דוד מינץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד מינץ
DAVID MINTZ.jpg
לידה 8 במאי 1959 (בן 59)
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות
תקופת כהונה 1998 ואילך
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

דוד מיכאל מִינְץ (נולד ב-8 במאי 1959) הוא שופט בבית המשפט העליון.

ראשית חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינץ נולד ב-8 במאי 1959 באנגליה ובשנת 1970 עלה עם משפחתו לישראל. בין השנים 19741977 למד בישיבה התיכונית מדרשיית נעם בפרדס חנה. לאחר סיום לימודי התיכון, בשנת 1977, למד בישיבת הר עציון שבאלון שבות, ובמסגרתה גם התגייס לצה"ל ושירת כקצין בחיל השריון בשירות סדיר עד 1982.

בין השנים 19831986 למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 19841985, תוך כדי לימודיו, שימש כעוזר מחקר לפרופ' אליאב שוחטמן ולפרופ' ברכיהו ליפשיץ באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1986, התמחה אצל השופט יהודה וייס, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ושופט בפועל בבית המשפט העליון, וב-1987 התמחה שנה נוספת במשרד עו"ד בירושלים. במהלך אותה שנה גם הוסמך כעורך-דין, והחל ללמוד להסמכה לרבנות במכון אריאל בירושלים.

ב-1987 החל לעבוד כעורך דין, בתחילה כשכיר ובהמשך כשותף במשרד עורכי-דין.

במקביל לעבודתו המשפטית המשיך מינץ לשרת במילואים בחיל השריון, שם מילא מאז שחרורו משירות סדיר שורת תפקידי קצונה: מפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה. בשנת 1996 סיים קורס מפקדי גדוד, אך נבצר ממנו להתמנות למג"ד בפועל עקב מינויו לשופט. חרף זאת, לאחר קבלת אישור מנשיא בית המשפט העליון, המשיך לשרת במילואים כקצין במטה האוגדה עד שנת 2010.

ב-1994 עתר לבג"ץ יחד עם אשתו ורדה[1] בעקבות קביעתו של משרד החינוך שהנושא המרכזי לשנת הלימודים יהיה "תהליך השלום: ישראל במזרח התיכון". בעתירתו של מינץ הוצגה עמדתו השוללת העמדת נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת לדיון בפני תלמידים. "עד כה, רוב הנושאים שהוגדרו 'מרכזיים' על ידי משרד החינוך היו נושאים אוניברסליים, כמו גירוש ספרד ואיכות הסביבה", כתב אז. "הנושא המרכזי לשנת הלימודים תשנ"ה שנוי במחלוקת כה יסודית בחברה הישראלית, עד שניתן לומר שהיא שסועה וקרועה"[1]. עוד הוסיף כי הוא אינו מבקש ללמד תכנים הרואים בהסכם אוסלו מסמך שלילי, אלא להימנע מכל עיסוק בפוליטיקה בתחומי בית הספר, וכי אומנם "יש בהחלט מקום להחדיר את ערכי השלום לתלמידי בית הספר, אך זאת לא במחיר של החדרת דעה פוליטית בנוגע לתהליך המדיני העובר עלינו". העתירה נדחתה[1].

השופט מינץ מתגורר ביישוב דולב, נשוי לורדה, ואב ל-5 ילדים.

כשופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 מונה מינץ לכהן כשופט בית משפט השלום בירושלים. ב-2008 סיים בהצטיינות תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

באוקטובר 2009 מונה תחילה לכהן כרשם ושופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמרץ 2011 מונה לשופט בבית משפט זה.

בשנת 2017 קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "השפעת הכניסה להליך חדלות פירעון על צדדים שלישיים הקשורים לחייב"[2].

בפברואר 2017 נבחר לכהן כשופט בבית המשפט העליון, וב-13 ביוני 2017 הושבע לכהונתו והחליף את צבי זילברטל[3].

השופט מינץ משמש מרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים בדיני חדלות פירעון.

פסיקתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים כיהן כשופט הפירוקים והבראת חברות, ובנוסף עסק במשפט מנהלי.

פירוקים והבראת חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפט מנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תוואי הרכבת הקלה בירושלים (עת"מ 46199-12-16).
  • העתירה להגדיר את הבורסה כחברה לתועלת הציבור (עת"מ 22604-04-16).
  • אישור תוכנית המתאר בבית שמש (עת"מ 50784-11-14).
  • ביולי 2016 פסק לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעתירה שביקשה לחשוף לציבור את מועדי שיחות הטלפון שהתקיימו בין ראש הממשלה למו"ל ולעורך הראשי של ישראל היום[4]. מינץ קבע ש"אין מקום לחשוף את המידע המבוקש" בנימוק ש"ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם". פסיקתו זו נהפכה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, בנימוק שבמקרה זה "שקיפות ציבורית באשר לקשרים ולאינטרסים של נושא משרה שלטונית אל מול גורמים פרטיים, היא בעלת חשיבות שקשה להפריז במשקלה לתקינות שלטונית", כולל לעניין "מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא משרה ליטול עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו"[5].

הוצאות משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לנוהג הרווח בבית המשפט העליון, שכאשר לא נתבקשה תשובת המשיב לא נפסקות הוצאות משפט אלא במקרים מיוחדים, השופט מינץ נוהג באופן שגרתי לפסוק הוצאות במקרים כאלו לטובת אוצר המדינה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אמרי סדן‏, עברו של שופט העליון החדש נחשף: "תהליך השלום מדיר שינה מעיניי", באתר וואלה! NEWS‏, 2 באפריל 2017
  2. ^ דוד מינץ, באתר הרשות השופטת
  3. ^ חן מענית, ‏הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  4. ^ אורן פרסיקו, הפה שהתיר הוא הפה שאסר, באתר העין השביעית, 26 ביולי 2016
  5. ^ איתמר ב"ז, השופט מזוז: "שאלה בעלת חשיבות ציבורית רבה", באתר העין השביעית, 7 באוגוסט 2017
  6. ^ ראו למשל: רע"א 3716/18 עמותת אהל לאה נ' זאב ברלין, ניתן ב-29 במאי 2018
    רע"א 2911/18 יוסי חביב נ' מאיר גרון, ניתן ב-30 באפריל 2018
    רע"א 2638/18 My frame Inc נ' אפטרדוקס בנד א1, ניתן ב-6 במאי 2018 והשוו לשופטים אחרים שגם כשהם פוסקים הוצאות נמוכות יותר לאוצר המדינה הם מנמקים זאת בנסיבות מיוחדות. למשל, נעם סולברג: "על מנת ליתן ביטוי, ולוּ סמלי, לזמן השיפוטי שבוזבז לחינם" בג"ץ 8769/17 עו"ד יורם דדיה נ' ועדת האתיקה הארצית, ניתן ב-13 בנובמבר 2017