זלדה

זלדה
	זלדה בצעירותה, 1938
לידה	20 ביוני 1914; כ"ו בסיוון ה'תרע"ד; יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית
פטירה	30 באפריל 1984 (בגיל 69); כ"ח בניסן ה'תשמ"ד; ירושלים, ישראל
שם לידה	שיינא זלדה שניאורסון
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
עיסוק	הוראה וכתיבה בעיקר שירה
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1978); פרס היצירה לסופרים עבריים (1974); פרס שפירא (1973); פרס ברנר ;
חתימה	Rivkaben

ערך זה עוסק במשוררת ישראלית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זלדה (פירושונים).

שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ"ו בסיוון ה'תרע"ד, 20 ביוני 1914 – כ"ח בניסן ה'תשמ"ד, 30 באפריל 1984), המוכרת בשם זֶלדָה, הייתה משוררת ישראלית. מחברת השיר "לכל איש יש שם".

ביוגרפיה

שנותיה הראשונות

זלדה נולדה בעיר צ'רניהיב שבאימפריה הרוסית.

אימה, רחל, הייתה בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"ץ) מחשובי רבני חב"ד ובנו של רבי פרץ חן מרבני משפחת חן. אביה, רבי שלום שלמה שניאורסון, היה רב ידוע מצ'רניגוב, בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון^[1], צאצא של ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי של חב"ד^[1]. אביה וסבה (הרד"צ חן) נפטרו בעודה צעירה, ודמויותיהם השפיעו רבות על נפשה. זלדה הייתה בת יחידה, ולפיכך בכל בוקר בשנת האבל אמרה קדיש על אביה.

בן הדוד של זלדה הוא "הרבי מליובאוויטש", רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר האחרון של חב"ד (אביו, רבי לוי יצחק שניאורסון, היה אחיו של רבי שלום שלמה, אביה של זלדה). זלדה גדלה בחצר חב"דית, ושמרה על קשר הדוק עם בן דודה.

בארץ ישראל

ב-17 במאי 1925, כשהייתה זלדה בת 11 עלתה המשפחה לארץ ישראל דרך נמל יפו באונייה "איליץ'", שהפליגה מאודסה ועליה כ-250 עולים. את הבקשה לעלייתם של הסב, ההורים וזלדה הגיש ביולי 1924 קרוב משפחתם, עו"ד ד"ר א. הילמן, דרך הרבנות הראשית לארץ ישראל וזו פנתה מיד למושל המחוז לאור הבטחת הנציב העליון לתת לרבנים הנמצאים תחת לחץ הסובייטים רישיון לעלייה. הילמן לקח על עצמו גם לדאוג למחייתו של הסב בן ה-75. המשפחה התיישבה בירושלים, שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה במשפחה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות "מזרחי", שהיה מוסד דתי אך העניק אז גם השכלה כללית רחבה, ולדברי זלדה, היא פגשה בו צעירות לא דתיות רבות שבהמשך הלכו לקיבוצים חילוניים, אבל הקשר עמן "נשאר עבורי קשר חיים"^[2]. בסמינר הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. בהמשך, עסקה בהוראה בירושלים. לימדה בבתי הספר "רוחמה" ו"חברת הילד". הסופר עמוס עוז, שהיה בין תלמידיה בבית הספר "חברת הילד"^[3], כותב עליה בספרו "סיפור על אהבה וחושך", כי "הרעידה בי איזה מטרונום פנימי שעד אז לא זע ומאז עד עכשיו לא חדל". היא עברה לתל אביב ולמדה ציור. חלק מציוריה ורישומיה התפרסמו בספרים "צפור אחוזת קסם" ו"גני האין". ציוריה, בדומה לשיריה, משרים אוירה קסומה. מתל אביב עברה לחיפה ולימדה ילדים בעלי צרכים מיוחדים, יחד עם פרופסור נחמה ליבוביץ. בכרמל פגשה את חיים מישקובסקי, בעלה לעתיד.

