לדלג לתוכן

חגורת החלודה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
clean up באמצעות AWB
מ הרחבה
שורה 95: שורה 95:
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה בארצות הברית עשייה [[אמנות|אמנותית]] ענפה סביב המצב החברתי-כלכלי המתמשך והבלייה העירונית בערי חגורת החלודה, בתחומי ה[[קולנוע]], [[ספר עיון|הספרות העיונית]], [[סיפורת]], [[שירה]] ו[[צילום]]. במאה ה-21 התפתחה [[סוגה]] של [[אמנות אפלה]] (מ[[צרפתית]]: Art Noir), המכונה Rust Belt Noir, ולחלופין מוגדרת כ"[[גותים (זרם תרבותי)|גותיקה]] של חגורת החלודה" (Rust Belt Gothic){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://blog.bestamericanpoetry.com/the_best_american_poetry/2014/07/the-aesthetics-of-ruin-come-rummage-through-our-guts-by-rochelle-hurt.html|הכותב=Rochelle Hurt|כותרת=The Aesthetics of Ruin: "Come rummage through our guts"|אתר=Best American Poetry|תאריך=7.7.2014}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rustbeltnoir.com/|כותרת=RustBeltNoir|אתר=www.rustbeltnoir.com|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2017-04-13}}}}. חוקרת השפה, ה[[משורר|משוררת]] וה[[ביקורת ספרות|מבקרת]] האמריקאית ג'ויאל מק'סוויני (Joyelle McSweeney) תיארה סוגה זו כקטגוריה אסתטית-פוליטית חדשה שמעניקה לניכור של המרכז התעשייתי הנטוש "כוח של [[זומבי]]" בסגנון ה[[רוח רפאים|רפאים]] של [[אדגר אלן פו]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://nanofiction.org/weekly-feature/news/2015/12/new-years-reading-list|הכותב=Moira McAvoy|כותרת=New Year Reading List|אתר=Nano Fiction|תאריך=28.12.2015}}}}.
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה בארצות הברית עשייה [[אמנות|אמנותית]] ענפה סביב המצב החברתי-כלכלי המתמשך והבלייה העירונית בערי חגורת החלודה, בתחומי ה[[קולנוע]], [[ספר עיון|הספרות העיונית]], [[סיפורת]], [[שירה]] ו[[צילום]]. במאה ה-21 התפתחה [[סוגה]] של [[אמנות אפלה]] (מ[[צרפתית]]: Art Noir), המכונה Rust Belt Noir, ולחלופין מוגדרת כ"[[גותים (זרם תרבותי)|גותיקה]] של חגורת החלודה" (Rust Belt Gothic){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://blog.bestamericanpoetry.com/the_best_american_poetry/2014/07/the-aesthetics-of-ruin-come-rummage-through-our-guts-by-rochelle-hurt.html|הכותב=Rochelle Hurt|כותרת=The Aesthetics of Ruin: "Come rummage through our guts"|אתר=Best American Poetry|תאריך=7.7.2014}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rustbeltnoir.com/|כותרת=RustBeltNoir|אתר=www.rustbeltnoir.com|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2017-04-13}}}}. חוקרת השפה, ה[[משורר|משוררת]] וה[[ביקורת ספרות|מבקרת]] האמריקאית ג'ויאל מק'סוויני (Joyelle McSweeney) תיארה סוגה זו כקטגוריה אסתטית-פוליטית חדשה שמעניקה לניכור של המרכז התעשייתי הנטוש "כוח של [[זומבי]]" בסגנון ה[[רוח רפאים|רפאים]] של [[אדגר אלן פו]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://nanofiction.org/weekly-feature/news/2015/12/new-years-reading-list|הכותב=Moira McAvoy|כותרת=New Year Reading List|אתר=Nano Fiction|תאריך=28.12.2015}}}}.


