קקה רוזברג
 | |||||||||||||||||
| רוזברג בגרנד פרי גרמניה, 1982 | |||||||||||||||||
| לידה |
6 בדצמבר 1948 (בן 75) סולנה שבשוודיה | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Keijo Erik Rosberg  | ||||||||||||||||
| לאום |
 פיני | ||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Sina Rosberg (1983–?) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
קאיו אריק "קקה" רוזברג (בפינית: Keijo Erik "Keke" Rosberg; נולד ב-6 בדצמבר 1948) הוא נהג מרוצים פיני, שזכה בתואר אליפות הפורמולה 1 בשנת 1982. קקה הוא אביו של ניקו רוזברג, אלוף הפורמולה 1 בשנת 2016.
קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזברג החל להתחרות בפורמולה 1 בגיל 29, גיל מאוחר יחסית למקובל באליפות. לפני כן השתתף במגוון רחב של תחרויות פורמולה שונות, ביניהן פורמולה 2, פורמולה אטלנטיק ופורמולה פסיפיק. את הופעת הבכורה ערך נהג בגרנד פרי דרום אפריקה במהלך עונת 1978 כנהגה של קבוצת תאודור רייסינג (Theodore Racing). הרכבים של קבוצת תאודור לא היו תחרותיים וסבלו מבעיות אמינות קשות. בהמשך העונה חתם בקבוצת ATS והתחרה עבורה בשלושה מרוצים. בהמשך העונה החליפה קבוצת תאודור את רכביה לאחר ששאלה את השלדה מקבוצת וולף. בעקבות החלפת השלדה שב רוזברג להתחרות עבור הקבוצה, אך גם כלי הרכב החדשים לא היו תחרותיים מספיק ורוזברג שב להתחרות עבור ATS בשני המרוצים האחרונים של העונה.
בעונת 1979 עבר להתחרות בקבוצת וולף, אך התקשה לסיים מרוצים וסיים את העונה ללא נקודה. בעונת 1980 עבר להתחרות עבור קבוצת פיטיפלדי (Fittipaldi). במרוץ פתיחת העונה סיים במקום השלישי והשיג פודיום ראשון בקריירה, אך בהמשך העונה התקשה לסיים מרוצים וסיים את העונה עם 6 נקודות בלבד. בעונת 1981, עונתו השנייה בקבוצה, לא הצליח לצבור נקודות כלל.
למרות חוסר ההצלחה בחרה בו קבוצת ויליאמס להחליף את אלן ג'ונס, אלוף הפורמולה לשנת 1980, שפרש בסיום עונת 1981. במהלך עונת 1982 צבר נקודות במרבית המרוצים ובגרנד פרי השווייצרי רשם את ניצחון הבכורה. במהלך העונה אף אחד מהנהגים לא הצליח לנצח יותר משני מרוצים. אף על פי שהמכונית בה נהג הייתה מיושנת, ניצחון אחד וחמישה פודיומים הקנו לרוזברג את תואר האליפות.
בעונה שלאחר הזכייה בתואר הצליחו פרארי, רנו וב.מ.וו לשפר את אמינות מנועי הטורבו שלהם, כך שביצועי הרכבים תאמו את יכולות המנוע. רוזברג שהמשיך בנהיגה ברכבו המיושן התקשה להיאבק בכלי הרכב המהירים, אך למרות זאת רשם ניצחון בגרנד פרי של מונקו. במרוץ סיום העונה צויד הרכב שלו במנוע טורבו מתוצרת הונדה. בעזרת המנוע החדש סיים את המרוץ במקום החמישי, מקום בו סיים את העונה בדירוג הכולל.
מנועי הטורבו פעלו היטב, אך שלדות הרכב מתוצרת פורד התקשו להתמודד עם עוצמתם. רוזברג ניצח את הגרנד פרי האמריקאי שהתקיים בדאלאס, אך הגיע לפודיום רק פעם אחת נוספת במהלך כל העונה. בעשרה מרוצים נאלץ לפרוש וסיים את העונה במקום השמיני.
עונת 1985 הייתה טובה יותר עבור קבוצת ויליאמס ורוזברג. שלדת הרכב החדשה, העשויה מסיבי פחמן, אפשרה העברת כוח טובה יותר, חיסכון בדלק ואמינות. רוזברג ניצח בגרנד פרי בדטרויט וזינק מהפול פוזישן בשני המרוצים הבאים בצרפת ובריטניה. את הניצחון החמישי והאחרון בקריירה שלו השיג בגרנד פרי האוסטרלי, מרוץ סיום העונה.
