משה רוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב דוד משה רוזן

דוד משה רוזן (Moses Rosen או Mozes Rosen ;‏ 23 ביולי 1912 - 6 במאי 1994) היה רב ראשי או "הרב הכולל" של יהודי רומניה בשנים 1994-1948 ונשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה בשנים 1994-1964. החל משנת 1957 היה חבר בפרלמנט הרומני, תחת השלטון הקומוניסטי וגם אחרי חזרת השלטון הדמוקרטי (ב דצמבר 1989) מטעם אחד מהרבעים של בוקרשט. בימי הדמוקרטיה המחודשת ברומניה נבחר כחבר כבוד של האקדמיה הרומנית. בשנותיו האחרונות קיבל גם אזרחות ישראלית וכיהן גם כיושב ראש הנהלת בית התפוצות בתל אביב.

ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במוינשט, שבמחוז בקאו ברומניה, בן לרב אברהם אריה לייב רוזן מן העיירה מוינשט. ב-1916 עברה המשפחה לעיר פלטיצ'ן, שם שימש האב כרב העיר ודרש דרשות בבית הכנסת של חב"ד[1]. האב,אברהם אריה ליב רוזן,יליד גליציה, היה אחד מתלמידי החכמים המכובדים של יהדות רומניה, נכדו של הרב נחמן זאב אווארבך ממונסטריץ' שהיה גיס לר' נחמן מברצלב. הוא היה גם נצר לשושלת של רבנים שעם אבותיה נמנו נפתלי כהן פרנקפורטר, האב של החכם באשי ראשון ביאשי וכמו כן המהר"ל מפראג. את ילדותו בילה משה רוזן בפלטיצ'ן שם למד תורה אצל אביו במשך שנים רבות וסיים גם לימודיו התיכוניים. בגיל 14 אחרי שגילה בפומבי עמדה נגד זיכויו של ניקולאיה טוטו, רוצח הסטודנט היהודי דוד פאליק, נעצר ונשפט בהאשמת - שוא של חילול שמם של המלך והמלכה, הורשע, אך כעבור חודש קיבל חנינה. מאז נשארה לו בעיני השלטונות תדמית של "בולשביק". אחרי שגורש מכל מוסדות החינוך הממלכתיים ונעצר פעם נוספת, מאבקים מתמשכים שבהם היו מעורבים ראשי היהדות במדינה (ד"ר וילהלם פילדרמן, ד"ר מאיר אבנר ואחרים) הביאו להחזרתו לבית הספר. לאחר שעבר בהצלחה את מבחני הבגרות בעיר דורוחוי, בשנת 1931 נרשם משה רוזן הצעיר כסטודנט בפקולטה למשפטים בבוקרשט. בגלל האווירה האנטישמית האלימה שם הפסיק את לימודיו ונסע לווינה כדי ללמוד במכון ללימודים רבניים. מאחר שלא יכול היה להמשיך לשהות יותר בווינה מסיבות כלכליות חזר לבוקרשט וסיים שם לבסוף את לימודי המשפטים בשנת 1935 עם תואר דוקטור למשפטים ‏[2] (תואר שני). לאחר מכן מילא חובת שרותו הצבאי בצבא הרומני במשך שנתיים בעירו פלטיצ'ן, תוך התמודדות עם מקרים לא מעטים של אלימות אנטישמית.

בשנת 1937 חזר ללימודים במכון ללימודים רבניים בווינה עד שנאלץ לעזוב שוב את אוסטריה במאי 1938 בעקבות האנשלוס. במקביל למד אצל הרב אלטדורף. בשובו לרומניה הוסמך משה רוזן לרב על ידי גדולי רבני רומניה: חיים רבינוביץ', ברוך גלנץ ומשה ברגר - חברי מועצת הרבנות בבוקרשט, ועל ידי הרב הראשי של רומניה, ד"ר יעקב יצחק נימירובר והרב הראשי של בוקובינה, אברהם יעקב מרק.‏[3]

