עברית ישראלית

עברית

מדינות	ישראל
אזורים	ישראל, קהילות יהודיות ברחבי העולם
דוברים	9,000,000
שפת אם	כ-5,300,000 (2009)
כתב	אלפבית עברי
משפחה	אפרו אסיאתית שמית שמית תיכונה שמית צפון מערבית כנענית עברית
לאום
מוסד	האקדמיה ללשון העברית
קוד ISO 639-3	heb
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

דוברי העברית בארץ ישראל:

  אזורים בהם עברית היא שפת הרוב

  אזורים בהם עברית מדוברת על ידי 50% מהאוכלוסייה

  אזורים בהם עברית היא שפת מיעוט

  אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל

עברית או עברית ישראלית (על שמות נוספים ראו להלן) היא הניב של השפה העברית המדוברת במדינת ישראל, ובחלק מהקהילות היהודיות-ציוניות ברחבי העולם, החל מתחילת המאה ה-20.

העברית הישראלית התפתחה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בתהליך המכונה "תחיית הלשון העברית". בעשור השלישי של המאה ה-21 מדברים בה כעשרה מיליון בני אדם – רובם ככולם מתגוררים במדינת ישראל או התגוררו בה בעבר. כשישה מיליון מתוכם מדברים עברית ישראלית כשפת אם, רובם המוחלט (מעל 5.5 מיליון) יהודים ילידי ישראל, וכן מאות אלפים שעלו לישראל כפעוטות או נולדו בישראל אך אינם מוכרים כיהודים. כמו כן, מדברים בה כשפה עיקרית כשני מיליון עולים, מעל מיליון וחצי ערבים ישראלים, וכחצי מיליון ישראלים שהיגרו למדינות אחרות או תושבי חוץ ויהודים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. בנוסף משתמשים בה כחצי מיליון ערבים בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה לצורך תקשורת עם ישראלים.

העברית הישראלית היא השפה הנפוצה בישראל והיא השפה הרשמית של מדינת ישראל, כאשר עוד לפני הקמתה, הייתה אחת מן השפות הרשמיות של ממשלת המנדט הבריטי. לעברית הישראלית אין ניבים גאוגרפיים, אולם אפשר להבחין בסוציולקטים או באתנולקטים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בהגיית העיצורים – במיוחד העיצורים הלועיים. העברית משמשת גם כלשון דיבור וגם כלשון כתב, תרבות, מחקר ומינהל. הגוף החוקר ומכוון את התפתחות השפה העברית באופן רשמי, מתוקף חוק של מדינת ישראל, הוא האקדמיה ללשון העברית.

מקורות

עקב תהליך ההתפתחות הייחודי שלה יש לעברית הישראלית מאפיינים מיוחדים, שכן כלולים בה יסודות לשוניים ממקורות שונים: יסודות מן העברית הקלאסית – בעיקר העברית המקראית ולשון חז"ל; יסודות מן העברית הכתובה של ימי הביניים ותקופת ההשכלה; יסודות שמקורם בשפה הערבית; יסודות שמקורם בשפות אירופה שדוברו בפי יוצרי העברית הישראלית, בעיקר יידיש, פולנית, רוסית וגרמנית; ויסודות שנוצרו עם הזמן מתוך תהליכים פנימיים שחלו בשפה זו. תהליכים כאלה חלים בכל שפה, אולם בעברית הישראלית הם קורים בצורה מואצת עקב התנאים המיוחדים שבהם היא מתפתחת (ראו פירוט להלן).

ישנם חוקרי שפה החלוקים ביניהם בכמה סוגיות באשר לאופייה ולדמותה של השפה, למשל מידת הקשר בינה לבין העברית הקדומה. המחלוקות משתקפות גם בשמות השונים שמכנים בהם את השפה, ובהם עברית ישראלית או עברית חדשה, עברית מודרנית ועברית בת-זמננו. רוב החוקרים מכנים את העברית הישראלית בשם Hebrew או עברית, ולצורך הבחנה כותבים Modern Hebrew כלומר עברית מודרנית, כדי להבדיל שפה זו מהעברית שלמדו בחדר טרם קום המדינה ומהעברית המקראית העתיקה; או משתמשים במינוח הגאוגרפי עברית ישראלית שמתורגם אל Israeli Hebrew.

רבדים שונים של השפה העברית העתיקה ושל הכתבים העבריים מימי הביניים משמשים בסיס לעברית הישראלית. הדבר ניכר במיוחד במורפולוגיה של העברית הישראלית, שהיא דומה מאוד למורפולוגיה של שפות שמיות אחרות. לגבי התחביר של העברית הישראלית הדעות חלוקות: יש הסבורים כי הוא מזכיר תחביר של שפות הודו-אירופיות, ולעומתם אחרים סבורים כי הוא דומה יותר לתחביר של שפות שמיות.