למרות השיפור בכלי הרכב בחר לעזוב את קבוצת ויליאמס ולעבור לקבוצת מקלארן. בעת המעבר הבחירה נראתה מוצלחת, שכן מקלארן זכתה באליפות היצרנים בשתי העונות הקודמות, אך רכב המקלארן MP4/2C עוצב בהתאמה לאלן פרוסט וניקי לאודה. ג'ון ברנרד, מתכנן הרכב לא הסכים לבצע שינויים ברכב על מנת להתאימו לרוזברג. רק לאחר שברנרד עזב את הקבוצה לטובת פרארי התאפשר לרוזברג לבצע התאמות ברכב. התוצאות המאכזבות שהשיג במהלך העונה, יחד עם מותו של חברו אליו דה אנג'ליס, שנהרג במהלך נסיעת מבחן בצרפת בחודש מאי, הובילו את רוזברג להודיע על פרישה בסיום העונה.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1989 התחרה רוזברג במרוץ 24 השעות של ספא, כשהוא נוהג בפרארי מונדיאל. בשנת 1990 הצטרף לקבוצת פז'ו והתחרה באליפות העולם למכוניות ספורט במשך שנתיים, בהם ניצח פעמיים. לאחר מכן עבר להתחרות באליפות גרמניה למכוניות טורינג (DTM) והתחרה בקבוצות מרצדס-בנץ ואופל. בשנת 1995 הקים קבוצה עצמאית, שנשאה את שמו. בסיום השנה פרש מתחרויות והתמקד בניהול הקבוצה.
הקבוצה התחרתה עונה נוספת ב-DTM, עד לסגירתו של הסבב. לאחר מכן עבר הקבוצה להתחרות בפורמולה ב.מ.וו, פורמולה 3 הגרמנית ואליפות הפורמולה 3 האירופאית. בשנת 2000 עם החזרה של סבב ה-DTM, חזרה הקבוצה להתחרות בו, כשנהגיה נוהגים בדגמי מרצדס. הקושי בהשגת נקודות הוביל את הקבוצה להפסיק את פעילותה בשנת 2004. שנתיים לאחר מכן שבה הקבוצה להתחרות, הפעם נהגיה עשו שימוש בדגמי אאודי.
מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | קבוצה | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | מיקום | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1978 | תאודור רייסינג | 
|
|
 פרש |
 DNPQ |
 DNPQ |
 DNQ |
 DNPQ |
 10 |
 NC |
 פרש |
 DNPQ |
- | 0 | |||||
| ATS |  15 |
 16 |
 17 |
פרש |
 NC | ||||||||||||||
| 1979 | וולף רייסינג |
|
|
|
|
|
|
|
9 |
פרש |
פרש |
פרש |
פרש |
פרש |
DNQ |
פרש |
- | 0 | |
| 1980 | פיטיפלדי | 3 |
9 |
פרש |
פרש |
7 |
DNQ |
פרש |
DNQ |
פרש |
16 |
DNQ |
5 |
9 |
10 |
10 | 6 | ||
| 1981 | פיטיפלדי | פרש |
9 |
פרש |
 פרש |
פרש |
DNQ |
12 |
פרש |
פרש |
DNQ |
|
DNQ |
DNQ |
DNQ |
10 |
- | 0 | |
| 1982 | ויליאמס | 5 |
נפסל |
2 |
|
2 |
פרש |
4 |
פרש |
3 |
פרש |
5 |
3 |
2 |
 1 |
8 |
5 |
1 | 44 |
| 1983 | ויליאמס | נפסל |
פרש |
5 |
4 |
1 |
5 |
2 |
4 |
11 |
10 |
8 |
פרש |
11 |
פרש |
5 |
5 | 27 | |
| 1984 | ויליאמס | 2 |
פרש |
4 |
פרש |
6 |
4‡ |
פרש |
פרש |
1 |
פרש |
פרש |
פרש |
8 |
פרש |
פרש |
 פרש |
8 | 20.5 |
| 1985 | ויליאמס | פרש |
פרש |
פרש |
8 |
4 |
1 |
2 |
פרש |
12 |
פרש |
פרש |
פרש |
4 |
3 |
' 2 |
 1 |
3 | 40 |
| 1986 | מקלארן | פרש |
4 |
5 |
2 |
פרש |
4 |
פרש |
4 |
פרש |
5 |
 פרש |
9 |
4 |
פרש |
 פרש |
פרש |
6 | 22 |
- ‡ המרוץ נפסק לאחר 75% מהדרך. חולקו מחצית הנקודות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קקה רוזברג, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]