===סרטי קולנוע===
===בקולנוע===
* '''[[רוג'ר ואני]]''' ([[1989 בקולנוע|1989]], באנגלית: '''Roger & Me''') - סרטו הראשון של ה[[סופר]] וה[[במאי]] [[מייקל מור]], המתעד את הפגיעה הכלכלית והחברתית האנושה בתושבי פלינט, בעקבות העברת מפעל ג'נרל מוטורס למקסיקו. במרכז הסרט – ניסיונותיו של מור, בעצמו יליד פלינט ותושב מישיגן, להשיג ראיון עם רוג'ר סמית, נשיא ומנכ"ל החברה, ולהתעמת איתו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt0098213/|הכותב=|כותרת=Roger & Me (1989)|אתר=IMDb|תאריך=20.12.1989}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.esquire.com/entertainment/movies/reviews/a31488/roger-and-me-michael-moore/|הכותב=Stephen Marche|כותרת=Michael Moore's Roger & Me at 25: Still the Best Movie About the U.S. Economic Collapse|אתר=Esquire|תאריך=19.12.2014}}}}. בשנת 2013 נבחר הסרט לשימור בספריית הקונגרס האמריקאי{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.washingtonpost.com/entertainment/movies/library-of-congress-announces-2013-national-film-registry-selections/2013/12/17/eba98bce-6737-11e3-ae56-22de072140a2_story.html?tid=hpModule_ef3e52c4-8691-11e2-9d71-f0feafdd1394&utm_term=.c388553eebc7|הכותב=Michael O'Sullivan|כותרת=Library of Congress announces 2013 National Film Registry selections|אתר=The Washington Post|תאריך=18.12.2013}}}}. {{ש}}
* '''[[רוג'ר ואני]]''' ([[1989 בקולנוע|1989]], באנגלית: '''Roger & Me''') - סרטו הראשון של ה[[סופר]] וה[[במאי]] [[מייקל מור]], המתעד את הפגיעה הכלכלית והחברתית האנושה בתושבי פלינט, בעקבות העברת מפעל ג'נרל מוטורס למקסיקו. במרכז הסרט – ניסיונותיו של מור, בעצמו יליד פלינט ותושב מישיגן, להשיג ראיון עם רוג'ר סמית, נשיא ומנכ"ל החברה, ולהתעמת איתו{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt0098213/|הכותב=|כותרת=Roger & Me (1989)|אתר=IMDb|תאריך=20.12.1989}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.esquire.com/entertainment/movies/reviews/a31488/roger-and-me-michael-moore/|הכותב=Stephen Marche|כותרת=Michael Moore's Roger & Me at 25: Still the Best Movie About the U.S. Economic Collapse|אתר=Esquire|תאריך=19.12.2014}}}}. בשנת 2013 נבחר הסרט לשימור בספריית הקונגרס האמריקאי{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.washingtonpost.com/entertainment/movies/library-of-congress-announces-2013-national-film-registry-selections/2013/12/17/eba98bce-6737-11e3-ae56-22de072140a2_story.html?tid=hpModule_ef3e52c4-8691-11e2-9d71-f0feafdd1394&utm_term=.c388553eebc7|הכותב=Michael O'Sullivan|כותרת=Library of Congress announces 2013 National Film Registry selections|אתר=The Washington Post|תאריך=18.12.2013}}}}. {{ש}}
* '''[[מבוך של שקרים]]''' ([[1991 בקולנוע|1991]], שם מקורי באנגלית: '''Iron Maze''') - דרמה שבמרכזה איש עסקים [[יפני]] הרוכש מפעל פלדה בעיירה הדמיונית קורינת (Corinth) בפנסילבניה, בכוונה להרוס את המפעל ולהקים במקומו פארק שעשועים. [[קופרודוקציה]] יפנית-אמריקאית בבימויו של הירואקי יושידה, שגם השתתף בכתיבת התסריט, ובכיכובם של [[הירואקי מורקאמי]], [[ג'ף פאהי]] ו[[ברידג'ט פונדה]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt0102128/|הכותב=|כותרת=Iron Maze (1991)|אתר=IMDb|תאריך=1.11.1991}}}}. {{ש}}
* '''[[מבוך של שקרים]]''' ([[1991 בקולנוע|1991]], שם מקורי באנגלית: '''Iron Maze''') - דרמה שבמרכזה איש עסקים [[יפני]] הרוכש מפעל פלדה בעיירה הדמיונית קורינת (Corinth) בפנסילבניה, בכוונה להרוס את המפעל ולהקים במקומו פארק שעשועים. [[קופרודוקציה]] יפנית-אמריקאית בבימויו של הירואקי יושידה, שגם השתתף בכתיבת התסריט, ובכיכובם של [[הירואקי מורקאמי]], [[ג'ף פאהי]] ו[[ברידג'ט פונדה]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt0102128/|הכותב=|כותרת=Iron Maze (1991)|אתר=IMDb|תאריך=1.11.1991}}}}. {{ש}}
* ''''בראדוק, אמריקה'''' ([[2013 בקולנוע|2013]], באנגלית: '''Braddock, America''') - [[סרט תיעודי]] על מאבק ההישרדות של העיירה בראדוק, פנסילבניה, בעקבות קריסת תעשיית הפלדה במקום. קופרודוקציה אמריקאית-[[צרפת|צרפתית]] בהפקת חברת Program 33 הצרפתית, בבימויים של גבריאלה קסלר (Gabriella Kessler) וז'אן-לואיק פורטרון (Jean-Loïc Portron) שגם כתב את התסריט{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt2914052/|הכותב=|כותרת=Braddock America (2013)|אתר=IMDb|תאריך=12.3.2014}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2014/10/31/movies/braddock-america-the-story-of-a-rust-belt-struggle.html?_r=0|הכותב=Jeannette Catsoulis|כותרת=Ravaged by Time, a Steel Town Tries to Hold On|אתר=The New York Times|תאריך=30.10.2014}}}}. {{ש}}
* ''''בראדוק, אמריקה'''' ([[2013 בקולנוע|2013]], באנגלית: '''Braddock, America''') - [[סרט תיעודי]] על מאבק ההישרדות של העיירה בראדוק, פנסילבניה, בעקבות קריסת תעשיית הפלדה במקום. קופרודוקציה אמריקאית-[[צרפת|צרפתית]] בהפקת חברת Program 33 הצרפתית, בבימויים של גבריאלה קסלר (Gabriella Kessler) וז'אן-לואיק פורטרון (Jean-Loïc Portron) שגם כתב את התסריט{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt2914052/|הכותב=|כותרת=Braddock America (2013)|אתר=IMDb|תאריך=12.3.2014}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2014/10/31/movies/braddock-america-the-story-of-a-rust-belt-struggle.html?_r=0|הכותב=Jeannette Catsoulis|כותרת=Ravaged by Time, a Steel Town Tries to Hold On|אתר=The New York Times|תאריך=30.10.2014}}}}. {{ש}}
* '''[[אחים בדם (סרט, 2013)|אחים בדם]]''' (2013, שם מקורי באנגלית: '''Out of the Furnace''') - [[סרט פשע]] שהביקורת משייכת אותו לסוגת ה-Rust Belt Noir{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.startribune.com/out-of-the-furnace-is-a-rust-belt-noir/234634921/|הכותב=Colin Covert|כותרת='Out of the Furnace' is a Rust Belt noir|אתר=Star Tribune|תאריך=5.12.2013}}}}, ועוסק בפוליטיקה של [[גזע (אדם)|גזע]], מעמד חברתי ו[[מגדר]] בעיירה צפון-בראדוק, פנסילבניה, על רקע המרוץ של [[ברק אובמה]] ל[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008|נשיאות ארצות הברית 2008]]. במרכז העלילה פועל פלדה שהמפעל שעבד בו נסגר, ואחיו שחזר מ[[מלחמת עיראק]]. את הסרט הפיקו [[רידלי סקוט]] ו[[לאונרדו דיקפריו]], וביים [[סקוט קופר]]. מככבים: [[כריסטיאן בייל]], [[קייסי אפלק]], [[וודי הרלסון]], [[זואי סלדנה]], [[פורסט ויטאקר]], [[ווילם דפו]] ו[[סם שפרד]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt1206543/|הכותב=|כותרת=Akhim ba'dam (2013) Out of the Furnace (original title)|אתר=IMDb|תאריך=12.12.2013}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rogerebert.com/reviews/out-of-the-furnace-2013|הכותב=Matt Zoller Seitz|כותרת=Out of the Furnace|אתר=RogerEbert.com|תאריך=4.12.2013}}}}{{הערה|שם=hebrewRTL-ref12|{{קישור כללי|הכותב=עופר ליברגל|כתובת=http://srita.net/2013/12/14/out_of_the_furnace_review/|כותרת="אחים בדם",סקירה|אתר=סריטה|תאריך=14.12.2013}}}}.
* '''[[אחים בדם (סרט, 2013)|אחים בדם]]''' (2013, שם מקורי באנגלית: '''Out of the Furnace''') - [[סרט פשע]] שהביקורת משייכת אותו לסוגת ה-Rust Belt Noir{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.startribune.com/out-of-the-furnace-is-a-rust-belt-noir/234634921/|הכותב=Colin Covert|כותרת='Out of the Furnace' is a Rust Belt noir|אתר=Star Tribune|תאריך=5.12.2013}}}}, ועוסק בפוליטיקה של [[גזע (אדם)|גזע]], מעמד חברתי ו[[מגדר]] בעיירה צפון-בראדוק, פנסילבניה, על רקע המרוץ של [[ברק אובמה]] ל[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008|נשיאות ארצות הברית 2008]]. במרכז העלילה פועל פלדה שהמפעל שעבד בו נסגר, ואחיו שחזר מ[[מלחמת עיראק]]. את הסרט הפיקו [[רידלי סקוט]] ו[[לאונרדו דיקפריו]], וביים [[סקוט קופר]]. מככבים: [[כריסטיאן בייל]], [[קייסי אפלק]], [[וודי הרלסון]], [[זואי סלדנה]], [[פורסט ויטאקר]], [[ווילם דפו]] ו[[סם שפרד]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/title/tt1206543/|הכותב=|כותרת=Akhim ba'dam (2013) Out of the Furnace (original title)|אתר=IMDb|תאריך=12.12.2013}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.rogerebert.com/reviews/out-of-the-furnace-2013|הכותב=Matt Zoller Seitz|כותרת=Out of the Furnace|אתר=RogerEbert.com|תאריך=4.12.2013}}}}{{הערה|שם=hebrewRTL-ref12|{{קישור כללי|הכותב=עופר ליברגל|כתובת=http://srita.net/2013/12/14/out_of_the_furnace_review/|כותרת="אחים בדם",סקירה|אתר=סריטה|תאריך=14.12.2013}}}}
* בסרט '''[[ארץ קרה]]''' ('''North Country)''', בעל [[כרייה|מכרה]] [[פחם אבן|פחם]] מאיים בפיטוריה של אחת הנשים העובדות במכרה, ומתרץ זאת בכך שהנשיא (רונלד רייגן) מציף את ארצות הברית בפלדה [[יבוא|מיובאת]] וגורם לצמצום מקומות העבודה בתעשיית הפלדה המקומית.
* בסרט '''[[ארץ קרה]]''' ('''North Country)''', בעל [[כרייה|מכרה]] [[פחם אבן|פחם]] מאיים בפיטוריה של אחת הנשים העובדות במכרה, ומתרץ זאת בכך שהנשיא (רונלד רייגן) מציף את ארצות הברית בפלדה [[יבוא|מיובאת]] וגורם לצמצום מקומות העבודה בתעשיית הפלדה המקומית.
⚫
מלבד סרטים העוסקים באופן ישיר בסוגיות חברתיות ופוליטיות בערי חגורת החלודה, נופי בלייה עירונית ומבני תעשייה ומגורים נטושים הפכו ברבות השנים לאתרי צילום ולחלק מה[[איקונוגרפיה]] של [[קולנוע אמריקאי|תעשיית הסרטים ההוליוודית]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://sro.sussex.ac.uk/50576/1/WEBB_NEW_HOLLYWOOD_IN_THE_RUST_BELT_pp.pdf|הכותב=Lawrence Webb|כותרת=New Hollywood in the Rust Belt: Urban Decline and Downtown Renaissance in The King of Marvin Gardens and Rocky|אתר=http://sro.sussex.ac.uk/|תאריך=November 2015}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/film/filmblog/2011/apr/12/christopher-nolan-batman|הכותב=JM Tyree|כותרת=Why Christopher Nolan is taking Batman to the rustbelt|אתר=The Guardian|תאריך=12.4.2011}}}}. כך למשל, [[סרט אימה|סרט האימה]] [[לא לנשום]] {{אנ|Don't Breathe}} משנת [[2016 בקולנוע|2016]] צולם באזור נטוש ברובו בדטרויט. עלילת הסרט מתרחשת בבית מגורים עזוב ברחוב בואנה ויסטה (Buena Vista) מספר 2488<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.imdb.com/search/title|כותרת=IMDb: Most Popular Titles With Location Matching "2488 Buena Vista St, Detroit, Michigan, USA"|אתר=IMDb|תאריך_וידוא=2017-08-11}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://globalfilmlocations.net/tag/2488-buena-vista-st/|כותרת=2488 Buena Vista St {{!}} Global Film Locations|אתר=globalfilmlocations.net|שפה=en|תאריך_וידוא=2017-08-11}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.redfin.com/MI/Detroit/2488-Buena-Vista-St-48238/home/98344646|הכותב=Redfin|כותרת=2488 Buena Vista St, Detroit, MI - 2.5 baths|אתר=Redfin|תאריך_וידוא=2017-08-11}}</ref>.


