יוסף אלרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף אלרון
Yosef Elron.jpg
לידה 20 בספטמבר 1955 (בן 64)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
  • אוניברסיטת בקינגהאם, אנגליה (תואר בוגר במשפטים, .LL.B)
  • אוניברסיטת חיפה (תואר מוסמך במינהל ביטחון לאומי, .M.A)
עיסוק שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
שופט בית המשפט העליון
13 ביוני 2017 – מכהן
(שנתיים ו-21 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון חיות
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
יולי 201330 באוקטובר 2017
(כ־4 שנים ו-17 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון גרוניס ונאור
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה
יוני 200330 באוקטובר 2017
(כ־14 שנים)
שופט בית משפט השלום בחיפה
מרץ 1994 – יולי 2003
(כ־9 שנים ו-17 שבועות)
תפקידים בולטים
  • סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה
  • שופט צבאי, סא"ל (במיל') בבית הדין הצבאי לערעורים
  • יו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי-הדין
  • ראש צוות הבדיקה הבכיר לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף אלרון (נולד ב-20 בספטמבר 1955) הוא שופט בבית המשפט העליון החל מה-30 באוקטובר 2017. קודם לכן, שימש כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

ראשית חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף אלרון (אלפריח) נולד במעברת "מחנה דוד" שבחיפה. הוא הצעיר מבין תשעת ילדיהם של צדיקה ועובדיה, שעלו לישראל ממוסול שבעיראק בשנת 1951. למד בבית הספר היסודי "נירים" וביולי 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון ערב חדש" בחיפה. בשנים 1973–1977 שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת סגן. לאחר מכן נסע ללונדון, שם עבד במסגרות ביטחוניות שונות עד לשנת 1980[1]. בשנת 1982 הוסמך למשפטים (LL.B.) באוניברסיטת בקינגהאם שבאנגליה. בשנת 1983 חזר לישראל והחל להתמחות במשרדי עורכי דין בחיפה - סולומון ליפשיץ ושות', גורי סובול ושות' ולאחר מכן בפרקליטות מחוז חיפה. בשנת 2001 קיבל תואר שני במדעי החברה (.M.A) בתחום "מינהל ביטחון לאומי" מאוניברסיטת חיפה.

בשנת 1985 סיים את ההתמחות במשפטים והוסמך כעורך דין. אלרון עבד כעורך דין עצמאי בתחומים הפלילי והאזרחי, במשרד שפתח במדרחוב נורדאו, בשכונת הדר בחיפה.

קריירה כשופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1994, לאחר שמונה שנים שבהן עסק בעריכת דין, התמנה לשופט בבית משפט השלום בחיפה. בשנת 1995 עבר בשירות המילואים ליחידת בתי הדין הצבאיים, וכיהן במסגרת זו כשופט בבית הדין הצבאי במחוז הצפון.

ביולי 2003 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, ועסק בעניינים אזרחיים, מנהליים[2] ופליליים. החל משנת 2005 דן כאב בית דין במגוון רחב של כתבי אישום בעבירות חמורות ועמד בראש מספר הרכבים של תיקי פשע חמור[3]. משנת 2010 החל לכהן כשופט צבאי במילואים בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת סא"ל. באותה שנה השתתף בתוכנית "השופט כמנהל" של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 2012 נטל חלק בתוכנית הכשרה לנשיאים ולסגני נשיאים, אף היא מטעם הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. במרץ 2012 קודם לכהונת סגן נשיא בבית המשפט המחוזי בחיפה, ולאחר פרישתו של סגן הנשיא, השופט אילן שיף, היה אחראי, בין היתר, על המחלקה הפלילית בבית המשפט המחוזי. ב-4 ביולי 2013 החל לכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. החל מאוגוסט 2014 ועד מרץ 2018 שימש כיו"ר הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין, הממונה על שאלון בחינת ההסמכה של הלשכה[4]. בתפקידו זה היה ממובילי הכנסת שאלה פתוחה הדורשת ניסוח עצמאי של הנבחן, לבחינת ההסמכה[5].

בפברואר 2017 אישרה הוועדה למינוי שופטים בפה אחד את מינויו לבית המשפט העליון, במסגרת הסכם בין חברי הוועדה למינוי ארבעה שופטים. כמה משופטי בית המשפט העליון התנגדו למינויו וסברו כי הוא "לא קורץ מהחומר שממנו עשויים שופטי עליון". מנגד, הוא זכה לתמיכה חזקה מצדו של חבר הוועדה לבחירת שופטים, השר משה כחלון, ואף היה המועמד המועדף על לשכת עורכי הדין[6][7]. הוא נכנס לתפקיד זה ב-30 באוקטובר 2017.

עמדותיו ופסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלרון הביע דאגה מכך, שקיים חוסר אמון רב בקרב הציבור במערכת המשפט בכללותה, וציין מספר פעמים כי יש לחתור להשבת אותו אמון, שכן המערכת תלויה באמון הציבור[8]. בהזדמנות אחרת אמר כי לא די בשיפור הממשק המנהלי שבין ציבור המתדיינים ועורכי הדין לבין בית המשפט, וכי גם השופטים צריכים לחתור לשיפור בתפקודם. עוד ציין, כי גם לעורכי הדין תפקיד חשוב בהשבת אמון הציבור במערכת[9].