פעילותו כרב צעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו הראשון כרב היה בבית כנסת קטן בשכונת "מחלה" בפלטיצ'ן. במאי 1940 נבחר כרב בעיר סוצ'אבה. אבל באותה השנה, אחרי 6 בספטמבר 1940, כשהלגיונרים, הפאשיסטים הרומנים, הגיעו לשלטון, משה רוזן נעצר בטענה שהוא קומוניסט ונשלח למחנה מאסר בעיר מיירקוריה צ'וק בטרנסילבניה שם עשה היכרות עם כמה מראשי התנועה הקומוניסטית הרומנית. עם סיפוח צפון טרנסילבניה להונגריה בקיץ 1940 הועבר למחנה מאסר בעיר קראקל בדרום רומניה. למזלו הוא שוחרר בצו שר הפנים בדיוק בערב הקמת שלטון הפאשיסטי-צבאי ב 6 בספטמבר 1940. בגלל היותו נרדף כ"יודאו-קומוניסט" לא חזר למולדובה אלא הסתתר בהצלחה בבוקרשט הבירה. למרות הסיכון הסכים להתמנות במשרה חלקית כרב בשני בתי כנסת - בית הכנסת "ראשית דעת" ו"בית אל". בו זמנית לימד תלמוד בבית ספר יהודי. בינואר 1941 בימי מרד הלגיונרים נגד שותפם לשלטון, המרשל יון אנטונסקו נקלע למצבים של סכנת מוות אך הצליח להינצל. אחרי שרומניה נכנסה למלחמה בברית עם גרמניה נגד ברית המועצות נאלץ הרב רוזן להסתתר שוב רוב הזמן פן יישלח לטרנסניסטריה בטענה שהוא פעיל שמאל. אחרי השחרור מהשלטון הפאשיסטי הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. נחשב כאוהד השמאל ובלתי מעורב בהנהגה הישנה של הקהילה היהודית משה רוזן התקדם מהר בהייררכיה הרבנית של יהודי בוקרשט. היה ליושב ראש מחלקת הדת של הקהילה, נבחר כחבר במועצת הרבנות וכרב של בית הכנסת הגדול של בוקרשט Sinagoga Mare ושל בית הכנסת המלבי"ם. ‏[4]

בחירתו כרב כולל של יהודי רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1947 הרב הראשי של רומניה, ד"ר אלכסנדר שפרן, גורש מרומניה והוכרח לעזוב את הארץ תוך 2-3 שעות, לפי פקודת השלטון החדש שהיה ברוב רובו בידי הקומוניסטים, תחת חסות כוחות הכיבוש של ברית המועצות. הרב שפרן היה נחשב מקורב למשפחת המלוכה, ולהנהגה הוותיקה ה"בורגנית" של רומניה וגם להנהגת יהודי רומניה בראש עם ד"ר וילהלם פילדרמן שהיה שנוא על השלטון החדש.

המפלגה הקומוניסטית, ששינתה לאחר מכן את שמה למפלגת הפועלים, כפתה על יהודי רומניה הנהגה חדשה בצורת "הוועד הדמוקרטי היהודי", בחלקו לפי דגם היבסקציה מרוסיה הסובייטית של פעם. בהשגחת "הוועד הדמוקרטי היהודי", הרבנים ונציגי הקהילות מכל רומניה התאספו בבוקרשט ב-16 ביוני 1948 ובחרו בהצבעה חשאית בד"ר משה רוזן כרב הראשי של יהודי רומניה. המתחרה היה הרב דוד שפרן, אחיין של הרב הראשי המודח ופעיל ציוני אמיץ. הרב שפרן נדרש, לפי פתקים שנשלפו לפי הגרלה, לתת דרשה על נושא קשור לפעילות בעד השלום, על סמך פרשת שבוע מסוימת, בעוד שהרב רוזן התבקש לדרוש בטקס דמיוני של חנוכת קואופרטיב (לבעלי מלאכה ומסחר) על סמך פרשת שבוע אחרת.

ב-20 ביוני 1948 הוכתר הרב רוזן בבית הכנסת הקוראל בבוקרשט כ"רב כולל של דת משה" ברומניה בנוכחות נכבדים, בהם סגן יושב ראש האסיפה הלאומית של רומניה, שטפאן ווֹ‏יטֶ‏ק, שר הדתות, סטנצ'ו סטויאן, ואחרים. לרב דוד שפרן חיכה מאסר ארוך שנים בכלא באשמת פעילות ציונית. כששוחרר מהכלא והתאפשר לו לעלות לישראל כתב הרב דוד שפרן ספרון שבו הציג בצורה שלילית את דמותו של משה רוזן - "הרב האדום". בדומה לרב דוד שפרן, האוריינטציה של הרב משה רוזן הייתה "אורתודוקסית מודרנית"‏[5]. מתוך הקפדה חמורה יותר על המנהגים, הורה הרב רוזן להפסיק את הנגינה בעוגב ואת העסקת "לא יהודים" במקהלה בהיכל הקוראל. ‏[6]כמו כן, כמחווה סמלית, דאג לתקן על חשבונו את קבר המלבי"ם בקייב.‏[7].