===בספרות===
⚫
מלבד סרטים העוסקים באופן ישיר בסוגיות חברתיות ופוליטיות, נופי הבלייה העירונית והמפעלים הנטושים בערי חגורת החלודה הפכו לאתרי צילום ולחלק מה[[איקונוגרפיה]] של [[קולנוע אמריקאי|תעשיית הסרטים ההוליוודית]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://sro.sussex.ac.uk/50576/1/WEBB_NEW_HOLLYWOOD_IN_THE_RUST_BELT_pp.pdf|הכותב=Lawrence Webb|כותרת=New Hollywood in the Rust Belt: Urban Decline and Downtown Renaissance in The King of Marvin Gardens and Rocky|אתר=http://sro.sussex.ac.uk/|תאריך=November 2015}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/film/filmblog/2011/apr/12/christopher-nolan-batman|הכותב=JM Tyree|כותרת=Why Christopher Nolan is taking Batman to the rustbelt|אתר=The Guardian|תאריך=12.4.2011}}}}.

===ספרים===
* ראו [https://www.goodreads.com/shelf/show/rust-belt-literature רשימת ספרים באנגלית] הכוללת ספרי סיפורת ועיון באתר GoodReads.
* ראו [https://www.goodreads.com/shelf/show/rust-belt-literature רשימת ספרים באנגלית] הכוללת ספרי סיפורת ועיון באתר GoodReads.
* ראו [http://beltmag.com/rust-belt-bookshelf/ סקירת ספרים באנגלית] מאת הסופר והעיתונאי אדוארד מק'ללנד, באתר Belt Magazine. מק'ללנד, יליד [[לאנסינג]], מישיגן (מתגורר בשיקגו, אילינוי), הוא מחבר הספר Nothin' but Blue Skies - The Heyday, Hard Times, and Hopes of America's Industrial Heartland שאליו מפנה הערת שוליים 3 בערך זה (ראו להלן קישור לאתר האישי שלו).
* ראו [http://beltmag.com/rust-belt-bookshelf/ סקירת ספרים באנגלית] מאת הסופר והעיתונאי אדוארד מק'ללנד, באתר Belt Magazine. מק'ללנד, יליד [[לאנסינג]], מישיגן (מתגורר בשיקגו, אילינוי), הוא מחבר הספר Nothin' but Blue Skies - The Heyday, Hard Times, and Hopes of America's Industrial Heartland שאליו מפנה הערת שוליים 3 בערך זה (ראו להלן קישור לאתר האישי שלו).


===שירה===
===בשירה===
רוב משוררי חגורת החלודה הם צעירים בני הדור השני לקריסה הכלכלית. בולטת בהם '''רושל הרט (Rochelle Hurt''') שספרה משנת [[2014]], '''The Rusted City ("העיר החלודה")''', הוא רומן כתוב בשירה המתאר את קורותיה של משפחה המתגוררת בעיר דמיונית בחגורת החלודה, מנקודת ראותה של בת הזקונים. הרט עצמה היא ילידת [[דייטון]], גדלה ב[[ינגסטאון]], אוהיו, ומתגוררת בפיטסבורג, פנסילבניה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rochellehurt.com/about|כותרת=Rochelle Hurt|אתר=Rochelle Hurt|תאריך_וידוא=2017-04-13}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rochellehurt.com/the-rusted-city-1|כותרת=Rochelle Hurt|אתר=Rochelle Hurt|תאריך_וידוא=2017-04-13}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.poetryfoundation.org/harriet/2014/07/the-rustbelt-rises-from-the-ruins-rochelle-hurt-at-best-american-poetry/|הכותב=Harriet Staff|כותרת=The Rustbelt Rises from the Ruins: Rochelle Hurt at Best American Poetry|אתר=Poetry Foundation|תאריך=Retrieved 13.4.2017}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://theindianolareview.com/interview-rochelle-hurt.html|הכותב=Anthony Frame|כותרת=Interview with Rochelle Hurt|אתר=The Indianola Review|תאריך=Retrieved 1.5.2017}}}}.
רוב משוררי חגורת החלודה הם צעירים בני הדור השני לקריסה הכלכלית. בולטת בהם '''רושל הרט (Rochelle Hurt''') שספרה משנת [[2014]], '''The Rusted City ("העיר החלודה")''', הוא רומן כתוב בשירה המתאר את קורותיה של משפחה המתגוררת בעיר דמיונית בחגורת החלודה, מנקודת ראותה של בת הזקונים. הרט עצמה היא ילידת [[דייטון]], גדלה ב[[ינגסטאון]], אוהיו, ומתגוררת בפיטסבורג, פנסילבניה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rochellehurt.com/about|כותרת=Rochelle Hurt|אתר=Rochelle Hurt|תאריך_וידוא=2017-04-13}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.rochellehurt.com/the-rusted-city-1|כותרת=Rochelle Hurt|אתר=Rochelle Hurt|תאריך_וידוא=2017-04-13}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.poetryfoundation.org/harriet/2014/07/the-rustbelt-rises-from-the-ruins-rochelle-hurt-at-best-american-poetry/|הכותב=Harriet Staff|כותרת=The Rustbelt Rises from the Ruins: Rochelle Hurt at Best American Poetry|אתר=Poetry Foundation|תאריך=Retrieved 13.4.2017}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://theindianolareview.com/interview-rochelle-hurt.html|הכותב=Anthony Frame|כותרת=Interview with Rochelle Hurt|אתר=The Indianola Review|תאריך=Retrieved 1.5.2017}}}}.


גרסה מ־23:48, 11 באוגוסט 2017

חגורת החלודה (באדום) במפת ארצות הברית
מבנה נטוש של מפעל "פישר" של ג'נרל מוטורס בדטרויט שייצר מרכבים לכלי רכב, והפך לאחד מסמלי קריסת תעשיות הרכב במישיגן. צילום: Andrew Jameson (ראו גם סרטון יוטיוב תחת "קישורים חיצוניים").
הריסות פסי רכבת של מפעל יציקת פלדה נטוש בראנקין, פנסילבניה
בלייה עירונית בפלינט, מישיגן: מוטל "הולידיי אין" העזוב ליד שדה התעופה "בישופ"

חגורת החלודה (באנגלית: The Rust Belt), לעתים מכונה בעברית רצועת החלודה, היא הגדרה לאזור שהיה בעבר לב התעשייה הכבדה של ארצות הברית, וכולל את צפון החוף המזרחי, הימות הגדולות והפאתים המזרחיים של המערב התיכון. ההגדרה מתייחסת לדעיכה הכלכלית והחברתית של האזור במחצית השנייה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, בעקבות הידלדלות המגזר התעשייתי, אבטלה גואה, ותהליכי הגירה שלילית ובליה עירונית.