עד שנות ה-50 של המאה ה-20 סברו כמה מחוקרי השפה שאי אפשר להתייחס אליה כאל מערכת לשונית עקבית ויציבה. לתפיסתם היו בעברית "יסודות מתרוצצים" מתקופות הלשון הקודמות של העברית ומהשפעה של שפות זרות. הבלשנים, שהיו ברובם נורמטיביים, שאפו להכווין את השפה ליציבות כך שתבטא את המשך השפה העברית "מהמקום שבו נפסקה חיותה". לצורך זה נכתבה ספרות רחבה של תיקוני לשון בסגנון "אל תאמר א, אמור ב". סקירת שיבושי הלשון בספרות זו היא מן העדויות המעטות שקיימות באשר לאופן שבו דוברה העברית הישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20. בשנות ה-50 טענו לראשונה הבלשנים חיים רוזן וחיים בלנק שהמערכת הלשונית העברית עומדת עמידה יציבה בפני עצמה, ושהתופעות הלשוניות שנחשבו לשיבושי לשון מייצגות (לפחות בחלקן) תהליכי לשון טבעיים. רוזן אף הציג בספרו "העברית שלנו" (תשט"ז, 1956) דקדוק מסודר של העברית הישראלית. סביב עמדתם של רוזן ובלנק התפתח פולמוס רחב, אך בסופו של דבר התקבלה גישתם במחקר המדעי, אם כי ספרות נורמטיבית עדיין המשיכה להיכתב.

שיוך למשפחת שפות

המזרחן והבלשן גוטהלף ברגשטרסר טען בספרו מבוא לשפות השמיות כי העברית המודרנית היא "שפה אירופית בלבוש עברי שקוף". טענה זו באה בתקופה שבה רובם המכריע של דוברי העברית לא היו דוברים ילידיים, ושפת האם שלהם הייתה אחת השפות האירופיות (למשל יידיש). מצב זה השתנה במידה רבה, עם עליית שיעור הדוברים הילידיים מבין דוברי העברית, ועם אימוץ השפה בקרב דוברים ילידיים של שפות לא-אירופיות (בעיקר דוברי ניבים שונים של ערבית).

השינויים שחלו בעברית הישראלית ובהרכב אוכלוסיית הדוברים בדורות האחרונים מעסיקים רבים מחוקרי השפה. ישנם חוקרים הסבורים כי לא זו בלבד שהעברית המודרנית היא שפה שמית, אלא שבנוסף לכך, בשל התקופה הארוכה שבה לא היו לה דוברים ילידיים, היא התרחקה ממקורה השמי פחות משפות שמיות אחרות. חוקרים ישראלים אחרים, בפרט ברוך פודולסקי וחיים רבין, מדגישים זהות מלאה או דמיון קרוב למלא בין העברית הישראלית לעברית ה"ישנה" (רבדים קדומים יותר של העברית), באוצר המילים הבסיסי, במורפולוגיה ובמאפיינים אחרים.

הבלשן פרופ' גלעד צוקרמן מציע תאוריה היברידית רב-הורית, לפיה העברית היא שמית והודו-אירופית כאחת.

העברית הישראלית משמרת מאפיינים בולטים של השפות השמיות, כגון מערכת בתצורה המסורגת (שיבוץ שורשים במשקלים) ומבני הסמיכות, ולעומת זאת איבדה, לפחות בחלק מהאתנולקטים, מאפיינים בולטים אחרים, כגון הגיית העיצורים הלועיים והנחציים.

השפעות

העברית הישראלית מתבססת על הרבדים הקדומים שלה ומשתנה במשך הזמן בדומה לשפות חיות אחרות. ניתן למצוא משפחות רבות שבהן העברית היא השפה הראשונה של שלושה דורות – הסבים, ההורים והנכדים. כבר לפני קום המדינה ניתן היה למצוא משפחות כאלה, בעיקר משפחות יהודיות שהתגוררו כבר דורות בשטח ארץ-ישראל, אך הן הפכו נפוצות במיוחד בראשית המאה ה-21. ההבדלים הבין-דוריים העיקריים הם באוצר המילים – הבדל הניכר בשפות מדוברות רבות – ובהסדרת מערכות לשוניות או ביטול הבחנות לשוניות מסובכות.

