פלאשמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרס מורה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פלאשמורה הוא הכינוי העברי שניתן ודבק ביהודי ביתא ישראל באתיופיה וצאצאיהם אשר חדלו מלקיים מצוות או המירו את דתם לנצרות החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19, אם מרצון ואם מאונס.

אלו מהפלאשמורה אשר עונים על החלטה 2948 של ממשלת ישראל משנת 2003 עולים לישראל, במסגרת חוק הכניסה לישראל. עליית הפלאשמורה זוכה להכרה ולתמיכת רובם המכריע של פוסקי ההלכה,‏[1] אולם ישנם גם כאלה המתנגדים להעלתם, חלקם חילוניים, המעלים את שאלת זהותם היהודית באופן תדיר.

ב-29 באוקטובר 2012 יצא לדרך מבצע כנפי יונה לסיום עליית הפלאשמורה. המבצע הסתיים באוקטובר 2013 ובמסגרתו הועלו כחמשת אלפים נפש ממחנה הממתינים בגונדר.‏[2] במקביל לסגירת מבצע העלייה התקיימה הפגנה של כ700 ישראלים בני הפלאשמורה אשר להם משפחה מדרגה ראשונה באתיופיה ולטענתם הם יהודים.‏[3] כיום מתנהל מאבק ציבורי להעלאת כ6,000 בני הקהילות היהודית באדיס אבבה ובגונדר.‏[4]

היהודי-המומר והמיסיונר אהרן הנרי שטרן מטיף את הנצרות לביתא ישראל.

מינוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – ביתא ישראל (מינוח)

הכינוי המקורי כלפי המומרים של החברה הלונדונית מביתא ישראל היה "פרס מוקרה" אשר ממנו נגזרו הכינויים "פלס מוקרה", "פרס מורה" ו"פלס מורה" שבהם האותיות ר' ול' מתחלפות והאות ק' נופלת. משמעות הכינוי פרס מוקרה הוא "סוס העורב" כאשר המילה 'עורב' מתייחסת למיסיונר מרטין פלאד שנהג לעטות גלימה שחורה, והמילה "סוס" מתייחסת לאלו מביתא ישראל שהתנצרו בעקבות פעילותו.

בקרב החבשים הנוצרים היו נפוצים הכינויים "ישראל", "כיילה", "בודה", "אמהרי חדש" ו"נוצרים - ישראלים"‏‏‏[5].

היהודים באזורים דוברי התגרית כינום בשמות "קאסטינו" ("יהודי מומר"), "קיסטינארה" ("בחר בנוצרים") או "ש'קריסיאן" ("הלך לנוצרים").

הקבוצה כונתה על ידי יהודים שאינם מהקהילה "פלאשה מרנוס".‏[6] על בסיס הכינוי "מרנוס" (אנ') שניתן לאנוסים בחצי האי האיברי.

בספרות המדעית נעשה שימוש רב בכינוי 'פֶרֶס מוּרה' שפירושו ומקורו אינם מוסכמים:‏[7] המילה האמהרית "פֶרֶס" שקולה למילה פרש, וייתכן כי היא מרמזת לגידול סוסים, מלאכה בה התמחו ביתא ישראל.

בישראל השתרש השיבוש הלשוני "פלאשמורה" כלפי הקבוצה, ככל הנראה כתוצאה מבלבול עם הכינוי "פרס מוקרה" ונגזרותיו. על בסיס שארות שווא (אנ') לעברית ניתנה לכינוי המשמעות השגויה "פלאשים מומרים".