בין הסיבות לתהליכים אלה, מונים את הגלובליזציה, ליברליזציה ופתיחת המשק התעשייתי לתחרות, רכישת מפעלי פלדה אמריקאיים על ידי חברות זרות, מיקור חוץ של משרות בתעשייה והוצאת מקומות עבודה אל מחוץ לארצות הברית, אוטומציה שהביאה לצמצום מספר המועסקים בתעשיות הפחם והפלדה, דרישות מחמירות למיומנויות מקצועיות ועלויות שכר גבוהות[1].

חגורת החלודה משתרעת, ממזרח למערב, בשטחי המדינות: ניו יורק, פנסילבניה, וירג'יניה המערבית, אוהיו, מישיגן ואינדיאנה, ובצפון-מזרחה של אילינוי ודרום-מזרחה של ויסקונסין שלחופה המערבי של ימת מישיגן[2].

האזור נקרא גם "חגורת החרושת" (Factory Belt), "חגורת הייצור" (Manufacturing Belt) ו"המרכז התעשייתי" (Industrial Heartland).

מקור המושג

מטבע הלשון "חגורת החלודה" מיוחסת במידה רבה לוולטר מונדייל, אשר במהלך מסע הבחירות לנשיאות בשנת 1984 נאם באוזני פועלי פלדה בקליבלנד, ותקף את החלטת הנשיא רונלד רייגן לבטל את הגבלת מכסות יבוא הפלדה לארצות הברית, באמרו: ”צעדי המדיניות של רייגן הופכים את המערב התיכון התעשייתי לאגן של חלודה” (Rust Bowl). מונדייל התכוון להדהד אצל הבוחרים המבוגרים, בני דורו, את זכרונות האסון הכלכלי שזכה לכינוי אגן האבק (Dust Bowl) בעקבות סערות האבק בשנות ה-30 של המאה ה-20. העיתונות החליפה את המילה "אגן" (Bowl) ב"חגורה"[3], כהנגדה לאזור חגורת השמש (אנ') המשתרע מדרום מזרח ארצות הברית עד דרום מערבה[4].

כיום, השימוש במושג נפוץ בכל העולם. יש הרואים במטבע הלשון הזו כינוי גנאי, ובשנים האחרונות עולות הצעות לכינויים חיוביים, כגון: "חגורת האמון" (Trust Belt), או "אזור המים המתוקים" (Freshwater Region)[4].

גאוגרפיה

מכיוון שהמושג "חגורת חלודה" הומצא על ידי אישיות פוליטית והתקשורת, ומתייחס לתנאים כלכליים וחברתיים, אין לאזור גבולות טבעיים ברורים ולא מאפיינים טופוגרפיים ייחודיים. שיוכה של עיר לחגורת החלודה תלוי בעיקר בהשוואת תרומתה לכלכלת הייצור המקומית ורמת החיים בה בעבר וכיום, ועל כך יש ויכוח בין המומחים, כולל על השאלה אם אונטריו שבקנדה, נחשבת חלק מהחגורה[4][5]. יש המבחינים בין ליבת חגורת החלודה הכוללת, בראש וראשונה, את פנסילבניה, אוהיו, מישיגן, אילינוי ואינדיאנה, ופריפריה הכוללת חלקים מויסקונסין, ניו יורק, קנטקי, מערב וירגי'ניה ואונטריו[6].

בעקבות תקופות השגשוג שהביאו להתפתחות תעשייה כבדה, משלהי המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 זכה האזור לכינוי חגורת הפלדה (Steel Belt), שהבדיל אותו ממדינות המערב התיכון שנקראות חגורת התירס (Corn Belt), ומהמישורים הגדולים, המכונים "סלסלת הלחם של צפון אמריקה" (Breadbasket of North America)[7][8].

מרכזי התעשייה הכבדה המושבתים בערים השוכנות לחופי הימות הגדולות בצפון החוף המזרחי והמערב התיכון, נודעים כיום כחלק מאזורים המכונים חגורת שלג (Snow Belt)[9] וכוללים את רוב ערי המערב התיכון שעל תוואי נהר המיסיספי, רבות מערי ניו אינגלנד, ואת מדינות צפון אזור המיד-אטלנטיק.

היסטוריה

תקופת הפריחה

המאה ה-19: התפתחות הייצור התעשייתי

התעשייה בערי חגורת החלודה החלה להתפתח בעת תור הזהב של כריית הפחם בהרי האפלצ'ים במחצית השנייה של המאה ה-19, אחרי מלחמת האזרחים האמריקאית. האזור עשיר בדרכי תחבורה, נתיבי תובלה בימות הגדולות ובתעלות מים, ורשת מסילות ברזל שחיברו את מכרות הפחם באפלאצ'ים עם עפרות הברזל שהתגלו במינסוטה, בויסקונסין ובצפונה של מישיגן. נתיבים אלה אפשרו הובלת פחם אל מפעלי הפלדה בערים כגון פיטסבורג ושיקגו, אל המפעלים לייצור כלי רכב בדטרויט ומפעלי ייצור אחרים, ואל תחנות הכוח שסיפקו חשמל לאזור. בין שדות הפחם למפעלי התעשייה הכבדה נוצרו קשרי גומלין: המפעלים סיפקו ציוד כרייה ומתכות באיכות גבוהה, והמכרות באפלצ'ים סיפקו פחם לקיטור לתעשייה[10].

הגירה לאזור

בין השנים 1930-1890 נהרו למרכז התעשייתי המתפתח מיליוני מהגרים מאירופה, בעיקר מפולין, איטליה, רוסיה, אוסטרו-הונגריה, וכן מאירלנד, יוון, סלובקיה, סלובניה, ליטא, ועוד מדינות, יחד עם גלי הגירה פנימית של אפרו-אמריקאים ממדינות הדרום שחיפשו הזדמנויות לתעסוקה. המהגרים החדשים הצטרפו לאוכלוסיית מהגרים ממוצא גרמני, סקוטי ואירי, שהתיישבו באזור בתקופות קודמות[10], וסיפקו כוח עבודה זול למפעלי התעשייה והייצור.

מלחמת העולם השנייה

כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה אחרי שנות השפל הגדול, הביאה לצמיחה כלכלית מהירה. בעקבות חורבן מרכזי התעשייה הכבדה במערב אירופה וביפן בשל הפצצות עזות, נשא העולם את עיניו אל עבר "חגורת הפלדה". הייצור המאסיבי של פלדה ופחם באזור זה סייע בשיקום נזקי המלחמה בכל רחבי העולם, ותעשיות כבדות כמו תעשיות הרכב והצמיגים, שגשגו ויצרו מקומות עבודה רבים. ערי הצפון התעשייתי נהנו משיא בגידול האוכלוסייה ובתפוקת התעשייה, וערים גדולות באזור (פיטסבורג, קליבלנד, דטרויט ועוד) הלכו וגדלו[2].

