מוצא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוצא
מוצא
מיקום מוצא
מוצא
מוצא
תיאור אוהד של מתיישבי מוצא בעיתון הצבי, 1908
תמונה מימין: הדרך לירושלים - עד היום : בצד שמאל המבנה: תמונה משמאל חגיגת תושבים בשנים 1893-1895
משק ברוזה, 1912

מוצא (או מוצא תחתית) היא מושבה חקלאית לשעבר בהרי ירושלים בפאתיה המערביים של ירושלים, בסמוך לנחל שורק, בגובה ממוצע של 580 מטר מעל פני הים. כיום היא שכונה של הבירה.

המושבה נוסדה בשנת 1894‏‏‏[1] על ידי הארגון היהודי "בני ברית" כיישוב חקלאי יהודי מבודד על הדרך מירושלים ליפו, כארבעה קילומטרים מערבית לירושלים, בסמוך לכפר הערבי קאלוניה, ששימר בשמו את היישוב הרומי "קולוניה אמאוס" . החל משנת 1933, עם הקמתו של מושב העובדים מוצא עילית, שונה שם המקום מ"מוצא" ל"מוצא תחתית", ובשנת 1993 צורפה מוצא תחתית לירושלים.‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב מוצא הוקם בקרבת חורבות יישוב יהודי מתקופת ההתנחלות הישראלית, אשר שרידים ממנו נמצאו ליד בית הכנסת העתיק מוצא המצוי היום ממערב לכביש 1 - כביש ירושלים-תל אביב. נוטים לזהות את המקום עם היישוב מֹּצָה המוזכר בספר יהושע (י"ח, כ"א-כ"ח) בתור נקודת גבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. באתר "תל מוצא" התגלו במהלך חפירה ארכאולוגית שנערכה לרגל שדרוג כביש 1 מקדש וכלי פולחן מתקופת הברזל 2 א', בערך מהמאה התשיעית לפנה"ס, כלומר זהו אתר פולחן שהתקיים לצד המקדש המרכזי בירושלים בתקופת בית ראשון.‏[3][4][5]

יוסף בן מתתיהו מספר שאחרי נפילת מכוור העניק אספסינוס קרקע בקרבת ירושלים לשמונה מאות ותיקי הצבא הרומאי:

"הוא החזיק באדמת הארץ כברכושו הפרטי, למעט השטח שנתן לשמונה מאות חיילים למושב לאחר שסיימו את שירותם הצבאי; אדמות אלה היו באמאוס, מרחק שלושים ריס מירושלים."[6]

מוצא (קולוניה) הייתה מן הסתם אחת מתוך קהילות רבות של ותיקי צבא שנקראו 'קולוניה' ללא מעמד של עיר, היא נוסדה במרחב החקלאי הפורה ביותר באזור.[7] ישעיהו פרס מציין כי בעת סלילת הכביש העוקף את הקסטל חשפה מחלקת העתיקות המנדטורית בית מרחץ בלא פרטים נוספים.[8] על אחת מהטביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס מאוסף רייפנברג נאמר כי מקורה במוצא, אך הדבר אינו ודאי.[9]

התלמוד הבבלי מעיד כי כבר בזמן בית שני הייתה מוצא פטורה ממס. (תלמוד בבלי סוכה מ"ה ע"א). אפשר לשער כי הפטור נבע בגלל עיסוקם בגידול מסיבי של ערבות לצורכי בית המקדש, כמתואר שם בגמרא, גידול שאינו רווחי אך כרוך בטרחה ובהוצאות. (על פי: הרב ישראל אריאל, "מחזור המקדש - סוכות", עמ' 44-45, הוצאת מכון המקדש-כרטא-כנה, ירושלים תשנ"ז 1996)

יהושע ילין מספר על קנייה ראשונה של אדמות במקום בשנת תר"ך (1860). ילין היה בן 17 בעת ביצוע הרכישה. המטרה הייתה "לרכוש לו מגרש או שדה חוץ לעיר". הוצע לאביו ולגיסו כרם זיתים בכפר הערבי קאלוניה. בכרם הייתה חצובה מערה בסלע אשר ממנה נבע מעיין. המקום תאם את ציפיות הקונים: אוויר צח ונעים ומים קלים ומתוקים וכן שלושה מעיינות גדולים, יחידים בסביבה. המקום היה לנקודת משיכה ל"ישמעאליים" (ערבים) שבאו לנפוש בו. הייתה גם חשיבות לעובדה שהשטח המוצע למכירה היה בצד הדרך הראשית בין ירושלים ליפו.