אלרון שב ומדגיש את חשיבות הקשר עם האזרח וציין, לא אחת, כי חשוב להבין איך הדברים נראים מנקודת מבטו של אותו אזרח, שעבורו, "המפגש עם בתי המשפט הוא, לא פעם, מפגש טעון ומרגש, ולעיתים המפגש הדרמטי בחייו", לדבריו[10]. גישה כללית זו שזורה בפסיקותיו הן בתחומי המשפט הפלילי והן בתחומי המשפט המנהלי והחוקתי.

משפט פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקתו של השופט אלרון במשפט הפלילי מתאפיינת בשילוב של מדיניות ענישה מחמירה לצד עמידה דווקנית ובלתי-מתפשרת על זכויות נאשמים.

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט אלרון הוא מהמחמירים בענישה. הוא התנגד, בדעת מיעוט, להקלה בעונשה של אישה שהורשעה בהזמנת קורבן שנהרג למקום בו יפגעו בו, ללא שידעה את מהות התקיפה המתוכננת. לטענתו, העבירה שלה היא חמורה ואינה עומדת בתנאים להקלה בעונש על שיקום. בנוסף, קבע ש"שיקול השיקום אינו השיקול היחיד שיש להביא במנין השיקולים לצורך גזירת דינו של נאשם. הקלה בעונשו של נאשם בשל שיקולי שיקום מהווה חריג ..."[11].

במקרה נוסף, בו רוצח פנה לבית המשפט בדרישה שיקבע שהוא זכאי לשחרור מוקדם, הביע אלרון, למעלה מן הצורך, את שאט נפשו מחומרת העבירה של הרוצח[12]. בערעורו של עזרא שיינברג, הביע אלרון התנגדות להסדר הטיעון שהושג עם שיינברג וכתב: "אני מביע פליאה על הסדר הטיעון העונשי אליו הגיעו הצדדים, אף לאחר שהוצג לנו הנימוק שעמד בבסיס ההגעה להסדר. לגישתי, על אף שהעונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי מצוי ברף העליון של טווח הענישה שעליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, עונש זה אינו הולם כלל את חומרת מעשיו."[13]

במקרים נוספים, בהם שנגעו לעבירות של שימוש בנשק[14] והריגה בתאונת דרכים שנגרמה בגלל מעבר באור אדום[15] הוביל להחמרה בענישה.

אלרון התנגד להקלה משמעותית בעונש בעקבות סולחה בין הצדדים. בהקשר זה הוא כתב[14]:

"מתן גושפנקה ל"סולחות" כמעין "מרכיב משלים" לדרכי הענישה הקבועים בדין, יש בו כדי להוות מעין הפרטה פסולה של ההליך הפלילי. לא זו בלבד שאין במערך ההסכמות בין משפחת העבריין לבין משפחת הקורבן כדי להוות חלופה לדין הפלילי, אלא שהשלמה עם מעגל אלימות הכולל שימוש בנשק חם בטרם הצדדים פועלים ליישוב מחלוקותיהם "בדרכי שלום" חותר תחת יסודות הדין הפלילי. איתותה של מערכת המשפט כי "סולחה" עשויה להביא להקלה משמעותית בעונשו של העבריין מחליש את ההרתעה מפני ביצוע עבירות וחושף את קורבן העבירה ואת משפחתו ללחצים פסולים."

אלרון התנגד להצעה להרחיב את תחולת האפשרות להטיל עונש מופחת על רוצחים הסובלים מהפרעות נפשיות שאין בהן כדי לפטור אותם מאחריות פלילית, וכתב: "בבוא בית המשפט להכריע אם התקיימו התנאים האמורים באופן המצדיק הטלת עונש מופחת על נאשם, עליו לשוות לנגד עיניו את הערך של קדושת חיי אדם, שהופר ונרמס במעשה הרצח, ולנהוג במידה כפולה ומכופלת של זהירות בטרם ישית עונש מופחת על נאשם. לטעמי, קביעתו של עונש מופחת צריכה להישמר אפוא לאותם מצבים חריגים ביותר"[16].

השופט אלרון קבע לא אחת כי "חומרה מיוחדת יש לייחס לפגיעה בקטינים בתוך המסגרת המשפחתית ובתוך ביתם שלהם, שאמור היה לשמש עבורם מבצר מוגן"[17]. כך, באחד המקרים ציין אלרון כי "הענישה המחמירה בשל עבריינות המין בתוך המשפחה המבוצעת על ידי דמויות בעלות סמכות בתוך התא המשפחתי, מבטאת סלידה עמוקה מהניצול של המבנה המשפחתי, שבבסיסו הורים ואחים בוגרים לעומת ילדים רכים בשנים התלויים באופן כמעט מוחלט בדמויות המשמעותיות במשפחה". לדבריו, גם "כאשר גורם אחר במשפחה זוכה למעמד דומה [לזה של הורה], ומנצלו לשם פגיעה מינית בבן-בת משפחה, השיקולים שבבסיס הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה נותרים בעינם"[18].

