כנס הרצליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנס הרצליה על מאזן החוסן והביטחון הלאומי

כנס הרצליה, או בשמו המלא, כנס הרצליה על מאזן החוסן והביטחון הלאומי, הוא כנס שנתי שמארגן מאז שנת 2000 המכון למדיניות ואסטרטגיה ובי"ס לאודר לממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה. הדיונים השונים על במת הכנס נוגעים במגוון נושאים הקשורים לחוסן והביטחון הלאומי של ישראל. בכנס מתארחים הן אנשי ממשל ואקדמיה בכירים בתחומי החוץ, הביטחון, הכלכלה והחברה בישראל והן נציגים ממדינות זרות. מבין נושאי התפקידים הבכירים במדינה, מגיעים לנאום בכנס מדי שנה נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל. בנוסף אליהם, מוזמנים אל הכנס גם בעלי הון, אנשי תקשורת ואנשי רוח ישראלים וכן נציגים מיהדות התפוצות. ממדינות זרות, מוזמנים לכנס שגרירים, דיפלומטים ובכירי ממשל, בעיקר מארצות הברית ואירופה.[1][2][3][4] בתום הכנס השנתי, מתפרסמות מסקנות הכנס בפרסום מיוחד, בהוצאת המכון למדיניות ואסטרטגיה, המוגש למשתתפי הכנס, למקבלי ההחלטות ולמעצבי המדיניות הבכירים בארץ.

דיוני הכנס עוסקים בין השאר בתמורות גיאו-אסטרטגיות בזירה הגלובלית, כיוונים להתחדשות ולהתעצמות הצבא, הקשרים האסטרטגיים עם ארצות הברית, נאט"ו והאיחוד האירופי, מערכת החוץ וההסברה הישראלית, יחסי החוץ של ישראל, התמודדות עם איראן המתגרענת, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, דמוגרפיה, השלכות מדיניות של מגמות כלכליות באזור ויחסי ישראל עם מדינות ערב. בנוסף לאלו, חלקים אחרים בכנס מוקדשים לנושאים שאינם קשורים לנושאי ביטחון גרידא, כגון: מדיניות לאומית לקידום החינוך, עתיד כלכלת ישראל, הדור הבא בהנהגת ישראל ומנהיגות נשית בישראל, הזהות היהודית של ישראל והקשר ליהדות התפוצות, אופיה של המדינה מבחינה חברתית, עתידה של ירושלים ועתידו של הנגב, פטריוטיזם והזדהות עם המדינה וכן נושא איכות הסביבה.[5]

בראש הכנס עמדו פרופ' עוזי ארד (בשנים 2000-2009), האלוף (מיל.) דני רוטשילד (2010-2013) ופרופ' אלכס מינץ (2014-2016).

תחילתו של כנס הרצליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת כנסי הרצליה על מאזן החוסן הלאומי של ישראל, החלה כיוזמה של המכון למדינית ואסטרטגיה ומי שעמד אז בראשו, עוזי ארד, יחד עם גורמים נוספים העוסקים בתחום. כבר מראשיתו, תוכנן הכנס להפוך לכנס משמעותי, בעל המשכיות ולא כמאורע חד פעמי. את הצורך בסדרת כינוסים שכזו, הסביר ארד בנאום במושב הפתיחה של הכנס הראשון. הוא החל את דבריו בתחושה שמצד אחד, ישראל עומדת בפני אתגרים רבים ומצב חדש עומד לפיתחה. מן הצד השני, ישנם ספקות לגבי כושר עמידתה וחוסנה של מדינת ישראל לעמוד בפני האתגרים הללו. לכן, קיים צורך כפול:[6]

א. לבדוק מנקודת מבט אקדמית, רציונלית ולא אמוציונאלית את מצבה של מדינת ישראל מהיבטים שונים ובכך להעריך את חוסנה של מדינת ישראל.

ב. להציע ולבחון קווי מדיניות חדשים שיכולים להתאים למציאות ולנסיבות המשתנות ובכך לחזק את החוסן הלאומי.

