מסדרון נצרים
 | |
| מפת רצועת עזה, בה מסומנת בעיגול צומת נצרים, במרכז המסדרון | |
| מספר יישובים | 1 |
|---|---|
| מדינה / טריטוריה |
 ישראל |
| מועצה אזורית |
 מועצה אזורית חוף עזה |
| חבל ארץ | חבל עזה |
| על שם | נצרים, מעבר קרני, בארי |
| קואורדינטות | 31°27′57″N 34°25′38″E / 31.465944444444°N 34.427305555556°E |
מסדרון נצרים (נקראת גם "אצבע נצרים", "פרוזדור נצרים" ו"מסדרון קרני". במלחמת חרבות ברזל כונה אף "מסדרון בארי" ו"מסדרון בארי–נצרים") היא האצבע השנייה מצפון במסגרת תוכנית חמש האצבעות ברצועת עזה, המפרידה בין העיר עזה לנחל הבשור ומרכז הרצועה. במערב המסדרון עמדה, עד ההתנתקות, ההתנחלות נצרים, שהייתה למעשה היחידה בה (במקור תוכננו בה שלושה יישובים, אך בפועל הוקם רק אחד).
אורך המסדרון כ-8 קילומטר, והוא נמתח בין מעבר קרני לים התיכון,[1] דרך דרך צלאח א-דין, מיקומה ההיסטורי של נצרים ודרך א-רשיד. מהקצה המערבי שלה ניתן היה "לפקח" על נמל עזה.[1]
הציר שעבר במסדרון זה היה עורק החיים של נצרים, והדרך הראשית (ובין הסכמי אוסלו ב-1994 להתנתקות ב-2005 גם היחידה) בינו לבין השטחים שבצידו השני של הקו הירוק.
במסגרת ביצוע תוכנית ההתנתקות פינתה ישראל את המסדרון, ומאז כבשה אותו מחדש פעמיים: במבצע עופרת יצוקה ובמלחמת חרבות ברזל. נכון לאפריל 2024 נמצא המסדרון בשליטת צה"ל, ומשמשת חוצץ בין צפון הרצועה למרכזה ודרומה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד ההתנתקות (2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסדרון הוקם במסגרת תוכנית חמש האצבעות, שמטרתה הייתה לחלק את רצועת עזה לארבעה חלקים בכדי להקל על ישראל את השליטה בה. מסדרון זה מפריד בין העיר עזה, שבה שוכן חלק גדול מהאוכלוסייה העזתית, לשאר הרצועה. בראשיתה תוכננו בה שלושה יישובים, אך בפועל הוקם רק אחד.
היישוב הראשון והיחיד במסדרון, נצרים, הוקם ב-1972, בתקופת ממשלת ישראל ה-15 בראשות גולדה מאיר והמערך.[1]
במסדרון היה ציר נצרים, ציר שחיבר בין מעבר קרני ליישוב נצרים. בהצטלבות בין הציר לדרך צלאח א-דין, שהייתה חלק מכביש 4, היה צומת נצרים. משני צידי אותו הציר הייתה דרך עפר למעבר טנקים, כדי שלא יגרסו את הכביש בנסיעתם.
לאחר הסכמי אוסלו נותרו בידי ישראל רק הציר, היישוב נצרים עצמו ומעט מסביבותיו, שהפכו למובלעת, שכונתה "מובלעת נצרים". החל משלב מסוים הכביש לא היה פתוח לנסיעת ישראלים דרך קבע, אלא רק לנסיעת שיירות רכבים בליווי כוחות צה"ל, לאחר שבוצעה פתיחת ציר על ידם.
בציר, שנהיה לדרך הגישה היחידה למובלעת, והוגדר על פי הסכמי אוסלו כשטח B, ביצעו מחבלים ערבים מספר פיגועים בולטים, ביניהם פיגוע התאבדות בצומת נצרים בנובמבר 1994 שבו נרצחו שלושה חיילים.[2] בשנת 2000 אירעה בצומת פרשת מוחמד א-דורה. אזור זה, כמו גם במעבר קרני שחיבר את הציר לישראל, היה יעד מועדף לפיגועים.[3]
ב-2005 ננטש המסדרון במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות – יציאת צה"ל מרצועת עזה ופינוי כל היישובים היהודיים שהיו בה.
