הפארק הלאומי קניונלנדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי קניונלנדס
נוף בפארק הלאומי קניונלנדס בשעות הבוקר המוקדמות
נוף בפארק הלאומי קניונלנדס בשעות הבוקר המוקדמות
נוף בפארק הלאומי קניונלנדס בשעות הבוקר המוקדמות
מידע כללי
תאריך הקמה 12 בספטמבר 1964
מבקרים בשנה 739,449[2] (נכון ל־2018)
גוף מנהל שירות הפארקים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 1,336[1] קמ"ר
מיקום
מדינה יוטה, ארצות הברית
מיקום יוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 38°10′01″N 109°45′36″W / 38.1669°N 109.76°W / 38.1669; -109.76
www.nps.gov/cany
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט מהאוויר על אזור המבוך

הפארק הלאומי קניונלנדס (באנגלית Canyonlands National Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית, המשתרע על שטח בן 1,366 קילומטרים רבועים בדרום-מזרח מדינת יוטה על יד העיירה מואב, ובקרבה לפארק הלאומי ארצ'ס. הפארק משמר נוף ססגוני של קניונים, הרי שולחן והרי כפתור רבים שהם תוצאה של סחיפה מתמשכת של הנהרות הקולורדו וגרין ויובליהם. הצעת החוק שיצרה את הפארק נחתמה על ידי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון ב-12 בספטמבר 1964.[3]

שני הנהרות הגדולים, הקולורדו והגרין, חצבו קניונים גדולים ברמת קולורדו המחלקים את הפארק לשלושה אזורים המכונים נפות (districts): "האי בשמים" (Island in the Sky) בצפון, "המחטים" ( The Needles) בדרום-מזרח ו"המבוך" (The Maze) במערב. נפה רביעית היא אזור קטן נפרד משאר הפארק צפונית-מערבית לשטח העיקרי הקרוי "קניון פרסת הסוס" (Horseshoe Canyon). אף שכל האזורים חולקים אותו אקלים מדבר חדגוני, כל אחד מהם הוא בעל ייחודיות משלו.[4] הסופר אדוארד אבי, שביקר במקום לעיתים תכופות, תיאר את קניונלנדס במילים "זהו המקום המוזר, המופלא והקסום ביותר על פני כדור הארץ – אין משהו דומה לו בשום מקום אחר."[5]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק צ'סלר בנפת "המחטים"

הפארק נחלק לארבעה אזורים המכונים נפות (districts). שלושה מתוכם: "האי בשמים" (Island in the Sky) בצפון, "המחטים" (The Needles) בדרום-מזרח ו"המבוך" (The Maze) במערב, נפרדים זה מזה באמצעות הקניונים הגדולים של הנהרות קולורדו וגרין המתמזגים בשטח הפארק, כשהקולורדו ממשיך דרך קניון קטרקט. נפה רביעית היא אזור קטן נפרד משאר הפארק צפונית-מערבית לשטח העיקרי הקרוי "קניון פרסת הסוס" (Horseshoe Canyon).

לאי בשמים ולמחטים אפשר להגיע באמצעות כביש 191, העובר דרך מואב. "המבוך" וקניון פרסת הסוס הם האזורים המרוחקים ביותר ואפשר להגיע אליהם מהמערב בלבד דרך כביש 24 וכביש 95 של יוטה, ואז באמצעות דרכי עפר.[6][7] אין כבישים המחברים בין האזורים השונים של הפארק.

