך את חוזהו בקבוצה לשנתיים נוספות עבור 10.5 מיליון דולר.[21][22] בניצחון סן אנטוניו מול ניו יורק ניקס במשחק הרביעי של העונה, הפך דאנקן לשחקן בעל מספר הניצחונות הרב ביותר עם קבוצה אחת, כשניצח את משחקו ה-954 עם הספרס (הוא חלף על פני ג'ון סטוקטון מיוטה ג'אז שהחזיק בשיא עד אז).[23] ב-2 בינואר 2016 סיים דאנקן משחק מול יוסטון רוקטס ללא אף נקודה במאזנו, לראשונה בקריירה, ובכך קבע את שיא ה-NBA למשחקים רצופים מתחילת הקריירה עם נקודה אחת לפחות על 1,359.[24] סן אנטוניו סיימה את העונה עם מאזן הניצחונות הטוב בתולדות המועדון, 67–15, וכן השוותה את שיא הליגה לניצחונות בית בעונה עם מאזן 40–1 באולמה הביתי (הסלטיקס קבעו הישג זהה בעונת 1985/1986).[25] העונה ההיסטורית של הספרס נרשמה בעיקר הודות ליכולת מצוינת של צמד הפורוורדים לאונרד ואולדריג', ועל אף שיאי קריירה שליליים של דאנקן בנקודות (8.6), ריבאונדים (7.3) וחסימות (1.3) למשחק. לפלייאוף עלתה סן אנטוניו מהמקום השני במערב וניצחה את ממפיס בסיבוב הראשון בארבעה משחקים, אך בסיבוב השני הפסידה לאוקלהומה סיטי בתוצאה 4–2 והודחה. במשחק השישי של הסדרה, שבדיעבד התברר כמשחק האחרון שלו בקריירה, קלע דאנקן 19 נקודות והוריד 5 ריבאונדים.[26]

ב-11 ביולי 2016 הודיע דאנקן על פרישה מכדורסל מקצועני, אחרי 19 עונות ב-NBA. בעת פרישתו ניצב במקום השישי בתולדות הליגה בריבאונדים (15,091), ובמקום החמישי בחסימות (3,020).[27]

ב-18 בדצמבר 2016 הפרישה סן אנטוניו ספרס את החולצה של דאנקן מספר 21 ותלתה אותה במרומי אולם AT&T סנטר. בטקס שבו נכחו שחקני העבר שאיתם שיתף פעולה, מאמניו לאורך השנים וילדיו ובני משפחתו.[28]

קריירת אימון

ב-22 ביולי 2019 מונה דאנקן לעוזר מאמן בסן אנטוניו ספרס.[29]

נבחרת לאומית

בשנת 1998 זומן דאנקן לסגל נבחרת ארצות הברית לאליפות העולם בכדורסל. הנבחרת הוחלפה מאוחר יותר בשחקני CBA ובשחקני מכללות בשל שביתת השחקנים ב-NBA.‏[30] לדאנקן הזדמן לראשונה לשחק עבור הנבחרת הלאומית האמריקאית בשנת 1999, כאשר זומן לסגל הנבחרת לאליפות אמריקה, ששימשה גם מוקדמות האולימפיאדה. במהלך האליפות קבע ממוצעים של 12.7 נקודות, 9.1 ריבאונדים ו-2.4 חסימות למשחק, וסייע לנבחרתו לסיים עם מאזן של 0–10 בדרך להשגת הכרטיס לאולימפיאדת סידני 2000. פציעה בברך מנעה ממנו להשתתף בטורניר האולימפי.