לגבי עבירות מס כתב אלרון[19]:

"בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל"[20].

בעניין אחר, קבע השופט אלרון כי יש להעניק פרשנות מרחיבה לעבירת הסיוע לאויב במלחמה והדגיש כי "הרשעה בעבירות הנוגעות לסיוע לאויב במלחמה, בין בדרך של ביצוע מושלם של העבירה, ובין בקשירת קשר או בניסיון, מחייבת הטלת עונשים כבדים וממשיים על מבצעי העבירה"[21].

מנגד, בעניינו של חייל שהורשע בפציעה בנסיבות מחמירות וגרם מוות ברשלנות, סבר בדעת מיעוט שאין להחמיר בעונשו וכתב: "עלינו לנהוג בזהירות יתירה שעה שאנו בוחנים את פעולותיהם של אנשי כוחות הביטחון סביב פעילות מבצעית או במצבי לחימה. בחינה זו אינה יכולה להיות "סטרילית", בתנאי מעבדה, תוך הפעלת חכמה שלאחר מעשה, אלא עליה לקחת בחשבון את נסיבות האירוע, תנאי השטח ותחושות הנפשות הפועלות בזמן אמת"[22].

אלרון מייחס חשיבות רבה לכלל אי ההתערבות בפסיקות של הערכאה הדיונית והתנגד מטעם זה, בדעת מיעוט, להחמרה בעונשו של אדם שהורשע בהריגה. כן הביע אלרון את עמדתו בדעת מיעוט, שכלל אי מיצוי העונש בערעור חל גם על פיצוי לנפגע עבירה[23].

הליך פלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במישור הפרוצדורלי, עמד השופט אלרון פעמים רבות על ההכרח שבהקפדה על תקינות ההליך הפלילי וההגנה על זכויותיהם של נאשמים במסגרתו.[24]

במקרה אחד, הונחו לפתחו שתי בקשות רשות ערר מטעם נאשמים שערריהם על עיכוב שחרורם ממעצר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ללא דיון. אלרון קיבל את עמדת המבקשים והורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לקיים את הדיון בעררים עוד באותו הערב, ואף ביקש להעביר את החלטותיו במישרין לנשיא בית משפט המחוזי בתל אביב. בהחלטתו כתב אלרון כי "דחיית הערר על אתר ומבלי לשמוע את טיעוני בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט"[25].

במקרה נוסף הורה השופט אלרון להביא עצור לבדיקה פסיכיאטרית לאלתר, בליל שישי, לאחר שבתי המשפט השלום והמחוזי לא דנו בבקשה לעשות כן והורו על מעצרו ללא נוכחות עורך דין בשל כניסת השבת[26].

במקרה נוסף דן בערריהם של שני נאשמים שנעצרו עד תום ההליכים, בהתבסס על דברים שמסר אחד מהם למדובב, וכן על שיחה שנערכה בינו לבין אמו בעידוד חוקריו, אשר הציעו לו, לכאורה, לשמש כעד מדינה. בהחלטתו קיבל השופט אלרון את העררים והורה לבית המשפט המחוזי לבחון את שחרורם של העוררים לחלופת מעצר הדוקה, בקובעו כי יש לייחס לפגמים שנפלו בהליך החקירה נפקות ומשקל גם במסגרת הליך הדיוני של הבקשה למעצר עד תום ההליכים. אלרון הוסיף כי:

"מטבע הדברים, החקירה המשטרתית יכולה להתנהל בשום שכל, בתבונה, ואף בתחבולה, ובלבד שהדבר לא יפגע בזכויותיהם של הנחקרים, לא יפגום בתוצרי החקירה העתידיים, לא יעמיד בספק את דבר קבילותם ואף לא יפחית ממשקלם הראייתי"[27].

הקפדה זו על זכויותיהם של נאשמים באה לידי ביטוי גם בפסיקותיו הנוגעות להחלטותיהם של בתי המשפט להורות על מעצרם של נאשמים עד לתום ההליכים ולא לשחררם לחלופת מעצר. לשיטתו, "גם כאשר מדובר בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, ובהתקיים עילות למעצרו של הנאשם, מצוות המחוקק היא לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה"[28]. בעניין אחר הדגיש כי "במסגרת מכלול השיקולים שיש לבחון בהחלטה על מעצר עד תום הליכים, יש להתייחס גם להשלכות המעצר על ילדי הנאשם"[29].

בהקשר זה קבע באחת מהחלטותיו שעל אף החשש להימלטותו של אדם שהתבקשה הסגרתו לידי מדינה אחרת, ועל אף החשיבות שבקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות של ישראל להסגיר אדם שעתיד לעמוד לדין במדינה אחרת, אין בעצם ההכרזה עליו כ"בר הסגרה" כדי להצדיק את מעצרו מאחורי סורג ובריח – ויש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר[30]. בשני מקרים שבהם נדחה ערר של עצור על החלטה לעכב את שחרורו ממעצר מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, ביטל השופט אלרון את ההחלטה בערר בקובעו כי "דחיית הערר על אתר ללא שמיעת טיעוניו של בא-כוח המבקש, תוך קיום דיון כנדרש, מהווה פגיעה של ממש בזכותו של המבקש להליך הוגן ולקבלת יומו בפני בית המשפט"[31]. עוד הודגש בפסיקותיו כי אם בית המשפט סבור שקיימת אפשרות עקרונית לשחרור נאשם לחלופת מעצר, עליו להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים בטרם יחליט שאין מקום לשחררו לחולפת מעצר[32].

