פרשת מוחמד א-דורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוחמד א-דורה (בערבית: محمد الدرة) היה ילד פלסטיני בן 12, שסרט בן כמה שניות המתאר את מותו מירי, עם תחילתה של אינתיפאדת אל-אקצה, הפך לסמלה של האינתיפאדה בעיני הפלסטינים. פרטי האירוע, מהלכו, הסרט עליו והשאלה מי הרג אותו שנויים במחלוקת.

בערב 30 בספטמבר 2000 שודר קטע וידאו שבו נראה מוחמד א-דורה כשהוא מפוחד ומסתתר מאחורי גבו של אביו. לאחר מכן נשמע צרור ירי, ענני אבק ובעקבותיו נראתה פגיעה בילד ובאביו. האירוע צולם על ידי צלם פלסטיני של הטלוויזיה הצרפתית France 2 בשם טלאל אבו רחמה. בסמוך לאירוע נטען באמצעי תקשורת שונים שהילד נהרג מירי מכיוונם של חיילי צה"ל שהיו מוצבים בעמדת נצרים.

הפצת התמונות בעולם ובפרט שידורן החוזר ונשנה על מרקעי הטלוויזיה הפלסטינית שלהבו את הרוחות. למחרת, בבוקר 1 באוקטובר, פרצו מהומות אוקטובר של ערביי ישראל, גל של הפגנות אלימות, חסימת עורקי תחבורה ראשיים, שריפת צמתים, והתנגשויות עם המשטרה, בהן נהרגו 13 ערבים ויהודי אחד. בעקבות אירועים אלו הוקמה ועדת אור, ועדת חקירה ממלכתית, שקבעה: "למותו של מוחמד אל-דורה, כפי שהשתקף בצילומי הטלוויזיה, היתה השפעה ניכרת על הלך הרוח ברחוב הערבי ביום זה וביום למחרת. הדגישו זאת רבים מבין המנהיגים מן המגזר הערבי אשר הופיעו בפני הוועדה." ‏[1]. כך גם התבטא חבר הכנסת אחמד טיבי: "ראינו את הצילומים (הירי על א-דורה) ויצאנו להפגין".‏[2]

יום לאחר האירוע נטל צה"ל אחריות למות הילד, וגורמים בכירים בו אמרו שקיימת סבירות גבוהה שהוא נהרג מאש כוחות צה"ל‏[3]. תחקיר פנימי ומאוחר של פיקוד דרום בצה"ל קבע כי א-דורה לא נורה בידי חיילי צה"ל, אלא בידי פלסטינים. ב-2010 תמך במסקנות התחקיר גם משרד ראש הממשלה.‏[4] אחרים, ובהם נחום שחף ופיליפ קרסנטי, האשימו את הפלסטינים בביום או זיוף התקרית ואת France 2 בשיתוף פעולה.

תוכן עניינים

[עריכה] התקרית

רגע הירי. צילומי מסך מסרט הווידאו של France 2.

תיאור ההתרחשות מבוסס על הצילומים והעדויות שסיפקו אנשי צוות France 2 ועל העדויות של אביו של מוחמד, ג'מאל.‏[5] מאוחר יותר, הועלו ספקות רבים בקשר לעדויות אלה ואמינותן. מטרת התיאור היא לתת את הרושם הראשוני של האירוע כפי שנתפש במצלמות ובדיווחים השונים בעיתונות.

על פי עדויות ג'מאל א-דורה, אביו של מוחמד א-דורה, הם עזבו את ביתם בבוקר, על מנת ללכת לקנות מכונית בשוק עזה. בדרכם חזרה לביתם במחנה הפליטים אל-בורייג' הם חצו את צומת נצרים בסביבות 11:00, כאשר חילופי אש כבדים התפרצו בין חמושים פלסטינים לעמדת צה"ל הנמצאת בפינת צומת נצרים. מוחמד וג'מאל מצאו מחסה מאחורי חבית בטון מלאה, שקוטרה הוערך כ-70 ס"מ, ומאחוריה קיר לבנים. על פי עדות הצלם הפלסטיני טאלאל אבו ראחמה ועדות האב, האירוע התנהל במשך 45 דקות, כאשר 27 מהן צולמו. במהלך האירוע פגעו כדורים והשאירו חורים בקיר.