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – זמד · מיהו יהודי (היימנות) · מיהו יהודי (רבניות)

לפי הלכת ביתא ישראל יהודי הוא מי שמוכר כיהודי על פי הקהילה, נולד וגדל בתוכה, אך ההכרה ביהדותו של אדם מסוים אינה ניתנת מכורך לידתו להורים יהודים אלא מתוך קיום המצוות.‏[8] הגדרה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה של המשפחה המורחבת בביתא ישראל שכוללת שבעה דורות שלמים. מהמחצית השנייה של המאה ה-19 החברה בביתא ישראל נחלקה לשניים:

  • אוריתאווי (שומרי האורית) - ביתא ישראל שהמשיכו לקיים את מצוות הדת על פי ההיימנות.
  • פלאשמורה - אלו מביתא ישראל שחדלו מלקיים את המצוות או המירו את דתם.

אי החפיפה בהגדרה בין הדת למשפחה יצר מצב שבו היו קשרי שארות רבים בין פלאשמורה לבין אוריתאווי. עד העלייה לישראל לביתא ישראל לא הייתה תודעה לאומית יהודית אלא שהיא תפסה את היהדות כדת בלבד וכחלק מהקהילה היהודית העולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיסיונר סמואל גובאט שם את ביתא ישראל כמטרה מיסיונרית

החל ממחצית המאה ה-19 החלו לפעול מיסיונרים מטעם החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים בקרב ביתא ישראל באישור הממשל האתיופי שנתן לפעול בקרב לא-נוצרים. המיסיון עצמו לא הורשה להקים כנסייה נפרדת ונכפה עליו לצרף את המומרים לתוך הכנסייה האתיופית, אולם המומרים תויגו בקרב הנוצרים הוותיקים כ"פרוטסטנטים אנגליים" והורחקו מקהילותיהם.‏[9]

בשנת 1878 הוצא צו ברו מדה הדורש מהנתינים הלא-נוצרים באתיופיה להיטבל לכנסייה האתיופית, ביתא ישראל מוצאת מן הדרישה, אך רבים מתנצרים מכיוון שהצו מאפשר למתנצרים להשיג רסת (זכות ירושה על אדמה) ובכך לצאת מהסטטוס החברתי של הקהילה. במהלך הזמן הרע (1895-1888), שבע שנים רצופות של בצורת, מלחמות ומגיפות ובו נספו בין חצי לשני שלישים מהיהודים. רבים עזבו את כפריהם בחיפוש אחר מזון ומקלט, לכך הם התיישבו בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות, המירו את דתם מרצון והתקבלו לכנסייה האתיופית.

במהלך המאה ה-20 החל יעקב פייטלוביץ' בפעולות קונטרה מיסיון בקרב הקהילה. פייטלוביץ' העביר מסר כפול לקהילה, בעוד שהוא שימש כמיסיונר נגדי הוא יצא כנגד ממנהגי ביתא ישראל, לרבות מנהג הנזירות והקרבת הקורבנות. הפולמוס בדבר מנהגים אלו החליש מאוד את המנהיגות הרוחנית של הקהילה ורבים המרו את דתם. פייטלוביץ' עצמו שלח לבתי ספר יהודים באירופה נערים מביתא ישראל כדי שאלו ישמשו כקונטרה מיסיון וב-1913 נפתח בית ספר בדמביה בהנהלת גטה ירמיהו.

בשנת 1946 ביקר באתיופיה וולף לסלאו ודיווח שאין בקרב ביתא ישראל תודעה יהודית לאומית אלא רק דתית.

ב-1948 חזר המיסיון האנגלי לפעול בקרב הקהילה שבראשו אריק פיין, המיסיון הקים בית ספר ומרכז רפואי. באמצע שנות ה-50 הצליח המיסיון לנצר הכהן היהודי אסרס יאייך מהכפר ברה שבוגרה שהחל לפעול בעצמו כמיסיונר. הפעולה הזו גרמה לשבר עמוק בתוך קהילת האוריתאווי.