תקופת הדעיכה

שנות ה-50 של המאה ה-20: רמת תחרותיות נמוכה

נהוג לייחס את תחילת דעיכת חגורת החלודה למיתון העמוק ששרר בארצות הברית בשנות ה-70 של המאה ה-20 (ראו בהמשך), אולם נתונים מראים שהיא התחילה בשנות ה-50, כאשר רמת התחרותיות בין התעשיות החשובות באזור הייתה אפסית, ולמעסיקים לא היה תמריץ להכניס חידושים או להיות יותר יצרניים[11]. להיעדר התחרותיות בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה חברו מספר גורמים[12]:

  • בשוק העבודה שלטו איגודי פועלים חזקים, ובמיוחד איגוד פועלי הפלדה (United Steel Workers) ואיגוד פועלי תעשיית הרכב (United Auto Workers). ארבע מחמש המדינות שבהן הייתה השפעת האיגודים חזקה ביותר, היו בחגורת החלודה: מישיגן, וירג'יניה המערבית, ניו יורק ופנסילבניה. תחת איומי שביתה, השיגו האיגודים רמת שכר שהייתה גבוהה ב-40% מהשכר הממוצע בכל ארצות הברית.
  • חוקים שנחקקו בארצות הברית במסגרת מדיניות הניו דיל בשנות ה-30 של המאה ה-20, כגון החוק להבראת התעשייה הלאומית (National Industrial Recovery Act)[13], אפשרו למגזרים החזקים לשתף פעולה ביניהם ולנצל את השוק לרעה. על אף שהתנהגות קונספירטיבית זו הוצאה מחוץ לחוק, היא נמשכה שנים רבות אחר כך.
  • במקביל, כלכלת המלחמה תוכננה באופן שדיכא את כוחות התחרות בשוק התעשייה.

שנות ה-60: תחילת תחרות עם יפן וגרמניה, ומעבר הייצור דרומה

בשנים האלה, תעשיות רבות במזרח אסיה ובאירופה החלו להתחרות בחגורת הפלדה ולייצר באופן יעיל ממנה, ויבוא מכוניות מיפן החל לדחוק את רגליהם של פועלי תעשיית הרכב האמריקאים. בעקבות ירידה בהיקף הייצור, ועדיפות היצרנים היפנים, העתיקו שלוש יצרניות הרכב הגדולות (ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר, המכונות "Three Big") את פסי הייצור שלהן לדרום ארצות הברית, שם שכר העבודה היה נמוך יותר. מגמה זו נמשכה גם בשני העשורים הבאים, ובאמצע שנות ה-80 התחילו יצרניות הרכב היפניות (הונדה, טויוטה וניסאן מוטורס) להקים מפעלים להרכבת כלי רכב בארצות הברית, אך העדיפו להתמקם דרומית לערי חגורת החלודה, רחוק מהישג ידו של איגוד פועלי תעשיית הרכב. מאוחר יותר הגיעו לאזור החברות הגרמניות ב.מ.וו ומרצדס-בנץ. מבחינה גאוגרפית, תעשיית הרכב בארצות הברית פועלת כיום סמוך לקו מייסון-דיקסון ודרומה ממנו[14].

שנות ה-70: חרם הנפט, מיתון ואינפלציה

בעשור השמיני של המאה ה-20 גאתה האינפלציה בארצות הברית והגיעה לשיא שנתי של 13.5% בסוף העשור. הגורם המרכזי לאינפלציה היה חרם האנרגיה של ארגון אופ"ק, שבעטיו הואטה הצמיחה הכלכלית ונרשמו רמות אבטלה גבוהות[15]. כתגובה על הסיוע הצבאי שהושיט ממשל הנשיא ריצ'רד ניקסון לישראל במלחמת יום הכיפורים, הטילו יצואניות הנפט בהובלת סעודיה אמברגו על מכירת נפט לארצות הברית, דבר שגרם לעליית מחירי הדלק בשיעור של 75% ופגע בתעשיית הרכב המקומית שהמשיכה לייצר מכוניות עם נפח מנוע גדול וצריכת דלק גבוהה, בעוד האזרחים התחילו להעדיף מכוניות חסכוניות, כגון הונדה, פיאט וחיפושית. דוגמה בולטת של תופעה זו הייתה המכה האנושה שספג מותג הרכב אולדסמוביל שייצרה ג'נרל מוטורס בלאנסינג, מישיגן, עד להפסקת ייצור המותג בשנת 2004[16]. על מנת לבלום את האינפלציה והמיתון, העלה הבנק הפדרלי את הריבית בארצות הברית, צעד שפגע בתעשיות המקומיות פעמיים: מצד אחד, הקשה עליהן ללוות כספים למימון פעולתן, ומצד שני, חיזק את ערך הדולר, ובכך הפך את התוצרת התעשייתית האמריקאית ליקרה באופן יחסי למדינות העולם[2].

שנות ה-80 וה-90: השפעת הגלובליזציה

בשני עשורים אלה, מגמות הגלובליזציה הביאו איתן לארצות הברית ליברליזציה של מדיניות סחר החוץ והרחבה של הסכמי הסחר, ובראשם - הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (N.A.F.T.Aׂ). כתוצאה, תעשיות הפלדה האמריקאיות איבדו את ההגנה שסיפקו להם הממשלים הקודמים באמצעות חומות מכס, ונותרו חסרות סיכוי בתחרות מול יריביהן ברחבי העולם. חברות אמריקאיות רבות, אשר רצו להפחית את עלויות הייצור שלהן, החלו לגלות את "סדנאות היזע" של העולם השלישי, מפעלים רבים הועתקו לסין, הודו, וייטנאם ומקסיקו, ומיליונים איבדו את עבודתם[2][17].

אוטומציה של הייצור

עקב האצת האוטומציה של תהליכי ייצור, פחתה הדרישה לכוח אדם בעיקר בתעשיית הפלדה, גם לעובדים בעלי מיומנויות מתקדמות, ומספר מקומות העבודה החדשים לא פיצה על קצב הפיטורים. כתוצאה מכך, נמשכה הפגיעה בהכנסות מעמד הביניים במדינות חגורת החלודה[18].

השלכות

במהלך עשורים של דעיכת המגזר הייצרני ואבדן מקומות עבודה והכנסה, רבות ממשפחות המעמד הבינוני עזבו את ערי חגורת החלודה, ועברו בעיקר לאזורי חגורת השמש והחוף המערבי. מבין 79 ערים בעלות יותר מ-50,000 תושבים, אשר סבלו מנטישת אוכלוסין, 45 ערים נמצאות בחגורת החלודה, ומאמצע העשור הראשון של המאה ה-21, איבדו ערי החגורה עוד כשני מיליון מקומות עבודה[19]. במדד הגידול בתעסוקה של 70 ריכוזים עירוניים בארצות הברית, חגורת החלודה נמצאת בתחתית הרשימה, עם הערים מילווקי; דטרויט; אולבני; קליבלנד; פיסטבורג; באפאלו; ובמקום האחרון - רוצ'סטר, שהייתה פעם מופת לחדשנות תעשייתית, והפכה להיות חלק מאזור מוכה אסון[20].

דטרויט, בעבר בירת תעשיית הרכב של ארצות הברית, הפכה לסמל הקריסה התעשייתית, הכלכלית והחברתית, ועליית שיעורי האבטלה[21]. העיר, אשר בשנת 1950 מנתה 1,849,568 תושבים, איבדה מאז 63.6% מאוכלוסייתה. בחודש יולי 2016 נאמד מספר תושבי העיר ב-672,795, ולפי מרשם האוכלוסין האמריקאי, משנת 2010 עד אותו מועד עזבו את העיר עוד 41,404 תושבים, שהם 5.8%[22]. בשנת 2013 הוכרזה דטרויט פושטת רגל[23], והאוטונומיה הפיננסית הוחזרה לה שנה לאחר מכן, לאחר שהושקעו בה סכומי עתק בניסיון להחיות את מרכז העיר ולמשוך תושבים חדשים[19][17].