ג'מאל א-דורה אומר: "מוחמד נשאר קרוב אליי, נצמד אלי מגבי בשעה שניסיתי לשמור אותו הרחק מהכדורים. אבל כדור אחד פגע ברגלו. התחלתי לצרוח ולבכות, וקיוויתי שהירי יעצור, אך ללא הועיל."

בסרט טלוויזיה נראה גמ'אל מנופף ביאוש בזרועותיו וצועק "אל תירו!", ולאחר מכן נראה מוחמד נפגע ומתמוטט בזרועות אביו. בעת הירי המצלמה יצאה מזום ואבק עשן נראה מלפניה. לאחר המקרה דווח שג'מאל, האב, נפגע קשה מהירי, ושרד הודות לניתוח חירום שנערך תחילה בבית החולים שיפא בעזה ואחר כך בביה"ח בירדן וכי הוא סובל משיתוק קבע בזרועו הימנית.

על פי דיווח הצלב האדום, האב ג'מאל, והצלם הפלסטיני טאלאל, בסאם אל בלבוסי נהג אמבולנס נורה ונהרג בנסיונו לחלץ את הילד ואביו. נהג אמבולנס שני נפצע.

[עריכה] תגובות ראשוניות לאירוע

כתב רשת France 2 בישראל, שארל אנדרלין, שסיפק קריינות לצילומים של אבו רחמה, טען שא-דורה נהרג מירי מעמדת צה"ל בצומת. טענה זו התקבלה בימים הראשונים כעובדה, ועוררה זעם גדול בעולם הערבי. ב-30 באוקטובר פרסם ארגון Palestinian Center For Human Rights ‏(PCHR) עדות בשבועה של אבו רחמה, שבה הוא טוען שא-דורה נורה למוות בכוונה ובדם קר על ידי החיילים הישראלים מעמדת צה"ל הסמוכה.‏[6] מאוחר יותר (2005) מסרה דוברת France 2 כריסטין דלוואן (Christine Delavennat) שאבו רחמה מכחיש שמסר הצהרה כזאת לארגון PCHR.‏[7]

העדויות התומכות בכך שמותו של א-דורה נגרם מירי צה"ל מבוססות על צילומי אבו רחמה וכן על עדותו ועדות האב. החומר המצולם ששודר מכסה זמן קצר של 55 שניות מהתקרית ואינו מראה מי ירה במוחמד א-דורה. צה"ל הרס את המבנים הסמוכים לצומת כשבוע לאחר האירוע (ב-7 באוקטובר), כשהוא מנמק זאת באירועי ירי באזור - עובדה שהקשתה על החקירה.

בסמוך לאירוע מסר צה"ל הודעות סותרות על נסיבותיו, כפי שמתארת שרה ליבוביץ-דר:

ב-1 באוקטובר הוציא דובר צה"ל הודעה מעורפלת נוספת: "הפלסטינים עושים שימוש ציני בנשים ובילדים על ידי הבאתם למוקדי אלימות בשטחים. האירוע החל בירי חי ומכוון, השלכת חומרי נפץ ותבערה על ידי פלסטינים לעבר כוחות צה"ל והסתערות של מאות מתפרעים לעבר מאחזי צה"ל. במקום התפתחו חילופי אש כבדים והתמונה התמקדה רק בפגיעה בילד ובאביו שנקלעו לקו האש". בסוף ההודעה קובע דובר צה"ל ש"לא ניתן היה לזהות את מקור הירי.
ב-3 באוקטובר אמר האלוף משה יעלון, סגן הרמטכ"ל, שההערכה היא שהילד נהרג מאש כוחות צה"ל, "אולם הדבר נעשה בשוגג". למחרת חיזק האלוף גיורא איילנד, ראש אגף מבצעים במטכ"ל, את גרסת יעלון. "ככל שאנחנו מבינים הילד נפגע מאש שלנו", הוא אמר. דובר צה"ל אמר שדברי האלוף איילנד הם גרסת צה"ל, אבל ב-10 בנובמבר חזר לגרסתו המקורית ואמר ל"במחנה" שאי אפשר להוכיח מי פגע בילד. "כפי שיש כאלה שטוענים שהוא נהרג מאש כוחותינו", אמר כתרי, "יש כאלה שמוכנים להישבע שהוא נורה על ידי אש צולבת פלסטינית, פרועה, לא מכוונת".
– שרה ליבוביץ-דר, דובר צה"ל? קשה להאמין, באתר הארץ

