דוד מינץ
 | |||||
| לידה |
8 במאי 1959 (בן 64) הממלכה המאוחדת  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1970 | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
  | |||||
דוד מיכאל מִינְץ (נולד ב-8 במאי 1959) הוא שופט בבית המשפט העליון, בעבר כיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2009 עד מינויו לבית המשפט העליון ביוני 2017.
ראשית חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינץ נולד ב-8 במאי 1959 באנגליה ובשנת 1970 עלה עם משפחתו לישראל. בין השנים 1974–1977 למד בישיבה התיכונית מדרשית נעם ולאחר מכן, משנת 1977, למד בישיבת הר עציון, במסגרתה שירת כקצין בחיל השריון עד 1982.
בין השנים 1983–1986 למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1984–1985, תוך כדי לימודיו, שימש כעוזר מחקר לפרופ' אליאב שוחטמן ולפרופ' ברכיהו ליפשיץ באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1986, התמחה אצל השופט יהודה וייס, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ושופט בפועל בבית המשפט העליון, וב-1987 התמחה שנה נוספת במשרד עו"ד בירושלים. במהלך אותה שנה גם הוסמך כעורך-דין, והחל ללמוד להסמכה לרבנות במכון אריאל בירושלים.
ב-1987 החל לעבוד כעורך דין, בתחילה כשכיר ובהמשך כשותף במשרד עורכי-דין.
במקביל לעבודתו המשפטית המשיך מינץ לשרת במילואים בחיל השריון, כמפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה. בשנת 1996 סיים קורס מפקדי גדוד, אך נבצר ממנו להתמנות למג"ד בפועל עקב מינויו לשופט. חרף זאת, לאחר קבלת אישור מנשיא בית המשפט העליון, המשיך לשרת במילואים כקצין במטה האוגדה עד שנת 2010.
ב-1994 עתר לבג"ץ עם אשתו ורדה נגד קביעתו של משרד החינוך שהנושא המרכזי לשנת הלימודים יהיה "תהליך השלום: ישראל במזרח התיכון". העתירה טענה כי זהו נושא פוליטי שנוי במחלוקת יסודית בחברה הישראלית, ועל כן יש להימנע מעיסוק בו בתחומי בית הספר. העתירה נדחתה[1].
השופט מינץ מתגורר בהתנחלות דולב שבבנימין, נשוי לורדה, ואב ל-5 ילדים. בנו, גלעד מינץ, כיום משמש בתור ר"מ בישיבת ההסדר ירוחם.
כשופט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1998 מונה מינץ לכהן כשופט בית משפט השלום בירושלים. ב-2008 סיים בהצטיינות תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. באוקטובר 2009 מונה לכהן כרשם ושופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמרץ 2011 מונה לשופט בבית משפט זה. כשופט בבית המשפט המחוזי כיהן כשופט הפירוקים והבראת חברות, ובין השאר עסק בהבראת מרכז רפואי הדסה בתחילת שנת 2014[2], פירוק רשות השידור החל מחודש אוגוסט 2014[3] והבראת דואר ישראל בספטמבר 2014[4].
בנוסף עסק מינץ במשפט מנהלי ובין השאר דן בתוואי הרכבת הקלה בירושלים[5], ובעתירה נגד תוכנית מתאר מקומית בבית שמש[6]. כן דן בעתירה להגדיר את הבורסה כחברה לתועלת הציבור[7].
בשנת 2017 קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "השפעת הכניסה להליך חדלות פירעון על צדדים שלישיים הקשורים לחייב"[8]. השופט מינץ משמש מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים בדיני חדלות פירעון.
בפברואר 2017 נבחר לכהן כשופט בבית המשפט העליון, וב-13 ביוני 2017 הושבע לכהונתו והחליף את צבי זילברטל[9].
פסיקתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדיון על חישוב חמשת ימי מעצר הגישור בעקבות הצהרת תובע, היה מינץ בדעת מיעוט שניתן להרחיב את מעצר הגישור עד 120 שעות משעת הדיון במעצר[10].
ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדעת מיעוט, הגם שהסכים לדעת הרוב שיש להקל בעונשו של נאשם בהברחת רכבי שטח לרצועת עזה, סבר שלא ניתן להסתפק בעונש של עבירות שירות ודרש שיוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח[11].
זכות הציבור לדעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2016 פסק כשופט מחוזי שאין על ראש הממשלה בנימין נתניהו, לחשוף לציבור את מועדי שיחות הטלפון שהתקיימו בינו ובין המו"ל והעורך הראשי של ישראל היום[12]. מינץ נימק ש"ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם". פסיקתו זו נהפכה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, בנימוק שבמקרה זה "שקיפות ציבורית באשר לקשרים ולאינטרסים של נושא משרה שלטונית אל מול גורמים פרטיים, היא בעלת חשיבות שקשה להפריז במשקלה לתקינות שלטונית", כולל לעניין "מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא משרה ליטול עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו"[13].
מעמד אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדיון נוסף של שבעה שופטים היה מינץ בעמדת יחיד שצו הורות פסיקתי לבן זוג ליילוד בהליך פונדקאות בחוץ לארץ, איננו חל רטרואקטיבית[14].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד מינץ, באתר הרשות השופטת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אמרי סדן, עברו של שופט העליון החדש נחשף: "תהליך השלום מדיר שינה מעיניי", באתר וואלה!, 2 באפריל 2017
- ^ פר"ק 14554-02-14
- ^ פר"ק 11446-08-14
- ^ פר"ק 26836-07-14
- ^ עת"מ 46199-12-16
- ^ עת"מ 50784-11-14
- ^ עת"מ 22604-04-16
- ^ דוד מינץ, באתר הרשות השופטת
- ^ חן מענית, הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
- ^ בש"פ 977/19 מדינת ישראל נ' עלי אבו כף ואח', ניתן ב־4 בספטמבר 2019
- ^ ע"פ 6958/18 נח מצלאח נ' מדינת ישראל, ניתן ב־22 בינואר 2020
- ^ אורן פרסיקו, הפה שהתיר הוא הפה שאסר, באתר העין השביעית, 26 ביולי 2016
- ^ איתמר ב"ז, השופט מזוז: "שאלה בעלת חשיבות ציבורית רבה", באתר העין השביעית, 7 באוגוסט 2017
- ^ דנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־25 ביולי 2022