ב-2003 זומן דאנקן שוב לשורות נבחרת ארצות הברית, לקראת אליפות אמריקה, שבה השיגה עשרה ניצחונות והעפילה לאולימפיאדת אתונה 2004.‏ הוא פתח בחמישייה בכל משחקי נבחרתו שבהם השתתף, וכן השיג את הממוצעים הטובים ביותר בנבחרת: 15.6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.5 חסימות, עם 60.7 אחוזי קליעה בזריקות מהשדה. באולימפיאדת אתונה הפסידה ארצות הברית בשלושה ממשחקיה, וזכתה רק במדליית ארד. הפסדים אלו, באולימפיאדה בודדת, היו רבים במספרם מהפסדי הנבחרת האמריקאית בכל האולימפיאדות הקודמות ביחד. הייתה זו גם הפעם הראשונה שבה נבחרת ארצות הברית לא זכתה במדליית הזהב האולימפית, מאז שהורשו שחקני NBA להיכלל בשורותיה של הנבחרת.[31] לאחר הטורניר הצהיר דאנקן כי, ככל הנראה, הקריירה שלו בנבחרת הלאומית הגיע לסיומה.[32] בסך הכול השתתף דאנקן בחמישה קמפיינים של נבחרת ארצות הברית, ושיחק ב-40 משחקים בינלאומיים.

סגנון משחק

דאנקן (מספר 21) קופץ לחסימת זריקה במשחק מול לוס אנג'לס לייקרס

דאנקן פתח לרוב בעמדת הפאוור פורוורד, אך היה יכול לשחק גם בעמדת הסנטר. בממוצעי הקריירה השיג "דאבל דאבל" בנקודות ובריבאונדים, הוא נחשב לאחד מהשחקנים הפרודקטיביים ב-NBA בדורו. הוא נבחר לאחת מחמישיות העונה ולאחת מחמישיות ההגנה בכל עונה מאז שנתו הראשונה בליגה, ב-1998, והיה מועמד קבוע לזכייה בתוארי ה-‏MVP של העונה הסדירה ולתואר שחקן ההגנה של העונה.[33] מלבד היותו אחד משחקני ההגנה הטובים ב-NBA, דאנקן מדורג בקביעות כאחד מהקולעים, מורידי הריבאונדים והחוסמים הטובים בליגה.[34] חולשתו העיקרית היא בעת זריקות מקו העונשין, כאשר ממוצע הקריירה שלו בזריקות אלה עומד על הצלחה של פחות מ-70%.‏[34]

דאנקן אף ידוע כשחקן המתעלה ברגעים חשובים, ולראיה – הוא זכה שלוש פעמים בפרס ה-‏MVP של סדרת הגמר וממוצעיו לאורך הקריירה, במשחקי הפלייאוף, גבוהים מממוצעיו במהלך העונה הסדירה.[34] שחקן העבר ביל ראסל, שזכה באליפות ה-NBA אחת עשרה פעמים, החמיא לדאנקן על יכולת המסירה שלו, והגדיר אותו אחד מהשחקנים האפקטיביים בדורו.[35] בשל יכולותיו המגוונות, מומחי כדורסל רבים רואים בדאנקן את אחד מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA ששיחקו בעמדת הפאוור פורוורד.‏[36]‏[37] כמו כן, מאמן הספרס פופוביץ' וחבריו לקבוצה פארקר וג'ינובלי ראו בדאנקן בעל תפקיד משמעותי בהצלחתה של סן אנטוניו.[38]‏[39] מתנגדיו של דאנקן, לעומת זאת, מתייגים אותו כ"משעמם" בשל סגנון משחקו הפשוט, אך יעיל. לאחר זכייתו הראשונה באליפות בשנת 1999, תיאר אותו המגזין ספורטס אילוסטרייטד כ-"MVP שקט ומשעמם",[40] תדמית שדבקה בו עד היום.[35]

מחוץ לכדורסל

לטים דאנקן יש שתי אחיות גדולות, שריל וטרישה. בדומה אליו, גם הן היו ספורטאיות מצטיינות: שריל הייתה אלופה בשחייה לפני שהפכה לשמש אחות, וטרישה ייצגה את איי הבתולה של ארצות הברית באולימפיאדת סיאול 1988 בשחייה.‏[41] ב-2001 נישא לאיימי, מעודדת לשעבר של קבוצת אוניברסיטת וייק פורסט.[3] לזוג נולדו שני ילדים, סידני ילידת 2005 ודרייבן, יליד 2007. השניים התגרשו ב-2013.