ב-1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי, בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ונכדו של הרב יצחק בלאזר, מראשי תנועת המוסר. הוא היה בוגר ישיבת חברון, שעבד כפקיד וכרואה חשבון. הזוג היה חשוך ילדים. השניים התגוררו בירושלים בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם – בבית האבן הישן, שעל אודותיו כתבה מספר שירים. לאחר מחלה ממושכת נפטר בעלה ב-1970 בגיל 62^[4]. היא הקדישה לו רבים משירי הקובץ השני, "הכרמל האי-נראה", שם פגשה אותו לראשונה. בשנת 1976 עברה להתגורר ברחוב הקליר, בשכונת שערי חסד בעיר^[5].

זלדה נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשמ"ד (1984).

יצירתה

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון במדורים ספרותיים של עיתונים בישראל. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא לאור קובץ שיריה הראשון, פנאי (בהוצאת הקיבוץ המאוחד). עד לשנת 2007 הודפס קובץ זה ב-14 מהדורות ובאלפי עותקים. חלק מיצירותיה נלמדות במסגרת תוכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים בישראל (למשל השיר מקום של אש).

בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי. השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם ביקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית. בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של הסיפור החסידי.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה, לאנשים צעירים שבאו להתעניין ביצירתה, ובכלל זה, ידידים חילוניים רבים.

באמצעות עזה צבי נוצר קשר בין זלדה ליונה וולך הצעירה, ולמעשה וולך היא זו שהביאה להדפסת שיריה של זלדה^[6]. במכתב אל זלדה כתבה וולך:

לזלדה שלום ונשיקות לידייך אוזרות לכתוב. ואני כותבת לך כאן הדברים החזקים שאירעו בי שירייך. רק היום הצלחתי לקוראם בזה אחר זה ולסיים ברציפות הספר. ובכל הפעמים רטטים פיזיים הקדימו להסתכלות העור שהקדימו דמעות שהיו יורדות שהקדימו שיתוק שהיה בא ועומד. וכל זה עצר אותי בשיר מלבוא בשיר אחר... וקורים דברים מעודנים יותר וסלחי לי שאני כותבת אלו המקרים. את מעמידה עולם, זלדה. זה הדבר הסופי שמשורר יכול לעשות. ועולם זה עושה אותי טובה והיופי שאת מביאה משאיר אותי כמהה, משתאה געגועים, ואני זוכרת שאני יהודיה. והספר הזה מביא למעשים, ולא רק לקריאה רבה ולא רק ידיעה ולא רק ראייה. וצריך לכתוב שירים הרבה. כאילו האדם העד היחיד וכל הנשמות בשקיקה נוראה. באהבה, בכבוד והערצה, יונה.

— חדרים, 4, עמ' 28

וולך וזלדה הופיעו יחד בערבי הקראת שירים ב"צוותא". אולם בעקבות שירה של וולך "תפילין", ב"עיתון 77", שבו אוזכרו תשמישי קדושה בהקשר ארוטי, ולאחר חילופי דברים סוערים ומתוקשרים, נותק הקשר ביניהן.

זלדה שלחה ידה גם בציור והרבתה בציורי דיוקנאות.

בסוף שנת 2020 התגלו שמונה שירים מפרי עטה ובכתב ידה של זלדה אשר לא פורסמו מעולם^[7].

חלק מארכיונה הופקד במכון גנזים אשר בבית אריאלה בתל אביב^[8].

ספריה

פנאי, 1967
הכרמל האי-נראה, 1971
אל תרחק, 1974
הלא הר הלא אש, 1977 – עליו זכתה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח (1978)
השוני המרהיב, 1981
שנבדלו מכל מרחק, 1984
ציפור אחוזת קסם, כתבים וציורים. עורכים: רבקה גולדברג, ראובן קסל, יונדב קפלון ירושלים, הוצאת עמותת זלדה ויצירתה, 177 עמודים, 2014
גני האין, כתבים וציורים. עורכים: ראובן קסל, רבקה גולדברג, ירושלים, הוצאת עמותת זלדה ויצירתה, 175 עמודים, 2020

ספרי השירה של זלדה, שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו), ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב. הקבצים "פנאי", "הכרמל האי-נראה" ו"אל תרחק" ראו אור גם בכרך אחד שראה אור במספר מהדורות מ-1975. לאחר מותה קובצו כל הספרים לכרך אחד, שכותרו: שירי זלדה.