[עריכה] תחקיר פיקוד דרום

הפיזיקאי נחום שחף והמהנדס יוסף דוריאל, פנו במשותף לאלוף פיקוד הדרום, יום טוב סמיה, בהצעה לערוך תחקיר בנושא‏[8]. לשם ביצוע התחקיר פיקחו השניים על שחזור אירוע, שבוצע על ידי צה"ל. בתחקיר בו השתתפו מומחים נוספים, נטען כי קיימת אפשרות סבירה לכך שהילד נפגע מירי של פלסטינים במהלך חילופי האש בצומת נצרים‏[9]. סגן-ניצב בדימוס ברני שכטר, מומחה לבליסטיקה ולשעבר ראש מעבדת נשק במעבדה לזיהוי פלילי שהשתתף בתחקיר, טען כי למרות שחשב שהיריות לא באו מכיוון צה"ל, לא כתב המלצה כיון שלדעתו לא ניתן להגיע למסקנה חותכת בשל הרס הקיר‏[10]. ראש המועצה לביטחון לאומי האלוף במיל' גיורא איילנד התייחס לטענות של שחף לפיהן האירוע כולו בוים, ואמר ש"אצלי הוא עורר מספיק ספק שאולי הוא צודק", אך לא שלל את האפשרויות שהוא נהרג על ידי הפלסטינים או על ידי חיילי צה"ל‏[11].


דוריאל עצמו הודח מהועדה עוד קודם הגשת מסקנותיה הסופיות. ב-2006 במסגרת תביעת דיבה שהגיש דוריאל, כתבה השופטת שושנה אלמגור על חלקו של דוריאל בתחקיר: "חקירת התובע (דוריאל) את האירוע הייתה חובבנית, לא השתמשה בכלים מדעיים נהוגים על מנת להגיע למסקנות וחמור מכך היא אף לא הייתה אובייקטיבית שכן קודם כל סומנה המטרה על ידו ואחר כך נורה החץ."‏[12]


בהסתמך על התחקיר הפנימי שנעשה בפיקוד דרום ובמקביל לו התפרסם סרט של רשת הטלוויזיה הגרמנית, ARD, שידרה את הסרט "הילד המת והאמת", ששודר ב-2009 בערוץ הראשון במסגרת התוכנית מבט שני. הסרט שבויים על ידי העיתונאית הגרמנית אסתר שפירא, תמך בטענת צה"ל שא-דורה נורה שלא במכוון בידי פלסטינים.‏[13]‏[14]בתחקיר נוסף שנערך בטלוויזיה הגרמנית (German TV) נטען כי "הראיות הרבות מעידות, בסבירות גבוהה, כי הישראלים לא הם שעשו זאת", וכי הוא נהרג מאש פלסטינית.‏[15]

[עריכה] האשמות בביום התקרית

טענת הביום מציגה גרסה שלישית להתרחשות של התקרית. נחום שחף, ממובילי הועדה המייעצת לאלוף פיקוד דרום, יום טוב סמיה, פרסם לאחר פעילותו בועדה כי לפי הבדיקה שערך לא יכול להיות שהירי על א-דורה בוצע מהעמדה הצה"לית או מהעמדה הפלסטינית הנגדית. לטענתו של שחף לפי ענני האבק אשר נראים בכתבה המצולמת ניתן להסיק שהירי בוצע משטח השדה הנמצא מול הקיר אליו נצמדו מוחמד א-דורה ואביו. בנוסף, טוען שחף כי היד שנקלטת במהלך הכתבה מסמלת את הסימן "טייק 2" המקובל בעולם הקולנוע. בשנת 2005, נחום שחף השתתף בתכנית הרדיו של אבי יעקובוביץ' ברדיו כל חי, שם לאחר ראיונות עם אביו של מוחמד א-דורה וצלם פראנס 2. בתכנית נטען כי מוחמד א-דורה כלל לא נורה מכיוון שמדובר בסצינה מבויימת ‏[16].