במבצע עופרת יצוקה (2008–2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 2008, במהלך מבצע עופרת יצוקה, השתלטה חטיבה 401 על שטח המסדרון, ובכך הפרידה בין עזה לשאר הרצועה.[4]
במלחמת חרבות ברזל (2023 והלאה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת חרבות ברזל, שהחלה בחודש אוקטובר 2023, כבש צה"ל מחדש את המסדרון, וזאת בתחילת הלחימה ברצועת עזה.[5] הכיבוש וביתור הרצועה לשני חלקים הושלם ב-5 בנובמבר.[6] בינואר 2024 פורסם, כי צה"ל מתכוון להמשיך להחזיק במסדרון לפרק זמן של לפחות מספר חודשים, במטרה לשמור על הנתק בין חלקי הרצועה. במרחב המסדרון נבנו מגננים, גדודיים וחטיבתיים, שבהם כבר עברו מספר חטיבות. שוהים בהם לוחמים בין הפשיטות ברצועה ופלוגות לוגיסטיות. במגננים ערכות המתריעות במקרה של ירי פצמ"רים, ומחסות מפני ירי רקטי. במסדרון נצרים פועלת אוגדה 162.[7][8]
צבא הגנה לישראל סלל באמצעות גדוד 601 ציר חדש במסדרון, כביש 749, והקים 2 עמדות בידוק ביטחוני לעזתים.[9] העמדות מכונות "נקזים". ישראל לא מאפשרת מעבר צפונה דרך המסדרון, למעט לאספקה הומניטרית. הכוחות המחזיקים את המסדרון צוידו באמצעים לפיזור הפגנות, על מנת למנוע כל ניסיון של חמאס או גורמים אחרים להשיב עזתים לצפון רצועת עזה,[7] ואכן, דווחו ניסיונות אחד של עזתים לחזור לצפון הרצועה.[10]
לצידי כביש 749 מתבצעות עבודות חישוף במטרה לחשוף ולהשמיד פירים ומנהרות לחימה.[3]
צה"ל החל בהקמת בסיסים לאורך המסדרון, כאשר המערבי בהם הוא בסיס נצרים, בסיס גדול במערך בסיסים בהקמה במסדרון שמטרתם שליטה על השטח והגברת היכולת לצאת למבצעים צבאיים ברצועה ביעילות. רוב הבסיסים האחרים קטנים יותר, ומכונים "במ"קים" – בסיס מבצעי קטן.[11]
המחסום המערבי, מחסום נצרים, על מפגש הצירים דרך א-רשיד וכביש 749, נמצא קרוב לבסיס נצרים. בתקשורת הזרה נקרא על שם הרחוב בו נמצא, "מחסום א-רשיד".
המחסום המזרחי הוא מחסום צומת נצרים, שנמצא בצומת נצרים, בהצטלבות בין כביש 749 לדרך סלאח א-דין. בתקשורת הזרה נקרא על שם הרחוב בו נמצא, "מחסום סלאח א-דין".
במסדרון 5[12] או 6[13] בסיסים צה"ליים שידועים לציבור.
באמצע אפריל הורחב המסדרון לכיוון דרום על ידי הקמת גשרים מעל נחל עזה ולחימה בצפון נוסייראת.
המזח האמריקאי בעזה נמצא, בחלקו היבשתי, במסדרון נצרים, מצפון לציר הצה"לי.
רשימת אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אליקים העצני, נצרים -נקודה אסטרטגית, באתר ערוץ 7, 1 באוקטובר 2003
- ^ עמוס הראל, 3 חיילים נהרגו בפיצוץ טנק נוסף בנצרים, באתר הארץ, 14 במרץ 2002
- ^ 1 2 חנן גרינווד, "היום שאחרי" כבר כאן: כך צה"ל קובע עובדות בשטח הרצועה, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2024
- ^ יד לשריון - פארק לטרון, 10 שנים למבצע עופרת יצוקה, באתר פייסבוק, 27 בדצמבר 2018
- ^ יואב זיתון, כניסה עוצמתית, כיבוש תא השטח וטיהור המחבלים: שלבי ההתקפה במפת התמרון, באתר ynet, 19 בנובמבר 2023
- ^ אמיר בוחבוט, מחבל שיימלט, ייתקל באש כבדה: צה"ל על סף כיתור מוחלט של העיר עזה, באתר וואלה, 5 בנובמבר 2023
- ^ 1 2 יואב זיתון, הסיכונים לחטיבות שיחזיקו את פרוזדור נצרים: אתגרי המשך ביתור הרצועה, באתר ynet, 7 בינואר 2024
- ^ טל לב רם, חוזרים לגוש קטיף: המשמעות האמיתית של הפשיטה על ח'אן יונס, באתר מעריב אונליין, 22 בינואר 2024
- ^ תצלומי אוויר של שני המעברים
- ^ עידן יוסף, צה"ל נערך לסכל חזרת עקורים לצפון רצועת עזה, באתר news1 מחלקה ראשונה, 23 בנובמבר 2023
- ^ חנן גרינווד, "היום שאחרי" כבר כאן: כך צה"ל קובע עובדות בשטח הרצועה, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2024
- ^ Gaza war unit tracking, Map of IDF bases along Route 749 in the Netzarim Corridor, טוויטר, 3 באפריל 2024
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים Gaza war unit tracking, [1], טוויטר, 4 באפריל 2024