לדלג לתוכן

המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה

סורוקה - מרכז רפואי אוניברסיטאי

מבט כללי מהאוויר
מבט כללי מהאוויר
מבט כללי מהאוויר
על שם משה סורוקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפייני הארגון
סוג בית חולים כללי
אוניברסיטה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
בעלים שירותי בריאות כללית
מנכ"ל ד"ר שלומי קודש
היסטוריה
תאריך ייסוד 1959
שמות קודמים בית החולים המרכזי לנגב
שירותים
מיטות 1,191
https://hospitals.clalit.co.il/soroka/he/Pages/default.aspx
גאוגרפיה
כתובת שדרות רגר, תד 151, באר שבע
מיקום באר שבע
קואורדינטות 31°15′32″N 34°48′05″E / 31.25879722°N 34.80151111°E / 31.25879722; 34.80151111
(למפת באר שבע רגילה)
 
המרכז הרפואי/האוניברסיטאי סורוקה
המרכז הרפואי
האוניברסיטאי סורוקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סורוקה - מרכז רפואי אוניברסיטאי, מקבוצת שירותי בריאות כללית, הוא בית החולים המרכזי בנגב, הממוקם בבאר שבע ומשמש כבית חולים על-אזורי. הוא נותן שירות רפואי לכמיליון תושבי הדרום, מקריית גת ואשקלון ועד אילת.

סורוקה הוא בית החולים הכללי השלישי בגודלו בישראל, עם 1,191 מיטות אשפוז[1] והוא מתפרש על שטח של 286 דונם בלב באר שבע. זהו בית חולים אוניברסיטאי, המקיים קשרים הדוקים עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. קמפוס הפקולטה למדעי הבריאות שוכן במתחם בית החולים.

מנהל המרכז הרפואי משנת 2018 הוא ד"ר שלומי קודש.

הקמת בית החולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית החולים המרכזי לנגב, אוקטובר 1959
בניין ספריית רפואה ומדעי הבריאות השוכנת במרכז

עם כיבוש באר שבע במלחמת העצמאות הקים חיל הרפואה בית חולים צבאי זמני באחד ממבני הממשל העות'מאני. כעבור שנה בית החולים הועבר למתחם ממשלתי בריטי לשעבר, שם תופעל על ידי ההסתדרות המדיצינית הדסה ונקרא ע"ש ד"ר חיים יסקי.

ב-1949 פתחה קופת חולים הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל מרפאה בעיר לשירות התושבים חברי ההסתדרות הכללית. מרפאה זו נזקקה לשירותי בית חולים להמשך טיפול. בית החולים הקרוב היה מרכז רפואי קפלן ברחובות, וחולים היטלטלו זמן רב בתנאי הכביש של אותן שנים עד שזכו להגיע לטיפול.

בשנת 1950 הוכרזה באר שבע כרשות אזרחית, הכרזה שהביאה להפניית אלפי עולים להתיישב בה.

עם הגידול במספר תושבי העיר לא ענה בית החולים הקטן הקיים על הצרכים. מצוקת האשפוז ותנאי בית החולים גרמו לרצון להרחיבו. "הדסה" הביעה נכונות עקרונית לכך, אולם מפאת מצוקה תקציבית שנבעה מבניית בית החולים הדסה עין כרם, לא הייתה הדסה מסוגלת להרחיב את בית החולים במועד סביר.

דוד בן-גוריון, בגישתו הממלכתית, חשב שעל הממשלה להקים בית חולים בנגב והוא לא צריך להיות מוקם על ידי "הדסה" או ההסתדרות, אולם גם למשרד הבריאות לא היה כסף למטרה זו.

דוד טוביהו, שכיהן כראש העיר, נרתם להקמת בית חולים גדול יותר, מרווח יותר ומודרני יותר. לשם כך נפגש עם גורמים שונים ובהם משה סורוקה, שכיהן כיו"ר מרכז קופת חולים הכללית. סורוקה הביע נכונות עקרונית להקמת בית חולים על ידי קופת חולים ההסתדרותית, אולם שר הבריאות, יוסף סרלין, ששאף לצמצם את פעילות קופת החולים ולהעבירה לידי המדינה, התנגד לכך.