  • האי בשמים – הר שולחן רחב שטוח בחלק הצפוני של הפארק בין הנהרות קולורדו וגרין שבו נקודות תצפית רבות אל ה"ווייט רים" (White Rim), מתלול מאבן חול, 350 מטרים מתחת לאי, ואל הנהרות, הזורמים כ-300 מטרים נוספים מתחת לווייט רים.
  • המחטים – נפה השוכנת מזרחית לנהר הקולורדו וקרויה על שם צריחי הסלע המפוספסים באדום ולבן השולטים בה, אבל אפשר לראות בה גם צורות אחרות של סלעים שגולפו על ידי הטבע כדוגמת קניונים, גראבנים, שקערוריות וכמה קשתות טבעיות דומות לאלו שבפארק הלאומי ארצ'ס השכן. אלא שלא כמו בפארק הלאומי ארצ'ס, שהגישה לקשתות רבות קלה ודורשת הליכה קצרה, ואפילו הגעה לקשתות ברכב, מרבית הקשתות בנפת המחטים שוכנות בקניונים באזורים מרוחקים ודורשות הליכות ארוכות או נסיעות ברכב 4 X‏ 4 כדי להגיע אליהן.
    האזור היה פעם משכן לתושבי הפואבלו הקדמונים, שהשאירו אחריהם עקבות רבים. אף שרוב הפריטים והכלים שבהם השתמשו נלקחו על יד בוזזים, חלק ממבני המגורים שלהם מבוץ ואבן נשמרו.[8] תושבי הפואבלו הקדמונים גם השאירו חותם בדמות פטרוגליפים, כשהמקום הבולט ביותר שבו אפשר לראות פטרוגליפים קרוי המונומנט ההיסטורי המדינתי ניוזפייפר רוק (Newspaper Rock State Historic Monument), סמוך למרכז המבקרים בכניסה לנפה.
  • המבוך – נפת המבוך שוכנת מערבית לנהרות הקולורדו והגרין, והיא החלק הנגיש פחות של הפארק, ואחד האזורים המרוחקים ביותר בארצות הברית.[9]
  • קניון פרסת הסוס – אזור נפרד משאר הפארק השוכן מערבית צפונית-מערבית לשאר הפארק, וכולל משטחים של אמנות סלע שנעשו על ידי ציידים-לקטים משלהי התקופה הארכאית באמריקה הצפונית (מ-2,000 לפנה"ס עד 1,000 לפנה"ס) שקדמו לתקופתם של בני פואבלו הקדמונים.[10][11] במקור היה הקניון מכונה קניון ברייר (Barrier Canyon), והפריטים, אתרי המגורים, הפיקטוגרפים והאיורים שנמצאו בו הם בין העתיקים באמריקה.[10] עם זאת, בין האיורים יש איורי סוסים, מה שאומר שצוירו אחרי 1540, לאחר שהספרדים הביאו סוסים מחדש לאמריקה.[10]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים ברוב שטח הפארק הוא אקלים צחיח למחצה קר (סיווג BSk על פי שיטת קפן). אקלים מסוג זה מוגדר על פי ממוצע הטמפרטורות בחודש הקר ביותר שהוא מתחת ל-0°C ולפחות 50% מסך כל המשקעים השנתיים מתקבלים באביב ובקיץ. אזור העמידות במרכזי המבקרים של הנפות אי בשמיים והמחטים הוא 7a, כשטמפרטורה הקיצונית הממוצעת השנתית היא 15.6°C- ו-16.2°C- בהקבלה.[12]

השירות הלאומי של מזג האוויר (National Weather Service) מפעיל שתי תחנות למדידת מזג האוויר בפארק מאז 1965. המידע הרשמי מתעד אקלים מדברי עם פחות מ-250 מילימטרים משקעים בשנה, כמו גם קיצים חמים מאוד וכמעט נטולי גשמים וחורפים קרים גשומים מדי פעם. בחורף יורד בדרך כלל שלג קל.

התחנה באזור נק (Neck – "הצוואר") דיווחה על טמפרטורה ממוצעת בינואר בין 2.8°C ל-6.3°C-. הטמפרטורה הממוצעת ביולי היא בין 32.6°C ל-18.8°C. בממוצע יש 43.3 ימים שבהם הטמפרטורה היא 32°C או גבוה יותר ו-124.3 ימים שבהם הטמפרטורה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון. הטמפרטורה הגבוהה ביותר נמדדה ב-15 ביולי 2005 והייתה 41°C, והטמפרטורה הנמוכה ביותר נמדדה ב-6 בפברואר 1989 והייתה 25°C-. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 230 מילימטרים. בממוצע יש 59 ימים שבהם יש משקעים ברי מדידה. השנה הגשומה ביותר הייתה 1984, שבה ירדו 284 מילימטרים של משקעים והצחיחה ביותר הייתה 1989 שבה ירדו 118 מילימטרים משקעים. החודש הגשום ביותר היה אוקטובר 2006 שבו ירדו 132 מילימטרים משקעים, והיממה הגשומה ביותר הייתה 9 באפריל 1978 שבה ירדו 45 מילימטרים משקעים. כמות השלג השנתית הממוצעת היא 58 סנטימטרים, כשהשנה המושלגת ביותר הייתה 1975 עם 120 סנטימטרים שלג, כשהחודש המושלג ביותר היה ינואר 1978 שבו ירדו 69 סנטימטרים שלג.[13]

סופת רעמים מעל הפארק הלאומי קניולנדס
אקלים במרכז המבקרים של אי בשמים בפארק הלאומי קניונלנדס (ממוצעים של 1981 – 2010)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 3.7 7.1 13.1 18 24 30.2 33.7 32 26.9 19.2 10.2 3.7 18.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -6.4 -3.5 0.7 4.4 9.7 15.3 18.8 17.6 12.6 5.6 -0.7 -6.1 5.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 13 13 20 19 18 11 23 26 27 33 18 15 236


אקלים במרכז המבקרים של נפת מחטים בפארק הלאומי קניונלנדס (ממוצעים של 1981 – 2010)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 5.7 9.4 15.1 19.9 25.9 31.8 35.2 33.6 28.6 21.1 12.6 5.9 20.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -7.7 -4.4 -0.4 3.1 8.3 13.4 17.2 16.2 10.9 3.9 -2.1 -6.9 4.3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 12 11 21 19 13 9.1 21 26 24 26 16 12 212

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי הכפתור "סוכריות השוקולד" (The Chocolate Drops) בתוך המבוך
"כיפת התהפוכה" (Upheaval Dome) היא שרידים של תחתית מכתש פגיעה שעברה סחיפה רבה