בשנות החמישים פתחה הסוכנות היהודית רשת של בתי ספר לביתא ישראל כקונטרה מיסיון, ורבים מהפלאשמורה ביקשו ללמוד בהם וחלק מהם נענו בחיוב ועזבו את בתי הספר של המיסיון כדי ללמוד בבתי הספר של הסוכנות. בשנות השישים כאשר נפתחו מרפאות ליהודים במימון האגודה לרווחת הפלאשים חלק מהפלאשמורה שבו ליהדות.‏[9]

ב-1963 נשלח רוג'ר ונמן קוולי מטעם המיסיון ועבד באתיופיה עד לשנת 1978.

באמצע שנות ה-60, לאחר שבקשת ביתא ישראל להגנה קיסרית נדחת על ידי הקיסר, מנהיגי הקהילה פנו לעזרת יהודי העולם בבקשה לעזרה הומניטרית ולעלייה מידית. חלק ממתנגדי העלייה וההכרה בישראל ראו בחיוב את התנצרותם של כל היהודים שכן אז מדינת ישראל לא תצטרך להתמודד עם עליית הקהילה.

בשנת 1976 נערך מפקד ביתא ישראל ואלו שהשתייכו לפלאשמורה כונו "פלשים שאינם מקיימים מצוות" ומספרם הוערך בין 8 ל-15 אלף.

[9]

כיום המיסיון מרכז את פעולותיו בכמנתים היודו-פגאנים.

קהילות מומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס מוקרה - כינוי נוסף שניתן לקבוצה זו הוא "ילדי פלאד" ("י-פלאד לג'וץ'") הם אלו מביתא ישראל שאמצו את הנצרות בעקבות פעילות המיסיון הפרוטסטנטי. חיו בעיקר בדמביה.‏[10]
  • מרים וודת (אוהבי מרים) - הקבוצה הגדולה ביותר מקרב המומרים, רובם המרו את דתם מרצון בתקופת הזמן הרע. מרביתם חיו באזור צ'ילגה.‏[10] השם מרים וודת אומץ על ידם על מנת להיבדל מהמומרים הפרוטסטנטים שכונו בפיהם "אויבי מרים".
  • שמאנה - כינויה של קבוצת צאצאי מומרים מביתא ישראל, שחיו בגדה הדרום מערבית של אגם טאנה, דרומית לקווארה, באזורים אלפה (אנ') וטקוסה. מקור כינויהם הוא במלאכתם העיקרית, יצירת שאמה דרושה הברה למונח. מעמדם הוא כשל קאסטה מקצועית בשל היותם צאצאי יהודים, הנוצרים המקומיים בידדו אותם משך שנים.‏[10] מרבית בני הקבוצה עלו לישראל יחד עם יהודי קווארה, במהלך 1992-1998, והיוו כ-20% מהעולים.‏[11]
  • מוסלמים - בין המומרים היו שהתאסלמו וחיו בקהילות מוסלמיות.
  • ביתא אברהם[10] - נחשבת בעיני רבים כקהילה נפרדת ושונה משאר קבוצות הפלאשמורה.

עלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נער מהקהילה במחנה מעבר בצפון אתיופיה, 2005

באפריל 1990 החלה ה-AAEJ במבצע העברה של ביתא ישראל מאזור היישוב היהודי בצפון-מערב אתיופיה לבירה אדיס אבבה, מבצע שרוקן סופית את היישוב היהודי. עם התרוקנות היישוב היהודי החלו פלאשמורה רבים להגיע לבירה. הסוכנויות הישראליות ראו באפשרות נטישת הפלאשמורה את כפריהם בהומינהם כתרחיש שאסור שיקרה ואלו החלו לדרוש מהם לחזור, הפלאשמורה עצמם לא קיבלו את דרישת הסוכנות ונשארו בבירה. כהני ביתא ישראל ראו את הגעת הפלאשמורה בחיוב והשיבו ליהדות כ-2,000 מהם עד שהסוכנות היהודית אסרה זאת עליהם.‏[12] אותם אלו ששבו ליהדות עלו לישראל יחד עם האריתאווי.