לקראת כל כנס ובהתאם למטרה הראשונה שהוגדרה, מתכנסים צוותי עבודה המורכבים ממומחים וחוקרים בתחום הרלוונטי ומכינים דו"חות בנושאי הדיונים. בהתאם למטרה השנייה שהוגדרה, נושאי הדיונים משתנים כל שנה ביחס להתרחשויות בשנה העוקבת. בנוסף לאלו, במהלך הכנס קיימת גם התייחסות ובחינה של מסקנות הכנסים הקודמים ביחס למציאות הנוכחית והאם אלו הצליחו לגרום לשינוי. בחינה זו באה מתוך ראיית הכנס והמרכז הבינתחומי כגורם שיכול להשפיע על תהליכים מרכזיים במדינת ישראל.[7]

חוסן לאומי ומאזן חוסן הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג חוסן לאומי הוא מושג חדש יחסית והוא קיים בשיח האקדמי רק בשנים האחרונות. המושג הגיע בהשאלה ממדע הפסיכולוגיה, בו נחקר החוסן הנפשי - היכולת של פרט להתגבר על טראומות והסתגלות למצבי דחק.[8] חוסן לאומי, בדומה לחוסן נפשי, כולל את אותם היבטים פסיכולוגיים. בנוסף לאלו ובשונה מחוסן נפשי, כולל החוסן הלאומי היבטים שונים וייחודיים לכל חברה (היבטים כלכליים, היבטים חברתיים, היבטים תרבותיים והיבטים רבים נוספים) אשר להם השפעה מכרעת ביכולתה של חברה להתמודד עם מצבי דחק וטראומות.[9] בניסיונו להגדיר את החוסן הלאומי בישראל, מרכיביו ואופן השפעתם, הפך כנס הרצליה לאחד החלוצים בתחום.

מאזן החוסן הלאומי (לעתים נקרא גם מדד החוסן הלאומי), הוא קובץ מדדים ופרמטרים, אותם חוקר ומציג לקראת הכנס המכון למדיניות ואסטרטגיה, ובהם עוסקים הדיונים והמושבים. המאזן כולל פרמטרים רבים, הקשורים לחברה בישראל ולחוסנה ומנסה לשקלל השפעות חיוביות ושליליות, בדומה למאזן חשבונאי. צוותי העבודה מכינים מסמכי עמדה לקראת כל דיון בכנס ומנתחים באופן כמותי ואיכותי את הנתונים המובאים לפני באי הכנס. צוותי העבודה הללו, מורכבים לעתים גם מחברי מכוני מחקר אחרים, דוגמת: מכון ראות, מרכז בס"א, מרכז שלם, מרכז יפה, מרכז טאוב ומכון ירושלים לחקר ישראל, אשר עוסקים בתחום מחקר המקביל לנושא הדיון הספציפי.

כאמור, המחשבה שמאחורי המאזן היא שהביטחון הלאומי ובמיוחד החוסן הלאומי אינם מורכבים רק מהיבטים ביטחוניים - אלא גם מהיבטים כלכליים, חברתיים ולאומיים. היבטים אלו משפיעים אחד על השני ויחד על מאזן החוסן הלאומי. בשל כך, צוותי העבודה אינם מוגבלים למתודולוגיה כזו או אחרת ואף מונחים להתייחס לרב-תחומיות של כל נושא ונושא. התוצאה הסופית היא, שהמאזן המוצג בכנס הוא לא רק אוסף מספרים ומדדים אלא גם אוסף של פרשנויות והסברים מילוליים.[10]

באמצעות מאזן החוסן הלאומי והדיונים בכנס, מנסה כנס הרצליה לענות מדי שנה על המטרות שהוגדרו בכנס הראשון - מחקר רציונלי ושיטתי של החוסן הלאומי והצעת קווי מדיניות חדשים לחיזוקו.