"קרן טים דאנקן", נועדה להגביר את המודעות בני הנוער לבריאות, לחינוך, לספורט ולתרבות, בסן אנטוניו, בווינסטון-סיילם ובאיי הבתולה של ארצות הברית.[3] הקרן מקיימת שני אירועי התרמה בכל שנה.[3] בין השנים 2001 ו-2002 אספה הקרן מעל 350,000 דולר לסיוע במלחמה בסרטן השד ובסרטן הערמונית.[42]

דאנקן העיד על אמו כמקור ההשראה העיקרי שלו מילדותו.[43] כמו כן, אמר דאנקן כי הוא בחר ללבוש את חולצה מספר 21 במשחקי הכדורסל, מאחר שהיה זה מספר חולצתו של אחיו החורג, ששכנע את טים לעבור לענף הכדורסל, במקום ענף השחייה התחרותית. הוא תיאר את שחקן לוס אנג'לס לייקרס, מג'יק ג'ונסון, כדמות שהיוותה עבורו מודל לחיקוי בילדות.[43]

בשל השילוב של הצלחתו ושל אישיותו הצנועה, דאנקן קיבל את עיטור הכבוד (Medal of Honor) של סנט קרואה, העיטור הגבוה ביותר שמעניקה סנט קרואה לאזרחיה.[44]

בשנת 2000 הופיע דאנקן על עטיפת המשחק NBA Live.

סטטיסטיקות הקריירה

בעונה הסדירה של ה-NBA

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1997/1998 סן אנטוניו 82 82 39.1 0.549 0.000 0.662 11.9 2.7 0.7 2.5 21.1
1998/1999[א] סן אנטוניו 50 50 39.3 0.495 0.143 0.690 11.4 2.4 0.9 2.5 21.7
1999/2000 סן אנטוניו 74 74 38.9 0.490 0.091 0.761 12.4 3.2 0.9 2.2 23.2
2000/2001 סן אנטוניו 82 82 38.7 0.499 0.259 0.618 12.2 3.0 0.9 2.3 22.2
2001/2002 סן אנטוניו 82 82 40.6 0.508 0.100 0.799 12.7 3.7 0.7 2.5 25.5
2002/2003 סן אנטוניו 81 81 39.3 0.513 0.273 0.710 12.9 3.9 0.7 2.9 23.3
2003/2004 סן אנטוניו 69 68 36.6 0.501 0.167 0.599 12.4 3.1 0.9 2.7 22.3
2004/2005 סן אנטוניו 66 66 33.4 0.496 0.333 0.670 11.1 2.7 0.7 2.6 20.3
2005/2006 סן אנטוניו 80 80 34.8 0.484 0.400 0.629 11.0 3.2 0.9 2.0 18.6
2006/2007 סן אנטוניו 80 80 34.1 0.546 0.111 0.637 10.6 3.4 0.8 2.4 20.0
2007/2008 סן אנטוניו 78 78 34.0 0.497 0.000 0.730 11.3 2.8 0.7 2.0 19.3
2008/2009 סן אנטוניו 75 75 33.7 0.504 0.000 0.692 10.7 3.5 0.5 1.7 19.3
2009/2010 סן אנטוניו 78 77 31.3 0.518 0.182 0.725 10.1 3.2 0.6 1.5 17.9
2010/2011 סן אנטוניו 76 76 28.4 0.500 0.000 0.716 8.9 2.7 0.7 1.9 13.4
2011/2012[ב] סן אנטוניו 58 58 28.2 0.492 0.000 0.695 9.0 2.3 0.7 1.5 15.4
2012/2013 סן אנטוניו 69 69 30.1 0.502 0.286 0.817 9.9 2.7 0.7 2.6 17.8
2013/2014 סן אנטוניו 74 74 29.2 0.490 0.000 0.731 9.7 3.0 0.6 1.9 15.1
2014/2015 סן אנטוניו 77 77 28.9 0.512 0.286 0.740 9.1 3.0 0.8 1.9 13.9
2015/2016 סן אנטוניו 61 60 25.2 0.488 0.000 0.702 7.3 2.7 0.8 1.3 8.6
קריירה 1,392 1,389 34.0 0.506 0.179 0.696 10.8 3.0 0.7 2.2 19.0

