יחסי ישראל-נפאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי ישראל-נפאל
ישראלישראל נפאלנפאל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיה יפן קוריאה הצפונית קוריאה הדרומית מונגוליה הרפובליקה העממית של סין טאיוואן הפיליפינים מלזיה אינדונזיה פפואה גינאה החדשה אוסטרליה ניו זילנד איי שלמה קלדוניה החדשה פיג'י וייטנאם לאוס קמבודיה תאילנד מיאנמר בנגלדש בהוטן נפאל הודו סרי לנקה פקיסטן אפגניסטן איראן קזחסטן אוזבקיסטן טורקמניסטן קירגיזסטן טג'יקיסטן עומאן תימן ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות קטר בחריין כוויית עיראק ירדן סוריה ישראל לבנון קפריסין אזרבייג'ן ארמניה גאורגיה טורקיה מצרים לוב תוניסיה אלג'יריה מרוקו סהרה המערבית מאוריטניה מאלי ניז'ר צ'אד סודאן דרום סודאן אריתריאה ג'יבוטי אתיופיה סומליה קניה אוגנדה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה המרכז-אפריקאית קמרון ניגריה בנין טוגו גאנה בורקינה פאסו חוף השנהב ליביריה סיירה לאון גינאה סנגל גמביה כף ורדה גינאה המשוונית גבון הרפובליקה של קונגו טנזניה בורונדי רואנדה אנגולה זמביה מלאווי מוזמביק מדגסקר זימבבואה בוטסואנה נמיביה סווזילנד דרום אפריקה לסוטו מאוריציוס פינלנד שוודיה נורווגיה נורווגיה דנמרק הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת אירלנד פורטוגל ספרד צרפת צרפת איטליה איטליה איטליה מלטה שווייץ בלגיה הולנד גרמניה פולין בלארוס ליטא לטביה אסטוניה אוקראינה מולדובה רומניה בולגריה יוון אלבניה מקדוניה סרביה מוטנגרו בוסניה והרצגובינה קרואטיה סלובניה אוסטריה צ'כיה סלובקיה הונגריה איסלנד גרינלנד קנדה ארצות הברית ארצות הברית מקסיקו קובה הקריביים בליז גואטמלה הונדורס אל סלוודור ניקרגואה קוסטה ריקה פנמה קולומביה ונצואלה גיאנה סורינאם גיאנה הצרפתית ברזיל אורוגוואי אקוודור פרו בוליביה פרגוואי ארגנטינה צ'ילה איי פוקלנדIsrael Nepal locator.svg
אודות התמונה
ישראל נפאל
שטחקילומטר רבוע)
20,770 147,181
אוכלוסייה
8,299,706 29,384,297
תמ"ג (במיליוני דולרים)
300,600 71,530
תמ"ג לנפש (בדולרים)
36,218 2,434
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה פדרלית דמוקרטית

בין מדינת ישראל לבין רפובליקת נפאל קיימים יחסים דיפלומטים מלאים נכון לשנת 2017.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגעים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשרים הראשונים שהתרחשו בין ישראל לנפאל נקשרו בדצמבר 1953 בוועידה הסוציאליסטית האסיאתית שנערכה ביאנגון, בורמה (כיום מיאנמר). מפא"י יוצגה בכנס זה על ידי שר החוץ - משה שרת, ראובן ברקת וראובן שילוח. עניין כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לנפאל הועלה לראשונה על ידי שרת רק בעת ביקורו בקטמנדו ב-1956, במסגרת מסעו באסיה. תגובת ראש ממשלת נפאל הייתה זהירה, הוא השיב שבעניין זה הוא הולך בעקבות הודו, שלא כוננה יחסים עם ישראל באותה התקופה.[1]

בהתחשב בהשלכות מלחמת סיני וכן בעובדה שהשלטון בנפאל נחשב אז לבלתי יציב, לא המשיך משרד החוץ הישראלי לנסות ולהביא לידי כינון יחסים דיפלומטיים עם נפאל עד לעלייתה של מפלגת הקונגרס המפאלית, בראשות ב.פ קויראלה ב-1959. אנשי מפלכה זו גילו ידידות לישראל עוד מימי הפגישה עם נציגי מפא"י בבורמה ב-1953. קויראלה בקר לראשונה בישראל באוגוסט 1958 כאורח הוועד הפועל של ההסתדרות. קויראלה ביקר שוב בישראל באוגוסט 1960 והשתתף בוועידה הבינלאומית על תפקיד המדע בקידום מדינות שנערכה אז במכון ויצמן ברחובות.[1]

