פיגועים ברחוב בן יהודה בירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיצוץ מכונית תופת ברחוב בן יהודה בירושלים, 22 בפברואר 1948

שורה של פיגועים בוצעו על ידי ערבים פלסטינים, חלקם כפיגועי התאבדות, על מטרות יהודיות ברחוב בן יהודה בירושלים מפברואר 1948. חלק מהפיגועים התרחשו לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל במאי 1948. רחוב בן יהודה הוא ציר תנועה מרכזי, ולפני שהפך למדרחוב עבור הולכי רגל, שימש גם כציר תחבורה.

1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפיגוע ברחוב בן-יהודה (1948)

ב-22 בפברואר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, התפוצצו ברחוב בן יהודה שלוש משאיות תופת של הצבא הבריטי בפיגוע שבוצע על ידי חיילים ערבים שערקו מהצבא הבריטי ועשו שימוש בכלי רכב ובנשק של הצבא הבריטי. בפיגוע נרצחו 58 בני אדם, מהם 49 שנמצאו מתים בהריסות הבניינים ו-9 שנפטרו מפצעיהם מאוחר יותר, לצד 38 אחרים שנפצעו. רוב הרוגי הפיגוע נקברו בבית הקברות סנהדריה.

1971[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בספטמבר 1971 רימון הושלך לפתח "קפה אלנו" ברחוב בן יהודה. הוא לא התפוצץ ולא היו נפגעים.

1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בדצמבר 1974 מטען חבלה התפוצץ ברחוב בן יהודה. 13 בני אדם נפצעו באורח קל עד בינוני.

1975[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פיגוע מקרר התופת בכיכר ציון

ביום שישי, 4 ביולי 1975, התפוצץ בכיכר ציון, כיכר עירונית מרכזית המחברת בין רחוב בן יהודה ורחוב יפו, מקרר שבדפנותיו היו מוסתרים חמישה קילוגרם של חומר נפץ. בפיגוע נהרגו 15 בני אדם ו-77 נפצעו. אחמד ג'בארה, שהיה אחראי על הנחת המטען, נעצר ונידון למאסר עולם ושלושים שנות מאסר, אך שוחרר על ידי ישראל ב-2003 לאחר שריצה 27 שנות מאסר כמחווה ליאסר ערפאת, שמינה אותו ליועצו לענייני אסירים.[1] הוא מת ברמאללה בשנת 2013.[1]

ב-13 בנובמבר 1975 התפוצץ מטען חבלה ליד קפה נוה בדרך יפו, ליד המדרחוב. שבעה בני אדם נהרגו ו-45 נפצעו.

1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באפריל 1976 פורקה מכונית תופת ברחוב בן יהודה זמן קצר לפני שהייתה אמורה להתפוצץ.

ב-3 במאי 1976 נפצעו שלושים ושלושה עוברי אורח בהתפוצצות קטנוע ממולכד בפינת הרחובות בן יהודה ובן הלל. בין הפצועים היו הקונסול היווני בירושלים ורעייתו. למחרת, בערב יום העצמאות, ערכה העירייה אירוע במקום הפיגוע תחת הסיסמה "בכל זאת".[2]

1979[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1979 נמצאה מכונית תופת מול קפה עטרה במדרחוב ונוטרלה כחצי שעה לפני שהייתה אמורה להתפוצץ.

ב-24 במרץ 1979 נהרג אדם אחד ו-13 בני אדם נפצעו, כאשר מטען חבלה התפוצץ בפח אשפה בכיכר ציון.

ב-19 בספטמבר 1979 התפוצץ מטען חבלה שהוסתר בתוך אופניים שהונחו ליד בית הקפה "אלנו". אדם אחד נהרג מן הפיצוץ ועשרות נפצעו. שניים מן הפצועים מתו מפצעיהם כעבור כמה ימים.

1981[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במאי 1981 נפצע חבלן משטרה באורח בינוני ממטען חבלה שהונח בפח אשפה ליד קפה אלנו.

1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוגוסט 1984 התגלתה מכונית תופת ברחוב בן יהודה, ונוטרלה כ-10 דקות לפני שהייתה אמורה להתפוצץ. במכונית היו כ-12 ק"ג של חומר נפץ ושלושה ק"ג מסמרי ברזל.

1997[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפיגוע ברחוב בן-יהודה (1997)

ב-4 בספטמבר 1997 שלושה מחבלים מתאבדים של חמאס פוצצו עצמם במקביל במדרחוב, והרגו חמישה ישראלים. הפיגוע בוצע על ידי פלסטינים מהכפר עסירה א-שמאלייה.[3]

בפיגוע נהרגו שלוש ילדות בנות 14: סיוון זרקה, יעל בוטווין וסמדר אלחנן.[4] אלחנן הייתה בתו של פעילת השלום נורית פלד-אלחנן ונכדתו של האלוף והפוליטיקאי הישראלי מתתיהו פלד.

משפחתה של יעל בוטווין, אזרחית ארצות הברית, הגישה תביעה בארצות הברית נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן.[5]

2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפיגוע ברחוב בן-יהודה (2001)

ב-1 בדצמבר 2001 פוצצו את עצמם שני מחבלים מתאבדים ברחוב בן יהודה, ואחריהם התפוצצה מכונית תופת שאמורה להתפוצץ עם הגעת החובשים.[6] המחבלים המתאבדים הרגו אחד עשר קורבנות בגילי 15 עד 21,[7] כולל מספר חיילים ללא מדים, ו-188 נפצעו. חמאס נטל אחריות לפיגוע,[7] וקבע כי מדובר בתגמול על הריגתו של בכיר החמאס מחמוד אבו הנוד. דובר חמאס בעזה הצהיר כי היא תבצע הפצצות נוספות.[8][9] תביעות הוגשו נגד הבנק הערבי, נט (אנ') ובנק קרדי ליונה בטענה שהעבירו כסף לחמאס.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Elior Levy (17 ביולי 2013). "1975 Jerusalem bombing terrorist passes away in Ramallah". Ynetnews. נבדק ב-31 במאי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "A Short History of Terror". Haaretz.
  3. ^ "Democracy Now! | "The Dominion of Death": An Israeli Mother Who Lost Her 13-Year Old Daughter in a Suicide bombing Speaks Out Against Israel". Democracy Now!. אורכב מ-המקור ב-22 בנובמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Icarus Films". icarusfilms.com. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "nefa foundation – Just another WordPress site". אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Baum, Noa (2016). A Land Twice Promised: An Israeli Woman's Quest for Peace. Workman Publishing. ISBN 9781944822095. נבדק ב-31 במאי 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Suicide bombing at the Ben-Yehuda pedestrian mall, משרד החוץ
  8. ^ Israeli blunder kills two children, the Guardian, ‏2001-12-11 (באנגלית)
  9. ^ Bombers leave Arafat facing toughest battle, the Guardian, ‏3 בדצמבר 2001 (באנגלית)
  10. ^ Preston, Julia (15 באפריל 2006). "Hurt by Hamas, Americans Sue Banks in U.S." New York Times. נבדק ב-16 באוגוסט 2015. {{cite news}}: (עזרה)