בזמן מבצע שלמה ערכו הגורמים הישראליים באתיופיה שיחות עם הראשון לציון מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף[13] ושר הפנים אריה דרעי שאישרו את יהדותם. שיחות נוספות נערכו עם מפקדי המבצע אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק וכן גם עם אריאל שרון ששוחחו עם ראש הממשלה, יצחק שמיר ולחצו לכלול את הפלאשמורה, בשיחות אלו נוצר קשר עם הפקידים הישראליים באתיופיה שהשיבו כי לא ניתן לכלול את הפלאשמורה מחוסר רשימת עולים מסודרת. בליל שבת קיבל ליפקין-שחק הודעה ממשרד ראש הממשלה שיש לכלול גם את הפלאשמורה במבצע ולאחר זמן קצר קיבל הודעה שבה נאמר "קודם את היהודים ואת השאר לאחר מכאן". בעקבות זאת פנו הגורמים הישראלים לנקוג' כדי שתיקח על עצמה את הטיפול בפלאשמורה.‏[14]

עם סיום השתלטות צבא אתיופיה על קבוצת המורדים, יחאפה, בצפון-מערב אתיופיה וסיום מלחמת האזרחים החלו יהודי האזור, לרבות יהודי קווארה וכן אלפים מהפלאשמורה לנהור לאדיס אבבה כדי לעלות לישראל.

החלטה 2948[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בפברואר 2003 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 2948 בדבר עליית הפלאשמורה. בהחלטה נאמר שמשרד הפנים והרבנות הראשית יערכו רישום מפורט של כל הממתינים במחנות ואלו שהם צאצאי אמהות יהודיות יוכלו לעלות לישראל על פי חוק הכניסה.‏[15] בדצמבר אותה השנה הגיעה לאתיופיה משלחת של הסוכנות היהודית בראשות גיורא רום שהמליצה על הכנת הרישום המפורט ובפברואר 2004 הורה משרד הפנים להתחיל ברישום. במאי הסתיימה הכנת הרשימה ופקידי משרד הפנים החלו בהנפקת אישורי כניסה. ב-17 בנובמבר 2004 החליטה ועדת השרים לעניין שארית יהודי אתיופיה להקים צוות של הרבנות הראשית, כהני ביתא ישראל ומשרד הפנים שיעברו על הרשימה ויוודאו כי אכן הרשומים זכאים לעלות.‏[15]

בשנת 2009 החלה התעוררות של קהילות הפלאשמורה במדינת תיגראי שעד כה זכתה להתעלמות. הפלאשמורה מתגראי יחד עם קרובי משפחתם בישראל פנו לרבנות ולממשלת ישראל ואלו שלחו נציג לאזור כדי לבדוק את זכאותם לעלייה.‏[16]

בחודש נובמבר 2010 החליטה ממשלת ישראל להעלות את 7846 בני הפלאשמורה שהמתינו להעלאתם בגונדר, והכריזה כי בזה תסתיים ההעלאה המאורגנת.‏[17]

בישראל והפולמוס בדבר עלייתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתא ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליקה כהנת אורי בן ברוך מגדולי כהני ביתא ישראל פסק כי יש להשיבם ליהדות וכמהו גם הליקה כהנת הדנה טקויה פסק כי הפלאשמורה הם יהודים לכל דבר.‏[18]

עם סיום מבצע שלמה פנו כהני ביתא ישראל לממשלת ישראל בדבר הפלאשמורה ודרשו לשלוח משלחת כהנים לבדיקת העניין. הרבנות אשר אינה מכירה בסמכות כהני ביתא ישראל הפקיעה מהם את הסמכות להגדרה וקבעה זאת בחוקיה שלה, כהני ביתא ישראל רואים זאת כהתערבות של הרבנות בעניינים פנים קהילתיים שכן הרבנות נטלה על עצמה לקבוע את הקולקטיב של הקהילה. כיוון שההגדרות של הרבנות אינן חופפות להגדרות הכהנים יצא שחלקים מהפלאשמורה אינם עומדים בהגדרת הכהנים דבר אשר גרם לפנייה לממשלת ישראל כנגד אותם עולים.‏[19]

תמיכת אנשי ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמיכה העיקרית לעליית הפלאשמורה מגיעה בעיקר מההנהגה ההלכתית.