באוגוסט 1955 הצליח דב ביגון, שהיה נציג ההסתדרות הכללית בארצות הברית, לשכנע את נשיא איגוד תופרי בגדי הנשים בארצות הברית, דוד דובינסקי (1892–1982), לתרום סכום של מיליון דולר אמריקאי (רבע מיליון בכל שנה במשך 4 שנים), לשם הקמת בית חולים בנגב שינציח את שם הארגון.

בסוף אותה השנה קמה ממשלה חדשה ולשר הבריאות התמנה ישראל ברזילי, שתמך בהקמת בית החולים ושכנע את בן-גוריון לאשר לקופת החולים להקים בית חולים חדש בבאר שבע בעוד משרד הבריאות יקים בית חולים באשקלון (כיום מרכז רפואי ברזילי). בן-גוריון השתכנע בין היתר בגלל חשש כי במלחמת סיני המתוכננת תהיה צפויה מצוקת אשפוז לחיילים פצועים.

ב-23 ביולי 1956 התחילו הטרקטורים הראשונים בהכשרת הקרקע. בניין בית החולים תוכנן על ידי האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון[2]. באוקטובר 1959 התקיים טקס פתיחת בית החולים. בראשיתו הכיל בית החולים מספר מחלקות חיוניות. מחלקה לכירורגיה כללית (ובמסגרתה מחלקת רפואת אף אוזן גרון, מחלקת עיניים ומחלקת אורולוגיה), שתי מחלקות פנימיות, מחלקת ילדים, מחלקה אורתופדית, מערך קרדיולוגי ומכון רנטגן. מספר מיטות האשפוז עמד על 260 ומספר העובדים היה כ-300. בהמשך נפתחו מחלקות נוספות.

לאחר פטירתו של משה סורוקה, מנהלה האדמיניסטרטיבי של קופת חולים כללית בשנות ה-50, שהיה בעל תפקיד משמעותי בהקמת בית החולים, הוחלט לקרוא את בית החולים על שמו. בתחילת 1968 נחנך גן הנוי סביב בנייני בית החולים שתוכנן על ידי אדריכל הנוף ולטר פולק.

קמפוס בית החולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים משתרע על שטח של 286 דונם, בשטח בנוי של יותר מ-200,000 מטרים רבועים, וכולל 30 בניינים (לצפייה במפת בית החולים).

בין המבנים בקמפוס:

  • במרכז הקמפוס נמצא "בניין הפנימיות" בו שוכנות מרבית המחלקות בתחום הרפואה הפנימית: המחלקות הפנימיות, המחלקה לנוירולוגיה, המחלקה לנפרולוגיה ויחידת הדיאליזה.
  • מגדל האשפוז הכירורגי על שם קמליה בוטנר, נחנך בשנת 2003, כולל את חדרי הניתוח החדישים והממוגנים של בית החולים, 8 מחלקות אשפוז, חדר המיון, מחלקת טיפול נמרץ ויחידות נוספות.
  • מרכז סבן לרפואת ילדים – נחנך בשנת 2008, כולל את חדר המיון לילדים, יחידת טיפול נמרץ לילדים, 3 מחלקות אשפוז ילדים, מחלקה לכירורגית ילדים, מחלקת אשפוז המטו-אונקולוגית, מחלקה להפרעות אכילה.
  • מרכז סבן למיילדות – נחנך בשנת 2011 וכולל 25 חדרי לידה אישיים, מרווחים וממוגנים, מיון נשים ויולדות, חדרי ניתוח מתקדמים ו-5 מחלקות יולדות.
  • מרכז לגסי הריטג' לאונקולוגיה ומכון ד"ר לארי נורטון – נחנך בשנת 2018 וכולל תחת קורת גג אחת את מכלול השירותים בתחום הטיפול וחקר במחלת הסרטן.

טיפול רפואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הרפואי סורוקה מעל 40 מחלקות אשפוז ובהן 1,191 מיטות אשפוז. לצד מחלקות האשפוז, יש עשרות רבות של יחידות נוספות הנותנות שירותים למאושפזים למטופלים באשפוז ביום, במחלקה לרפואה דחופה, במכונים ובמרפאות החוץ.