אגן בשקיעה ורכס הרים סמוך שהלך והתרומם (הרי אנקומפגרה) היו קיימים באזור בתת-התור קרבון פנסילבני. באמצע תת-התור יצרו מי ים שנלכדו באגן השוקע והתאדו שכבה עבה של סלעי התאדות. שכבה זו בצירוף לחומרים שנסחפו מההרים הפכו לתצורת פרדוקס (Paradox Formation), חלק מחבורת הרמוסה (Hermosa Group). שכבות המלח של תצורת פרדוקס החלו לזרום מאוחר יותר בתת-התור קרבון פנסילבני וכנראה המשיכו לנוע עד לסוף תור היורה. כמה חוקרים סוברים שתוואי הנוף המכונה כיפת התהפוכה (Upheaval Dome) נוצר מתנועות של שכבות המלח של תצורת פרדוקס, תוך יצירת כיפת מלח, אבל מחקרים מודרניים יותר הראו שהתאוריה שהגורם היה פגיעת מטאוריט היא כנראה נכונה יותר.

ים רדוד וחמים הציף את האזור שוב בסמוך לשלהי קרבון פנסילבני. בים שקעו סלעי אבן גיר, אבן חול ופצלים עשירים במאובנים של תצורת הונאקר טרייל (Honaker Trail Formation) בצבע אפור. לאחר מכן התחילה תקופה של סחיפה, ויצרה הפסקה בתיעוד הגאולוגי הקרויה אי-התאמה. בתחילת הפרם שקעו פצלי הלגאיטו (Halgaito Shale) בים שהלך והתקדם. שפלות חופיות שבו לאזור מאוחר יותר ויצרו את תצורת קניון הפילים (Elephant Canyon Formation).

מניפות סחף גדולות מילאו את האגן בנקודה בה נפגש עם הרי אנקומפגרה תוך יצירת השכבות האדומות של אבן חול ארקוזית העשירות בברזל של תצורת קטלר (Cutler Formation). שרטונות חול ודיונות חול שעל החוף התמזגו עם השכבות האדומות והפכו אחר-כך לתצורה בגוון לבן יוצרת הצוקים של אבן חול סידר מסה (Cedar Mesa Sandstone). אז שקע בוץ מחומצן ויצר את התצורה פצלי סלע אורגן (Organ Rock Shale). דיונות חול חופיות ושרטונות ימיים הפכו שוב לתוואי הנוף הבולט ויצרו את התצורה אבן חול וייט רים (White Rim Sandstone).

אי-התאמה נוספת נוצרה כאשר הים של הפרם נסוג. מישורי הצפה על השפלה הנרחבת כיסו את פני השטח הסחופים ובוץ נבנה במישורי הגאות והשפל, תוך יצירת תצורת מואנקופי. סחיפה יצרה אי-התאמה שלישית. תצורת צ'ינלה שקעה על משטח סחוף זה.

אקלימים ההולכים ונעשים צחיחים שלטו בטריאס. משום כך פלשו לאזור דיונות חול, והחול הפך לתצורת וינגייט (Wingate Sandstone). למשך זמן מה הפכו תנאי האקלים לגשומים יותר, ופלגי מים חתרו ערוצים בדיונות החול, תוך יצירת תצורת קיינטה (Kayenta Formation). תנאים צחיחים שבו לאזור בעוצמה. מדבר גדול התפשט על פני מרבית אמריקה הצפונית והפך אחר-כך לאבן חול נאוואחו. אי-התאמה רביעית נוצרה כתוצאה מתקופה של סחיפה.

התצורה הבאה, תצורת כרמל (Carmel Formation), מסמלת את שובם של מישורי הבוץ ותצורת אבן חול אנטרדה (Entrada Sandstone) שקעה אחריה. תקופה ארוכה של סחיפה הסירה את מרבית השכבות של חבורת סן רפאל (San Rafael Group) באזור יחד עם תצורות כלשהן שייתכן שהושקעו בתור הקרטיקון.

האורוגנזה הלרמידית החלה להרים את הרי הרוקי לפני 70 מיליון שנים, ויחד איתם את אזור קניונלנדס. הסחיפה התגברה, וכאשר קניון הנהר קולורדו הגיע לשכבות המלח של תצורת פרדוקס השכבות מעליהן התפשטו לעבר קניון הנהר, תוך יצירת תוואי נוף כדוגמת "הגראבנים" (The Grabens). כמות משקעים מוגברת במהלך עידני הקרח של הפליסטוקן האיצו את תהליך ההתחתרות לעומק יחד עם סחיפה אחרת. סוגים דומים של סחיפה עדיין מתרחשים, אם כי בקצב איטי יותר.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערער יוטה בפארק

עבור מרבית המבקרים מהווים תוואי הנוף הגאולוגים את האטרקציה העיקרית בפארק, אבל מעבר לצורות הסלע המיוחדות משמר הפארק הלאומי קניונלנדס עושר מגוון של אקולוגיה מדברית הכולל קרום קרקע ביולוגי,[14] שלוליות זמניות בשקעים באבן החול המכונות באנגלית Potholes המשמשות מקור זמני למים ובית גידול לתקופה קצרה לאורגניזמים,[15] ואת בתי הגידול של הנהרות הגדולים וגדות הנהרות.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחייה בפארק הלאומי קניונלנדס מגוונת וכוללת 11 מינים של צבריים,[16] 20 מינים של טחבי עלים,[17] טחבי כבד,[17] עשבים[18] ופרחי בר.[19] סוגי העצים בפארק כוללים מייש מרושת (Celtis reticulata), יצהרון מכסיף (Elaeagnus angustifolia), ערער יוטה (Juniperus osteosperma), אורן פיניון (כמה מינים מתת-הסוג המייצרים צנוברים אכילים), אשל וצפצפת פרימונט (Populus fremontii).[20] שיחים כוללים שרביטן, Coleogyne ramosissima (באנגלית blackbrush), מלוח מאפיר (Atriplex canescens) ו-Purshia (באנגלית Cliffrose).[20]