בקרב ההנהגה הרבנית ישנה תמיכה מלאה של מועצת רבני צפון אמריקה.‏[1] במדינת ישראל, הראשון לציון, הרב הראשי לישראל שלמה עמאר פסק בהסכמת הרב עובדיה יוסף, "כי אין להטיל ספק ביהדותם של אנשי הפלאשמורה" ושיש להחיל על הפלאשמורה את חוק השבות, דבר שממשלת ישראל מתנגדת לו.‏[20] הרב שלמה עמאר התייחס לזוגות המעורבים (זוגות של פלאשמורה עם נוצרים) ולהעלאות המוצגות כאחרונות אך נוספות עוד ועוד קבוצות, באומרו: "ובעניין עלייתם של הזוגות המעורבים צריך לקבוע כללים את מי להעלות ואת מי לא. כן צריך לברר היטב הטענה הנשמעת מפי רבים מאלה המטפלים בקליטת הפלאשים, הטוענים כי העסקנים אומרים בכל פעם שזו הקבוצה האחרונה, ואחר כך מכינים עוד קבוצה גדולה יותר וחוזר חלילה, וחוששים שמא יש בזה חס וחלילה דבר רמאות".‏[21]

התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – ביתא ישראל#בשיח הגזעי והלאומי היהודי

ההתנגדות לעליית הפלאשמורה מגיעה בעיקרה מגורמים שאינם דתיים ומעלים שוב ושוב את שאלת יהדותם.

על פי טענת ויקטור בריילובסקי, ח"כ מטעם מפלגת שינוי לשעבר‏[22] והח"כית ממפלגת העבודה קולט אביטל תמיכתם של אנשי הדת בעליית הפלאשמורה היא רצונם לזכות בכוח אלקטוראלי אשר עשוי לחזק את מפלגת ש"ס.‏[23] טענות מסוג זה לא הועלו כלפי עולים לא-יהודים מחבר המדינות, המונים למעלה מ-300 אלף נפש בישראל. חוקרים הציעו כי העלייה ממדינות אלה בניגוד לעלייה מאתיופיה התקבלה בברכה משום שהיא משמרת את ההגמוניה האשכנזית הלבנה אל מול הקהילות האחרות.‏[24]

שגריר ישראל לשעבר באתיופיה, אבי גרנות כתב לראש מנהל הגיור: "בביקוריי במתחם, באותם מקרים שבהם הביקור לא היה מתוכנן, לא מצאתי אותם מנהלים חיים יהודיים. תפילות שחרית הומות אדם התקיימו רק כאשר הביקורים היו מתוכננים מראש. רבים מאוד מתושבי אתיופיה הענייה מצפים למצוא עתיד טוב יותר בעולם הגדול, וישראל מהווה אטרקציה מבוקשת". [דרוש מקור]

פרופ' למשפטים רות גביזון טוענת שישראל אינה צריכה לקלוט לתוכה קבוצות אשר יש סיכוי כי יחיו בשולי החברה מתוך כעס ותסכול.‏[25] דבריה של גביזון תוארו כביטויים הגובלים בגזענות,‏[26] בעבר הביעה גביזון דעות דומות כלפי קבוצות אחרות בחברה הישראלית, לרבות מזרחיים וערביי ישראל.‏[27]

