המכון לאסטרטגיה ציונית
המכון לאסטרטגיה ציונית הוא מכון מחקר ישראלי אשר נוסד, כעולה מפרסומיו, "על מנת להבטיח את המשך היותה של ישראל מדינה יהודית בת קיימא, שמשטרה הוא דמוקרטי, היום ובעתיד" (ראו גם: מדינה יהודית ודמוקרטית). לשם כך, פועל המכון על מנת "להציג תוכניות יצירתיות וברות יישום לציבור הכללי ולציבור מקבלי ההחלטות".
המכון הוקם בתחילת שנת 2005 על ידי ישראל הראל ועורך הדין יואל גולובנסקי ופועל בירושלים. [1]
תוכן עניינים |
[עריכה] פעילויות
המיזם הראשון של המכון היה הצעת חוקה, שגובשה על ידי צוות מומחים והוגשה בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ה-16 והכנסת ה-17.
צוותי עבודה נוספים של המכון עוסקים בסוגיות הנוגעות לעתידה הקרוב והרחוק של ישראל:
[עריכה] הפורום האסטרטגי-מדיני
פורום מומחים ממגוון תחומים המשמש גם כוועדה המייעצת של המכון. בראש פורום זה עומד משה ארנס.
[עריכה] הצוות החוקתי
צוות מומחים בראשות פרופ' אברהם דיסקין שגיבש את הצעת החוקה של המכון[2]. לקראת כינונה של הכנסת ה-17, התקבצו מספר אנשי אקדמיה, מדינאים, שופטים, רבנים ואנשי ציבור אחרים, וניסחו הצעת חוקה מפורטת למדינת ישראל. בהצעה ניתן דגש על סעיפי הזהות של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי ועל רפורמות משמעותיות בקשר שבין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. חברי צוות החוקה מלבד פרופ' דיסקין הינם: פרופ' משה קופל, פרופ' ברכיהו ליפשיץ, השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן, הרב דן בארי, ד"ר יצחק קליין, עו"ד יואל גולובנסקי וישראל הראל. הצעה זו היוותה בסיס לעבודתה של ועדת חוקה, חוק ומשפט בבואה להגיש הצעת חוקה בפני הכנסת. ביולי 2006 הגיש המכון לאסטרטגיה ציונית לנשיא המדינה ולכנסת את הצעת החוקה שלו הקרויה: "חוקה למדינת ישראל". צוות החוקה ליווה את הדיונים שניהלה ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ה-17, בראשותו של ח"כ מנחם בן ששון.[3].
[עריכה] צוות קרקעות
צוות מומחים בראשות פרופ' ישראל אומן ומזכיר התק"ם לשעבר, דובי הלמן. צוות זה עוסק בגיבוש תוכניות לשמירה על אדמות המדינה בעיקר בגליל ובנגב. בין החברים הנוספים בצוות זה פרופ' גדעון ביגר, פרופ' חיים גבירצמן, פרופ' יוסי כץ וגלעד אלטמן, מייסדה של הסיירת הירוקה.
[עריכה] "ריבונות על תנאי"
המכון עוסק בניטור היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל. במסגרת פעילות זו ערך המכון בשיתוף עם העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים (NGO-MONITOR) מחקר רחב בנושא[4] שבעקבותיו הונחה הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (בהשראת חוקים דומים הקיימים בארה"ב ונורווגיה) על שולחן הכנסת. הצעת החוק אושרה בחודש פברואר 2011 [5].
[עריכה] מחקרי דמוגרפיה
במכון מספר מומחים לענייני דמוגרפיה, דוגמת ד"ר יצחק רביד, יעקב פייטלסון וד"ר מייק וייז, המפרסמים מעת לעת מחקרים בנושא זה. בשנת 2008 פרסם המכון מחקר מקיף של יעקב פייטלסון בנושא המגמות הדמוגרפיות בארץ ישראל (1800-2007)[6]. ביולי 2011 פרסם המכון מחקר בנושא המגמות הדמוגרפיות והשלכותיהן על מערכת החינוך בישראל[7]. על פי מסקנות המחקר, הנתונים מצביעים על תהליך של גידול מהיר במספר תלמידי כיתות א' בחינוך העברי בשנים הקרובות, על התייצבות ואף ירידה במספר תלמידי כיתות א' בחינוך הערבי, וכן על ירידה בשיעור תלמידי החינוך החרדי מכלל התלמידים היהודים.