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטילוקפרות בפארק

הפארק הוא משכן לשישה מינים של דו-חיים, כולל Anaxyrus punctatus (באנגלית Red-spotted toad),[21] קרפדת וודהאוז (Anaxyrus woodhousii),[22] צפרדע שור אמריקנית,[23] צפרדע האחו (Lithobates pipiens),[24] חפרית האגן הגדול,[25] והסלמנדרה המנומרת (Ambystoma tigrinum).[26] ב-2000 דווחה תצפית על אילנית הסלעים (Hyla arenicolor), אבל היא לא אותרה בסקר של 2004.[27]

בין מיני הזוחלים בפארק, אחד עשר מינים של לטאות ושמונה מינים של נחשים, כולל תת-מין של הנחש הארסי עכסן פסיפי (Crotalus oreganus concolor, באנגלית midget faded rattlesnake).[28] היו דיווחים גם על הימצאות זעמן מלכותי מצוי ועכסן ערבות (Crotalus viridis), אבל הדיווח לא אומת על ידי שירות הפארקים הלאומיים.[28]

בפארק נצפו לפחות 273 מינים של עופות.[29] בין עופות הדורסים: נץ קופר, נץ גדול, Accipiter striatus (באנגלית sharp-shinned hawk), עקב אדום-זנב, עיט זהוב, עיטם לבן-ראש, עקב מכנסיים, עקב בונאפרט (Buteo swainsoni) וזרון צפוני.[30] בין דורסי הלילה בפארק: אוח וירג'יניה, Aegolius acadicus (באנגלית northern saw-whet owl), ינשוף צווחן מערבי (Megascops kennicottii) ולילית מנוקדת.[30] מינים נוספים של עופות הנמצאים בפארק כוללים מינים של טבלנים, נקרים, עורב שחור, אנפות, טירנים, קיכליים מהסוגים Sialia (באנגלית Bluebirds) גדרונים, סבכים, פזאים, פזאי, קנרית אמריקאית, סנוניות, דרורים, ברווזים, שלווים, שכווים, פסיונים, קוליברים, שחפים ושלך.[30]

בין 50 מיני היונקים בפארק: דוב שחור אמריקני, זאב ערבות כמה מיני בואשים ועטלפים, אייל קנדי, שועלים, שונר מצוי, גירית אמריקאית, שני מינים של דביבון זנב-טבעת, אנטילוקפרה אמריקנית ופומה צפון-אמריקאית.[31] יונקים אחרים שהמבקרים בפארק נתקלים בהם לעיתים קרובות כוללים: ארנבון אודובון (Sylvilagus audubonii), ירבוענים ואייל פרדי שחור-זנב.[32]

  • עורב שחור בפארק
    עורב שחור בפארק
  • צבר מהסוג Echinocereus triglochidiatus בפארק
    צבר מהסוג Echinocereus triglochidiatus בפארק
  • לטאה בפארק
    לטאה בפארק
  • פרח של Ipomopsis aggregate בפארק
    פרח של Ipomopsis aggregate בפארק

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציידים-לקטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוגליפים בפארק

בני אדם ביקרו לראשונה בקניונלנדס לפני למעלה מ-10,000 שנה. קבוצות נוודים של ציידים-לקטים שוטטו ברחבי דרום-מערב ארצות הברית של ימינו מ-8,000 לפני הספירה ועד 500 לפני הספירה. אנשים אלו היו תלויים בזמינותם של צמחי בר ובעלי חיים להישרדותם. נראה שהם נשארו באזור מסוים למשך זמן קצר. הם השאירו אחריהם מעט מאוד חפצים שהתגלו כממצאים ארכאולוגיים ולא בנו בתים או מבני קבע אחרים. עם זאת, במהלך תקופה זו יצרו הציידים-לקטים כמות גדולה של אמנות סלע מעניינת. כמה מהדוגמאות הטובות ביותר לאומנותם, המכונה "סגנון קניון המחסום" (Barrier Canyon Style), נותרו על קירות הצוקים של קניון פרסת הסוס.[33]

בני הפואבלו הקדמונים ופרימונט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיווה בשטחי הפארק

לפני אלפיים שנה בערך, החלו הציידים-לקטים להסתמך יותר על בעלי חיים וצמחים מבויתים למאכל. חקלאים מוקדמים אלו קרויים בני הפואבלו הקדמונים ובני תרבות פרימונט. הם גידלו תירס, שעועית, דלעת, כלבים ותרנגולי הודו. על מנת לטפל ביבוליהם הם חיו כל השנה בכפרים כמו אלה שהשתמרו בפארק הלאומי מסה ורדה. אף על פי ששתי הקבוצות חופפות זו את זו, בני תרבות פרימונט התגוררו ברובם במרכז יוטה, ואילו בני הפואבלו הקדמונים השתלטו על אזור ארבע הפינות. ניתן להבדיל בין תרבויות אלה באמצעות סגנון הכלים השונים, כלי החרס ואמנות סלע שלהם.