לביצוע הרכישה נעזרו בקונסול הבריטי ג'יימס פין, אשר מצא את השיטה שתאפשר לשלטון העות'מאני לאשר את הקנייה. כאשר התבשרו תושבי המקום על העסקה, הם הציעו חלק מהאדמות שהיו לרשותם למכירה. השנה הייתה שנת בצורת. חלק מתושבי הכפר נטשו אותו לעבר הירדן או לחורן שבסוריה, ולאלה הנשארים היה כדאי למכור את האדמה שנמסרה להם. וכך נרכש כל השטח המכונה "ארד' אל-בזוניה". גדר אבנים הוצבה מסביב לחלקה והחזקה עברה לידי היהודים.‏[10]

יהושע ילין מציין כי חג' מוסטפא אבו גוש מהכפר הערבי אבו גוש "משל על כל תושבי הכפרים בסביבות ירושלים לצד צפון, העלים עינו ולא הפריע לנו ממעשינו". ב-1871 הקים ילין על החלקה חאן, בבניין שבימינו הוא בית הכנסת של מוצא. היות שמוצא הייתה לתחנה חשובה לשיירות שנעו בין יפו לבין ירושלים, הפעלת החאן נחלה הצלחה, וגם מוסטפא אבו גוש היה שותף בחלוקת הרווחים.

בשנת 1890, לאור התעניינות יהודים בקניית אדמות באזור מוצא, שלא עלתה יפה, הצליח ילין לרכוש 184 דונם נוספים, אותם מכר לחובבי ציון ולחברה שנקראה "חיבת הארץ". כעבור שלוש שנים קנתה את הקרקעות הללו לשכת ירושלים של הארגון היהודי בני ברית, אשר החליטה ליישב את האדמות בחקלאים מצטיינים שהוכיחו את כישוריהם, ולהקים במקום מושבה. בשנת 1894 הושלמה רכישת נוספת של אדמות על ידי ארגון בני ברית שאפשר למתיישבים לרכוש את נחלותיהם בתשלומים לתקופה ארוכה, והמושבה נוסדה על שטח של כ-1,000 דונם משני צידי הדרך מירושלים ליפו. בין המתיישבים הראשונים היו יצחק ולאה כהן, שמואל ברוזה ומשפחת מקלף (משפחת הוריו של מרדכי מקלף, לימים, הרמטכ"ל השלישי של צה"ל).

את ילדי מוצא לימד הסופר והחוקר משה דוד גאון (אביהם של בני גאון והזמר יהורם גאון).

במאורעות תרפ"ט, למרות יחסי הידידות בין המשפחות היהודיות ובין התושבים הערביים בסביבה, הותקף היישוב; בהתקפה זו נרצחו כל בני משפחת מקלף - האב אריה לייב, האם באשה חיה, הבן משה, הבנות מינה ורבקה, ושני אורחים מתל אביב - הרב זלמן ש"ך ודוד גלצר, פרט לשלושה ילדים שהצליחו להימלט - מרדכי, חיים וחנה. לאחר מכן ננטשה המושבה לתקופה של כשנה, ובהמשך נושבה מחדש. בשנת 1933 הוקם הכפר הסמוך מוצא עילית, על ידי בני מוצא ומתיישבים נוספים מירושלים.

הדרך הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממזרח למושבה עולה דרך תלולה ומפותלת לשכונת גבעת שאול, שליד הר המנוחות. העלייה המפותלת נקראת "מעלה הרומאים". מהלכה הוא כ-3 ק"מ תוך עלייה של 200 מטר. ניתן להבחין בתוואי המפורט של הדרך במפת PEF משנת 1880. בימי המנדט הבריטי היה מקובל על תנועות הנוער לעלות לירושלים בדרך זו, שהמחישה את ה"עלייה" לירושלים. כיום, חלק גדול מהדרך אינו קיים יותר.

יהודה זיו, חוקר ארץ ישראל, כותב כי המעלה הרומאי שימש את העולים לירושלים עד סוף המאה ה-19. רק אז, נסללה על ידי הטורקים הדרך העוקפת היום את הר המנוחות.‏[11]

בימי מלחמת העצמאות היה הכביש לירושלים תחת שליטה של תותחני הלגיון הערבי שהיו מוצבים בנבי סמואל. המעלה הקדום שימש את התחבורה העולה לירושלים.

בית חרושת לרעפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהכביש הראשי, כביש ירושלים-תל אביב, ניתן לראות מבנה גדול אשר שימש בעברו כבית חרושת לרעפים. זהו בית החרושת לרעפים ולבנים שייסד יחיאל-מיכל שטינברג, שהיה ממייסדי מוצא, בסוף המאה ה-19. בית זה כונה בפי כל "הבית האדום". בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוסב המבנה לפרויקט מגורים מטופח. הבית הצמוד לבית האדום שהוכרז "מבנה לשימור" הוא בית אחיו - בית ירחמיאל שטינברג, הנמנה גם הוא עם מייסדי המושבה והיה ראש הכפר בתקופת הטורקים והמנדט. הבית הכיל את "יקב שטינברג". (המבנה פורק במרץ - אפריל 2010 מתוך כוונה לבנות במקום מרכז מסחרי. היזם התחייב בדיוני הוועדה בכנסת בראשות זבולון אורלב להקימו בהעתק מדויק בקדמת המגרש מתוך כוונה לשמר את אופי המבנה, להציג תערוכת קבע במקום ויחד עם זאת להופכו למסעדה). ירחמיאל, שידוע היה בכינוי "הצדיק ממוצא", לא נטש את מוצא בפרעות תרפ"ט ואף לא בקרבות מלחמת העצמאות.