על פי העיתונאי והפובליציסט בן דרור ימיני עצם ההשוואה בין הפלאשמורה לבין הלא-יהודים מברית המועצות לשעבר נובע מבורות שכן אלו מברית המועצות לשעבר מגיעים תחת חוק השבות. ואילו רובם של הפלאשמורה כלל אינם נכללים תחת אותו החוק. לטענתו עלייתם תחת חוק הכניסה לישראל ועל סמך החלטות מיוחדות של הממשלה היא אפליה לטובה.‏[28] סוציולוגים כגון פרופ' ברוך קימרלינג הציעו כי התיקון לחוק השבות אשר מאפשר לגויים שהם צאצאי יהודים לעלות לישראל (סעיף הנכד) ושאינו חופף כלל להגדרת היהדות על פי ההלכה או תחת סמכות רבנית אלא על פי אישור נתיב הוא אפליה לטובה והעדפה חוקית של עולים מברית המועצות לשעבר. בשנים 1999-1995 למעלה מ-40% מהעולים לא היו יהודים ובשנים שלאחר מכן המספר רק הלך וגדל, אך מספרם של הלא-יהודים מוצנע שכן הוא משרת מטרות פוליטיות, דמוגרפיות וביורוקרטיות.‏[24]

ההתנגדות לעליית הפלאשמורה מלווה גם בטענות כי הם מביאים עמם מחלות‏[29][30] ועבודת אלילים.‏[31]

התנגדות מטעמים בריאותיים-כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור הנשאים בעדה האתיופית בישראל גבוה יחסית.‏[32] כ-2,500 מבין כ-90 אלף עולי אתיופיה בישראל הם נשאים או חולים באיידס, שיעור דומה לשיעור החולים והנשאים באתיופיה - 4.4% מהמבוגרים.‏[33]

מסיבה זו, בני העדה עוברים בישראל בדיקות איידס.‏[34] במשרד הבריאות העריכו ב-2010 כי העלות הישירה לטיפול בני הפלשמורה העתידים להגיע (כ-8,000 מהם נכון להחלטה דאז) היא כ-13 מיליון ₪ לשנה, לא כוללת ההשלכות של המצבים הרפואיים הנלווים לתחלואה במחלת האיידס.‏[35] עלות הסקירה והטיפול באיידס בקרב 8,000 עולים נאמדת בכ-8.4 מיליון שקל. בנוסף, נדרשת הפעלת תוכנית למיגור השחפת.‏[36] במסמך משנת 2010 נאמר כי הטיפול הרפואי בבני הפלשמורה, בשילוב תוכנית למניעת איידס ולטיפול במחלה, יעלה למדינה יותר מ-20 מיליון ש"ח.‏[37]

ע"פ מרכז המידע והמחקר של הכנסת, מדי שנה מתגלים כ-200-220 חולי שחפת חדשים בקרב העולים מאתיופיה. תוכנית הטיפול של משרד הבריאות מטפלת בכ-1,200 נשאי נגיף האיידס בקרב העולים מאתיופיה. ממחקר שנערך בבית החולים הדסה עין כרם בקרב מי ששהו בערים הגדולות, כמו אדיס אבבה וגונדר, יותר משנתיים, היה שיעור נשאי האיידס למעלה מ-8%.‏[38]

מדיניות צמצום הילודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס של הממשל האתיופי כלפי היהודים איננו מפלה, וכמעט ואין בנמצא אירועים בעלי אופי אנטישמי. ממשלת אתיופיה ביקשה כי ישראל תעגן בחקיקה את החלטתה להעלות את בני הפלאשמורה עד סוף 2007; החלטה שלא יושמה במציאות. כיוון שלבני הפלאשמורה יש אפשרות לעלות לארץ, הם נאלצים למכור את כל רכושם לשכניהם, קודם לקבלת האישור הסופי לעלייתם. בני הפלאשמורה שבקשת העלייה שלהם לא מאושרת נאלצים לחזור למקום מגוריהם ולקנות בחזרה את רכושם, דבר הגורם לעתים לסכסוכים ולאנטגוניזם.