כנס הרצליה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין נואם ביום הראשון של הכנס שהתקיים בבית הנשיא ב-14 ביוני 2016

כנס הרצליה נערך מדי שנה, מאז שנת 2000, לקראת סוף או תחילת השנה האזרחית העוקבת.[11] הכנס, שזוכה להד רב באמצעי התקשורת, החל להפוך לבמה אטרקטיבית לבכירים במגזר העסקי ובמגזר הציבורי ולא רק לשם השמעת דעה, אלא לעתים לצורך הצהרה מיוחדת. הנואם הבולט ביותר שעשה זאת היה אריאל שרון, אשר בעת כהונתו כראש ממשלת ישראל, בחר בכנס הרצליה כבמה לשתי הצהרות מדיניות חשובות שלו: בשנת 2002 הכריז על תמיכתו במפת הדרכים ובשנת 2003 הציג את תוכנית ההתנתקות. כמוהו, גם ממשיכו בתפקיד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בחר להציג את משנתו המדינית בכנס. לאורך השנים, החלו פרסומי הכנס ובעיקר מאזן החוסן הלאומי אשר נידון בכנס, לזכות להתייחסות ציבורית רבה.

כנס הרצליה הראשון נערך בין ה-19 ל-21 בדצמבר בשנת 2000. הכנס נערך במלון "דן אכדיה" בהרצליה. למרות השתתפות רבים בכנס, מבחינה תקשורתית, האפילה עליו מערכת הבחירות שהחלה באותם ימים. המושבים שבכנס עסקו הן בסוגיות עכשוויות והן בסוגיות שמאפיינות את החברה בישראל - התחלפות הממשל בארצות הברית, מדיניות ציבורית והבעיות ביישום מדיניות, כלכלה, ביטחון, חינוך, חינוך טכנולוגי והשפעתו על הביטחון הלאומי, מאזן הרתעה, הסביבה האסטרטגית בעתיד וההסדרים האזוריים והפנים מדינתיים. בכנס הוצג לראשונה, גם מחקר של גבריאל בן-דור מהמרכז לחקר הביטחון הלאומי שבאוניברסיטת חיפה על "המרכיב החברתי של החוסן הלאומי". במהלך השנים, מדד זה הפך לאחד המדדים המרכזיים בכנס הרצליה.[12][13]

לאחר הכנס, ביום העצמאות תשס"א, יצאה מהודרה מודפסת בהוצאת ידיעות אחרונות ובה תמצית הדברים, מהלך הדיונים ודו"חות צוותי העבודה.

כנס הרצליה השני נערך בין ה-16 ל-18 בדצמבר בשנת 2001 וכותרתו הייתה: "ישראל במערכה והמערכת העולמית". הרקע לכנס הייתה המערכת העולמית המשתנה אחרי ה-11 בספטמבר, פיגועי הטרור בישראל והשינויי בכלכלת העולם. מבין הנאומים שהיו בכנס, בלטו שני נאומים. הראשון היה נאום בשידור לוויני של קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה באותה עת. הנאום השני שבלט היה נאומו של אפרים הלוי, מי שהיה בזמנו ראש המוסד. בנאום הוא תיאר את המערכת האזורית אחרי ה-11 בספטמבר. הלוי תיאר את ההשפעות של השינויים במערכת על מעמדו היורד של ערפאת בעולם, על התפתחויות אפשריות ביחסי המערב ואיראן ויחסי סוריה - חזבאללה.[14] נושאים נוספים שנידונו בכנס היו הסדר העולמי החדש, העם היהודי כמרכיב בחוסן הלאומי, המערכה נגד הטרור, חוסן כלכלי, בניין הכוח של צה"ל וחינוך, חברה וממשל כמרכיבים של ביטחון לאומי.