עם הזמן, גרם הגידול הנמשך באוכלוסיות במסה ורדה לחיפוש אחר אדמות מתאימות בכל רחבי אזור הקניונים של דרום-מזרח יוטה. עד שנת 1200 לספירה עברו קבוצות גדולות למה שכיום הוא נפת המחטים, במיוחד בסולט קריק (Salt Creek). עם זאת, אסמים ומבני מגורים ששימשו את בני הפואבלו הקדמונים מפוזרים ברחבי הפארק. אפשר לראות דוגמאות למבנים אלה בחורבת רואדסייד (Roadside Ruin) במחטים, בהר כפתור אזטק (Aztec Butte) באי בשמים, ולאורך שבילים רבים בשטח.

השינויים בדפוסי מזג האוויר היקשו על גידול היבולים יותר ויותר. בסביבות שנת 1300 לספירה עזבו בני הפואבלו הקדמונים את האזור ועברו דרומה. צאצאיהם כוללים את האנשים החיים בכפרי פואבלו מודרניים בניו מקסיקו ובאריזונה כמו הכפרים של בני האקומה, הזוני וההופי.[33]

יוט, נאוואחו ופאיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות תושבים אחרות הופיעו באזור לפני שבני הפואבלו הקדמונים עזבו אותו. ייתכן ותרבויות היוט והפאיוט הגיעו כבר בשנת 800 לספירה. הנאוואחו הגיעו מהצפון מתישהו לאחר 1300 לספירה. שלוש הקבוצות עדיין מתגוררות כיום באזור. אורח החיים של תרבויות אלה היה בתחילה יותר של ציידים-לקטים בהשוואה לבני הפואבלו הקדמונים. נראה כי הם כמעט ולא השתמשו או חקרו את אזור קניונלנדס.[33]

בואם של האירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי ארצות וציידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החריתה דניס ג'וליאן
קניון שאפר

עבור מגלי הארצות האירופאים המוקדמים, היה קניונלנדס יותר מכשול למעבר מאשר יעד. בשנות ה-70 של ה-18 הקיפו הכמרים הספרדים אסקלנטה ודומינגס את האזור, בחיפוש אחר מסלול בין ניו מקסיקו לקליפורניה. אסקלנטה ודומינגס נכשלו, אך הציידים והסוחרים מטאוס ומסנטה פה הצליחו. בראשית המאה ה-19 הפך "השביל הספרדי הישן", שעבר במואב כמו שעושה כיום כביש 191 של ארצות הברית, למסלול בשימוש רב.

האירופאים הראשונים שחקרו את קניונלנדס היו ככל הנראה ציידי פרוות אמריקאים וצרפתים שחיפשו בנהרות המערב בונים ולוטרות. הביקוש לפרוות של בעלי חיים אלה במזרח היבשת היה גדול. אחד הציידים בשם דניס ג'וליאן (Denis Julien) חרת את שמו, התאריך ואיור של סירה לאורך הנהר גרין בשנת 1836. ג'וליאן גם חרות את שמו בקניון קטרקט ובפארק הלאומי ארצ'ס.

מחקר רשמי של הנהרות קולורדו וגרין התרחש לראשונה בשנת 1869, אז הוביל מייג'ור ג'ון וסלי פאוול חבורה מהישוב גרין ריוור בוויומינג, דרך הגרנד קניון באריזונה. במהלך שלושת החודשים שארכה המשלחת, מיפה פאוול את הנהרות ורשם מידע על ההיסטוריה הטבעית והתרבותית של האזור. תחנה אחת שלו במה שכיום קניונלנדס עוררה השראה לקטע הבא ביומנו:

... הנוף בכל מקום, הרחק מהנהר, הוא של סלע - צוקי סלע; מישורי סלע; טרסות סלע; סלעי טרשים - עשרת אלפים צורות מגולפות באופן מוזר.

פאוול חזר על הנסיעה כמה שנים אחר כך.[34]

התיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבויות של אירופאים בדרום-מזרח יוטה התפתחו מהפעילות המיסיונרית של המורמונים. בשנת 1855 הקימו מורמונים מיסיון במה שהוא כיום מואב, אך עימותים עם בני היוט גרמו להם לנטוש אותו. משלחת החור בסלע (Hole in the Rock expedition) – קבוצה של מיסיונרים מורמונים שעליה הוטלה המשימה ליישב את דרום-מזרח יוטה - ייסדה את העיירה בלף (Bluff) בשנת 1880. העיירות בלנדינג, מואב ומונטיצ'לו יושבו זמן קצר לאחר מכן. מרבית התושבים התפרנסו כחקלאים, מחפשי זהב או כבוקרים.[34]

חוואים וכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוואים ושודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוץ' קסידי

משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד 1975 השתמשו החוות המקומיות בחלק גדול מקניונלנדס למרעה בחורף. הבוקרים חיפשו בקניונים מזון לפרות ומים טובים. הם בנו שבילים להעברת העדרים על פני השטח הסלעי והמבותר. כדי לשמור על עדריהם, התגוררו הבוקרים במחנות פרימיטיביים במשך כמה שבועות בכל פעם. "שביל מעיין המערה" (Cave Spring Trai ) בנפת המחטים כולל מחנה אחד כזה.