[עריכה] תכנית מנהיגות צעירה
תכנית שמטרתה לאתר ולטפח צעירים שיהוו את מנהיגי המחר של ישראל ברוח הערכים בהם תומך המכון. לשם כך, נבחרת מדי שנה קבוצה של כ-25 צעירים, מרביתם סטודנטים לתארים מתקדמים, לשמש כקבוצת דיון העוסקת בסוגיות בהן מטפל המכון. במסגרת התוכנית, מוזמנים החברים להרצאות ונדרשים ללמוד תכנים ומאמרים של מומחים. במסגרת התוכנית נדרשים החברים להתמודד עם הבעיות האסטרטגיות העומדות על סדר יומה של המדינה באמצעות פרסום ניירות עמדה שיופצו בקרב המערכת הפוליטית והמנהל הציבורי.
[עריכה] מפרסומי התכנית
- נייר עמדה בנושא פערי בריאות בין מרכז לפריפריה בישראל[8]
- נייר עמדה בנושא תמיכה בגרעיני משימה לאומיים[9]
- נייר עמדה בנושא העצמת תנועות הנוער בישראל[10]
- נייר עמדה בנושא אתגרי החינוך הטכנולוגי והמקצועי בישראל[11]
- נייר עמדה בנושא הטיפול בעוני במדינת ישראל [12]
[עריכה] פרוייקטים שהופקו במסגת התוכנית:
- הכנסת ה-17 חותמת מחדש על מגילת העצמאות: לרגל יום העצמאות וחגיגות ה-60 למדינת ישראל, ערך המכון לאסטרטגיה ציונית, בהובלת קבוצת המנהיגות הצעירה של המכון, מיזם בו התבקשו כלל חברי הכנסת ה-17 לאשר בחתימת ידם את אמונתם בערכי הציונות, כפי שהובעו על ידי מייסדי המדינה במגילת העצמאות. על המגילה חתמו לבסוף 90 חברי כנסת[13].
- בית המדרש לציונות - להלן.
[עריכה] בית המדרש לציונות
מטרת בית המדרש לציונות היא להנגיש את רעיונותיהם וחזונם של הוגיה ומנהיגיה של הציונות מראשיתה לכלל הציבור במדינת ישראל, באמצעות מפגש בלתי אמצעי עם המקורות ההגותיים עצמם. הלימוד, הנערך בשיטה בית מדרשית של חברותא ועיון יסודי בטקסט, נועד לייצר בסיס ידע איתן בתחום הציונות ולקיים בירור ערכי מתוך היכרות עם ההשקפות השונות שהכילה הציונות, על זרמיה השונים. בית המדרש החל כיוזמה של בוגרי "תכנית המנהיגות הצעירה" של המכון לאסטרטגיה ציונית. התוכנית מתקיימת כיום במסגרת ארבע קבוצות לימוד הפועלות במקביל: באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במכללת תל-חי שבגליל, וב-"לגלות" – בית מדרש ירושלמי. מפגשי הלימוד הינם בעלי תוכן מגוון המורכב מהגותם של מנהיגים ציוניים רבים (בהם אחד העם, הרצל, א.ד. גורדון, ביאליק, זאב ז'בוטינסקי, הראי"ה קוק, דוד בן גוריון ועוד), נוגע בזרמים רעיוניים מגוונים ומתייחס לסוגיות אקטואליות שונות במציאות הישראלית.
[עריכה] מדד החקיקה הציונית
- הכנסת ה-17: עם סיום כהונתה של הכנסת ה-17, פרסם המכון את מדד החקיקה הציונית, בו הוענקו מדליות זהב, כסף וארד לחברי הכנסת שהצטיינו בפעילות למען חקיקת חוקים ציוניים (כפי שרואה זאת המכון). במדליית הזהב זכה ח"כ יעקב מרגי (ש"ס), במדליית הכסף זכו ח"כ עתניאל שנלר, הרב מיכאל מלכיאור ומשה כחלון, ובמדליית הארד זכו ח"כ אמנון כהן, ח"כ גלעד ארדן, ח"כ אריה אלדד, ח"כ אורי אריאל,ח"כ הרב יצחק לוי וח"כ אבשלום וילן[14].