העיר פלינט, שהייתה שנייה לדטרויט בתעשיית הרכב במישיגן, איבדה כ-30,000 מקומות עבודה משנות ה-80, לאחר שמפעלי מכוניות נסגרו בה בזה אחר זה. העברת מפעל הרכבת המכוניות הראשי של ג'נרל מוטורס מפלינט למקסיקו, המיטה אסון כלכלי על העיר. באפריל 2014, כאשר עיריית פלינט הייתה על סף קריסה פיננסית, ובניסיון לחסוך בהוצאות, התנתקה העיר ממערכת אספקת המים של דטרויט, והחלה לשאוב מים מנהר פלינט. כשנה לאחר מכן, התברר שבמי השתייה של העיר יש ריכוז גבוה של עופרת בעקבות שנים של הזרמת שפכים מתעשיות הרכב לנהר, ותושבים לקו בהרעלת עופרת. מאחר שרוב תושבי פלינט הם אפרו-אמריקאים, עלו טענות בדבר הזנחה על רקע גזעני. בעקבות הזיהום הייתה נטישה המונית, וביולי 2016 ירד מספר תושבי העיר ל-97,386 (לעומת 102,434 באפריל 2010, ירידה של 5% בקירוב). בפברואר 2016 עמד שיעור הבתים הפנויים בעיר על 7.5%, השיעור הגבוה ביותר בכל ארצות הברית[24][25][26][27][28].

שיעור האבטלה הגבוה עקב קריסת תעשיית הפלדה, הביא בעקבותיו מעבר תושבים ממרכזי הערים אל הפרוורים ויצירת שכונות רפאים, עוני נרחב, בריחת מוחות, פשיעה אלימה במרחב הציבורי, רמת חינוך עלובה, ודיור ותשתית ירודים[29]. חלק ניכר מנטישת האוכלוסייה מיוחס לתופעת "מנוסת לבנים" (White Flight) (אנ'), הכוללת לבנים, בדרך כלל ממוצא בריטי, שאינם מוגבלים על ידי פרקטיקות גזעניות, והם חסרי סובלנות ביחס לקרבתם של אפרו-אמריקאים[30]. כמה מערי חגורת החלודה סובלות ממספר גבוה של מקרי רצח, יחסית לממוצע בכלל ארצות הברית: אם בעשור האחרון של המאה ה-20 ניכרה מגמת ירידה כלל-ארצית, אזי בערים הקטנות של חגורת החלודה נמשכה מגמת העלייה בשיעור מעשי הרצח. מספר ערים נחשבות במסוכנות שבערי ארצות הברית: דטרויט ופלינט במישיגן; שיקגו ורוקפורד באילינוי; גארי, אינדיאנה[31][29][32][33].

התלות הכלכלית בתעשיות הרכב, הפלדה והברזל הגולמי ששגשגו עד שנות ה-70 של המאה ה-20, הייתה לרועץ לאזורי הימות הגדולות, המערב התיכון ואונטריו, כאשר אמריקה נכנסה לעידן הפוסט-תעשייתי. רק בתשעה מתוך 40 מטרופולינים באזורים אלה, התוצר המקומי הגולמי לנפש היה גבוה מהממוצע הארצי, עובדה ששיקפה את אובדן מקומות העבודה בתעשייה, מבלי שתחומי תעסוקה אחרים פיצו על כך[34].

משבר חגורת החלודה העמיק והרחיב את המעמד החברתי המכונה "תת-מעמד" (Underclass), מושג שנולד בארצות הברית כהגדרה למעמד הנמוך ביותר האפשרי, שנמצא מתחת להיררכיה המסורתית של המעמדות העובדים (גבוה; בינוני; נמוך). העיתונאי והסופר קן אולטה השתמש במושג זה כבר בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, והכליל בו מובטלים כרוניים, אימהות נתמכות סעד, אלכוהוליסטים, סוחרי סמים, פושעי רחוב וסכיזופרנים שאינם בטיפול[35][36].

מגמות התאוששות ושיקום

על מנת להתמודד עם המשבר, ערים רבות פנו לתחומי כלכלה חליפיים כמקורות תעסוקה וצמיחה, ועברו מתעשייה לשירותים: כלכלת מידע וטכנולוגיית מידע; מוסדות להשכלה גבוהה, מחקר ופיתוח; שירותים רפואיים; מרכזי כנסים, נופש, בילויים ובתי קזינו, וטיפוח מה שמכונה "המעמד היוצר", או "המגזר היוצר" (Creative Class), הכולל אמנים מתחומים שונים, אטרקציות אמנותיות ומוזיאונים. עם זאת, מומחים מצביעים על כך שצעדים אלה לא בלמו את מגמות הדעיכה, וסבורים כי על מנת למשוך צעירים מתחת לגיל 30, יש לפתותם באמצעות מחירי דיור נמוכים, אווירת עסקים וסימנים לתחילת התאוששות בתעשייה[34].

שוק התעסוקה התייצב במידה מסוימת עם כניסת ההיי-טק לערי חגורת החלודה: חברות טכנולוגיית מידע כמו גוגל וטוויטר הקימו מטות בערים שונות: דטרויט, סינסינטי, ניו יורק ופאלו אלטו, ותעשייה ענפה של חברות הזנק קמה בשיקגו, קליבלנד ואינדיאנפוליס[37].

במדינת ניו יורק, אתרים מוזנחים הוסבו למרכזי בילוי ואירועים: בבאפלו, מפעל פלדה נטוש פותח באמצעות אנרגיה סולארית, דבר שסיפק לעיר אלפי מקומות עבודה; האתר ההיסטורי של תעלת אירי הוסב למוקד הופעות מוזיקליות, מסעדות והחלקה בעונות החורף, ובשטח נמל תעלת אירי העתיקה הוקם מתחם הכולל מגרש הוקי, בית מלון, מסעדות, חניון ומשטחי החלקה על קרח.

מתעשייה לשירותים: הכניסה למתחם הנופש "סאנדס" שהוקם בשטח מפעל הפלדה Bethlehem Steel המושבת בבית לחם, פנסילבניה
שימור מבנים של מפעל הפלדה Bethlehem Steel בפנסילבניה

בעיר בית לחם (Bethlehem) בפנסילבניה הוקם מתחם נופש, קניות וקזינו "סאנדס" (Sands) בשטח מפעל יציקת הפלדה Bethlehem Steel, תוך יוזמה לשימור מבנים של המפעל המושבת.

פיטסבורג, פנסילבניה, נחשבה בעשור השני של המאה ה-21 לאחת הערים הטובות בעולם להשקעה בנדל"ן[38], וקליבלנד, אוהיו, הפכה מעיר תעשייה לעיר של המצאות, מחקר ופיתוח, והאוניברסיטאות מושכות לעיר צעירים משכילים.

תחייתן של כמה מערי המטרופולין בחגורת החלודה במאה ה-21 עדיין לא הביאה למגמה של צמיחה תעשייתית, אך נראו שלבים ראשונים של יצירת מקומות עבודה בתעשייה על רקע הפריחה המחודשת של שוק האנרגיה בארצות הברית, במיוחד מהפקת גז מפצלי סלע. כיום, צפון אמריקה מפיקה גז טבעי יותר מכל יבשת אחרת, ובגלל אנרגיית הגז הזולה, יחד עם היחלשות הדולר והשכר הקפוא, חברות אמריקאיות חזרו לייצר על אדמת ארצות הברית. בגלל עלויות הקרקעות באסיה, גם חברות זרות מגלות עניין בייצור במפעלים בארצות הברית, ובהן: סמסונג, טויוטה ואירבוס[34][39].

לאור יצירת מקומות עבודה חדשים שאינם בתעשייה, האזור הפך אטרקטיבי, בעיקר עבור משפחות צעירות. אחרי עשורים רבים, שיעור ההגירה השלילית בערי חגורת החלודה השתווה לממוצע הארצי, ואף נמוך מזה. לצד זאת, השינויים הדמוגרפיים והכלכליים הביאו לשינוי במעמדן הכלכלי של ערי האזור. אם בתחילת המאה ה-20, ערי תעשייה כמו אקרון, דטרויט, קליבלנד ושיקגו נהנו מעליונות, הן נדחקות כיום על ידי ערים אטרקטיביות המספקות דיור בר-השגה, ערים שבהן פועלים אוניברסיטאות חשובות ומכוני מחקר בולטים, וערי בירה[34].