כנס הרצליה השלישי נערך בין ה-2 ל-4 בדצמבר בשנת 2002 וכותרתו הייתה: "הנוף האסטרטגי החדש: מגמות, אתגרים ומענים". במאמרי העיתונות הופיעו תגובות מעורבות לגבי מסקנות הכנס. שולמית אלוני הצביעה כי דפוסי המחשבה בכנס כוללים בעיקר פרדיגמה אחת ולא בוחנים שאלות מדיניות ופוליטיות מכיווני מחשבה אחרים.[15] לעומתה, איתן הבר התייחס לפיגוע במומבסה שהתרחש זמן קצר לפני הכנס ולשינויים הגלובליים ושיבח את הכנס על ראיית המציאות נכוחה.[16]

בערב הנעילה של הכנס נאם ראש הממשלה באותה תקופה, אריאל שרון. במסגרת הנאום, הביע לראשונה שרון תמיכה פומבית בתוכנית מפת הדרכים. נאום זה, מעבר להשלכותיו הפוליטיות והמדיניות שהובילו לבסוף אל תוכנית ההתנתקות, הפך את כנס הרצליה לבמה מרכזית להשעמת הצהרות פוליטיות בעשור הראשון של שנות האלפיים.

כנס הרצליה הרביעי נערך בין ה-16 ל-18 בדצמבר בשנת 2003 וכותרתו הייתה: "מבט כולל: עדיפויות, הכרעות ומנהיגות".

כנס הרצליה החמישי נערך בין ה-13 ל-16 בדצמבר בשנת 2004 וכותרתו הייתה: "מאזן החוסן והביטחון הלאומי נוכח התמורות האסטרטגיות". מבין הנושאים הרבים שעלו בכנס בלט הפאנל בנושא "יחסי הגומלין בין שלטון ותקשורת והון ותקשורת". במהלך הדיון התפתח עימות בין רות ירון, מי שהייתה אז דובר צה"ל לבין אילנה דיין מגישת תוכנית התחקירים עובדה. הרקע לאירוע היה תחקיר ששודר מספר שבועות לפני הכנס בנושא פרשת סרן ר' והתגובות של המערכת הצבאית, המערכת הפוליטית גופי התקשורת.[17]

כנס הרצליה השישי נערך בין ה-21 ל-24 בינואר בשנת 2006 ובו השתתף נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר.

כנס הרצליה השביעי נערך בין ה-21 ל-24 בינואר בשנת 2007.

כנס הרצליה השמיני נערך בין ה-20 ל-23 בינואר בשנת 2008 וכותרתו הייתה: "ישראל בשנת ה-60: הלעולם חוסן?". יומו הראשון של הכנס התקיים בכנסת.

כנס הרצליה התשיעי נערך בין ה-19 ל-21 בינואר בשנת 2009 וכותרתו הייתה: "מדיניות, מדינאות ומנהיגות לעיתות מבחן".

כנס הרצליה העשירי נערך בין ה-31 בינואר - 3 בפברואר 2010 ובמהלכו נאם לראשונה מעל במה ישראלית ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, סלאם פיאד.

כנס הרצליה האחד-עשר נערך בין 6-9 בפברואר 2011 ובו נאם מזכ"ל נאט"ו אנדרס פוג ראסמוסן.

כנס הרצליה השנים-עשר נערך בין 30 בינואר - 2 בפברואר 2012, נפתח בנאום ועידת וידאו של הנסיך חסן בן טלאל וננעל בנאום של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון.

כנס הרצליה השלושה-עשר נערך בין 14-11 במארס 2013.

כנס הרצליה הארבע-עשר נערך בין התאריכים 8-10 ביוני 2014. בכנס זה הופיעו טובי האסטרטגים בעולם ובהם: פרופ' אדוארד לוטוואק ואנטוני קורדסמן.

כנס הרצליה החמישה-עשר נערך בין התאריכים 7-9 ביוני 2015. בכנס הופיעו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, קתלין קנדי, פרופ' נוריאל רוביני, ושורה ארוכה של מנכ"לים בינלאומיים. בין הדוברים הישראלים הבכירים שהשתתפו בכנס ה-15: נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שנשא בכנס את נאומו המפורסם הידוע כנאום "ארבעת השבטים"; וראש הממשלה נתניהו שנשא את "נאום הרצליה".

כנס הרצליה השישה-עשר נערך בין התאריכים 14-16 ביוני 2016 וכותרתו הייתה "תקווה ישראלית משותפת: חזון או חלום?". יומו הראשון של הכנס נערך במשכן הנשיא בירושלים וכלל נאומים של ראשי מפלגות ונשיאת בית המשפט העליון. מבין הנושאים שהתפתחו בכנס, בלטו נאומיהם של משה (בוגי) יעלון ואהוד ברק.

