כנסיית דומינוס פלוויט
כנסיית דומינוס פלוויט (לטינית Dominus Flevit - "האדון בכה") היא כנסייה קתולית-פרנציסקנית, השוכנת על הר הזיתים בירושלים, וצורתה כשל דמעה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בחפירות שנערכו באתר קודם להקמת הכנסייה, בשנים 1953-1955, נחשפו אתר קבורה רב תקופתי ושרידיהם של מנזר ביזנטי מהמאה ה-5, ולצידו כנסייה שהוקדשה לאנה הקדושה. גורלה של כנסייה זו אינו ידוע, ולאחריה קמה באתר כנסייה צלבנית, והמקום זוהה לראשונה כאתר בו ניצב ישו עת ביכה את גורלה של העיר. כנסייה זו חרבה לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין ב-1187. ב-1518 הוקם במקום מסגד אשר נבנה, ככל הנראה, בידי ההעות'מאנים לרגל כיבושם את הארץ. המסגד כונה "אל-מנסוריה", היינו, "המנצחת". הפרנציסקנים הצליחו לרכוש רק את הקרקע שמדרום לשביל העולה אל הר הזיתים, ובנו עליה קפלה ב-1891. חלקו האחר של השטח הגיע לידי מסדר האחיות הבנדיקטיניות, והן מכרו אותו לפרנציסקנים ב-1940, לאחר שנקלעו לקשיים כלכליים. עם תום המחקר הארכאולוגי במקום ב-1955, נבנתה הכנסייה הנוכחית בידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, במקום בו שכנה הכנסייה הביזנטית הקדומה.
[עריכה] המבנה
ברלוצי עיצב את הכנסייה בצורת דמעה, מפני שישו בכה על הר הזיתים וניבא את חורבן ירושלים:
|
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב, וַיַּרְא אֶת הָעִיר, וַיֵּבְךְ עָלֶיהָ וַיֹּאמַר... כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלָיִךְ וְשָׁפְכוּ אֹיְבַיִךְ סוֹלֲלָה סְבִיבָיִךְ וְהִקִּיפוּךְ וְצָרוּ עָלַיִךְ מִכָּל עֲבָרָיִךְ. וְהָרְסוּ עַד לָאָרֶץ אוֹתָךְ וְאֶת בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, וְלֹא יַשְׁאִירוּ בָךְ אֶבֶן עַל אָבֶן." (הבשורה על-פי לוקס 19, 42-44) |
||
מזבח ושרידי פסיפס מהכנסייה הביזנטית שולבו במבנה המודרני, אך בעוד שהיא פנתה מזרחה, בדומה לרוב הכנסיות בעולם, הכנסייה המודרנית פונה מערבה, מפני שכאשר ישו עמד על הר הזיתים וביכה את ירושלים, הרי שחייב היה לעמוד ופניו מערבה. העיר העתיקה של ירושלים נשקפת דרך חלון זכוכית הקבוע בקיר המערבי של המבנה, מאחורי המזבח.
[עריכה] הקברים
בשדה הקבורה שנחשף באתר קבר מתקופת הברונזה המאוחרת ונקרופוליס שמונה כ-60 מערכות קבורה מימי בית שני ותחילת התקופה הביזנטית. במקום נמצאו 122 גלוסקמאות ושבעה סרקופגים. על ארונות קבורה אלה נחרטו כתובות בעברית, ארמית וביוונית לצד שמות עבריים וסמלי צלב וכי רו. ייתכן כי מדובר במערות קבורה ששימשה "יהודים-נוצרים" (או "נצרנים"), כלומר יהודים שהאמינו בישו. תופעה זו הייתה ידועה במאה ה-1, כאשר ההבדל בין יהדות ונצרות היה עוד מטושטש.
[עריכה] לקריאה נוספת
- "הכנסיות היפות בישראל", דוד רפ, הוצאת מפה, 2011, ISBN 978-965-521-122-1