לצד זאת, השופט אלרון אינו חוסך בביקורת על הימשכותם של הליכים פליליים בבתי המשפט בעוד הנאשם מצוי במעצר, וקרא לא אחת לבתי המשפט להאיץ את הדיונים ולהביא לסיום ההליכים[33].

כך, באחד המקרים קבע השופט אלרון כי "מציאות שבה נאשם שוהה במעצר למעלה משנה וחצי בטרם הוחלט כי נסיבותיו מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, היא כמעט בלתי נתפסת, ויש לעשות ככל הניתן כדי למנוע הישנותה במקרים אחרים". לצורך כך אף קרא אלרון ל"שינוי חקיקתי שעל פיו שלוש או ארבע הבקשות הראשונות להארכת מעצרם של נאשמים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים תוגשנה לבית המשפט שבו מתנהל תיק המעצר, ותידונה על ידי נשיא בית המשפט", וזאת במטרה להביא "למודעות גדולה יותר ומעורבות הכרחית של נשיאי בתי המשפט באשר להתקדמות תיק המעצר לצד שמיעת התיק העיקרי", ולאפשר "התנהלות מבוקרת, מפוקחת יותר, ובכלל זה ניוד שופטים בתוך בית המשפט לצורך מתן קדימות לתיקים בהם נדרש זמן שיפוטי רב יותר מהמקובל, כאשר ברקע נלקחת בחשבון שהותם של הנאשמים במעצר עד שיוכרע דינם"[34].

באחת מהחלטותיו קבע כי ההסדר הקיים, המאפשר לתביעה להגיש חומר חסוי לצורך ביסוס קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים "אינו חף מקשיים ומעורר חוסר נחת ניכר, שהרי יש בו כדי לפגוע בזכותו הבסיסית של נאשם להתמודד עם הטענות המופנות נגדו, ואף לפגום ביכולתו של הסנגור להעניק לו ייעוץ וייצוג משפטי הולם בהיעדר ידיעה ברורה אודות טיב הראיות החסויות להן טוענת המאשימה"[35].

במסגרת החלטותיו, הדגיש השופט אלרון כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בפיקוח מחייבת השגחה משמעותית מצד המפקחים. במסגרת זאת, אף הורה על חילוט ערבות בסך כולל של 9.5 מיליון ש"ח להבטחת מעצרו של נאשם בביצוע עבירות רצח וניסיון לרצח במסגרת ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני, לאחר שברח ממעצר. בהקשר זה הדגיש אלרון כי "יידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם, ויידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע פגיעה אנושה במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו"[36].

משפט מנהלי וחוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט אלרון מקפיד להדגיש בפסיקותיו כי "בית המשפט הבוחן החלטה מינהלית אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית אשר מופקדת על קבלת ההחלטה בשיקול דעתו שלו, ואינו מתערב בהחלטה אף אם ניתן היה לקבל החלטה טובה יותר". לשיטתו, "תפקידו של בית המשפט מתמצה בבחינת סבירות ההחלטה והליך קבלתה, באופן הבוחן האם נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה"[37].

בין היתר עמד באחד מפסקי דינו על שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בהחלטה על פתיחה בחקירה פלילית כמו בהחלטה אם להעמיד אדם לדין[38].

באחד המקרים קבע שאין מלהתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין פלילי חוקרי שב"כ בשל טענות לעינויים במהלך חקירה של אדם פלסטיני. בפסק הדין נקבע כי תיאוריו של המתלונן את האמצעים שהופעלו נגדו לא הוכרחו, וכי "האמצעים המיוחדים" שהשב"כ הודה בנקיטתם נדרשו לצורך סיכולה המיידי של "סכנה מוחשית של פגיעה בחיי אדם", ועל כן השימוש שעשו חוקריו באמצעים אלה חוסה תחת "סייג הצורך". כמו כן נדחתה בפסק הדין העתירה לביטול הנחיות בשב"כ, המאפשרות התייעצות של חוקרים עם דרגים בכירים מהם באשר להפעלת "אמצעים מיוחדים" במהלך החקירות[39]. בקשה לדיון נוסף על פסק הדין נדחתה בהחלטת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות[40].

השופט אלרון דחה בדעת רוב, דרישה לפרסום זהותם של מבצעי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו באזור יהודה ושומרון, שבקשו ששמם לא יפורסם, בין היתר לאחר שאימץ את עמדת משרד החוץ שלפיה פרסום המידע עלול להוביל לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל[41].

השופט אלרון נקט בגישה זו אף באשר לשימוש בהריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעתי, וקבע כי "חרף הספקות שהובעו בעת האחרונה בפסיקה ובספרות ביחס לכוח ההרתעה של הריסת בתים, עמדתי היא כי כאשר הוכיח המפקד הצבאי שקיים אפקט הרתעתי ראוי ומשמעותי, כבענייננו, הרי שאין להתערב בהחלטת הרשויות המוסמכות לעשות שימוש באמצעי זה"[42].