ביקורות על הכנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנס הרצליה זוכה לביקורות מכיוונים וטעמים שונים. הביקורת נובעת משתי סיבות עיקריות - האחת, היא החסות של חברות פרטיות ובעלי הון לכנס שבו מתארחים בעיקר אנשי ציבור ופוליטיקאים והקשרים הנוצרים מכך. הסיבה השנייה, היא על עצם היותו כנס פרטי, המשמש במה מועדפת לנבחרי ציבור להשמעת עמדותיהם, במקום בכנסת - דבר הגורם לפגיעה במעמדה של הכנסת, פגיעה בדיון הציבורי ובאופן עקיף גם פגיעה בדמוקרטיה.[18] בכנס שנערך בתחילת 2006 הופיעה שלי יחימוביץ', אז מועמדת מפלגת העבודה לכנסת, ואמרה:[19]

עצם הכינוס הזה בעייתי כי הוא מסלול עוקף כנסת ודמוקרטיה. דיון שמתכנס בחסות בעלי הון שלא נבחרו זה דיון בעייתי. [...] ראש ממשלה צריך לבוא ולהצהיר על שינוי מדיניות בפני הכנסת.

ביומו הראשון של הכינוס ה-8, בשנת 2008, הכנס התקיים בכנסת וגרר אף הוא ביקורות נוספות מכל הקשת הפוליטית וגם מגורמים ציבוריים חוץ פרלמנטריים.[20]

הון ושלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על יחסי הון ושלטון בכנס הרצליה, נובעת מאופיו של הכינוס. הכנס מתקיים בהרצליה, בין כותלי מכללה פרטית, בחסותם של בעלי הון וחברות פרטיות דוגמת: קבוצת I.D.B, בנק הפועלים ובנק דיסקונט, בואינג ולוקהיד מרטין, רון לאודר, ישראל מקוב וארקדי גאידמק.[21][22] המבקרים טוענים כי עצם מהותו של הכנס לא מאפשרת דיון עמוק ואמיתי בבעיות להן הכנס נדרש. אחרים אף טוענים, כי הכנס מקדם אג'נדות הקשורות לבעלי ההון ולבעלי אינטרסים אחרים, אשר ניתנת להם גישה והשפעה על מגוון הדיונים שבכנס. דוגמה אחת לנושא, היא מענק שמשרד הרווחה היה צריך להעביר למארגני הכנס על מנת לקיים מושב בנושאי רווחה.[23] דוגמה אחרת הייתה, כאשר נדרשו יוזמי המפקד הלאומי, יוזמת ז'נבה והתוכנית חילופי השטחים לשלם סכום כולל של רבע מיליון שקלים כדי לקיים דיון על יוזמות לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.[24]

לביקורות זו, היו מודעים מארגני הכנס כבר מראשיתו. בתום הכנס הראשון אמר עוזי ארד, יו"ר הכנס, את הדברים הבאים:[25]

האליטה בישראל היא שנועדה בכנס זה, ואני רוצה לומר מילה אחת בשבח האליטה, ובשבח האליטיזם. האליטיזם במובנו החיובי הוא מה שבא לידי ביטוי גם בכנס הזה אצל הנוכחים - שיעור קומה, יכולת, כושר עשיה, עמידה במבחנים, ראיית בדברים בראייה לאומית מעבר להרבה סקטורים [...] רבותי, אני לא מכיר מדינה בעולם שהגיעה לגדולה כלשהי בלי שהובילה אותה אליטה מסוג זה. אליטה משרתת, אליטה בכל מובן אחר, אבל אליטה. זה היה הכנס וזה גם הלקח.