פרסים

פרס ברנר
1973 – פרס שפירא^[9]
1976 – פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול
1978 – פרס ביאליק לספרות יפה

הנצחה

לאחר מותה הנציחה עיריית ירושלים את זכרה בקריאת רחוב על שמה ("המשוררת זלדה") בשכונת רמות שבעיר. רחובות נוספים קרויים על שמה בפתח תקווה, בכפר סבא, בקרית-גת ובתל אביב-יפו.

בשנת 2022 עמותת משיב הרוח, בשיתוף עיריית ירושלים, ייסדה את "פרס זלדה", פרס ספרותי למשוררים צעירים וותיקים על שמה.

ייצוגיה בתרבות הישראלית

במוזיקה

הזמרת חוה אלברשטיין שרה כמה משיריה, בראשם "לכל איש יש שֵם" ללחן של חנן יובל.

אלברשטיין ביצעה את השיר "פנאי" בלחן של חיים ברקני.

מזי כהן ביצעה את השיר "פנאי" בלחן של מוני אמריליו.

הזמרת שולי נתן הלחינה ושרה אחדים משיריה, ביניהם "אל תשליכני מלפניך", "כל הלילה בכיתי" ו"שושנה שחורה".

שירים אחדים הלחין שפי ישי.

בשנת 2019 יצא ספר-דיסק "אי במערבולת", שבו נשים מלחינות ומבצעות את שיריה^[10].

בספרות

הסופר עמוס עוז מתאר בספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך" את יחסיו עם זלדה, שהייתה מורתו בבית הספר היסודי, השפיעה עליו רבות, ואף שלחה אותו לביקור אצל בן דודה הרבי מליובאוויטש מנחם מנדל שניאורסון בניו יורק.

בקולנוע

הסרט: בירושלים (1963) של הבמאי דוד פרלוב. פרלוב צילם ריאיון עם זלדה שיצר סקנדל גדול בשל דבריה על קבצני ירושלים^[11].
הסרט: אשה פשוטה, זלדה (2015) הפרק השישי בסדרת סרטי העברים של הבמאי יאיר קדר. בהשתתפות: חוה אלברשטיין, הלית ישורון, יונדב קפלון וחמוטל בר יוסף.
הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הקולנוע בירושלים (2015), זוכה פרס החוויה היהודית בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