פעילות החברה האזרחית

במאה ה-21 קם בכמה מערי חגורת החלודה דור של יזמים צעירים שביכרו שיתוף פעולה ורעיונות על פני תחרות, במטרה "להמציא מחדש" את תפקיד האזור בכלכלת ארצות הברית. תופעה זו תועדה בסרט Red, White and Blueprints שהפיק וביים בשנת 2013 צלם הקולנוע ג'ק סטורי[40][41].

במספר ערי מטרופולין קמו ארגוני חברה אזרחית הדוגלים בשימור ושיקום מבני תעשייה נטושים כאתרי מורשת, כולל עשיית שימוש חוזר בהם ליצירת מקורות תעסוקה והכנסה. בסוף השבוע של ה-10-9 באפריל 2016 התקיים בפיטסבורג כנס היסוד של "הקואליציה של משמרים צעירים בחגורת החלודה" (Rust Belt Coalition of Young Preservationists - RBCoYP) המאגדת ארגונים כאלה[42][43].

מדינות חגורת החלודה והבחירות לנשיאות ארצות הברית

משנות ה-80 של המאה ה-20, מקדישים המועמדים לנשיאות זמן ניכר לכלכלת מדינות חגורת החלודה שחלק מהן נחשבות "מתנדנדות", ולכן יש בכוחן להכריע את הבחירות. אולם ברמה הפוליטית, עובדה זו לא סיפקה מזור אידאלי. בעוד ששתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית, הפנו את גבן לתעשיות בחגורת החלודה (למעט תעשיית הרכב), נאבקה המפלגה הדמוקרטית להענקת רשת הגנה סוציאלית לאלה אשר איבדו את עבודתם, תשלום דמי אבטלה, העלאת שכר המינימום, והגנה על התנאים המוענקים בתוכניות הביטוח הלאומי ובביטוחי הבריאות לקשישים ולעניים. כל אלו עמדו בבסיס האג'נדה הדמוקרטית אל מול הרפובליקנים, ובשנות כהונתו של אובמה הצטרף אליהם גם חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה. עמדות אלו סייעו לדמוקרטים בבחירות לנשיאות, ומאז שנות ה-90, רוב מדינות החגורה תמכו בדרך כלל במועמדים הדמוקרטים[2], פרט לוירג'יניה המערבית ואינדיאנה השמרניות, התומכות מסורתית במועמדים הרפובליקנים. אבל בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, אפילו אינדיאנה העניקה את תמיכתה למועמד הדמוקרטים, ברק אובמה[44].

מגמת התמיכה במועמדים הדמוקרטים השתנתה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. למדינות חגורת החלודה יש 113 אלקטורים, 21% מכלל 538 האלקטורים. המנצח, מועמד הרפובליקנים דונלד טראמפ זכה בתמיכת 64 מהם (פנסילבניה, וירג'יניה המערבית, אוהיו, אינדיאנה, מישיגן וויסקונסין), ואילו המפסידה, מועמדת הדמוקרטים הילרי קלינטון קיבלה רק את תמיכת 49 האלקטורים של ניו יורק ואילינוי, שהן מדינות ליברליות בעלות מסורת ארוכת שנים של תמיכה במועמדים מן המפלגה הדמוקרטית[45]. הסבר אפשרי לשינוי במגמות ההצבעה במדינות מפתח בחגורת החלודה הוא, שטראמפ הבטיח להחזיר מקומות עבודה בייצור, ורבים מתומכי קלינטון הסכימו עם טענתו שמשרות רבות אבדו בגלל הסכמי הסחר הבין-לאומיים, ובראשם הסכם NAFTA[46][47].

ייצוגים באמנות

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה בארצות הברית עשייה אמנותית ענפה סביב המצב החברתי-כלכלי המתמשך והבלייה העירונית בערי חגורת החלודה, בתחומי הקולנוע, הספרות העיונית, סיפורת, שירה וצילום. במאה ה-21 התפתחה סוגה של אמנות אפלה (מצרפתית: Art Noir), המכונה Rust Belt Noir, ולחלופין מוגדרת כ"גותיקה של חגורת החלודה" (Rust Belt Gothic)[48][49]. חוקרת השפה, המשוררת והמבקרת האמריקאית ג'ויאל מק'סוויני (Joyelle McSweeney) תיארה סוגה זו כקטגוריה אסתטית-פוליטית חדשה שמעניקה לניכור של המרכז התעשייתי הנטוש "כוח של זומבי" בסגנון הרפאים של אדגר אלן פו[50].

בקולנוע

מלבד סרטים העוסקים באופן ישיר בסוגיות חברתיות ופוליטיות בערי חגורת החלודה, נופי בלייה עירונית ומבני תעשייה ומגורים נטושים הפכו ברבות השנים לאתרי צילום ולחלק מהאיקונוגרפיה של תעשיית הסרטים ההוליוודית[61][62]. כך למשל, סרט האימה לא לנשום (אנ') משנת 2016 צולם באזור נטוש ברובו בדטרויט. עלילת הסרט מתרחשת בבית מגורים עזוב ברחוב בואנה ויסטה (Buena Vista) מספר 2488[63][64][65].

בספרות

  • ראו רשימת ספרים באנגלית הכוללת ספרי סיפורת ועיון באתר GoodReads.
  • ראו סקירת ספרים באנגלית מאת הסופר והעיתונאי אדוארד מק'ללנד, באתר Belt Magazine. מק'ללנד, יליד לאנסינג, מישיגן (מתגורר בשיקגו, אילינוי), הוא מחבר הספר Nothin' but Blue Skies - The Heyday, Hard Times, and Hopes of America's Industrial Heartland שאליו מפנה הערת שוליים 3 בערך זה (ראו להלן קישור לאתר האישי שלו).

בשירה

רוב משוררי חגורת החלודה הם צעירים בני הדור השני לקריסה הכלכלית. בולטת בהם רושל הרט (Rochelle Hurt) שספרה משנת 2014, The Rusted City ("העיר החלודה"), הוא רומן כתוב בשירה המתאר את קורותיה של משפחה המתגוררת בעיר דמיונית בחגורת החלודה, מנקודת ראותה של בת הזקונים. הרט עצמה היא ילידת דייטון, גדלה בינגסטאון, אוהיו, ומתגוררת בפיטסבורג, פנסילבניה[66][67][68][69].

בנוסף לאתרי אינטרנט המזמינים את משוררי חגורת החלודה לפרסם משיריהם, מתקיימים מדי פעם אירועי פואטרי סלאם בנושא[70].