בחודש מאי 1998 ביקר מר דניאל פקדו, יועץ ראש הממשלה דאז לענייני יהודי אתיופיה, באזור גונדר. בדו"ח שכתב תיאר את מצבם הקשה של הפליטים בעיר גונדר, וגם ציין את תחילת תופעת המנוסה מהכפרים לכיוון אדיס אבבה ואת הפגיעות בכפרים ביהודים, מצד הנוצרים הדוחקים בהם לעזוב. הוא הציע לפעול בדחיפות לסייע ולהעלות את הפליטים מגונדר. הדו"ח לא נחשף לציבור הישראלי.‏[7] בעקבות הדיווחים ביקרו אברהם נגוסה ואבשלום אליצור ביישובי פלאשמורה באזור גונדר, ודיווחו על התנכלויות ורדיפה ליהודים.‏[39]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב שלמה משה עמאר, "ייחוס עולי אתיופיה", תחומין כ"ג, תשס"ג, עמ' 347-340
  • מנחם ולדמן, "שיבתם ליהדות של בני הפלשמורה", תחומין ט"ז, תשנ"ו, עמ' 243-272
  • הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה: ניתוח תפיסות מרכזיות ברמות שונות של גילום תרבותי, חיבור לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1993
  • מלכה שבתאי, יהודי אתיופיה מזרע ביתא ישראל: מסעם מ"ביתא ישראל" לבני ה"פאלאסמורה" וליהודי אתיופיה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי דעות ועיתונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מועצת הרבנים של אמריקה הביעה פה אחד את ההכרה ביהדותה הקהילה וקראה לישראל להעלות את כל הזכאים לכך ראו Mitchell G. Bard, From Tragedy to Triumph: The Politics Behind the Rescue of Ethiopian Jewry, 2002, ISBN 9780275970000, p. 195
  2. ^ "מבצע "כנפי יונה" לסיום העלייה מאתיופיה", באתר הסוכנות היהודית לארץ ישראל, 28 באוקטובר 2012
  3. ^ [/http://www.iba.org.il/bet/?entity=954200&type=1 "הושלם מבצע העלאת בני הפלאשמורה"], באתר רשת ב', 28 באוקטובר 2013
  4. ^ "Ethiopian-Israelis to protest end of aliya tomorrow", באתר ג'רוזלם פוסט, 27 באוקטובר 2013
  5. ^ הגר סלמון, בין אתניות לדתיות - הבטים פנים-קבוצתיים של המרות דת בקרב ביתא ישראל באתיופיה, עמ' 116.‏
  6. ^ James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168, p. 187; Simon D. Messing, The story of the Falashas, "Black Jews" of Ethiopia, Balshon, 1982, p. 99
  7. ^ 7.0 7.1 אבשלום אליצור, יהודים שחורים, ספר לבן - יהודים באתיופיה בין רדיפות הנוצרים והתנכרות מדינת ישראל, יוני 1998
  8. ^ Michele Anne Schoenberger, The Falashas of Ethiopia : an Ethnographic Study, University of Cambridge, 1975, pp. 36-41
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Steven Kaplan, "Falasha Christians: A Brief History", Midstream XXXIX (1), January 1993, pp. 20-21
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Gerrit Jan Abbink, The Falashas In Ethiopia And Israel - The Problem of Ethnic Assimilation, Nijmegen, Institute for Cultural and Social Anthropology, 1984, p. 81-82