אילן יוחסין

אילן יוחסין מצד האבא

אילן יוחסין מצד האמא

לקריאה נוספת

צבי צמרת, "סובב הלב בנתיבו האפל - וחוזר אל האלוקים", או אופטימיות ופסימיות בספרה של זלדה "השוני המרהיב", פתחים, 58, תשמ"ב, 1982
שלמה נש, המעורבות המוסרית - בריחה ממנה ואליה, על זלדה ועל ספר שיריה "השוני המרהיב", הדאר, 61, כ"ב, תשמ"ב 1982
אביעזר ויס, קידוש החול או גשר של הפרדה - עיון תימטי-תבניתי בשירי "פנאי" לזלדה, זהות, ג', תשמ"ג 1983
חמוטל בר-יוסף, שני שירים על ירושלים: אמיר גלבע, "היינו כחוזרים"; זלדה, "מקום של אש", ספרות ילדים ונוער, 10, תשמ"ד 1984
עזה צבי, זלדה - הכמיהה לידידות, חדרים, 4, 1984
משה דור, זלדה, מעריב, מאי 1984
שרה הלפרין, זלדה - לדמותה ולשירתה : מוטיבים ומבנה, בצרון, 23, תשמ"ד 1984
ידידיה יצחקי, שירי זלדה בראיה כוללת, עיתון 77, 65, תשמ"ה 1985
ש. שלום, ביכורי עטה של זלדה, דבר, ספטמבר 1989
לילי רתוק, מלאך האש: על הקשר בין יונה וולך וזלדה, עלי-שיח, 37, תשנ"ו 1996
יערה בן-דוד, אור הנר של תפילה זכה : זלדה, "הלא הר, הלא אש", אהבה ממבט שני, תשנ"ז 1997
צבי לוז, המחתרת של זלדה והעדפת האי-נראה, עלי-שיח, 49, תשס"ג 2003
אהרון קומם, "אל לב הדברים" : משבר האמונה בשירת זלדה, שלשלת שירה, תשס"ד 2004
דרור אידר, מתי התחלפו המלכויות בגבהים – עיון משווה בין שירת זלדה לשירתה של חווה פנחס-כהן, בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש – על זהות תרבות ויהדות, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה, 2005, עמ' 215–241
צבי מרק, אמונה ושירה בשירת זלדה, בתוך: על האמונה: עיונים במושג האמונה ובתולדותיו במסורת היהודית, מ. הלברטל, א. שגיא, ד. קורצוויל (עורכים), ירושלים: הוצאת כתר, 2006, עמ' 534–555
חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
אסתר אטינגר, זלדה, שושנה שחורה, מונוגרפיה המשלבת את סיפור חייה של זלדה עם עיון מקיף בשירתה ובמקומה בעולם השירה העברית ובחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת מפה, 2007
עמיחי חסון ונעמה שקד, הפוגה באי ירוק: מחווה לזלדה, גיליון מיוחד של כתב העת משיב הרוח, 2015
תולדות עמנו הן שירה אחת ארוכה וגדולה, זלדה בשיחה עם תלמידים, 'דחק', כרך ט', 2018
לכמה דברים מתוך ארכיונה, ראה: מבית הגנזים, שד"ב לוין, תש"ע, הוצאת קה"ת, מסת"ב 978-0-8266-0657-0 עמודים עד-עז
זלדה – שתי מעשיות לילדים (ההדירה מכתב־יד: יהושבע סמט־שינברג), בתוך 'דחק', כרך יב', 2020
כנרת רובינשטיין, "איך הפכתי לרוח שורקת בחלל". רשימה על הספר "גני האין" (הוצאת עמותת זלדה) אתר סלונט, יוני 2020

קישורים חיצוניים

זלדה, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
צבי מרק, שניאורסון (מישקובסקי) זלדה, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
מרסיה פוק, זלדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
זלדה, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
זלדה, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
הצצה לארכיונה של זלדה, באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
ארכיון זלדה, בספרייה הלאומית
העברים | פרק 5 | זלדה - אישה פשוטה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 31 באוקטובר 2016
מאמרים וסיפורים על זלדה ושיריה, מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית.
זלדה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
זלדה, דף שער בספרייה הלאומית
זלדה, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

ראיונות

שמואל אלעזר היילפרין, ערכה של המשוררת זלדה, בתוך: "ספר הצאצאים", תש"מ 1979
רחל הולנדר-שטיינגרט, זלדה-שירה-פגישה, באתר "דעת", 17 במרץ 1983

מן העיתונות

דליה קרפל, ודמי הדחוס משחיר, באתר הארץ, 23 במאי 2007, 23 במאי 2007
תומר פרסיקו, מרים, דבורה וזלדה, באתר הארץ, 3 באפריל 2009
יעל (פרוינד) אברהם, זלדה: המשוררת הנשכחת שהציבור התעקש לזכור, באתר nrg, 19 ביולי 2015
עופר אדרת, מחלוקת סביב מכירת מחברת שירים שהמשוררת זלדה הורתה לשרוף, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2016
חיים נגיד, זלדה - השירה שפרצה מכרם אברהם, מעריב, 2 במאי 1984