העיתונאי יואב יצחק חשף שחלק מהנואמים בכנס, הוזמנו בתמורה לתשלום כספי גבוה, אותו שילמו הנואמים למארגני הכנס.[דרוש מקור] העיתונאי חיים ריבלין טען כי גם משרדי ממשלה נדרשים לשלם סכומי כסף גבוהים למארגני הכנס.[26]

הפגיעה במעמד הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע הגדול ביותר שנתן לכנס הרצליה את התהודה הציבורית שלו זכה, היה גם אחד הגורמים המרכזיים לביקורת כלפי הכנס. נאומי הרצליה בכנסים בשנת 2002 ו-2003 היו מהנאומים המרכזיים בתקופת שלטונו של שרון ואלו שעיצבו את משנתו המדינית. בניגוד לעבר ולמקובל עד אז, נאם אריאל שרון את הנאומים המרכזיים שהובילו לבסוף אל תוכנית ההתנתקות בבמה שאינה הכנסת. הטענה היא שנבחרי ציבור החלו להעדיף את הבמה שמאפשרת להם כנס אקדמי כמו כנס הרצליה, כיוון שאינם צריכים להתמודד עם קריאות ביניים מצד חברי כנסת וחברי האופוזיציה. בנוסף, הנאומים בדרך-כלל מתוזמנים לשעות צפיית שיא או מהדורות חדשות בהן הרייטינג גבוה ולכן הנאום זוכה לתהודה רבה מבלי הביקורת שבהצגתו בכנסת. מאז ועד היום, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו בתפקידיהם כראשי ממשלה, ניצלו את הבמה האקדמית במקום את במת הכנסת כדי לפרוש את משנתם המדינית, ובכך הפכו במה מסוג זה לנאומיהם לנורמה.[27][28] מאז הכנס השלישי בו החל לנאום שרון, נאמו בו מדי שנה ראשי הממשלה המכהנים, כאשר נאומים אלו שווקו כ"נאומי הרצליה". יוצא דופן הוא הכנס בשנת 2009, כיוון שהוא התקיים זמן קצר לפני הבחירות. מארגני הכנס הזמינו את שלושת המתמודדים העיקריים לראשות הממשלה לנאום בכנס ונאומים אלו היוו את "נאומי הרצליה" באותה שנה, במקום הנאום המסורתי אותו בדרך כלל נושא ראש הממשלה המכהן.[29]

קיום הכנס ה-8 בכנסת בשנת 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008, כנס הרצליה השמיני תוכנן להתארח למשך יום הדיונים הראשון בכנסת. את קיום הכנס בכנסת אישרה יו"ר הכנסת באותה עת, דליה איציק. חברי כנסת, עמותות וארגונים שונים ביקרו את ההחלטה על כך שבאירוח הכנס היא מועלת בתפקידה כיו"ר הכנסת. הביקורת הצביעה הן על יחסי הון ושלטון והן על פגיעה במעמד הכנסת. ביקורות אחרות הזכירו את היותה בוגרת של המרכז הבינתחומי ואת חברותה במפלגת קדימה שזוכה לתרומות מאותם גופים שתורמים לכנס; אחרים תהו למה ארגונים חברתיים, מכוני מחקר אחרים ותנועות נוער לא זכו להתארח במשכן הכנסת. לבסוף, התקיים הכנס בכנסת, אך מספר חברי כנסת ביטלו את השתתפותם ביום הדיונים ואחרים אף השתתפו בהפגנה שנערכה מחוץ לכנסת כמחאה.[30][31][32]

אל המבקרים השיב פרופ' אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי:[33]

כנס הרצליה משמש כמקום מפגש ייחודי לפוליטיקאים, אנשי אקדמיה, אנשי מערכת הביטחון, אנשי עסקים, פעילים חברתיים מישראל והעולם, הבאים לדון בצורה פלורליסטית בחוסן הלאומי של מדינת ישראל. חברי כנסת שהתנגדו לקיום הכנס בכנסת לא לוקחים בחשבון שהמוסד האקדמי אשר בחסותו מתקיים הכנס הינו מוסד ללא כוונות רווח וממתקיים בחלקו על ידי תרומות. תרומות אלה ראויות לתמיכה ולא לביקורת. אין כאן בעיה של הון ושלטון.