מקומות ברחבי הפארק נושאים שמות של בוקרים מוקדמים. משפחות טיילור, הולמן ושפר רעו בקר וכבשים במה שהוא כיום אי בשמיים. דון קופר, מל טרנר, ד.ל. גאדלוק וג'ו טיטוס הקימו חוות בקר באזור אינדיאן קריק (Indian Creek). החזקותיהם בחברת הבקר אינדיאן קריק (Indian Creek Cattle Company) נקנו על ידי משפחות סקורופ וסאמרוויל בשנת 1914. מטה החברה שכן בחוות דוגאוט (Dugout Ranch) מחוץ לנפת המחטים. חברת הבקר אינדיאן קריק פועלת כיום בבעלות "החברה לשימור הטבע" (The Nature Conservancy), ארגון פרטי לשמירת הסביבה.

משפחות בידלקם, אקר, טיידוול ושפין נהגו להוביל עדרים לנפת המבוך בחורף. בחוות אקר נהגו לרעות פרות באדמות הסמוכות למבוך עד שנת 2000. בנוסף לבקר ולכבשים, האזורים הסלעיים והמבותרים סביב המבוך סיפקו מקלט לפורעי חוק. רוברס רוסט (Robbers Roost, מילולית "קן השודדים"), פסגת הר שולחן ממערב למבוך, סיפק מקלט לרוברט לירוי פרקר (הידוע בכינויו בוץ' קסידי), טום וביל מקארטי, מאט וורנר ואחרים.[35]

כורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמיחה של תוכנית הנשק הגרעיני של אמריקה בשנות החמישים יצרה ביקוש גבוה לאורניום. הגאולוגים שיערו שאזור הקניונים של יוטה מכיל כמות משמעותית של אורניום, אך השטח הסלעי והמבותר הקשה על הגישה. כדי לעודד מחפשי אורניום, הציעה הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית תמריצים כספיים ובנתה כמעט 1,500 קילומטרים של כבישים בדרום-מזרח יוטה. בקניונלנדס, כוללות דרכים אלו את כביש וייט רים (White Rim Road) הפופולרי באי בשמיים.

אף על פי שהאזור ייצר כמויות ניכרות של אורניום, הכורים גילו מעט מאוד במה שהוא כיום קניונלנדס. עם זאת, הדרכים החדשות שנוצרו הובילו לתגליות אחרות. בפעם הראשונה ניתן היה לראות את קניונלנדס מתוך מכונית. התיירות גדלה אט אט ככל שיותר אנשים למדו על נפלאות הגאולוגיה של האזור. בפתיחת ארץ הקניונים לנסיעה, הכינו הכורים את הדרך להקמת פארק לאומי.[35]

סטיוארט יודול (Stewart Udall), מזכיר הפנים של ארצות הברית

הקמת הפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות החמישים החל בייטס וילסון (Bates Wilson), אז המפקח הראשי של המונומנט הלאומי ארצ'ס, לחקור את האזור שמדרום וממערב למואב. לאחר שראה את מה שמכונה כיום נפת המחטים בפארק הלאומי קניונלנדס, החל וילסון להמליץ להקמת פארק לאומי חדש שיכלול את המחטים. מסעות מחקר נוספים של וילסון ואחרים הרחיבו את האזורים שהוצעו להיכלל בפארק הלאומי החדש ולהוסיף את מפגש הנהרות גרין והקולורדו, נפת המבוך וקניון פרסת הסוס.[36] ב-1961 היה סטיוארט יודול (Stewart Udall), מזכיר הפנים של ארצות הברית אמור לשאת נאום בפני כנס בפארק הלאומי גרנד קניון. במהלך הטיסה לשם עבר המטוס מעל למפגש הנהרות גרין וקולורדו. נראה שהנוף עורר את העניין של יודול בהצעה של וילסון לפארק לאומי חדש באזור זה ויודול החל לקדם את הקמת הפארק הלאומי קניונלנדס.

ב-12 ספטמבר 1964, אחרי כמה שנים של דיונים, חתם נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון על הצעת חוק ציבורית מספר 88–950 שהקימה את הפארק הלאומי קניונלנדס.[37] בייטס וילסון מונה למפקח הראשי הראשון של הפארק החדש. הוא מכונה לעיתים קרובות כ"אבי הקניונלנדס".

