נאופלאטוניזם

נאופלטוניזם הוא מונח מודרני לאסכולה פילוסופית, דתית ומיסטית שהתגבשה במאה ה-3 לספירה. המונח הוטבע על ידי תומאס טיילור בתרגומו לשש האנאדות של פלוטינוס. הסיבה שהוגים אלה נקראו נאופלטונים, על אף שהם כינו את עצמם אפלטוניים, היא המחשבה לפיה הפילוסופיה של הוגים אלה שונה באופן מהותי מהפילוסופיה של אפלטון.

הנאופלטוניות יצרה סינתזה בין מגוון אסכולות פילוסופיות, בהן האסכולה הפיתגוראית, האסכולה הסטואית והפילוסופיה של אפלטון. כמו כן, היא קלטה לתוכה אמונות, פולחנים ומנהגים מהפוליתאיזם היווני והמזרחי, כולל אלכימיה ומאגיה.

פלוטינוס נחשב כאביו של הנאופלטוניזם משום שהיה הראשון שניסח בצורה בהירה ונרחבת תורה זו. קדמו לו הפילוסופים מאסכולות הביניים שהכינו את הקרקע לעליית האסכולה הנאופלטונית. מבין האסכולות הנאופלוטיניות המאוחרות, הבולטת ביותר הייתה האסכולה האתונאית שהייתה למעשה האקדמיה האפלטונית שהפכה לפלוטינית. בניגוד לאסכולה האלכסנדרונית, שחלק מאנשיה קיבלו על עצמם את הנצרות, אסכולה זו נשארה אחד מהמבצרים האחרונים של הפוליתאיזם עד לסופה.

המטאפיזיקה הנאו-אפלטונית

המטאפיזיקה הנאופלטונית מבוססת על שלוש ישויות (היפוסטזות): ה"אחד העליון", השכל והנפש. כל ישות נגזרת מהישויות הקודמות לה. עם זאת, הקשר בין הישויות אינו קשר זמני של סיבה ותוצאה אלא קשר של תלות: פרט ל"אחד", שקיומו לא תלוי באף ישות, הקיום של כל ישות תלוי בישות גבוהה ממנה.

ה"אחד" הוא הסיבה הראשונית לכל מה שנמצא ביקום. לפי פלוטינוס, ה"אחד" מתחייב מהאקסיומה הפרה-סוקרטית, לפיה דברים מורכבים נגזרים מדברים פשוטים יותר. מכאן שהמקור לתופעות מורכבות שונה מהתופעות עצמן (אחרת היה מורכב כמותן). אמנם ייתכן, כי המקור לתופעות הנקלטות בחושים יהיה מורכב ברמה כלשהי, אך שוב, לפי האקסיומה הפרה סוקרטית, קיים מקור פשוט יותר שממנו הוא נגזר. אם נחזור אחורה בשרשרת הגזירות, נגיע לסיבה הראשונית, דהיינו ל'אחד', שהיא שיא הפשטות.

הישות הראשונה שנגזרת מה"אחד" היא האינטלקט. ישות זו מזוהה עם עולם האידאות האפלטוני, אשר בו קיימות כל הצורות שמהן נגזרות הישויות בעולם הנתפס על ידי החושים. לפי פלוטינוס, התפקיד של האינטלקט הוא להבחין בין הצורות, אשר קיימות באופן לא מובחן ב'אחד'.

מתוך האינטלקט נובעות הנשמות, שהן ייצוגים של הצורות הקיימות באינטלקט. הנשמות שואפות לחזור לאחד דרך האינטלקט. עם זאת תהליך הנביעה לא נפסק בנשמות, אלא ממשיך לחומר שהוא חסר צורה. בשלב זה מסתיים תהליך הנביעה שהתחיל ב'אחד', באופן דומה לאור שהולך ומתמעט ככל שאנחנו מתרחקים מן המקור.

פלוטינוס מזהה את החומר עם הרוע. עם זאת, כדי לשמור על המסגרת המוניסטית הוא מסביר את החומר כאי-טוב. כלומר, קיומו של הרוע מותנה בקיומו של הטוב.

נאופלטוניזם נוצרי

למרות המגמות האנטי־נוצריות של נאופלטוניסטים רבים, דוגמת פורפיריוס, מקרוביוס וסימאכוס, הייתה לפילוסופיה הנאופלטונית השפעה רבה על הוגי הדעות הנוצריים בימי הביניים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נאופלאטוניזם בוויקישיתוף

• ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן-עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), נאו-אפלטוניות, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
• נאופלאטוניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נאופלטוניזם, דף שער בספרייה הלאומית

ביאורים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.