אוריאל רייכמן בנאום שנשא בערב הפתיחה של הכנס ה-8 בכנסת.

ביקורות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת נוספת על הכנס מופנית מצד אנשי שמאל, תנועות פמיניסטיות וארגוני זכויות אדם, על עמדותיו של הכנס כמקדם עמדות ימניות ושמרניות, בעיקר בנושאים של מדיניות חוץ וביטחון ומדיניות כלכלית וחברתית בישראל. מבקרים אלו הצביעו על היותו משמר הגמוניה גברית-יהודית, על עמדותיו ביחס לקבוצות מיעוט וביחס לקבוצות חברתיות אחרות.[34] כאות מחאה, ארגונים מסוימים ארגנו כנס אלטרנטיבי, המקביל לכנס הרצליה, במטרה להעלות לתודעה הציבורית את האג'נדה שלהם.[35][36]

מנגד, בימין נטען כי הכנס מקדם עמדות שמאל מובהקות, אף הן עוקפות כנסת ודמוקרטיה. כך למשל רעיון תוכנית ההתנתקות הועלה לראשונה בכנס הרצליה.[37]

בנוסף לכנס האלטרנטיבי, החל משנת 2003, מארגנת מכללת ספיר שליד שדרות את "כנס ישראל-שדרות לחברה" כתגובה לעניין הגובר בכנס הרצליה וכנס קיסריה אשר עוסקים בנושאי ביטחון וכלכלה. את כנס שדרות בחרה מכללת ספיר לקיים בשדרות לא רק בשל הקירבה הגאוגרפית, אלא גם בגלל הסמליות של שדרות כעיירת פיתוח אל מול הרצליה וקיסריה המסמלות את העושר והשפע בישראל. בכנס, בדומה לכנס הרצליה, מתפרסם מדד של החוסן הלאומי אשר מתמקד באופן בלעדי בענייני חברה וזכויות חברתיות.[38] כנס אלטרנטיבי נוסף הוא כנס ירושלים הנחשב כמזוהה עם חוגי הימין ועוסק גם הוא בנושאים מדיניים, חברתיים וכלכליים.