במקרה אחר הוא קבע כי החלטת משרד הבריאות האוסרת על ביצוע לידות בית ב"מרכזי לידה טבעית", סבירה ומידתית, וזאת תוך שציין שאף שיש טעם בעמדת העותרות באשר ליתרונות הגלומים בלידה מחוץ לכותלי בית החולים, הרי ש"בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות, בית המשפט אינו נדרש להכריע מי מבין העמדות נכונה או ראויה יותר בעיניו; עליו לבחון האם החלטתה של הרשות התקבלה על סמך שיקולים ענייניים ומקצועיים והאם היא מצויה במתחם הסבירות". לאחר איזון שערך בין זכותן של יולדות לאוטונומיה ולפרטיות לבין הרצון להגן על חייהם ובריאותם של היולדת והיילוד, קבע כי לא נפל פגם בהחלטת משרד הבריאות בעניין זה[43]. אלרון גם סירב בדעת הרוב להתערב בשיקול מנהל השירותים הווטרינריים באיזון בין צער בעלי חיים לבריאות הציבור[44].

במספר מקרים אחרים אלרון נמנע מלהתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון, וציין כי בית המשפט "ייטה שלא להתערב בהחלטותיהם של גופי התכנון אלא אם הוכח קיומו של פגם משפטי בהליך קבלת ההחלטות, או שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני"[45][46].

לצד גישה זו, המעניקה לרשויות המדינה שיקול דעת נרחב יחסית להפעיל את סמכויותיהן, מדגיש השופט אלרון בפסיקותיו את החובה החלה עליהן לשמור על זכויותיהם של כלל קבוצות האוכלוסייה.

במסגרת עתירה לשינוי הקריטריונים שקבע משרד החינוך באשר לזכאותם של ילדים עם צרכים מיוחדים המשולבים במוסדות חינוך "רגילים" להסעה על מסגרות החינוך שבהן הם לומדים, קבע השופט אלרון שהקריטריונים שנקבעו שרירותיים ופוגעים בזכותם לשוויון של תלמידים אלו, ועל כן הורה על השוואת הקריטריונים לאלו שחלים על תלמידי החינוך המיוחד. אלרון הדגיש כי על ההסדר העתידי שיגבש משרד החינוך לבטא "את מחויבותנו כחברה מתוקנת, הדוגלת בערכים של שוויון ולא פחות מכך של ערבות הדדית. בענייננו, משמעות הדבר היא להנגיש הלכה למעשה את הזכות לחינוך לכל התלמידים במדינת ישראל, ובכלל זה תלמידים עם מוגבלויות"[47].

כמו כן, במסגרת עתירה לתרגום אחת מבחינות הבגרות לערבית במלואה לאחר שהתברר כי רק חלקים ממנה תורגמו לערבית, הדגיש השופט אלרון כי על משרד החינוך להבטיח "שמערכי הבחינות בשפה הערבית לא ייפלו במאומה מאלה בשפה העברית"[48].

נזיקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחס לתביעות בנזיקין על רשלנות הרשויות בביצוע תפקידי רישוי ופיקוח הסתייג מעמדת יעל וילנר וכתב[49]:

"השופטת וילנר הדגישה בחוות דעתה כי הרחבת אחריות רשויות המדינה בנזיקין במקרים בהם המזיק הישיר פטור מאחריות עלולה להביא ל-"הצפתן" בתביעות נזיקין רבות ולפגוע בציבור משלמי המסים המממן את תשלום הפיצוי. אלא שלמול נימוקים אלו ניצבים שיקולים מתחרים רבים. כך למשל, ספק אם נכון ומוצדק לגלגל את עלות התרשלותה של הרשות על כתפיו של הנפגע המזדמן אשר איתרע מזלו ורשלנותה הסבה לו נזק. לדידי, במקרים מסוג אלו מוטב להטיל את עלות רשלנותה של הרשות על פני הציבור כולו – ולא להותיר את הנפגע ללא סעד. השיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית על רשויות ציבוריות עמדו ביסוד המגמה אשר השתרשה בעשורים האחרונים לפיה יש דווקא להרחיב את אחריותן בנזיקין. ... יודגש כי אין במגמה זו כשלעצמה כדי להפוך את המדינה ל"מבטחת על", אלא להשוות את מעמד גופי המדינה לכל גוף מאוגד אחר האחראי על נזקי רשלנותו."