מפה של אזור התקרית

לאחר שפיליפ קרסנטי, איש פיננסים יהודי צרפתי בעל אתר אינטרנט, האשים את תחנת הטלוויזיה בביום הסרט, הגישה התחנה תביעת דיבה נגד קרסנטי. בית המשפט דחה את הטענות שהתמונות מזויפות וקרסנטי הפסיד במשפט, אך ערער עליו.‏[17] בספטמבר 2007, הורה בית המשפט לתחנה להעביר לידיו את התצלומים הלא ערוכים להקרנה בבית המשפט, ובכך פתח את התיק מחדש.‏[17]

ב-1 באוקטובר 2007 הכריז ראש לשכת העיתונות הממשלתית הישראלית, דניאל סימן, כי צה"ל לא יכול היה להרוג ולא הרג את הילד, ושהתקרית בוימה על ידי הצלם הערבי של France 2, טלאל אבו רחמה.‏[18]‏[19] הרשת הצרפתית הכחישה את דבריו של מר סימן, והודיעה כי היא עומדת מאחורי הפרסום לגבי מותו של א-דורה מירי ישראלי. הכתב שארל אנדרלין אמר כי דני סימן "מנהל קמפיין" נגד הרשת.‏[20] ב-8 באוקטובר 2007, במסמך רשמי ראשון שהוציא דני סימן שלשכתו מסונפת למשרד ראש הממשלה, נטען כי הכתבה על מותו של הילד מוחמד א-דורה בצומת נצרים הייתה מבוימת. במשרד ראש הממשלה אמרו כי הם לא קיבלו את המכתב והוא לא אושר על ידם.‏[21] דוברת הממשלה, מירי אייזן, הבהירה שלישראל אין עמדה רשמית בעניין.‏[22]

בפברואר 2008 הוגשה לבית המשפט הצרפתי שדן בתביעת הדיבה חוות דעת של ז'אן קלוד שלינגר, מומחה צרפתי לזיהוי פלילי, שקבעה שאין אפשרות טכנית שהילד נהרג מכדורי חייל צה"ל, וכמו כן אין הוכחות חד משמעיות שהוא נפצע או נהרג כלל, ושסביר שמדובר בביום.[23]‏[24] ב-21 במאי 2008 קבע בית המשפט הצרפתי כי אין דיבה בטענה כי קלטת א-דורה מבוימת, ובכך קיבל את ערעורו של קרסנטי ואישר לו לפרסם את הטענה כי הקלטת מזויפת.[25][26] בפברואר 2012 ביטל בית משפט עליון בצרפת את זיכויו של קרסטני.

במאי 2011 הרשיע בית משפט בצרפת את הרופא הישראלי ד"ר יהודה דוד בהוצאת דיבתו של ג'מאל א-דורה, אביו של מוחמד. בפסק הדין נקבע כי בניגוד לדברים שפרסם הרופא לפיהם צלקותיו של א-דורה נגרמו מטיפול שעבר על ידו בישראל ב-1994, על גופו של ג'מאל אכן היו צלקות של פצעי ירי המקושרים לאירוע בצומת ניצנים.‏[27]‏[28] באפריל 2011 החליטה מדינת ישראל לממן לד"ר דוד את הוצאות המשפט והערעור, כיוון ש"הוא לא נלחם מלחמה אישית ופרטית, אלא נלחם למען המדינה."[29] בפברואר 2012 קיבל בית המשפט העליון בצרפת את ערעורו של ד"ר דוד וזיכה אותו מהרשעתו בהוצאת דיבתו של ג'מאל א-דורה. [30]

ריצ'רד לנדס, פרופסור באוניברסיטת בוסטון, הושפע מהפרשה, יצר סרט תיעודי בשם "פאליווד: על פי מקורות פלסטיניים" הטוען לביום של מות הילד, והמתאר אירועים נוספים של ביום וזיוף אירועים מול מצלמות התקשורת על ידי הרשות הפלסטינית והחזבאללה בלבנון.