על יצירתה

אלחנן ניר, כל הנשמות בשקיקה נוראה - ניתוח שירתה והיחס בינה ולשיטת הרצוא ושוב בחב"ד ^[^{דרוש מקור]}
אברהם בלאט, שירת הבית הישן - זלדה, באתר "דעת", 1973
חמוטל בר-יוסף מהיכל להיכל" ו"כל שושנה" - שני שירים על היופי והקדושה שבנפש האדם", באתר עמלנט, מתוך עלון למורה לספרות 1989
רויטל שנור, שירת חייה, באתר ערוץ 7, 1 באפריל 2004
רבקה ירון, לכל איש יש שם – זלדה, באתר אימגו, 24 באפריל 2008
מנחם בן, קו המשווה: בואו תקראו שיר מדהים של זלדה, באתר nrg‏, 22 באפריל 2011
אבישר הר-שפי, הכוח הדק של השמיים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 16 באפריל 2012
ראובן קסל, מאה שנים של ידידות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 25 באפריל 2014
בכל סרלואי, עלי ועל כל הטובעים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 25 באפריל 2014
עופרה עופר אורן, סיפורו של שיר, "שני יסודות" - האם הברוש מטורף, בבלוג "סופרת ספרים", 20 בדצמבר 2016
אביבית משמרי, אש המרד של זלדה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, דצמבר 2020
שמעון ישראלי, מסע בנבכי דמותה של זלדה, על הספר 'גני האין', מקור ראשון, מאי 2020
מרדכי גלדמן, מסה זו על שירתה של זלדה, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2022
זיוה שמיר, על זלדה המשוררת, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
כנרת רובינשטיין, "לכל שיר יש תולדות חיים", באתר "מעלה", ספטמבר 2023 על "אותות רחוקים של אור: שירים וציורים"
הלל ברזל, זלדה מישקובסקי: בנתיבי הפרד"ס - לזכרה, מראה 3, עמ' 17–21

משירי זלדה

מכתבי זלדה

מיכה כרמון, “לכל איש יש שם ”: המשוררת זלדה בארכיון, באתר "יקום תרבות", 17 באוקטובר 2011
זלדה: "כמה גדול הכאב בעולם", באתר ynet, 11 בספטמבר 2014 - קטעים מתוך "ציפור אחוזת קסם"
אריאל הורוביץ, הכתבים הגנוזים של המשוררת זלדה, באתר בית אבי חי, 18 באוגוסט 2014 - על "ציפור אחוזת קסם"
מכתב לילד

וידאו

קטע מהסרט "משונה להיות אישה פשוטה, זלדה", תיעודי 26 דקות, בימוי: נורית יעקבס-ינון, 1999
עמדתי בירושלים, וידאו שיר 6 דקות, בימוי: נורית יעקבס-ינון, 2006
סיור בבית הקברות הר הזיתים בעקבות זלדה, 6:14 דקות, עיר דוד, 2010
ראיון וידאו עם צילה סונינו, חברתה הטובה של זלדה, בימוי והפקה: יאיר קדר, 2013
הסרט המלא אישה פשוטה. זלדה, 54:25 דקות, מסדרת העברים, בימוי והפקה: יאיר קדר, 2015

הערות שוליים

^ ¹ ² סבה ברוך שניאור, הוא בנו של רבי לוי יצחק, בנו של רבי ברוך שלום, בנו של ה"צמח צדק".
^ יאירה גנוסר, להיפגש עם זלדה, עיתון 77, גליון 4, עמ' 3
^ תיק ארכיון המדינה 6588/51
^ דליה קרפל, ודמי הדחוס משחיר, באתר הארץ, 25 במאי 2007
^ חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 15
^ יגאל סרנה, יונה וולך, כתר הוצאה לאור, ירושלים 2009, עמ' 198-196.
^ איתמר אייכנר, השירים הסודיים של זלדה, באתר "ידיעות אחרונות", 28 בדצמבר 2020השירים הנסתרים של זלדה
^ מישקובסקי, זלדה, מס. בעל ארכיון 459, באתר מכון גנזים ע"ש אשר ברש
^ "פרס שפירא" – למשוררת זלדה ולנתן גרדי, מעריב, 20 באפריל 1973
^ כרמית ספיר ויץ, ‏אי במערבולת: "רצינו להוציא את זלדה מהכבלים הפיזיים של הספר", באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2019
^ עמיחי חסון, פרובוקציית הקבצנים של זלדה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 6 בדצמבר 2013
^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
^ ‏יהודה לייב מנוחין‏ (Q88731308) - יש דעות שהוא היה צאצא של לוי יצחק מברדיטשוב. אך לא ידוע כיצד | בנו יצחק אייזיק מנוחין התחתן גם עם משפחת שניאורסון מופיע ב-עץ משפחת שניאורסון ענף זלמנסון
^ קיצור תולדות חב"ד עמוד 97 ועמוד 142
^ מכונה 'לייב רבש"ס'
^ ‏לוי יצחק שניאורסון (פודוברנקה)‏ (Q83736572) - בנו הראשון של ברוך שלום.
^ ‏מרדכי שניאורסון‏ (Q108597132)
^ בעלה משולם רייך
^ בעלה דן לנדא
^ נפטרה בכסלו תרי"ב (קיצור תולדות חב"ד עמודים 142‏–143 | צילום קבר זלטא)
^ ‏מנחם מנדל שניאורסון מרעפקא‏ (Q93431272)
^ ‏ברוך שניאור שניאורסון‏ (Q83736519)
^ לעץ משפחת אשתו
^ לעץ משפחתו

[אבי_אביה-1] ¹ ² סבה ברוך שניאור, הוא בנו של רבי לוי יצחק, בנו של רבי ברוך שלום, בנו של ה"צמח צדק".

[2] יאירה גנוסר, להיפגש עם זלדה, עיתון 77, גליון 4, עמ' 3

[3] תיק ארכיון המדינה 6588/51

[4] דליה קרפל, ודמי הדחוס משחיר, באתר הארץ, 25 במאי 2007

[5] חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 15

[6] יגאל סרנה, יונה וולך, כתר הוצאה לאור, ירושלים 2009, עמ' 198-196.

[7] איתמר אייכנר, השירים הסודיים של זלדה, באתר "ידיעות אחרונות", 28 בדצמבר 2020השירים הנסתרים של זלדה

[8] מישקובסקי, זלדה, מס. בעל ארכיון 459, באתר מכון גנזים ע"ש אשר ברש

[9] "פרס שפירא" – למשוררת זלדה ולנתן גרדי, מעריב, 20 באפריל 1973

[10] כרמית ספיר ויץ, ‏אי במערבולת: "רצינו להוציא את זלדה מהכבלים הפיזיים של הספר", באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2019

[11] עמיחי חסון, פרובוקציית הקבצנים של זלדה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 6 בדצמבר 2013

[12] ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)

[13] ‏יהודה לייב מנוחין‏ (Q88731308) - יש דעות שהוא היה צאצא של לוי יצחק מברדיטשוב. אך לא ידוע כיצד | בנו יצחק אייזיק מנוחין התחתן גם עם משפחת שניאורסון מופיע ב-עץ משפחת שניאורסון ענף זלמנסון

[14] קיצור תולדות חב"ד עמוד 97 ועמוד 142

[15] מכונה 'לייב רבש"ס'

[16] ‏לוי יצחק שניאורסון (פודוברנקה)‏ (Q83736572) - בנו הראשון של ברוך שלום.

[17] ‏מרדכי שניאורסון‏ (Q108597132)

[18] בעלה משולם רייך

[19] בעלה דן לנדא

[20] נפטרה בכסלו תרי"ב (קיצור תולדות חב"ד עמודים 142‏–143 | צילום קבר זלטא)

[21] ‏מנחם מנדל שניאורסון מרעפקא‏ (Q93431272)

[22] ‏ברוך שניאור שניאורסון‏ (Q83736519)

[23] לעץ משפחת אשתו

[24] לעץ משפחתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: זלדה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זלדה