תיקים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו כשופט בבית משפט השלום בחיפה דן השופט אלרון בין השאר בתיקים הבאים:

בבית המשפט המחוזי דן אלרון בין השאר בתיקים של:

  • רוני פרץ, בעניינו קבע: "כפי שהוכח בפנינו, ניתן על נקלה לרשום כאות קלון על מצחו של הנאשם את דבר היותו "רוצח סדרתי" לכל עניין ודבר, אשר מתוך ארבעת קרבנותיו, שתי קשישות אינן בין החיים, לאחר שמצאו את מותן הטראגי תחת מסת ידיו המגואלות בדמן. שני קורבנותיו האחרים שרדו אך בנס את התנהגותו המפלצתית ואת רגעי האימה..."[55]
  • לאוניד ג'ילין שהורשע ברצח גרושתו בחבטות פטיש, לאחר שנקבע שאף על פי שהיה חולה נפש, היה כשיר לעמוד לדין[56].
  • אילן גדו שהורשע ברצח אשתו בעת שהיו בהליכי גירושין, ונקבע שאין מקום לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי. משכך, הוחלט לגזור עליו מאסר עולם[57].
  • עיסאם ניג'אם רצח את בתו ביריות אקדח, בעת ששהו יחד ברכב, וזאת על רקע "כבוד המשפחה" ואי הסכמתו כי תינשא לבחיר ליבה[58].
  • פטר גפן הורשע ברצח קרובת משפחתו במהלך שוד אלים בביתה, הכרעת הדין התבססה בין היתר על ממצאי DNA, שנמצאו תחת ציפורני המנוחה שנאבקה בנאשם בטרם הכריע אותה למוות[59].
  • יורי סוליימנוב הורשע ברצח ביריות אקדח של שומר לילה במפעל באזור התעשייה בקיסריה. הכרעת הדין התבססה בין היתר על DNA שנמצא על בדלי סיגריות שנמצאו בזירת הרצח[60].

אלרון שפט גם בתיק השוטרים הנוקמים מנהריה[61].

בנוסף דן בתיקים ביטחוניים, בהם תיקו של אמיר מח'ול[62] ואחר של אליאס ג'ריס[63], וכמו כן, בתיק עבירות שוחד והלבנת הון חמורות ורחבות היקף של מי ששימש בתפקיד בכיר בחברת החשמל, אשר כהן. תפ (חי') 4039/05 מד"י נ' אשר כהן[64].

במהלך כהונתו כשופט בבית המשפט העליון דן השופט אלרון, בין היתר, בתיקים הבאים:

  • בפסק דין בערעור אזרחי קבע השופט אלרון כי הרצאות בעל-פה עשויות, באופן עקרוני, להיחשב יצירה המקנה לבעליה זכויות יוצרים[65].
  • בפסק דין שניתן לגבי שלושה ערעורים מנהליים, קבע אלרון כי יש לפרש בצורה רחבה את המונח "הסתרה" בחוק המאבק בטרור, המאפשר למדינה לתפוס ולהחרים טובין שנעשה ניסיון להבריחם לרצועת עזה, כך שהוא יחול לא רק על הסלקת הציוד, אלא על כל פעולה שיש בה כדי להקשות על גילויו של הרכוש[66].

פעילות נוספת במערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באפריל 2012 התמנה השופט אלרון לראש הצוות המייעץ לעניינים פליליים המטופלים על ידי הלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט.
  • ייצג את בתי המשפט המחוזיים מול תאגיד "מקינזי", שנשכר לבחון ולייעל את עבודת שב"ס (דצמבר 2012).
  • חבר בוועדה לניסוח נוהל "שמיעה רציפה בפלילים" בראשות שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל (ספטמבר 2013).
  • יו"ר הוועדה לעדכון טופסי "בקשה לדחיית דיונים" לבקשת נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס (אוקטובר 2014).
  • יו"ר צוות "יישום יעדים ומדידה" במסגרת התוכנית האסטרטגית של הנהלת בתי המשפט (אוקטובר 2014).
  • חבר "ועדת האינטגרציה", בראשות מנהל בתי המשפט, של הוועדות השונות של התוכנית האסטרטגית (נובמבר 2014).
  • יו"ר צוות ההיגוי לכנס השופטים של שופטי ישראל (ירושלים, אוגוסט 2015) וממונה על השתלמות נשיאים וסגני נשיא, תוכנית ההשתלמות והנחייתה, יוני 2016.
  • יו"ר ועדות האיתור לכהונת נשיא בתי משפט: בית משפט השלום מחוז דרום בספטמבר 2014, מחוז ירושלים במרץ 2015, נשיא בתי המשפט במחוז מרכז בספטמבר 2015, וכמו כן, חבר בוועדות האיתור לכהונת נשיא בתי המשפט מחוזי מרכז-לוד באוקטובר 2013 ולכהונת נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים בנובמבר 2015.
  • חבר פנ"ה - פורום נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור (אוקטובר 2016 עד אוקטובר 2017).
  • ראש צוות הבדיקה לבחינת ההיבטים המערכתיים של ממשק העבודה בין השופטים הדנים בבקשות לפני הגשת כתב אישום לבין גורמי התביעה (מרץ-אפריל 2018)[67]. בהתאם להמלצותיו של צוות הבדיקה, אשר הוגשו ב-15 באפריל 2018, פורסמו נוהלי עבודה לשופטים בכלל הערכאות בישראל[68][69].

