קרב עמק הבכא

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

קרב עמק הבכא

קרב עמק הבכא

עימות:	מלחמת יום הכיפורים
תאריך:	6-9 באוקטובר 1973
קרב אחרי:	המובלעת הסורית
מקום:	עמק הבכא, אזור הר חרמונית, צפון רמת הגולן.
תוצאה:	בלימת ההתקפה הסורית

הצדדים הלוחמים
ישראל	סוריה
מפקדים
אל"ם אביגדור בן-גל, מפקד חטיבה 7.	תא"ל (עמיר) עומר אל-אברש, מפקד דיוויזיה 7.
כוחות
-חטיבת שריון חטיבה 7, גדוד מחטיבה 188.	-דיוויזיה ממוכנת 7 (מוגברת), -דיוויזית שריון (מוקטנת) 3, נשמרה בעתודה ונכנסה לקרב ב-8 באוקטובר^[1].
אבידות
60-80 כלי רכב, משוריינים וטנקים.	יותר מ-500 כלי רכב, מתוכם 260-300 טנקים.

קרב עמק הבכא היה אחד מקרבות הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. בקרב זה ניסו כוחות סורים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה, בסיוע טנקים וארטילריה להבקיע בצפון רמת הגולן, כאשר באותו זמן הדויזיות 9 ו-5 כבר הבקיעו בדרום הרמה, תפקידה של הדויזיה ה-7 היה להוריד מהלחץ על ההתקפות בדרום ולנסות לכבוש את הרמה מצפון^[2]. בקרב הבלימה בעמק הבכא נהדפו הסורים על ידי כוחות שריון של צה"ל מגדוד 77 של חטיבה 7 בתוספת כוח מחטיבה 188.

[עריכה] הקרב

כוחות של השריון הישראלי תפסו את הרמפות החולשות על העמק שליד הר חרמונית. רוב הכוחות נימנו עם גדוד 77 של חטיבה 7 בפיקודו של סגן-אלוף אביגדור קהלני. כוחות אלו תוגברו ב-9 באוקטובר 1973 מדרום על ידי כוח מחטיבה 188 בפיקודו של יוסי בן-חנן. הכוח תפס את תל מחפי ואת רכס הבוסטר התוחמים את העמק מדרום. למרות הנחיתות המספרית מול הסורים, היה לשריון הישראלי יתרון טופוגרפי על העמדות שבמורדות הר החרמונית ועל רכס הבוסטר. הסורים ניסו בהתמדה לעלות דרך העמק הארוך והצר, שצורתו כצורת משפך. מן הרמפות והעמדות הגבוהות יכלו הטנקים הישראלים לצפות בטנקים הסורים עם עלייתם והגיעם לקו האש. נוצר מצב, שבו כל טנק סורי שהתגלה - טווח והושמד מיד.

מעבר לחיסרון המספרי של צה"ל מול הסורים, היו צריכים כוחות השריון הישראלים להתמודד עם הקושי שבלחימה רצופה שנמשכה 4 ימים ו-3 לילות. אומנם רוב הלחימה התרחשה במהלך היום, אך גם בלילה היו צריכים כוחות צה"ל להיזהר מכוחות חי"ר סורים חמושים בטילי סאגר ומטולי אר פי ג'י, וכן מהתקפות שריון ליליות של הסורים. כך נוצר מצב, שבו לא היה מספיק זמן וביטחון לשינה ללוחמים המותשים.

מבחינת המאמץ שנדרש מלוחמי צה"ל, הגיע הקרב לשיאו הדרמטי כאשר נדרשו הטנקים לרדת מהרמפות לכיוון צומת בר און לצורך תדלוק וחימוש. כאשר שבו הטנקים אל הרמפות, גילו לוחמי צה"ל כי הסורים ניצלו את היעדרותם והצליחו לעלות לגובה קווי הרמפות הצה"ליות, כך שלא נשלטו עוד על ידי קני התותחים של צה"ל. כתוצאה ממצב זה, בשילוב עם יתרונם המספרי של הסורים, חששו לוחמי צה"ל לחצות את 50 המטרים בינם לבין עמדותיהם.

כדי לשבור את הקיפאון שנוצר אצל חייליו, התייצב המג"ד קהלני חשוף בצריח שלו והורה להם ליישר אתו קו, תוך שהוא משמיע באוזניהם דברי עידוד, ונתן הוראה לנהג שלו, יובל בן נר, לדהור קדימה אל הרמפות. כך סחף אחריו את כל מפקדי הטנקים, שעשו כמוהו.

מנקודת שליטתם על העמק, סיכלו לוחמי צה"ל את ההתקפה הסורית, וכשהחלו להיראות סימני שבירה בצבא הסורי עקב האבדות הקשות שספג, קיבלו כוחות צה"ל הוראה לנוע מזרחה והחל הכיבוש בשטח הסורי, שכונה "המובלעת".

את קרב עמק הבכא סיכם במילים קצרות, בפני אלה ששרדו את הקרב, מפקד אוגדה 36 רפאל איתן (רפול): "אתם הצלתם את עם ישראל". זאת מכיוון שאם היה נפרץ קו המגע, היו הסורים מצליחים להכניס מאות טנקים ונגמ"שים לצפון הגולן, ויחד עם נפילת דרום הגולן בימי המלחמה הראשונים היה נופל הגולן כולו בידי סוריה.

אביגדור קהלני, מפקד גדוד 77, קיבל את עיטור הגבורה על לחימתו בקרב זה.

שמו של הקרב, "קרב עמק הבכא" הוטבע בסדרת כתבותיו של רנן שור ב"במחנה" שפורסמו כחודש לאחר המלחמה.