מוזמנים ונואמים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהגורמים העיקריים ליוקרתו ולהשפעתו של כנס הרצליה על השיח הציבורי בישראל הינה מצבת המוזמנים והנואמים בכנס מדי שנה. בנוסף אל הסגל האקדמי של המכון למדיניות ואסטרטגיה, בית הספר לאודר לממשל והמרכז הבינתחומי מוזמנים אל הכנס חוקרים רמי דרג, נבחרי ציבור, אנשי צבא, אנשי עסקים, אנשי תקשורת, אנשי חברה ורוח וכן נציגים ממדינות זרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כנס הרצליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עתיד ורוד עם מנהיג העתיד, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2004
  2. ^ טל שניידר וחיים איסורביץ, הדרך לניו המפשייר - עוברת בהרצליה, באתר nrg‏, 25 בינואר 2007
  3. ^ זאב קם, בולטון:'התקיפה בסוריה מהווה ערובה להצלחה באיראן', באתר חדשות מחלקה ראשונה, 22 בינואר 2008
  4. ^ רונן בודוני, המועמד הדמוקרטי אדוארדס: דרוש משא ומתן קשוח עם איראן, באתר ynet, 23 בינואר 2007
  5. ^ מתוך אתר המכון למדיניות ואסטרטגיה - אודות כנס הרצליה
  6. ^ ארד, ע. 'מאזן החוסן הלאומי, תל אביב: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2001, עמ' 51.
  7. ^ מתוך דברים שאמר פרופ' אהוד שפרינצק, דיקן בית הספר לממשל במרכז הבינחומי, בערב הפתיחה של הכנס השני.
  8. ^ אלרן, מ. חוסן לאומי בישראל: השפעות האנתפאדה השנייה על החברה הישראלית, תל אביב: מרכז יפה - אוניברסיטת תל אביב, עמ' 15.
  9. ^ שם, עמ' 18
  10. ^ ארד, ע. מאזן החוסן הלאומי, תל אביב: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2001, עמ' 52.
  11. ^ בכנסים הראשונים הכנס נערך בסמיכות לחג החנוכה, בחודש דצמבר, אך עם השנים נזנח הרעיון והכנס החל להתקיים בחודש ינואר
  12. ^ פליקס פריש, בעקבות האינתיפאדה: הציבור חרד - אבל מלוכד, באתר ynet, 20 בדצמבר 2000
  13. ^ מדד החוסן: כרסום בהצדקת המלחמה בלבנון, באתר ynet, 16 בינואר 2008
  14. ^ פליקס פריש, ראש המוסד: ערפאת נעדר כל רצון להפסיק הטרור, באתר ynet, 17 בדצמבר 2001
  15. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2301273,00.html
  16. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2292733,00.html
  17. ^ עומר חימי, "את לא בוחלת בשום דבר", באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2004
  18. ^ שחר אילן, פשרה היסטורית: היום הראשון של "כנס הרצליה" - במשכן הכנסת, באתר TheMarker - הארץ, 14 בדצמבר 2007
  19. ^ אטילה שומפלבי, יחימוביץ' בכנס הרצליה: "אתם מסלול עוקף כנסת", באתר ynet, 23 בינואר 2006
  20. ^ פנחס וולף‏, "מקומו של כנס הרצליה אינו בכנסת", באתר וואלה! NEWS‏, 2 בינואר 2008
  21. ^ מתוך אתר הכנס - רשימת התומכים בכנס
  22. ^ אלי ברדנשטיין, אחרי הפועל ירושלים: גיידמאק יממן גם את כנס הרצליה, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2008
  23. ^ אילן מרסיאנו, לאן הולכים כספי משרד הרווחה, באתר ynet, 16 בדצמבר 2003
  24. ^ לילי גלילי, ביילין: כינוס הרצליה דרש כסף תמורת נאום, באתר וואלה, 16 בדצמבר 2004
  25. ^ ארד, ע. מאזן החוסן הלאומי, תל אביב: ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2001, עמ' 332.
  26. ^ כמה עולה לקנות נאום בכנס הרצליה?, ערוץ 2, 3 בינואר 2010
  27. ^ איילה צורף, מותג אקדמי: כמה שווה נאום נתניהו לבר-אילן, באתר nana10‏, 15 ביוני 2009
  28. ^ בן כספיתלקראת הנאום, נתניהו קרוע בין אובמה לימין, באתר nrg‏, 13 ביוני 2009
  29. ^ ראש הממשלה המכהן באותה תקופה, אהוד אולמרט, לא נאם בכנס כיוון שלא התמודד בבחירות.
  30. ^ יעל ברנובסקי ורועי מנדל, הפגנה מול הכנסת: "זה לא אולם אירועים פרטי", באתר ynet, 20 בינואר 2008
  31. ^ אריק בנדר, "משכן הכנסת זה לא סלון פרטי", באתר nrg‏, 2 בינואר 2008
  32. ^ הארון תחאוכו, "נעתור לבג"ץ אם כנס הרצליה יתקיים בכנסת", באתר nana10‏, 2 בינואר 2008
  33. ^ מתוך תקצירי הנאומים, כנס הרצליה ה-8. הנאום נישא בערב הפתיחה במשכן הכנסת.
  34. ^ יהודה שנהב, דמוגרפיה בגרוש, באתר "העוקץ", 19 בדצמבר 2003
    אורלי נוי, מאמר דעה: להביס את כנס הרצליה, באתר ynet, 20 בינואר 2009
  35. ^ מירי חסון, לא רק ביטחון: התשובה של הנשים לכנס הרצליה, באתר ynet, 24 בינואר 2006
  36. ^ לקריאה נוספת על אחד המושבים, בבלוג עבודה שחורה - מדיניות של סודיות והסתרת מידע.
  37. ^ "כנס הרצליה" כמצע לגידול חיידק טורף, מאמר מאת שמעון רחמים באתר ערוץ 7, 16 בדצמבר 2004
  38. ^ כנס ישראל-שדרות לחברה - אתר הכנס