- הכנסת ה-18: עם תום המושב הראשון של הכנסת ה-18, פרסם המכון את מדד החקיקה הציונית למושב זה בו זכו ח"כ אורית נוקד, ח"כ זבולון אורלב וח"כ שי חרמש[15]. עם תום המושב השני של הכנסת ה-18, פרסם המכון את מדד החקיקה הציונית למושב זה בו זכו ח"כ זבולון אורלב וח"כ דוד רותם[16].
[עריכה] פורום הארגונים הציוניים
המכון יוזם פגישות עם עשרות ארגונים ציוניים העוסקים בתחומי התיישבות, חינוך, הסברה, קליטת עלייה, תרבות, צדק חברתי, משפטים ומחקר, ומנסה להביא לשיתוף פעולה ביניהם על מנת להאבק במגמות פוסט-ציוניות.
[עריכה] פוסט ציונות באקדמיה
המכון לאסטרטגיה ציונית, במסגרת מחקרו של ד"ר חנן מוזס[17], בדק האם ובאיזו מידה קיימת הטיה לכיוון הפוסט ציוני במחלקות לסוציולוגיה באוניברסיטאות בישראל, והאם ניתן ייצוג הוגן וממשי גם לאסכולה הציונית. ממצאי הבדיקה העלו שבכל האוניברסיטאות למעט אוניברסיטת בר אילן אכן קיימת הטיה פוסט ציונית ברורה במחלקות לסוציולוגיה והיא חריפה במיוחד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובאוניברסיטת ת"א[18]
[עריכה] ביקורת
פרופ' אורן יפתחאל מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המשמש כיו"ר משותף של ארגון בצלם, עליו נמתחה ביקורת בדו"ח, טען כי שיטות המחקר לגבי ההטיה הפוסט-ציונית באקדמיה אינן עומדות בסטנדרט אקדמי ומחקרי מקובל[19]. לביקורת זו הגיב עורך המחקר, ד"ר חנן מוזס, תוך כדי ציון כי ישנן טעויות עובדתיות בביקורת עצמה[20].
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר של המכון לאסטרטגיה ציונית
- "המכון לאסטרטגיה ציונית", באתר גיידסטאר ישראל
- אורי בלאו, מי מממן את המאבק בתכנים "פוסט ציוניים"?, באתר הארץ, 22 בפברואר 2012; תגובת איש המכון, עדי ארבל, תחקיר "הארץ" מגלה: הארגון הציוני ממומן על ידי... אנשים!, 29 בפברואר 2012, באתר לאטמה
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מטרות מתוך אתר המכון לאסטרטגיה ציונית
- ^ המכון לאסטרטגיה ציונית, "חוקת מדינת ישראל"
- ^ שחר אילן, חוקה בלי הסכמה, באתר הארץ
- ^ ריבונות על תנאי: היקף התמיכה של ממשלות זרות בארגונים פוליטיים בישראל
- ^ אישור הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה, באתר הכנסת
- ^ יעקב פייטלסון, המגמות הדמוגרפיות בארץ ישראל (1800-2007)
- ^ יעקב פייטלסון, המגמות הדמוגרפיות והשלכותיהן על מערכת החינוך בישראל
- ^ חנה אדלר, פערי בריאות בין מרכז לפריפריה בישראל
- ^ אלירן זרד, תמיכה בגרעיני משימה לאומיים
- ^ יניב מינקוב, העצמת תנועות הנוער בישראל
- ^ אוריאל פרידמן, אתגרי החינוך הטכנולוגי והמקצועי בישראל
- ^ מרב יעקובסון, הכנסת תכנית לניהול כלכלת משפחה כחלק מהטיפול בעוני במדינת ישראל
- ^ חתימה מחודשת על מגילת העצמאות, ערוץ 2
- ^ עוזי ברוך, עשרה חכים מצטיינים בחקיקה ציונית, ערוץ 7
- ^ מדד החקיקה הציונית - דו"ח ביניים: סיכום שנתה הראשונה של הכנסת ה-18
- ^ מדד החקיקה הציונית - דו"ח ביניים: סיכום שנתה השנייה של הכנסת ה-18
- ^ ד"ר חנן מוזס, פוסט ציונות באקדמיה
- ^ להרחבה בנושא: פוסט ציונות באקדמיה, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
- ^ אורן יפתחאל, כתב הסתה המתחזה למחקר, באתר ynet
- ^ ד"ר חנן מוזס, האשמות אוטומטיות, באתר הארץ