בית חרושת אחר היה זה שתיארה איטה לוין.

איטה ילין[12] מספרת כי אביה, יחיאל מיכל פינס, יחד עם יהושע ילין, הקימו את בית החרושת בשנת תר"מ (1880). המומחה לייצור הרעפים היה צעיר ירושלמי בשם אלטר גרינברג, אשר נסע לפריז ללמוד את העבודה. את הרעפים שנוצרו כינו בשמו, ביידיש "אלטער צ'רפ" - היות שהן היו נשברות בקלות. כנראה זו הייתה הסיבה העיקרית לכך שבית החרושת פעל רק כשנתיים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוטים לזהות את המקום עם היישוב מֹּצָה המוזכר בספר יהושע (י"ח, כ"א-כ"ח) בתור נקודת גבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. וכך מתוארת נחלת שבט בנימין:

"וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה... וּבֵית הָעֲרָבָה ... וּבֵית-אֵל... וְעָפְרָה... וָגָבַע... גִּבְעוֹן ...וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה, וְהַמֹּצָה...וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם."

יהושע י"ח, כא-כח

הזיהוי המשמעותי ביותר הוא לפי המובא בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי על הבאת ערבות ממוצא ועל המושבה הרומאית קולוניה. המקום היחידי שבו יש ערבות בכמות גדולה באזור הוא ליד המעיין המצוי ליד בית הכנסת. וכך כותב התלמוד הירושלמי:

משנה: "מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא ויורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח... רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח..".

גמרא: "מהו מוצא ממצייא? אמר רבי תנחומא קלונייא הוה שמה".

תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד הלכה ג

ובתלמוד הבבלי:

משנה: "מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות (=קבוצת ענפים) של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח.".

גמרא: "תנא מקום קלניא הוה ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא (=שם המקום הוא קלניא. ומדוע קראו התנא מוצא? כיוון שהמקום פטור ממס המלך קרא לו מוצא).

תלמוד בבלי, מסכת סוכה, מה, ע"א

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית יהושע ילין במוצא

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוצא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ב, 'מוצא', עמ' 793
  2. ^ ברשימת השינויים של הלמ"ס שורה 792: "מוצא תחתית, צורף לירושלים, שנת השינוי 1993"
  3. ^ "ממצאים נדירים: נחשפו מקדש וכלי פולחן מתקופת המקרא" מתוך חדשות 2 באתר מאקו.
  4. ^ "ממצאים ארכיאולוגיים נדירים במוצא שליד ירושלים" מתוך nrg.
  5. ^ ניר חסון5 ק"מ בלבד מהר הבית || מבנה פולחן נדיר התגלה מחוץ לירושלים, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2012
  6. ^ "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", יוסף בן-מתתיהו, 7, 217.
  7. ^ איזק בנימין, 'מושבות רומיות ביהודה - ייסודה של איליה קאפיטולינה', פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני (תשמא),עמ' 349, במיוחד הערה 36. לסיכום הנתונים על מוצא, ראו: Motza, in: Roman roads in Judaea II: the Jaffa-Jerusalem roads, M Fischer, B Isaac, I Roll (eds.), 1996, pp. 222-229
  8. ^ פרס, י. (עורך), ארץ ישראל, אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, ירושלים 1952, עמ' 558; ליבוביץ, י., "מוצא", עלון אגף העתיקות של מדינת ישראל 6-5, ירושלים 1957, עמ' 2
  9. ^ Reifenberg, A., "Römische Legionsziegel", JPOS 11 (1931), p. 157-158
  10. ^ חלק מהשטח הופקע לאחר מכן לצורך סלילת הכביש הראשי - היום כביש 1
  11. ^ ראס עלוי, ראש רוממות, מצוטט על ידי יהודה זיו - ללא פרטים נוספים
  12. ^ מתוך: איטה ילין - (בתו של יחיאל מיכל פינס), בית יחיאל מיכל פינס בירושלים, בית חרושת לרעפים במוצא. (בתוך) אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך א', פרק ל"ז : ממוהילוב לארץ ישראל, יפו, בירושלים. חבלי הסתגלות, הדירה. חיי יום יום, משפחת בן-יהודה, התלבושת והתכשיטים, חקלאות ומלאכה וחרם, נסיעה מירושלים ליפו, בית חרושת לרעפים במוצא