המרכז הרפואי סורוקה נותן שירות רפואי ליותר ממיליון תושבי הנגב, המתגוררים בשטח גאוגרפי עצום של כ-60% משטח המדינה. אוכלוסיית הנגב היא אוכלוסייה צעירה יחסית, מגוונת תרבותית, בחלקה הגדול ממעמד חברתי-כלכלי נמוך-בינוני[3] בעלת צרכים בריאותיים ייחודיים. המרכז הרפואי סורוקה פועל להנגשת השירותים הרפואיים בהתאם לצרכים הייחודיים של המטופלים – מבחינה לשונית, מבחינה תרבותית ומבחינה רפואית. כך למשל: למקום מגוריו של מטופל יש השפעה על מידת יישום ההמלצות הרפואיות. הפרישה הגאוגרפית האדירה וצורות היישוב המגוונות בנגב (ערים, קיבוצים, מושבים, יישובים בלתי מוכרים בפזורה הבדואית) מחייבת היכרות טובה של הצוות הרפואי עם היכולות התשתיתיות הקיימות.

בשנת 2023 התבצעו מעל 32,000 ניתוחים וכ-100,000 אשפוזים בבית החולים. במרפאות החוץ התקיימו כ-600,000 ביקורים.

בבית החולים כ-5,500 עובדים, בהם כ-1,000 רופאים, כ-2,000 אחיות, כ-500 עובדי מקצועות הבריאות וכ-500 עובדי מינהל.

המרכז הרפואי סורוקה הוא בית החולים בו שיעור הזיהומים הנרכשים בבית החולים הוא הנמוך ביותר בישראל, מזה מספר שנים ברציפות, בין בתי החולים הגדולים[4].

המחלקה לרפואה דחופה (חדר מיון) בסורוקה, עם היקף הפעילות הגדול בארץ (מעל רבע מיליון ביקורים בשנה), מובילה בין המלר"דים הגדולים בסקר שביעות רצון מטופלים שערך משרד הבריאות[5], ומובילה בין המלר"דים הגדולים בישראל בבדיקה שערך משרד הבריאות הכוללת פרמטרים שונים של שירות ואיכות[6].

יחידות הטיפול הנמרץ בסורוקה עם שיעור זיהומים בין הנמוכים בארץ[7].

חדר הלידה בסורוקה הוא הפורה ביותר במדינה עם מעל 17,000 תינוקות שנולדים בו בשנה.

המרכז הרפואי סורוקה צבר לאורך השנים ניסיון רב בניהול מצבי חירום שונים:

  • אירועים רבי נפגעים (אר"ן) – תאונות דרכים, רעידות אדמה, אירועי טרור וכו'
  • מצבי לחימה – בעתות לחימה בדרום (כדוגמת מבצע "צוק איתן"), גם המרכז הרפואי סורוקה, השוכן בלב העיר באר שבע, נתון לירי טילים, ונערך לתפקוד מלא תוך הבטחת המיגון למטופלים ולצוותים ולמתן השירות הרציף למאושפזים ולנפגעים.

אירועי החירום מנוהלים על ידי צוות ייעודי ומיומן בבית החולים, תוך שיתוף פעולה עם גורמים רבים בהתאם לאופי האירוע: צה"ל, משטרת ישראל, מד"א, פיקוד העורף, בתי חולים נוספים ועוד.

בבית החולים פועל חדר אקוטי לטיפול בנפגעי תקיפה מינית.

מרכז רפואי אוניברסיטאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הרפואי סורוקה הוא מרכז רפואי אוניברסיטאי המקיים קשרים הדוקים עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במסגרת זו, צוות בית החולים שותף פעיל בהכשרת דור העתיד של הקלינאים והמנהלים במערכת הבריאות במקצועות השונים: רפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, רפואת חירום, רוקחות, מעבדה רפואית, בריאות הציבור וניהול מערכות בריאות. היקף הסטודנטים הלומדים בבית החולים מדי שנה עומד על כ-1,000. קמפוס הפקולטה למדעי הבריאות של האוניברסיטה שוכן במתחם בית החולים.

בסורוקה מתבצעים מחקרים קליניים רבים, המאושרים על ידי ועדת הלסינקי במרכז הרפואי. נכון לשנת 2024, בראש הוועדה עומד פרופ' איתן לוננפלד.

בסורוקה פועל מרכז למחקרים קליניים, המוביל ומקדם מחקרים עם עובדי בית החולים ועם עמיתים מחוץ לבית החולים – בארץ ובעולם, ובחלקם בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון.

מדי שנה מאושרים לביצוע כ-300 מחקרים חדשים בבית החולים, ומתפרסמים בספרות המדעית כ-500 מאמרים על מחקרים בעלי משמעות קלינית וניהולית[8].