הפארק הלאומי קניונלנדס התרחב לשטחו בנוכחי בגודל 1,366 קילומטרים רבועים ב-12 בנובמבר 1971 כאשר לפארק נוספו "המבוך", "ארץ האבנים העומדות" (Land of Standing Rocks), כמו גם הקניונים דייוויס (Davis) ולוונדר (Lavender) במסגרת הצעת החוק הציבורי 92-154.[38]

פשרה פוליטית בעת הקמת הפארק הגבילה את האזור המוגן לחלק שרירותי מאגן קניונלנדס. אנשי שמירת הטבע מקווים להשלים את הפארק על ידי הרחבת הגבולות אל שולי אבן החול הגבוהים המהווים את הגבול הטבעי של הנוף של קניונלנדס.[39]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומרת פארקים מעבירה הדרכה על הגאולוגיה באתר המחנאות במחטים
רפטינג במים לבנים בקניון קטרקט

הפארק הלאומי קניונלנדס הוא אתר תיירות מבוקש. מאז 2007 מבקרים בפארק יותר מ-400,000 איש מדי שנה, כשהשיא היה 776,218 ב-2016, 22% יותר מבשנה שקדמה לה.[2] לנפות אי בשמים ולמחטים אפשר להגיע באמצעות כביש 191, העובר דרך מואב, ממנו מסתעף כביש 313 של יוטה לנפת אי בשמים וכביש 211 של יוטה לנפת המחטים. נפת "המבוך" וקניון פרסת הסוס הם האזורים המרוחקים ביותר ואפשר להגיע אליהם מהמערב בלבד דרך כביש 24 וכביש 95 של יוטה, ואז באמצעות דרכי עפר, העבירים רק לרכב 4‏ X‏ 4, ורק כשאינם בוציים. אין כבישים המחברים בין האזורים השונים של הפארק.[40]

יש בפארק שני מרכזי מבקרים: במרכז המבקרים אי בשמים ובמרכז המבקרים במחטים יש מוצגים וספרים ומפות למכירה, שומרי פארק מסייעים במידע. אישורים לשהות בשטח, שירותים ומי שתייה. במרכזים מוצג סרט הדרכה "אזור הטבע הבראשיתי של סלע". בנוסף פועלת במבוך תחנת שומרי הפארק הנס פלט (Hans Flat Ranger Station) שאין בה כמעט שירותים למעט מידע על סיורים באזור. בעיירה מואב פועל משרד עורפי של שירות הפארקים. שומרי הפארק במשרד מספקים מידע על הפארק ומחלקים אישורי שהיה.[41]

אין בפארק מקומות לינה מוסדרים או מסעדות, אלו מוצעים בעיירות הסמוכות. יש אתרי מחנאות, האחד באי בשמים והשני במחטים עם מעט מקומות. אתרי מחנאות נוספים רבים מצויים מחוץ לפארק. מותר ללון בשטח (בייחוד באזורים שהגישה אליהם היא בעיקר ברגל), אם כי נדרש לקבל אישור שהיה.[42]

הגאוגרפיה של הפארק מאפשרת מספר פעילויות נופש: סיורים רגליים, רכיבה באופני הרים, טרקים וטיולים ברכבי 4‏ X‏ 4, שבכולם ניתן ליהנות מהשבילים המובילים אל פינות מרוחקות ונוף פראי. כביש וייט רים (White Rim Road) חוצה את המתלול המכונה וייט רים (השוליים הלבנים) שבין הנהרות לאי בשמים. מאז 2015 חובה לקבל היתר לשהות של יום אחד לפני שאפשר לטייל לאורך הכביש בשל הפופולריות הגואה של הנהיגה והרכיבה על אופניים לאורכו. כוונת שירות הפארקים היא לספק חוויית אזור טבע בראשיתי טובה יותר לכל המבקרים תוך צמצום ההשפעות על הסביבה הטבעית.[43][44]

האי שבשמיים הוא האזור המתוייר ביותר בפארק בעקבות קרבתו לעיר מואב (76.6 אחוז מהמבקרים מגיעים לאזור), ולאחריו אזור המחטים (20.7 אחוזים). אזור המבוך המרוחק מושך 1.5% מהמבקרים בעוד שהשיט בנהרות מושך את יתרת 1.1 האחוזים.[45]