בפלייאוף ה-NBA

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1997/1998 סן אנטוניו 9 9 41.6 0.521 0.000 0.667 9.0 1.9 0.6 2.6 20.7
1998/1999 סן אנטוניו 17 17 43.1 0.511 0.000 0.748 11.5 2.8 0.8 2.7 23.2
2000/2001 סן אנטוניו 13 13 40.5 0.488 1.000 0.639 14.5 3.8 1.1 2.7 24.4
2001/2002 סן אנטוניו 9 9 42.2 0.453 0.333 0.822 14.4 5.0 0.7 4.3 27.6
2002/2003 סן אנטוניו 24 24 42.5 0.529 0.000 0.677 15.4 5.3 0.6 3.3 24.7
2003/2004 סן אנטוניו 10 10 40.5 0.522 0.000 0.632 11.3 3.2 0.8 2.0 22.1
2004/2005 סן אנטוניו 23 23 37.8 0.464 0.200 0.717 12.4 2.7 0.3 2.3 23.6
2005/2006 סן אנטוניו 13 13 37.9 0.573 0.000 0.718 10.5 3.3 0.9 1.9 25.8
2006/2007 סן אנטוניו 20 20 36.8 0.521 0.000 0.644 11.5 3.3 0.6 3.1 22.2
2007/2008 סן אנטוניו 17 17 39.2 0.449 0.200 0.626 14.5 3.3 0.9 2.1 20.2
2008/2009 סן אנטוניו 5 5 32.8 0.532 0.000 0.607 8.0 3.2 0.6 1.2 19.8
2009/2010 סן אנטוניו 10 10 37.3 0.520 0.500 0.478 9.9 2.6 0.8 1.7 19.0
2010/2011 סן אנטוניו 6 6 35.3 0.478 0.000 0.625 10.5 2.7 0.5 2.5 12.7
2011/2012 סן אנטוניו 14 14 33.1 0.495 0.000 0.707 9.4 2.8 0.7 2.1 17.4
2012/2013 סן אנטוניו 21 21 35.0 0.470 0.000 0.806 10.2 1.9 0.9 1.6 18.1
2013/2014 סן אנטוניו 23 23 32.7 0.523 0.000 0.760 9.1 1.9 0.3 1.3 16.3
2014/2015 סן אנטוניו 7 7 35.7 0.589 0.000 0.559 11.1 3.3 1.3 1.4 17.9
2015/2016 סן אנטוניו 10 10 32.7 0.423 0.000 0.714 4.8 1.4 0.2 1.3 5.9
קריירה 251 251 38.0 0.501 0.143 0.689 11.4 3.0 0.7 2.3 20.6
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טים דאנקן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אורן לוי‏, זכות השתיקה: טים דאנקן, הגאון ששינה את ה-NBA בלי לומר מילה, באתר וואלה!‏
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 ‏Tim Duncan Biography, jockbio.com.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 nba.com, Tim Duncan - Bio
  4. ^ sportsillustrated.cnn.com, Bryant, Shaq keep Lakers rolling past, 2.05.2001
  5. ^ usatoday.com, "It's official: Duncan captures MVP award", 10.05.2002
  6. ^ nba.com, Lakers Roll Past Spurs, Eye Clash With Kings
  7. ^ nba.com/history, 2002-03 Standings
  8. ^ nba.com, Spurs, Tim, Dunk Lakers, Head to Conference Finals, 15.05.2003
  9. ^ basketball-reference.com, 2003-04 San Antonio Spurs
  10. ^ sports.espn.go.com, Spurs file protest, say clock was 'late', 13.05.2004
  11. ^ sports.espn.go.com, L.A. awaits Wolves-Kings winner, 15.05.2004
  12. ^ 1 2 nba.com, Nowitzki, Mavericks Outlast and Dethrone Spurs, 22.05.2006
  13. ^ nba.com, Parker, Spurs Close Out Cavs for Fourth Title, 15.06.2007
  14. ^ nba.com, Spurs KO Rattled Suns to Close Out Series, 30.04.2008
  15. ^ sports.espn.go.com, Spurs outlast youthful Hornets, win Game 7 to advance to conference finals, 19.05.2008
  16. ^ sports.espn.go.com, PER Diem: April 17, 2009
  17. ^ nba.com, "Mavericks oust Spurs from playoffs with 106-93 win", 29.04.2009