פעילות למען הקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הרפואי סורוקה מצוי בקהילה אותה הוא משרת, ופועל לפיתוח וקידום תוכניות לשיפור איכות החיים ובריאות הקהילה. אנשי הצוות של המרכז הרפואי סורוקה לוקחים חלק בפעילויות רבות ומגוונות למען החברה בתוך כותלי בית החולים ומחוץ להם. הפעילויות מותאמות לקהלי יעד שונים באוכלוסייה ההטרוגנית והמגוונת באזור - מארצות מוצא שונות, בני דתות שונות ומגוון גילים.

בין הפעילויות:

  • "רופא על הבר" – סדרת הרצאות של מומחי בית החולים לקהל הרחב בנושאים שונים.
  • "אושפיזין" – הרצאות של הצוות הרפואי במגוון תחומי רפואה לתלמידי תיכון וסיורים במחלקות שונות.
  • ליווי וסיוע לניצולי השואה – עובדים בסורוקה מקיימים ביקורים שבועיים בבתי ניצולי השואה, ומבקרים ניצולים המאושפזים. עובדי סורוקה מתנדבים במועדוני ארגון "עמך" בתחומי פעילות שונים.

תווי תקן ואיכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תו תקן לאיכות ובטיחות של ארגון ה-Joint Commission International (JCI) - המרכז הרפואי סורוקה היה אחד משלושה בתי חולים של כללית, הראשונים בישראל, שקיבלו את האות היוקרתי - "מוסמך איכות ובטיחות" - אות המאשר כי כל הפעילות הרפואית בבית החולים, נעשית באופן בטוח ומתואם ועל בסיס ההנחיות והידע המדעי הנרחב והמעודכן ביותר הקיים כיום. התו ניתן לראשונה בשנת 2008 ומחודש אחת לשלוש שנים בכפוף למבדק אקרדיטציה. לאחרונה עבר המרכז הרפואי את המבדק באוקטובר 2018 והוא כעת בית החולים היחידי בישראל שעבר חמישה מבדקים ושמר על תו התקן במשך 15 שנים ברציפות[9].
  • תו תקן למערכת ניהול סביבתי (ISO 14001) – סורוקה הוא בית חולים "ירוק" המוביל פעילות ענפה למען הסביבה. בשנת 2014 זכה המרכז הרפואי באות הנגב לאיכות סביבה.
  • תו תקן לאבטחת מידע בתחום הבריאות (ISO 27799).
  • תו תקן לאחזקת מבנים ומערכות (ISO 9001).
  • תו תקן לניהול האיכות (ISO 9000) ניתן לפגיה בסורוקה.

מנהלי בית החולים לדורותיהם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנה עד שנה שם המנהל
1960 1978 פרופ' יוסף שטרן
1978 1983 ד"ר דוד רונן
1983 1987 פרופ' יאיר שפירא
1987 1989 ד"ר יצחק רומם
1989 1995 פרופ' חיים ראובני
1995 1997 ד"ר יצחק פטרבורג
1997 2001 פרופ' שלמה מור-יוסף
2001 2007 ד"ר איתן חי-עם
2007 2013 פרופ' מיכאל שרף
2013 2018 פרופ' אהוד דודסון
2018 - ד"ר שלומי קודש

עמותת הידידים של המרכז הרפואי סורוקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת ידידי סורוקה הוקמה באוקטובר 1988 ועם מקימיה נמנו אנשים מרכזיים בחיי העיר והנגב, שראו בבית החולים נכס אסטרטגי למדינת ישראל בכלל ולנגב בפרט.

המטרות העיקריות של העמותה, כפי שהוגדרו בתקנונה: "תמיכה מוסרית, חברתית, ארגונית וכספית בבית החולים סורוקה, על כל שלוחותיו ומגוון פעילויותיו".

העמותה שמה לה למטרה להעלות בקרב הציבור בישראל את המודעות למרכזיותו ולייחודו של המרכז הרפואי סורוקה.

כל חברי העמותה עושים את עבודתם בהתנדבות מלאה מתוך אמונה במטרותיה וביעדיה. חברי העמותה עוסקים במשימות ואתגרים רבים ומגוונים, שנועדו להצעיד את בית החולים למתן שירות מקצועי, איכותי ומיטבי, לתושבי הנגב ולאלפי חיילי צה"ל המשרתים בדרום.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]