למשל, ההבחנה בין זכר ונקבה במספרים המונים פחתה בקרב צעירים דוברי עברית של ימינו. מערכת ההחלפה בין עיצורים סותמים לחוככים המכונה "כללי בג"ד כפ"ת" השתנתה במידה ניכרת והותאמה למערכת המורפולוגית של העברית של ימינו (כך, למשל, בקרב צעירים, יש נטייה לשמור על איכות העיצור לאורך כל נטיית הפועל, כך ששומעים *ספּרתי/לספּור ותפֿרתי/*לתפֿור, במקום ספֿרתי/לספּור ותפֿרתי/לתפּור – ראו השתנות פונמית בעברית). תהליכי ה"הסדרה" קורים בצורה מואצת, והם מאפיינים את העברית הישראלית כשפה שנוצרה משילוב בין רבדים לשוניים היסטוריים שונים שאין ביניהם בהכרח התאמה בכללים הדקדוקיים.

בנוסף, העברית הישראלית מתפתחת בסביבה רב-לשונית. מחצית המשתמשים בה אינם ילידיים, וגם הדוברים הילידיים לומדים בדרך-כלל לפחות שפה זרה אחת. במצב זה, מושפעת העברית הישראלית בצורה אינטנסיבית משפות זרות (בדומה ללשון חז"ל שהושפעה מארמית, יוונית, לטינית וכו'). ההשפעות העיקריות מגיעות מיידיש, מערבית ומאנגלית, אולם גם כאן אפשר למצוא הבדלים בין-דוריים: בעוד שבשפת המבוגרים נשמעת השפעה של בעיקר של יידיש ושל שפות סלאביות / + של ערבית ופרסית (ושאר שפות העולים השונות), בקרב הצעירים ניתן להבחין בהשפעה מסוימת של השפה האנגלית. יש מילים שנובעות מהארמית (ארמית בבלית של התלמוד הבבלי למשל) ומילים שהגיעו מהערבית על ניביה השונים (חלק מחידושי הלשון של משכילים כמו אליעזר בן-יהודה, יחסי השכנות עם ערביי ישראל, תרומת העליות מארצות ערב). כמו כן, יש מילים בעברית שהושפעו משפות נוספות כמו צרפתית, גרמנית, ספרדית, יוונית ואיטלקית.

פונולוגיה

פונמות עיצוריות בעברית הישראלית

	סדקי		לועי		ענבלי		וילוני		חכי		בתר־ מכתשי		מכתשי		שפתי (־שִנִּי)
אפי													n1		m
סותם		ʔ					ɡ	k					d	t	b	p
מחוכך											*dʒ	*tʃ		ts
חוכך		h	*ʕ2	*ħ3	ʁ4	χ3					*ʒ	ʃ	z	s	v	f
מקורב (צדי)					**w				j
													l
מקיש													*ɾ4
* פונמות זרות * עיצורים שקיימים רק בהגיית עדות המזרח

¹ כאשר האות נו"ן באה לפני עיצורים וילוניים [k g], רוב הישראלים הוגים אותה כעיצור וילוני, אפי [ŋ], עקב הידמות פונטית בבסיס החיתוך המקלה בהגייה. כלומר, [ŋ] היא אלופון של [n] ולא פונמה בפני עצמה.

² הגיית האות עי"ן כעיצור לועי, חוכך, קולי [ʕ] נדירה מאוד. רוב הישראלים מחליפים אותה לעיצור סדקי, סותם, אטום [ʔ].

³ רוב הישראלים הוגים את האות חי"ת כעיצור ענבלי, חוכך, אטום [χ], כאשר בהגייה הספרדית והתימנית היא עיצור לועי, חוכך, אטום [ħ].

⁴ רוב הישראלים הוגים את האות רי"ש כעיצור ענבלי, חוכך, קולי [ʁ] או כעיצור ענבלי, רוטט [ʀ], כאשר בהגייה הספרדית והתימנית היא עיצור מכתשי, מקיש [ɾ].