[עריכה] פרסומים עיתונאיים

  • ביוני 2003 פרסם ג'יימס פאלוז בירחון The Atlantic Monthly מאמר בשם "Who Shot Mohammed al-Dura?‎" ובו כתב שמחקרו של שחף מוכיח באופן חד משמעי שהחיילים הישראלים בעמדת נצרים לא ירו על הילד א-דורה. פאלוז הציג את התמיהות העולות מהתחקיר של שחף בנוגע לאמינות הגרסה הפלסטינית-צרפתית, ואשר שחף ראה בצירופם יחד הוכחה שהאירוע בויים, ושמוחמד א-דורה כלל לא נפגע.‏[31]
    "מדוע נראה כאילו הוא זז על חיק אביו ולופת את עיניו בידו, אחרי שהוא כביכול מת? מדוע אין שום תצלום של הילד אחרי שהילד הרים את ראשו? מדוע אחד מהשוטרים הפלסטינים מרכיב אוזנייה בסגנון השירות החשאי? מדוע פלסטיני אחר מנופף בידיו וצועק על האחרים, כאילו הוא מביים סצנה דרמטית? מדוע נראה כאילו ההלוויה - וזאת בהתבסס על אורך הצל שמטילות הדמויות - התרחשה לפני הזמן שבו נערכו חילופי האש? מדוע אין שום דם על חולצת האב אחרי הירי? מדוע ניתן לשמוע קול בסרט הווידאו, כנראה של צלם France 2, שצועק בערבית 'הילד מת' לפני שהוא נפגע מהכדורים? מדוע האמבולנסים מגיעים מיידית עבור כל אחד אחר אך לא עבור א-דורה?"‏[32]
  • באוקטובר 2004 הקרינו אנשי France 2 את הסרט למספר עיתונאים צרפתיים בכירים, בהם: דניאל לקונט (Daniel Leconte) , דני ז'מבר ( Jeambar) ולוק רוזנצוויג (Luc Rosenzweig), שהיה מהעורכים הראשיים של "לה מונד". רוזצוויג אף הגיע לישראל לבחון את ממצאיו של שחף עליהם העיד בבית המשפט בצרפת במשפטו של פיליפ קרסנטי (שגופת הילד א-דורה הגיעה לפי עדות רופאים בבית החולים שיפא בשעה 11 בבוקר, בעוד הצילומים החלו לפי הטלוויזיה הצרפתית רק בשעה 3 אחה"צ). בעקבות הצפייה בסרט והצגת הממצאים פרסמו העיתונאים מאמרים בהם הם קובעים שמותו של א-דורה ככל הנראה בוים (לוק רוזנצוויג, שבחן את ממצאיו של שחף בישראל, היה ודאי בקביעותיו. שני העתונאים האחרים היו פחות החלטיים), והאשימו את אנשי צוות France 2, בייחוד שארל אנדרלין והצלם הפלסטיני אבו רחמה, בנטילת חלק באירוע וברקימת מסכת שקרים.‏[33] צוות France 2 כתב מאמר נגד ובו הכחיש את הטענות, וחילופי המאמרים בהם אחד מאשים את השני נמשכו גם אל תוך 2005. ב-15 בפברואר 2005 הבהירו 2 מהמתווכחים את עמדותיהם: לקונט גרס שהילד אכן נורה למוות, אך טען שהירי נעשה בידי הפלסטינים ולא מעמדת צה"ל. כמו כן טען שהצלם הפלסטיני אבו רחמה חזר בו מהצהרתו שא-דורה נורה על ידי חיילי צה"ל בדם קר. מנגד, דובר של צוות France 2 מסר שאבו רחמה לא חזר בו מהצהרתו, אלא מעולם לא טען טענה כזאת ושארגון זכויות האדם הפלסטיני PCHR זייף הצהרה בשמו.‏[7]

העיתונאית הגרמניה אסתר שפירא הפיקה שני סרטים תיעודיים זוכי פרסים על הפרשה:

  • Drei Kugeln und ein totes Kind ("שלשה כדורים וילד מת"), 2002
  • Das Kind, der Tod und die Warheit ("הילד, המוות והאמת") ,2009