  18. ^ Jazz-Spurs notebook, באתר הרשמי של ה-NBA,‏ 20 בנובמבר 2010
  19. ^ Spurs shake early deficit to snuff out Heat and win 5th NBA title, באתר ESPN,‏ 16 ביוני 2014
  20. ^ Tim Duncan exercises $10.3M option, באתר ESPN,‏ 24 ביוני 2014
  21. ^ Spurs sign LaMarcus Aldridge, באתר הרשמי של הקבוצה,‏ 9 ביולי 2015
  22. ^ Spurs sign Tim Duncan, באתר הרשמי של הקבוצה,‏ 9 ביולי 2015
  23. ^ Brian Mahoney, Spurs beat Knicks 94-84, give Duncan milestone win. AP News. November 3, 2015
  24. ^ Tim Duncan held scoreless for first time in 1,360-game career, באתר ESPN,‏ 3 בינואר 2016
  25. ^ Spurs Tie All-Time NBA Record for Most Home Wins in Regular Season, באתר Bleacher Report,‏ 12 באפריל 2016
  26. ^ San Antonio Spurs at Oklahoma City Thunder Box Score, באתר Basketball-Reference,‏ 12 במאי 2016
  27. ^ Tim Duncan Announces Retirement, באתר הרשמי של סן אנטוניו ספרס,‏ 11 ביולי 2016
  28. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, פופוביץ' נפרד מדאנקן בדמעות: "אתה האישיות הכי מיוחדת שהכרתי", באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2016
  29. ^ הוא חוזר: טים דאנקן מונה לעוזר מאמן סן אנטוניו, באתר וואלה!‏, 23 ביולי 2019
  30. ^ cbsnews.com, NBA Stars Locked Out Of Team USA
  31. ^ usabasketball.com, USA Basketball: Men's Olympic History - 2004
  32. ^ sportsillustrated.cnn.com, U.S. men's avenge loss to Lithuania, earn bronze, 28.08.2004
  33. ^ nba.com, San Antonio Teammates Bowen and Duncan Top 2006-07 NBA All-Defensive Team Selections, 20.04.2007
  34. ^ 1 2 3 basketball-reference.com, Tim Duncan
  35. ^ 1 2 nba.com, Quality Basketball, 29.05.2007
  36. ^ espn.com, ESPN.com's Greatest Power Forwards, 2.06.2005
  37. ^ usatoday.com, Tim Duncan: best power forward ever?, 7.06.2007
  38. ^ salisburypost.com, "NBA: Duncan's calm creates confidence", 7.06.2007
  39. ^ usa.manuginobili.com, Exclusive interview with Manu
  40. ^ sportsillustrated.cnn.com, Duncan: A quiet, boring MVP, 28.06.1999
  41. ^ Kernan, Kevin (2000). Slam Duncan. p. 19. ISBN 978-1582611792.
  42. ^ Popular Athletes Who Walk On Water, lfpress.com, 8 of 18
  43. ^ 1 2 ‏‎21 Questions with Tim Duncan, slamduncan.com
  44. ^ Tim Duncan, Sports Pundit
טים דאנקן
{| class="mw-collapsible mw-collapsed autocollapse navbox" style="width: 90%; margin: 0.5em auto;" cellspacing="3" MVP של העונה הסדירה ב-NBA
1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: ראסל • 1959: פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: ראסל • 1962: ראסל • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: ראסל • 1966: צ'מברלין • 1967: צ'מברלין • 1968: צ'מברלין • 1969: אנסלד • 1970: ריד • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: עבדול-ג'באר • 1973: קאונס • 1974: עבדול-ג'באר • 1975: מקאדו • 1976: עבדול-ג'באר • 1977: עבדול-ג'באר • 1978: וולטון • 1979: מלון • 1980: עבדול-ג'באר • 1981: ארווינג • 1982: מלון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: בירד • 1986: בירד • 1987: ג'ונסון • 1988: ג'ורדן • 1989: ג'ונסון • 1990: ג'ונסון • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: בארקלי • 1994: אולאג'ואן • 1995: רובינסון • 1996: ג'ורדן • 1997: מלון • 1998: ג'ורדן • 1999: מלון • 2000: אוניל • 2001: אייברסון • 2002: דאנקן • 2003: דאנקן • 2004: גארנט • 2005: נאש • 2006: נאש • 2007: נוביצקי • 2008: בראיינט • 2009: ג'יימס • 2010: ג'יימס • 2011: רוז • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: דוראנט • 2015: קרי • 2016: קרי • 2017: וסטברוק • 2018: הארדן • 2019: אדטוקומבו • 2020: אדטוקומבו • 2021: יוקיץ' • 2022: יוקיץ' • 2023: אמביד
MVP של סדרת הגמר ב-NBA
1969: וסט • 1970: ריד • 1971: עבדול-ג'באר • 1972: צ'מברלין • 1973: ריד • 1974: האבליצ'ק • 1975: בארי • 1976: וייט • 1977: וולטון • 1978: אנסלד • 1979: ד. ג'ונסון • 1980: מ. ג'ונסון • 1981: מקסוול • 1982: מ. ג'ונסון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: עבדול-ג'באר • 1986: בירד • 1987: מ. ג'ונסון • 1988: וורת'י • 1989: דיומרס • 1990: תומאס • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: ג'ורדן • 1994: אולאג'ואן • 1995: אולאג'ואן • 1996: ג'ורדן • 1997: ג'ורדן • 1998: ג'ורדן • 1999: דאנקן • 2000: אוניל • 2001: אוניל • 2002: אוניל • 2003: דאנקן • 2004: בילאפס • 2005: דאנקן • 2006: וייד • 2007: פארקר • 2008: פירס • 2009: בראיינט • 2010: בראיינט • 2011: נוביצקי • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: לנארד • 2015: איגודלה • 2016: ג'יימס • 2017: דוראנט • 2018: דוראנט • 2019: לנארד • 2020: ג'יימס • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: יוקיץ'
MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA
1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מייקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקנס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לניר • 1975: פרייז'ר • 1976: בינג • 1977: ארווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: ארווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא התקיים • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג • 2015: וסטברוק • 2016: וסטברוק • 2017: דייוויס • 2018: ג'יימס • 2019: דוראנט • 2020: לנארד • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: טייטום
בחירות ראשונות בדראפט ה-NBA
1947: מקנילי • 1948: טונקוביץ' • 1949: שאנון • 1950: שייר • 1951: מלכיור • 1952: וורקמן • 1953: פליקס • 1954: סלבי • 1955: ריקטס • 1956: גרין • 1957: האנדלי • 1958: ביילור • 1959: בוזר • 1960: רוברטסון • 1961: בלאמי • 1962: מקגיל • 1963: היימן • 1964: בארנס • 1965: הטזל • 1966: ראסל • 1967: ווקר • 1968: הייז • 1969: עבדול-ג'באר • 1970: לניר • 1971: קאר • 1972: ל. מרטין • 1973: קולינס • 1974: וולטון • 1975: ד. תומפסון • 1976: לוקאס • 1977: בנסון • 1978: מ. תומפסון • 1979: מ. ג'ונסון • 1980: קארול • 1981: אגוויר • 1982: וורת'י • 1983: סמפסון • 1984: אולאג'ואן • 1985: יואינג • 1986: דוהרטי • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: אליסון • 1990: קולמן • 1991: ל. ג'ונסון • 1992: אוניל • 1993: ובר • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: אייברסון • 1997: דאנקן • 1998: אולווקנדי • 1999: ברנד • 2000: ק. מרטין • 2001: בראון • 2002: יאו • 2003: ג'יימס • 2004: הווארד • 2005: בוגוט • 2006: ברניאני • 2007: אודן • 2008: רוז • 2009: גריפין • 2010: וול • 2011: אירווינג • 2012: דייוויס • 2013: בנט • 2014: ויגינס • 2015: טאונס‏ • 2016: סימונס • 2017: פולץ • 2018: אייטון • 2019: ויליאמסון • 2020: אדוארדס • 2021: קנינגהם • 2022: באנקרו • 2023: וומבניאמה
זוכי פרס נייסמית'
1969: אלסינדור • 1970: מרוויץ' • 1971: קאר • 1972: וולטון • 1973: וולטון • 1974: וולטון • 1975: תומפסון • 1976: מיי • 1977: ג'ונסון • 1978: לי • 1979: בירד • 1980: אגוויר • 1981: סמפסון • 1982: סמפסון • 1983: סמפסון • 1984: ג'ורדן • 1985: יואינג • 1986: דוקינס • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: פרי • 1990: סימונס • 1991: ג'ונסון • 1992: לייטנר • 1993: צ'ייני • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: קמבי • 1997: דאנקן • 1998: ג'יימיסון • 1999: ברנד • 2000: מרטין • 2001: באטייה • 2002: ויליאמס 2003: פורד • 2004: נלסון • 2005: בוגוט • 2006: רדיק • 2007: דוראנט • 2008: האנסברו • 2009: גריפין • 2010: טרנר • 2011: פרדט • 2012: דייוויס • 2013: ברק • 2014: מקדרמוט • 2015: קמינסקי • 2016: הילד • 2017: מייסון • 2018: ברנסון • 2019: ויליאמסון • 2020: טופין • 2021: גארזה • 2022: שיבוויי • 2023: אידי
רוקי השנה ב-NBA
1953: מייניקי • 1954: פליקס • 1955: פטיט • 1956: סטוקס • 1957: היינסון • 1958: סולדסברי • 1959: ביילור • 1960: צ'מברלין • 1961: רוברטסון • 1962: בלאמי • 1963: דיסינג'ר • 1964: לוקאס • 1965: ריד • 1966: בארי • 1967: בינג • 1968: מונרו • 1969: אנסלד • 1970: עבדול-ג'באר • 1971: קאונס/פיטרי • 1972: ויקס • 1973: מקאדו • 1974: דיגרגוריו • 1975: וילקס • 1976: אדמס • 1977: דאנטלי • 1978: דייוויס • 1979: פורד • 1980: בירד • 1981: גריפית' • 1982: ויליאמס • 1983: קאמינגס • 1984: סמפסון • 1985: ג'ורדן • 1986: יואינג • 1987: פרסון • 1988: ג'קסון • 1989: ריצ'מונד • 1990: רובינסון • 1991: קולמן • 1992: ג'ונסון • 1993: אוניל • 1994: ובר • 1995: היל/קיד • 1996: סטודמאייר • 1997: אייברסון • 1998: דאנקן • 1999: קרטר • 2000: ברנד/פרנסיס • 2001: מילר • 2002: גאסול • 2003: סטודמאייר • 2004: ג'יימס • 2005: אוקפור • 2006: פול • 2007: רוי • 2008: דוראנט • 2009: רוז • 2010: אוונס • 2011: גריפין • 2012: אירווינג • 2013: לילארד • 2014: קרטר-ויליאמס • 2015: ויגינס • 2016: טאונס • 2017: ברוגדון • 2018: סימונס • 2019: דונצ'יץ' • 2020: מוראנט • 2021: בול • 2022: בארנס • 2023: באנקרו

תבנית:פרס השחקן הקבוצתי על שם טווימן-סטוקס

|}

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טים_דאנקן&oldid=27686323"