  11. ^ שלוה וייל, "ציונות ועלייה" בתוך הגר סלמון (עורכת), קהילות ישראל במאה התשע-עשרה והעשרים - אתיופיה, יד בן-צבי, תשס"ח, עמ' 196
  12. ^ Stephen Spector, Operation Solomon: the daring rescue of the Ethiopian Jews, Oxford University Press, 2005, ISBN 0195177827, p. 89-92
  13. ^ הרב מנחם ולדמן, "שיבתם ליהדות של בני הפלשמורה", תחומין ט"ז, תשנ"ו, עמ' 245
  14. ^ Spector, p. 169-170
  15. ^ 15.0 15.1 נעמי מי-עמי, הגברת קצב העלאת הפלשמורה לישראל, מוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, הכנסת - מרכז המחקר והמידע, 27 ביוני 2005, עמ' 5-4
  16. ^ "Ethiopian Israelis want new community to immigrate", JTA, August 10, 2009
  17. ^ הבאתם לישראל של אחרוני הפלשמורה, החלטה מספר 2434 של ממשלת ישראל ה-32, משנת 2010, באתר של משרד ראש הממשלה
  18. ^ הדנה, עמ' 91-106
  19. ^ אלי ברדנשטיין, מלחמת אחים, באתר nrg‏, 17 באפריל 2008
  20. ^ ‏טל האס, דו"ח מעקב - סוגיית זכאותם לעלייה של בני הפלשמורה, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, 21 בינואר 2008, עמ' 9
  21. ^ הרב שלמה משה עמאר, "ייחוס עולי אתיופיה", תחומין כ"ג, תשס"ג, עמ' 347
  22. ^ חגי רם ויעקב ידגר, ""גם ליהודי מותר להיות אנטישמי": גזענות "חדשה" וגזענות "ישנה" - המקרה של מפלגת שינוי", בתוך יהודה שנהב, יוסי יונה (עורכים), גזענות בישראל, הקיבוץ המאוחד, 2008 , עמ' 116-114
  23. ^ אלכנסדר גולדנשטיין, פלשמורה - זה טוב ליהודים?, באתר nana10‏, 3 בפברואר 2005
  24. ^ 24.0 24.1 ברוך קימרלינג, מהגרים מתיישבים ילידים, עם עובד, 2004, עמ' 423-422
  25. ^ שחר אילןהתיקונים, מאת רות גביזון, באתר הארץ
  26. ^ 'בני הפלאשמורה בסכנה ויש להעלותם', באתר ערוץ 7, 16 בינואר 2007
  27. ^ רות גביזון, ויקי ציטוט
  28. ^ בן דרור ימיני, אל תגידו גזענות, אתר nrg
  29. ^ הפלאשמורה, אתר הכנסת; בג"ץ 2205/97 ח"כ אדיסו מאסלה נ' שר החינוך והתרבות ושמואל שניצר, ניתן ב-24.4.97
  30. ^ משה נגבי, אלי ישי לא לבד, באתר העין השביעית, 20 במאי 2012
  31. ^ ושהזוגות הצעירים יתפוצצו: המדינה תחלק מיליארדי שקלים לבני הפלשמורה כדי שיוכלו לקנות דירות - גלובס
  32. ^ מסמך רקע בנושא: איידס נתונים כלליים ומדיניות משרד הבריאות, אתר הכנסת
  33. ^ מירון רפופורט, הבשורה מארץ המתים, באתר הארץ, 9 במרץ 2005
  34. ^ אלי ברדנשטיין, מחיר העלייה: 5 מיליארד שקל, באתר nrg‏, 14 ביוני 2005
  35. ^ משרדי הממשלה: לא ערוכים לקליטת הפלשמורה, באתר ערוץ 7, 24 בנובמבר 2010
  36. ^ משרדי הממשלה: לא ערוכים לפלשמורה; נדרשים 250 מ' ש', גלובס
  37. ^ מסמך: כיצד נערכים לקליטת בני הפלשמורה?, גלי צהל
  38. ^ מרכז המידע והמחקר של הכנסת, היערכות משרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים לקליטת בני הפלשמורה במסגרת החלטת הממשלה מס' 2434, 23/11/2011, אתר הכנסת
  39. ^ אבשלום אליצור, יהודים שחורים, ספר לבן - יהודים באתיופיה בין רדיפות הנוצרים והתנכרות מדינת ישראל, יוני 1998