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "השופט החוקר על-פי חוק חקירת סיבות מוות", תשי"ח - 1958, ספר שמגר - מאמרים, חלק ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ג - 2003
  • "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" - ספר עדי אזר ז"ל - המשפט, כרך י"ב - כתב עת לענייני משפט בית הספר למשפטים המסלול האקדמי, המכללה למינהל, התשס"ז - 2007
  • "תסקיר מבחן ותסקיר קורבן: שיקולים משפטיים ואתיים", ספר "סוגיות בפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בישראל, אבחון, טיפול ושיפוט", הוצאת דיונון, 2008
  • "חוות דעת פסיכיאטריות מנוגדות - השיקולים שבבסיס ההכרעה השיפוטית", בתוך: סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית - הוצאת פרובוק, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנאומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף אלרון, באתר הרשות השופטת
  2. ^ לדוגמה: עתמ (חי') 51777-03-14 סלים חמדאן נ' משרד הפנים/האגף לרישוי כלי נשק
  3. ^ איתמר לוין, איתמר לוין, אלרון מציג: שלווה תקיפה, News1 מחלקה ראשונה, ‏1.1.2012
  4. ^ עדו בן פורת, השופט אלרון - ראש ועדת הבחינות של לשכת עוה"ד, באתר ערוץ 7, 6 באוגוסט 2014
  5. ^ ספיר כלפון, ‏לראשונה: שאלה "פתוחה" בבחינת ההסמכה של לשכת עוה"ד, באתר גלובס, 29 באפריל 2015
  6. ^ טובה צימוקי, ניצחון לאגף השמרני: נבחרו 4 שופטי עליון חדשים, באתר ynet, 22 בפברואר 2017
  7. ^ חן מענית, ‏הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  8. ^ יוסף אלרון, דברים בטקס פתיחת שנת המשפט - לשכת עוה"ד חיפה, 24 באוקטובר 2013
  9. ^ יוסף אלרון, נאום בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, 27 באוגוסט 2013
  10. ^ יוסף אלרון, דברים בפני העמותה למשפט ציבורי בישראל - נוסח מקוצר, 26 בינואר 2016
  11. ^ ע"פ 6637/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 באפריל 2018
  12. ^ ע"פ 5121/17 אילן טסלר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-11 במרץ 2018
  13. ^ ע"פ 2454/18 עזרא שיינברג נ' מדינת ישראל, ניתן ב-6 בדצמבר 2018
  14. ^ 14.0 14.1 ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' יונס סובח, ניתן ב-5 נובמבר 2019
  15. ^ ע"פ 4908/18 פואד אל עסייוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-7 נובמבר 2019
  16. ^ ע"פ 1828/14 אשר דאהן נ' מדינת ישראל, ניתן ב-27 ביוני 2019
  17. ^ ע"פ 2965/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12 ביוני 2019
  18. ^ ע"פ 4528/18 פלוני נ' מדינת ישראל ופלונית, ניתן ב-16 ביוני 2019
  19. ^ רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-31 בדצמבר 2018
  20. ^ וראו גם: רע"פ 5308/18 נאסר ג'בארין נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 ביולי 2018
    רע"פ 253/19 ערן ריכטר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20 בינואר 2019
  21. ^ ע"פ 5536/18 אלבייאע נ' מדינת ישראל, ניתן ב-13 ביוני 2019
  22. ^ ע"פ 4497/18 מדינת ישראל נ' בן דרי, ניתן ב-19 באוגוסט 2018
  23. ^ ע"פ 105/17 ישי זיתוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-26 בדצמבר 2017
  24. ^ בש"פ 6185/19 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-2 באוקטובר 2019
  25. ^ בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20 בינואר 2019
  26. ^ בש"פ 4226/19 פלוני נ' מדינת ישראל (21.6.2019); Info Buzzer, www.ifat.com
  27. ^ בש"פ 5612/18 גבאי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-23 באוגוסט 2018
  28. ^ בש"פ 6804/18 טרייסי קדיס נ' מדינת ישראל (17.10.2018)
  29. ^ בש"פ 1785/19 בלסם שראיעה נ' מדינת ישראל (25.3.2019)
  30. ^ בש"פ 1897/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' טוויל (19.3.2019)
  31. ^ בש"פ 497/19 רוזנפלד נ. מדינת ישראל (20.1.2019); בש"פ 496/19 משה קחלון לוי נ. מדינת ישראל (20.1.2019)
  32. ^ בש"פ 1815/19 אבו זאיד נ. מדינת ישראל (25.3.2019); בש"פ 450/19 גנאל נ' מדינת ישראל (31.1.2019)
  33. ^ בש"פ 1840/19 מדינת ישראל נ' פרדר (18.3.2019); בש"פ 3877/18 מדינת ישראל נ. אוסאמה אבו כאטר (28.5.2018)
  34. ^ בש"פ 4120/19 מדינת ישראל נ' עודה (4.7.2019)
  35. ^ בש"פ 1787/19 נעמאן אבו זניד נ' מדינת ישראל (28.3.2019)
  36. ^ בש"פ 1902/19 אביטן נ' מדינת ישראל (2.6.2019)