ראו גם

• תחיית הלשון העברית
• הציווי החדש
• יש את
• עגה צה"לית
• אינגלוז

לקריאה נוספת

• יעקב יגר, לבירור מהותה של לשון עממית (היבטים היסטוריים), הוצאת "פינת הספר", חיפה, תש"מ (1979)
• חיים בלנק, לשון בני-אדם. כינס: משה זינגר. מוסד ביאליק, ירושלים תשמ"ט
• חיים רוזן, העברית שלנו: דמותה באור שיטות הבלשנות, עם עובד, תל אביב (נדפס בירושלים בדפוס "הספר") תשט"ז
• חיים רוזן, עברית טובה: עיונים בתחביר, מהדורה שלישית, הוצאת "קרית-ספר", ירושלים 1977
• האוניברסיטה הפתוחה, פרקים בתולדות הלשון העברית: החטיבה המודרנית
• מחקרים בעברית החדשה ובלשונות היהודים מוגשים לאורה (רודריג) שורצולד, בעריכת מלכה מוצ'ניק וצבי סדן, ירושלים תשע"ג.
• הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה: הרצאות לרגל מלאות מאה שנה לייסוד ועד הלשון העברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, מסת"ב 965-208-126-4
• יעל רשף, העברית בתקופת המנדט, בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, 2016
• יאיר אור, בוראים סגנון לדור, הוצאת אוב־ז.ע.פ, 2016
• העברית כלשון שמית חיה, גדעון גולדנברג, הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 148–190
• ד"ר רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, (יועצים אקדמיים: רפאל ניר, רינה בן-שחר) הוצאת כתר, 2005
• ד"ר רוביק רוזנטל, מילון הצירופים: 18,000 מטבעות לשון בעברית החדשה - מקורות, גלגולים, שימושים, כתר, 2009
• פרופ' גלעד צוקרמן, ישראלית שפה יפה, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2008

• Ron Kuzar, Hebrew and Zionism: A Discourse Analytic Cultural Study, Berlin & New York: Mouton de Gruyter 2001. ISBN 3-11-016993-2, ISBN 3-11-016992-4

קישורים חיצוניים

• אתר האקדמיה ללשון העברית
• אתר השפה העברית
• גגילון - תחדישים, עגה, מילונים וביטויים מיוחדים או משעשעים בתחומים שונים.
• מילון הסלנג המקיף, באתר Google Books
• מעמ"ד - תוכנית להקמת מאגר העברית המדוברת בישראל
• חיים רוזן, "Israel Language Policy and Linguistics", באתר Adath Shalom
• רון כוזר, "איך נוצרה העברית הישראלית": חלק א'(הקישור אינו פעיל), חלק ב' (הקישור אינו פעיל) וחלק ג' (הקישור אינו פעיל) באתר הגדה השמאלית
• תחיית השפה העברית: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• רפאל ניר ורוביק רוזנטל, דילמות יסוד של העברית החדשה, בתוך "זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי", כתר, 2007
• ראובן סיון, "התפתחותה של העברית המדעית והטכנית"
• אלי אשכנזי‏, שפה מחשמלת: כך ניצחו הפקק, הזרם והנתיך העבריות את המילים הזרות, באתר וואלה, 18 בינואר 2020
• אופנה בעברית, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• שלמה הרמתי, ‏ישראל הלוי טלר – מדקדק-רפורמאטור מאנשי העלייה הראשונה, קתדרה 31, אפריל 1984
• רן הכהן, יהודי נפטר, גוי מת, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2008
• תום שגב, שיעור היסטוריה: עברית שפה זרה, באתר הארץ, 3 באפריל 2010
• אבי ליבסקר, אח שלי, כפרה, נשמה, אוהב אותך, סגור לי ת'פינה, באתר כלכליסט, 28 בספטמבר 2010
• צפי סער, אפשר לאכול תפודים בהול, באתר הארץ, 24 באפריל 2011
• רוביק רוזנטל, איך תיראה העברית בשנת 2040, 26 בפברואר 2020
• שרה לפקין, העברית בת ימינו, שרה לפקין, 1992
• מאמרי גדעון גולדנברג: דף הבית באתר החוג לבלשנות באוניברסיטה העברית
• העברית כלשון שמית חיה, גדעון גולדנברג, הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 148–190 [1]
• רחל אליאור, עברית מכל העברים, באתר כותר
• דו-לשוניות והתפתחות העברית המודרנית, באתר של גבי דנון
• צבי ורדי, העברית בישראל: יידיש במילים עבריות, דבר, 8 בדצמבר 1972
• רוביק רוזנטל, המסע המופלא של העברית - בעמוד האחרון יש מיקוד בעברית הישראלית, באתר הזירה הלשונית, 7 באוקטובר 2015
• עברית קדומה ועברית בת ימינו – לשון אחת?, מחשבות 48, דצמבר 1979, עמ' 50–57
• רוביק רוזנטל, בכל משפט בעברית מסתתר המספר המקראי, באתר הזירה הלשונית, 16 באוקטובר 2018
• דיון על מאפייני העברית הישראלית והגדרתה: ronitlib, האם ה"ישראלית" לא מסוגלת להוריד סקוטש הגון?, באתר פּוֹעֶלֶת מילוּלִית, ‏2005-01-01
• פרופ' גלעד צוקרמן, ‏ישראלית שפה יפה, הו! 2, יוני 2005, עמ' 172–182
• צביה ולדן וגיא דויטשר, לא ברור מה הדחף הגדול לשנות את השפה העברית לישראלית, באתר הארץ, 23 באפריל 2009