י"ב טאפא, ראש הסיעה הפרלמנטרית של מפלגת הקונגרס בא ארצה בדצמבר 1959 וביקורו היווה את פריצת הדרך הגדולה ביותר ביחסים. טאפא מסר כי עניין היחסים עם ישראל נדון כבר בקרב חוגי השלטון בנפאל. ראש הממשלה קויראלה תומך נלהב בהחלפת נציגויות דיפלומטיות. העניין נדון גם עם ממשלת הודו, שהפנתה את תשומת לבה של נפאל לכך שהיא עצמה לא מקיימת יחסים עם ישראל. בסופו של דבר, החליטה נפאל להודיע על החלפת נציגויות דיפלומטיות עם ישראל במסגרת הודעה כללית על פתיחת שורה של נציגויות במקומות שונים בעולם.[1]

לאחר קויראלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באפריל 1960 כתב קויראלה לגולדה מאיר והודיע שממשלת נפאל החליטה יום קודם לכן לכונן יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל. הוא ביקש מכתב רשמי ממשלת ישראל ובו הצעה לכינון היחסים כדי שיוכל לשלוח הסכמה רשמית להצעה זו. ב-28 באפריל שלחה מאיר איגרת רשמית כמבוקש, שבה הציעה כינון יחסים דיפלומטיים מלאים. ב-25 במאי השיב לה קויראלה ונקבע יום לכינון היחסים. היחסים הדיפלומטים בין ישראל לנפאל כוננו ב-1 ביוני 1960, מאז הקמת היחסים נפאל תומכת תמיכה מלאה בישראל. ישראל פתחה את השגרירות שלה בקטמנדו, עיר הבירה של נפאל במרץ 1961, ונפאל פתחה את השגרירות שלה בתל אביב בשנת 2007.

נפאל היא המדינה היחידה בדרום אסיה אשר מכירה בזכותה ובקיומה של ישראל כמדינה עצמאית, נפאל מקיימת עם ישראל יחסים דיפלומטים מלאים אשר תומכת בישראל להתקיים עם גבולות בטוחים ומוכרים בעולם. ב-13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם אוסלו בין ישראל לאש"ף בוושינגטון די. סי. על אוטונומיה לפלסטינים שברצועת עזה ויריחו, ההסכם זכה לברכה מנפאל. בשנת 1975 בהחלטת האו"ם להשוות את הציונות לגזענות, נפאל הייתה בין המדינות הבודדות שלא תמכו בהחלטה.

בין ישראל לנפאל קיים שיתוף פעולה כלכלי וחקלאי, ב-2010 נפגש שר החקלאות של ישראל, שלום שמחון, עם שר החקלאות של נפאל לקראת הסכם חתימה של שיתוף פעולה חקלאי בין נפאל לישראל. הסכם שיתוף הפעולה המדובר היה העברת טכנולוגיה לייעול השימוש במים, רעיונות בנושא פיתוח הכפר, שימור קרקע וכן פעילות כלכלית נלווית. כמו כן, מתקיימת פעילות משותפת בין שתי המדינות בבנייה, תשתיות, חינוך, ביטחון ועוד. בעבר סייעה ישראל לנפאל בתחום תמיכה טכנית, ונפאל סיפקה לישראל כוח עבודה, אך תחומי פעילות אלו הופסקו.

באפריל 2015, התרחשה רעידת אדמה בנפאל. נפאל זכתה לגיבוי מצד ישראל שהתבטא בחילוץ ומציאת הנעדרים הישראלים והמקומיים. באוקטובר 2016 נעדר עמית רייכמן, פילוסוף ומהנדס ישראלי בנפאל. הממשלה עזרה בחיפוש אך זה לא נמצא והוגדר כמת שמקום קבורתו לא נודע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מ. יגר (2004) המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, פרק תשיעי, נפאל