  37. ^ עע"מ 7310/16 עירית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים, ניתן ב-23 באוקטובר 2018 ; בג"ץ 1460/18 יהודה דרורי נ' הוועדה לבחירת שופטים, ניתן ב-21 בפברואר 2018 ;עע"מ 122/19 עמותת זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, ניתן ב-4 באוגוסט 2019 ;בג"צ 6525/15 ארגון עמק שווה נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה, ניתן ב-6 באוגוסט 2019
  38. ^ בג"ץ 1943/19 עמותת "חוזה חדש" נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.3.2019); בג"ץ 1907/19 פלונית נ' פרקליט המדינה (25.3.2019); בג"ץ 6796/18 סעדי נ' המחלקה לחקירות שוטרים (14.3.2019); בג"ץ 6847/18 טאצ'ר-גואל נ' פרקליט המדינה (6.1.2019); בג"ץ 1516/18 ורקשטל נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.6.2018).
  39. ^ בג"ץ 9018/17 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-26 בנובמבר 2018
  40. ^ דנג"ץ 9105/18 טביש נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-25 בפברואר 2019
  41. ^ עע"מ 10014/16 יש דין - ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, ניתן ב-16 במאי 2019, סעיף 35
  42. ^ בג"ץ 8786/17 אבו אלרוב נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (26.11.2017)
  43. ^ בג"ץ 5428/17 רום נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 ביוני 2018
  44. ^ עע"מ 861/19 מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' נח - התאחדות ישראלית של ארגונים, ניתן ב-26 ביוני 2019
  45. ^ בג"ץ 5974/17 המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (23.1.2019). ראו גם עע"מ 7310/16 עיריית בת ים נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתכנון ובניה (23.10.2018).
  46. ^ וראו גם: עע"מ 694/18 אבו נאב אוסאמה ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, ניתן ב-2 ביוני 2019
    עע"מ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' אלון צבי כרמלי ואח', ניתן ב-26 ביוני 2019
  47. ^ בג"ץ 191/15 פלוני נ' עיריית בני ברק (19.4.2019)
  48. ^ בג"ץ 4069/19 סלאח נ' מנכ"ל משרד החינוך(18.6.2019)
  49. ^ ע"א 1751/18 עיריית אשקלון נ' פלוני, ניתן ב-2 באוקטובר 2019
  50. ^ הרשעת יועץ טבעוני והומאופט בפלילים - דיון בנושא הרפואה המשלימה ועיסוק בפקודת הרופאים ת"פ (חיפה) 7669/01 מדינת ישראל נ. רווס, אתר "נבו"
  51. ^ קבלת ראיה נוספת לאחר הכרעת דין מרשיעה וזיכוי הנאשם. ת"פ (חיפה) 5976/01 מדינת ישראל נ. טאהא, אתר "נבו"
  52. ^ צו המחייב חשוד בביצוע עבירה לבצע בדיקת דם לגילוי מחלת האיידס למול פגיעה בחירותו באם לבצע את הבדיקה אם לאו לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ה"מ (ח 3517/99) מדינת ישראל נ. קריכלי, אתר "נבו"
  53. ^ ת"פ (חיפה) 3506/99 מדינת ישראל נ. אלמליח, אתר "נבו"
  54. ^ הרשעת קאדי אשר כיהן בבית הדין השרעי בחיפה ובעכו בעברות של שקר ושיבוש הליכי משפט. ת"פ (חיפה) 6322/98 מדינת ישראל נ. זכי מדלג', אתר "נבו"
  55. ^ פח 003024/06 מדינת ישראל נ. רוני פרץ, אתר "נבו"
  56. ^ ת"פ (חי') 281/01 מד"י נ' פלוני, אתר "נבו"
  57. ^ תפ"ח 08–5037 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' גדו(אסיר), אתר "נבו"
  58. ^ תפ"ח 8354-06-09 מדינת ישראל נ' ניג'ם, אתר "נבו"
  59. ^ תפ"ח 55684-02-13 מד"י נ' גפן
  60. ^ תפ"ח 793-07-14 מדינת ישראל נ' סוליימנוב(עציר), אתר "נבו"
  61. ^ תפ"ח (חיפה) 4067-07 מדינת ישראל נ' רמי מוסא, אתר "נבו"
  62. ^ תפ"ח 43935-05-10 מדינת ישראל נ' מחול, אתר "נבו"
  63. ^ תפח (חי') 3008/06 מדינת ישראל נ' ג'ריס בן אליאס ג'ריס, אתר "נבו"
  64. ^ תפ (חי') 4039/05 מדינת ישראל נ' אשר כהן, אתר "נבו"
  65. ^ ע"א 8742/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נ' רון, ניתן ב-3 בדצמבר 2017
  66. ^ עע"מ 998/18 שר הביטחון נ' דיסקל 1971 בע"מ, ניתן ב-29 בינואר 2019
  67. ^ אלה לוי-וינריב, ‏הוקם צוות בדיקה של כשלי המערכת בעקבות 'פרשת המסרונים', באתר גלובס, 5 במרץ 2018
    עורך הדין - גיליון 40, ‏יולי 2018
  68. ^ פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 05 במרץ 2018, בנושא: "דפוסי העבודה בין השופטים לבין גורמי אכיפת החוק", אתר הכנסת, ‏5/3/2018
  69. ^ חן מענית, ‏"חיות אוסרת על שופטים להיות בקשר עם תובעים מחוץ לבימ"ש", באתר גלובס, 1 ביולי 2018