בית ההוצאה Belt Publishing מדפיס אנתולוגיות סיפורת ושירה של יוצרים תושבי ערי חגורת החלודה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Congress of the United States, Office of Technology Assessment, Technology and Steel Industry Competitiveness: Chapter 4, The Domestic Steel Industries Competitiveness Problems, Washington, D.C., 1980, pp. 115-144
  2. ^ 1 2 3 4 5 יפתח דיין, מכה מתחת לחגורה / מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות, באתר על פילים וחמורים, ‏26.4.2016
  3. ^ Edward McClelland, Nothin' but Blue Skies - The Heyday, Hard Times, and Hopes of America's Industrial Heartland, Bloomsbury Press, New York, 2013, pp. 104-106
  4. ^ 1 2 3 Anne Trubek, Why “RUST BELT” matters (and what it is), Belt Magazine, 15.4.2016
  5. ^ Anne Trubek, Where is the Rust Belt?, Belt Magazine, 9.12.2013
  6. ^ Erin Mahaney, Rust Belt - The Rust Belt is The Industrial Heartland of the United States
  7. ^ David J. Wishart (Editor), The Breadbasket of North America, Encyclopedia of the Great Plains
  8. ^ בעיתונות בישראל, יש נוהגים לכנות את האזור "אסם התבואה של אמריקה".
  9. ^ Sun On The Snow Belt, Chicago Tribune, 25.8.1985
  10. ^ 1 2 The Rust Belt - coal's destination, coalcampusa.com
  11. ^ Lee E. Ohanian, Competition and the Decline of the Rust Belt, Federal Reserve Bank of Minneapolis, 20.12.2014
  12. ^ Simeon Alder et.al., Competitive Pressure and the Decline of the Rust Belt: A Macroeconomic Analysis, Department of Economics - Yale University, 9.1.2015, pp. 5-14
  13. ^ National Industrial Recovery Act, United States History
  14. ^ James P. Miller & Rick Popely, Auto industry's center goes south - Sun Belt's gain is Midwest's pain, Chicago Tribune, 26.1.2005
  15. ^ אנליסטים בבנק אוף אמריקה מזהירים: ארה"ב בדרך לסטגפלציה נוסח שנות ה-70', באתר כלכליסט, ‏25.03.16
  16. ^ Edward McLelland, The month that killed the middle class: How October 1973 slammed America, Salon, ‏7.3.2015
  17. ^ 1 2 יואב קרני, עוצרים ב"רצועת החלודה", באתר גלובס, ‏6.3.2016
  18. ^ R. Jason Faberman, Job flows and labor dynamics in the U.S. Rust Belt, Bureau of Labor Statistics, September 2002
  19. ^ 1 2 Reid Wilson, Rust Belt Manufacturing Hubs Bleed Population, Morning Consult, 20.5.2016
  20. ^ ג'ואל קוטקין, טראמפ קורץ לבוחרים בלב ליבה של חגורת התעשייה של אמריקה, באתר אל-מוניטור, ‏אוחזר ב-30.6.2016
  21. ^ MEN DISAPPEAR FROM RUST BELT AS UNEMPLOYMENT AND ADDICTION RISE, University of Wisconsin-Madison, ‏31.5.2017
  22. ^ U.S. Census Bureau QuickFacts selected: Detroit city, Michigan; Michigan, www.census.gov (באנגלית)
  23. ^ בית משפט בארה"ב קבע: דטרויט חדלת פירעון, באתר כלכליסט, ‏3.12.13
  24. ^ העיר פלינט ננטשת בעקבות זיהום המים, באתר Ynet, ‏11.02.16
  25. ^ ג'ון אליגון, ניו יורק טיימס, זיהום מי השתייה במישיגן מציף דיון על יחס מפלה כלפי תושבים שחורים ממעמד נמוך, באתר הארץ, ‏26.01.2016
  26. ^ אסף יחזקאלי, מחדל במישיגן: "המים מזוהמים והתינוק שלי לא גדל כבר שנה שלמה", באתר Mako, ‏13.2.2016
  27. ^ Rebecca Cook, Flint has highest rate of vacant homes in United States: report, Reuters, ‏11.2.2016
  28. ^ U.S. Census Bureau QuickFacts selected: Flint city, Michigan; Michigan; UNITED STATES, www.census.gov (באנגלית)
  29. ^ 1 2 Palash Gosh, A Tale Of Three Cities: Detroit, Toronto, And Pittsburgh In A Post-Industrialized World, International Business Times, 9.10.2013
  30. ^ Jim Russell, What the Rust Belt Can Teach Us About White Flight, Gentrification, and Brain Drain, Pacific Standard, 6.10.2015
  31. ^ Study ties economic woes to murder rates in some small cities, EurekAlert, 14.5.2001
  32. ^ טל מויסה, אל תגידו שלא הזהרנו: 10 הערים המסוכנות ביותר בארה"ב, באתר גלובס, 29.5.2011
  33. ^ אירופה בבעיה? ראו מה קורה בארה"ב, באתר הכלכלה האמיתית, 9.8.2012
  34. ^ 1 2 3 4 Joel Kotkin, Mark Schill, Ryan Streeter, Clues From The Past: The Midwest As An Aspirational Region. Sagamore Institute, February 2012
  35. ^ George Ritzer (Editor), "Rustbelt", gangresearch, Retrieved 10.7.2016
  36. ^ Christopher Jencks, What is the underclass - and is it growing?, pp.14-16, ‏Retrieved 10.7.2016
  37. ^ Rethink the Rust Belt, Silicon Rust Belt, 19.5.2013
  38. ^ Susan Milligan, An Urban Revival in the Rust Belt, U.S.News, 2.9.2014
  39. ^ קופין טאן, השיבה הביתה, באתר גלובס, ‏29.1.2013
  40. ^ Red, White and Blueprints: A Rust Belt Documentary - Cleveland International Film Festival :: April 4 - 15, 2018, www.clevelandfilm.org
  41. ^ Red, White and Blueprints: A Rust Belt Documentary (2013), נבדק ב-2017-07-02
  42. ^ patrick Sisson, Young Rust Belt Preservationists Banding Together to Save Industrial Heritage, Curbed, ‏7.4.2016
  43. ^ RBCoYP – RBCoYP!, rustbeltcoalitionofyoungpreservationists.com (באנגלית)
  44. ^ 2008 Electoral College, Real Clear Politics, ‏Retrieved 10.7.2016
  45. ^ Presidential Election Results: Donald J. Trump Wins, The New York Times, ‏10.11.2016
  46. ^ Tami Luhby, Jennifer Agiesta, Exit polls: Clinton fails to energize African-Americans, Latinos and the young, CNN, ‏9.11.2016
  47. ^ Patrick Gillespie, Donald Trump check: Has NAFTA 'destroyed our country?', CNN, ‏16.9.2016
  48. ^ Rochelle Hurt, The Aesthetics of Ruin: "Come rummage through our guts", Best American Poetry, ‏7.7.2014
  49. ^ RustBeltNoir, www.rustbeltnoir.com (באנגלית אמריקאית)
  50. ^ Moira McAvoy, New Year Reading List, Nano Fiction, ‏28.12.2015
  51. ^ Roger & Me (1989), IMDb, ‏20.12.1989
  52. ^ Stephen Marche, Michael Moore's Roger & Me at 25: Still the Best Movie About the U.S. Economic Collapse, Esquire, ‏19.12.2014
  53. ^ Michael O'Sullivan, Library of Congress announces 2013 National Film Registry selections, The Washington Post, ‏18.12.2013
  54. ^ Iron Maze (1991), IMDb, ‏1.11.1991
  55. ^ Braddock America (2013), IMDb, ‏12.3.2014
  56. ^ Jeannette Catsoulis, Ravaged by Time, a Steel Town Tries to Hold On, The New York Times, ‏30.10.2014
  57. ^ Colin Covert, 'Out of the Furnace' is a Rust Belt noir, Star Tribune, ‏5.12.2013
  58. ^ Akhim ba'dam (2013) Out of the Furnace (original title), IMDb, ‏12.12.2013
  59. ^ Matt Zoller Seitz, Out of the Furnace, RogerEbert.com, ‏4.12.2013
  60. ^ עופר ליברגל, "אחים בדם",סקירה, באתר סריטה, ‏14.12.2013
  61. ^ Lawrence Webb, New Hollywood in the Rust Belt: Urban Decline and Downtown Renaissance in The King of Marvin Gardens and Rocky, http://sro.sussex.ac.uk/, ‏November 2015
  62. ^ JM Tyree, Why Christopher Nolan is taking Batman to the rustbelt, The Guardian, ‏12.4.2011
  63. ^ IMDb: Most Popular Titles With Location Matching "2488 Buena Vista St, Detroit, Michigan, USA", IMDb
  64. ^ 2488 Buena Vista St | Global Film Locations, globalfilmlocations.net (באנגלית)
  65. ^ Redfin, 2488 Buena Vista St, Detroit, MI - 2.5 baths, Redfin
  66. ^ Rochelle Hurt, Rochelle Hurt
  67. ^ Rochelle Hurt, Rochelle Hurt
  68. ^ Harriet Staff, The Rustbelt Rises from the Ruins: Rochelle Hurt at Best American Poetry, Poetry Foundation, ‏Retrieved 13.4.2017
  69. ^ Anthony Frame, Interview with Rochelle Hurt, The Indianola Review, ‏Retrieved 1.5.2017
  70. ^ Rustbelt Midwest Regional Poetry Slam 2014, RustBeltPoetry, ‏Retrieved 1.5.2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חגורת_החלודה&oldid=21356259"