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ בסעיף 172 (שער שני) [1]
  2. ^ דבריו הובאו בסרטו של דני סיטון "חלום שבור", המבוסס על מחקרו של אנדרלין
  3. ^ פסק הדין במשפט הדיבה של אינג'ינר יוסף דוריאל נגד האופטמן אהרון
  4. ^ [2]
  5. ^ את סרט הווידאו ניתן לראות כאן, באדיבות אתר ה-BBC.
  6. ^ הודעה בשבועה של צלם ערוץ France 2, באתר PCHR, ‏3 באוקטובר 2000 (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 [3] (הקישור אינו פעיל, 24.4.10)
  8. ^ נחום שחף, CV - נחום שחף - קורות חיים (המרכיב הלא מסווג), באתר Global-Report,‏29 בנובמבר 2007
  9. ^ פליקס פריש, התחקיר: מוחמד א-דורה לא נפגע כנראה מאש צה"ל, באתר ynet‏, 27 בנובמבר 2000
  10. ^ עדי שורץ, בואו נראה את זה שוב, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2007
  11. ^ עמיר רפפורט, "ייתכן שמוחמד א-דורה חי", באתר nrg מעריב, 8 בדצמבר 2005
  12. ^ אינג'ינר יוסף דוריאל נ' האופטמן אהרון, בית משפט השלום תל אביב-יפו א 043040/04.
  13. ^ Ellis Shuman‏, German TV: Mohammed a-Dura likely killed by Palestinian gunfire, באתר israelinsider, ‏20 במרץ 2002
  14. ^ יאיר אטינגר, אחיזת העיניים של הטלוויזיה, עכבר העיר, 10 בדצמבר 2009
  15. ^ Ellis Shuman, German TV, "Mohamed ADura Likely Killed by Palestinian Gunfire".
  16. ^ עמיר רפפורט , "ייתכן שמוחמד א-דורה חי", nrg מעריב, 8.12.2005
  17. ^ 17.0 17.1 צרפת: בית משפט דחה טענות שתמונות מותו של א-דורה מזויפות, באתר נענע 10, 19 באוקטובר 2006
  18. ^ רותי אברהם, משרד רה"מ: מות א-דורה בוים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, 1 באוקטובר 2007
  19. ^ רוני סופר, משרד רה"מ: כתבת מותו של א-דורה בוימה, באתר ynet‏, 1 באוקטובר 2007
  20. ^ אמיר תיבון, מערכת וואלה!, "תיעוד מותו של א-דורה אינו מזויף", באתר וואלה!, 2 באוקטובר 2007
  21. ^ הארון תחאוכו, ישראל טוענת: "הרג הילד הפלסטיני א-דורה - מבויים", באתר נענע 10, 2 באוקטובר 2007
  22. ^ Martin Patience‏, Dispute rages over al-Durrah footage, באתר הBBC, ‏8 בנובמבר 2007
  23. ^ עדי שורץ, מומחה צרפתי לבימ"ש: צה"ל לא הרג את מוחמד א-דורה, באתר הארץ
  24. ^ הדו"ח הבליסטי של המומחה שלינגר (בצרפתית, 67 עמודים) קובץ PDF
  25. ^ עדי שורץ, בימ"ש בצרפת: אין דיבה בטענה כי קלטת א-דורה מבוימת, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
  26. ^ http://www.the7eye.org.il/articles/pages/160609_philippe_karsenty_tour_in_israel.aspx
  27. ^ אבי וינברג, במעמד צד אחד, באתר העין השביעית, 8 במאי 2011
  28. ^ פרשת א-דורה - ראיון עם ד"ר דוד, באתר רשת
  29. ^ http://news.walla.co.il/?w=/22/1819203
  30. ^ ניצחון לרופא הישראלי: התקבל ערעורו בפרשת מוחמד א-דורה, nrg מעריב, 15.2.2012.
  31. ^ James Fallows, מי ירה במוחמד א-דורה?, באתר עיתון The Atlantic Monthly, מועתק מכרך 291 גיליון 5 עמודים 49-‏56, יוני 2003 (באנגלית)
  32. ^ Mitchell G. Bard‏, Myths & Facts Online - The Palestinian Uprisings, באתר Jewish Virtual Library
  33. ^ Stéphane Juffa (תורגם על ידי Llewellyn Brown)‏, The Al-Dura case : a dramatic conclusion (info # 010311/4EV) ‎, באתר Metula News Agency, ‏3 בנובמבר

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93_%D7%90-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94&oldid=12040858
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא