יחסי בוליביה-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי בוליביה-ישראל
בוליביהבוליביה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניהסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדBolivia Israel Locator.svg
אודות התמונה
בוליביה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
1,098,581 20,770
אוכלוסייה
11,138,234 8,299,706
תמ"ג (במיליוני דולרים)
83,500 315,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
7,497 38,025
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית

בין המדינה הרב-לאומית של בוליביה למדינת ישראל לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים מאז שנת 2009, עת ניתקה בוליביה את קשריה עם ישראל בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת בוליביה הכירה רשמית במדינת ישראל בפברואר 1949[1] והיחסים נכונו רשמית ב-1950. הביקור הרשמי הראשון מטעם אחת שתי המדינות היה של שר הכספים הבוליביאני קואדרו סאנצ'ו שהגיע לארץ יחד עם נגיד הבנק המרכזי של בוליביה פאז אנטזאנה מאיסטנבול בהזמנת ממשלת ישראל[2]. ב-1957 החליטה בוליביה להאמין את וולטר גוואיה-ארסה, שגרירה בפריז לציר בישראל[3]. ב-29 בנובמבר באותה השנה הגיש גוואיה-ארסה את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי, ובכך ישראל ובוליביה מיסדו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן[4]. באוגוסט 1964 ביקר בישראל מפקד הכוחות המזוינים של בוליביה, גנרל דון אלפדדו אזבגדו-קנדיד יחד עם מספר אנשי צבא בוליביאנים אחרים[5]. ב-1972 נחתם הסכם בין שתי המדינות שהותיר לישראלים להיכנס לבוליביה ללא אשרת שהייה[6].

למדינת ישראל ולבוליביה היו יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אוו מוראלס מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע[7]. ב-2010 הייצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל - כ-3 מיליון דולר[8].

ביולי 2014 הכריז אוו מוראלס נשיא בוליביה על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן. עקב ההחלטה בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז הסכם שנחתם ביניהן ב-1972[9].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]