רפטינג ושיט קייקים מתאפשר במימי הנהרות קולורדו וגרין. מי הנהרות שקטים מעל נקודת המפגש בין הנהרות. מעבר לנקודת המפגש מתחיל קניון קטרקט שבו יש אשדות סוערים של מים לבנים, דומים לאלו שאפשר למצוא בגרנד קניון. עם זאת מכיוון שאין סכרים על נהר הקולורדו במעלה הנהר מהפארק הלאומי קניונלנדס נקבעת ספיקת הנהר במפגש כתוצאה מהפשרת השלגים ולא עקב ניהול מתוכנן. עקב כך, בשנים מושלגות במיוחד ובשילוב עם הגאולוגיה הייחודית של קניון קטרקט זהו קטע הנהר הארוך ביותר באמריקה הצפונית של מים לבנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harris, Ann C. (1998). Geology of National Parks. Kendall Hunt Publishing Co. ISBN 0-7872-5353-7.
  • Zwinger, Ann (1986). Wind in the Rock. Tucson, AZ: University of Arizona Press. ISBN 978-0-8165-0985-0.
  • Johnson, David (1989). Canyonlands: The Story Behind the Scenery. Las Vegas, NV: KC Publications. ISBN 0-88714-034-3.
  • The National parks : index, 2009-2011 (PDF) (Rev. to include the actions of the 110th Congress ending Jan. 3, 2009. ed.). Washington, DC: The Office of Public Affairs, and the Division of Publications, National Park Service. 2009. ISBN 9780912627816. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-10-16.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי קניונלנדס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ 1 2 Canyonlands NP
  3. ^ Park Founders
  4. ^ Places To Go
  5. ^ Abbey, Edward (2006). Postcards from Ed: Dispatches and Salvos from an American Iconoclast. Milkweed Press. p. 175. ISBN 1-57131-284-6.
  6. ^ The Maze
  7. ^ Horseshoe Canyon
  8. ^ "Native Americans". National Park Service.
  9. ^ "Maze". National Park Service.
  10. ^ 1 2 3 Hitchman, Robert. "The Great Gallery of Horseshoe Canyon". Apogee Photo Magazine. אורכב מ-המקור ב-2008-03-04.
  11. ^ "The Archeology of Horseshoe Canyon" (PDF). National Park Service.
  12. ^ "USDA Interactive Plant Hardiness Map". United States Department of Agriculture.
  13. ^ "Canyonlands The Neck, Utah". Western Regional Climate Center.
  14. ^ Biological Soil Crust of Southeast Utah
  15. ^ Ephemeral Pools
  16. ^ "Cacti / Desert Succulents - Canyonlands National Park (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית).
  17. ^ 1 2 "Mosses and Liverworts - Canyonlands National Park (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית).
  18. ^ "Grasses - Canyonlands National Park (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית).
  19. ^ "Wildflowers - Canyonlands National Park (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית).
  20. ^ 1 2 "Trees and Shrubs - Canyonlands National Park (U.S. National Park Service)". www.nps.gov (באנגלית).
  21. ^ "Species Profile - Bufo punctatus - Canyonlands National Park (CANY) - Present". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Species Profile - Bufo woodhousii - Canyonlands National Park (CANY) - Present". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Species Profile - Rana catesbeiana - Canyonlands National Park (CANY) - Present". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Species Profile - Rana pipiens - Canyonlands National Park (CANY) - Present". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Species Profile - Spea intermontana - Canyonlands National Park (CANY) - Present". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Species Profile - Ambystoma tigrinum - Canyonlands National Park (CANY) - Present". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Species Profile - Hyla arenicolor - Canyonlands National Park (CANY) - Unconfirmed". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 "Species List - Reptiles - Canyonlands National Park". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Birds - Canyonlands National Park". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 3 "Species List - Birds - Canyonlands National Park". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Species List - Mammals - Canyonlands National Park". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Mammals - Canyonlands National Park". National Park Service. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ 1 2 3 American Indians
  34. ^ 1 2 European Explorers
  35. ^ 1 2 Miners & Ranchers
  36. ^ "National Park Service: A Conversation with Bates Wilson".
  37. ^ Public Law 88-590
  38. ^ Public Law 92-154
  39. ^ Keiter, Robert B.; Stephen Trimble (2008–2009). "Canyonlands Completion report: Negotiating the Borders". University of Utah.
  40. ^ Directions
  41. ^ Operating Hours & Seasons
  42. ^ Eating & Sleeping
  43. ^ "Day-use permits". National Park Service. 2016-01-26.
  44. ^ "NPS proposes permit system for White Rim and Elephant Hill". Moab Sun News, Moab, Utah. 2015-03-26.
  45. ^ "Park Specific Reports/Park YTD/Canyonlands NP/Report Date: Dec 2016". irma.nps.gov. National Park Service. n.d. ארכיון מ-2017-02-08.


הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
אוורגליידס • אולימפיק • איי הבתולה • איי התעלה • אייל רויאל • אינדיאנה דונס • אקדיה • ארצ'ס • בדלנדס • ביג בנד • ביסקיין • ברייס קניון • גליישר • גליישר ביי • גרייט סמוקי מאונטיינז • גרנד טיטון • גרנד קניון • דנאלי • דריי טורטוגס • האגן הגדול • הדיונות הגדולות • הוט ספרינגס • הליאקלה • הר ריינייר • הרי גוואדלופה • הרי הגעש של הוואי • הקניון השחור של הגניסון • הרי הרוקי • ווֹיאז'וּרס • וייט סנדס • וינד קייב • יוסמיטי • ילוסטון • ימת קלארק • לאסן • מסה ורדה • מערות קרלסבד • מערת מאמות' • סגווארו • סמואה האמריקנית • סקוויה • עמק המוות • עמק קויאהוגה • עמק קובוק • עץ יהושע • פטריפייד פורסט • הפיורדים של קינאי • פינקלס • ציון • צפון רכס קסקייד • קונגארי • קטמיי • קינגס קניון • קניונלנדס • קניון ניו ריבר • קפיטול ריף • קרייטר לייק • קשת השער • ראנגל-סנט אליאס • רדווד • שננדואה • שערי האזור הארקטי • תאודור רוזוולט

מחלקת הפנים של ארצות הברית • שירות הפארקים • משטרת הפארקים

קשת מסה בשעת זריחה
קשת מסה בשעת זריחה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_קניונלנדס&oldid=36190131"