ראש הדת היהודית בשנות הסטליניזם ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כראש מוסדות הדת היהודית ברומניה היה הרב רוזן כפוף לשלטונות הקומוניסטים, שניהלו בשנות החמישים מדיניות של יד קשה נגד ביטויי הלאומיות היהודית, במיוחד נגד הציונות ונגד הדת. ההתנגדות למשטר, שהשליט טרור בסגנון סטליניסטי, יכלה לעלות באמצעי ענישה ודיכוי קשים ביותר.

אחרי שב-27 ביוני - 6 ביולי 1948 עדיין קיבל רשות הרב הכולל הטרי להשתתף בוועידת הקונגרס היהודי העולמי במונטרה בשווייץ, השלטונות ניתקו את יהודי רומניה משאר קהילות ישראל בעולם למשך כ 8 שנים. בתנאים לא קלים נשארה פעילה בבוקרשט רק הנציגות הדיפלומטית - הצירות - של מדינת ישראל הצעירה. בשנת 1949 מועצת הרבנים ברומניה בראש עם הרב רוזן נאלצה לחתום על הצהרת גינוי של הפעילות הציונית ושל הרב הראשי לשעבר ד"ר אלכסנדר שפרן.

משה רוזן, למרות חברותו הפורמלית בהנהגת הוועד הדמוקרטי היהודי, ניסה לשמור על מרחק מהמדיניות של ראשי הוועד (ברקו פלדמן, ה. ליבוביץ'-שרבן, ישראל בקאלו וכו') שניהלו מערכה נגד הציונים וביקשו לעודד את התרבות החילונית ביידיש על חשבון המסורת הדתית והתרבות העברית, מעמדות קרובות לאידאולוגיה של השלטון הקומוניסטי. גישתו המסויגת של הרב רוזן כלפי הקו של הוועד התבררה כדיפלומטיה נכונה.‏[8]

במרץ 1953, השלטון, שקיבל השראה מהמדיניות הסובייטית, החליט להיפטר גם מהוועד הדמוקרטי היהודי ולהביא לפיזורו "מרצון". גם הבטאון של הוועד, "אוניריה" ("האחדות") נסגר. בימי המשפט סלנסקי ומעצרי הרופאים והסופרים היהודים ברית המועצות משה רוזן נאלץ להתמודד עם לחצים רבים אבל הצליח להתחמק מגינוי הציונות.

אחרי מותו של סטלין ומאוחר יותר, במיוחד אחרי התחלה דה-סטליניזציה בברית המועצות, השלטונות הקומוניסטיים ברומניה החליטו לנצל את ראשי הדתות השונות, כולל של המיעוטים הדתיים כדי ליצור תדמית חיובית יותר בעיני המערב. בשנת 1956 כששוחררו גם הרבה מאסירי ציון מבתי הכלא ברומניה השלטונות איפשרו לרב רוזן להשתתף לראשונה במפגשים וכנסים יהודיים בחו"ל. ההזדמנות הראשונה היו מגעים עם הרב הראשי של שבדיה. באותה שנה,באוקטובר 1956, הורשה הרב רוזן להקים את כתב העת של דת משה ברומניה Revista cultului mozaic שכלל חוץ מדפים ברומנית וביידיש גם דף אחרון בעברית, והיה בכך העתון היחיד בעברית בכל העולם הקומוניסטי. המלומד עזרא פליישר, אסיר ציון משוחרר וחתן פרס ישראל (שהוענק לו בימי מאסרו בגולה) היה לאחד מעורכי כתב עת זה עד לעלייתו לישראל.

בשנת 1957 מצאו לנכון השלטונות שהרב הכולל של היהודים יהיה כמו בזמן השלטון ה"בורגני" חבר בפרלמנט - באותם הימים האסיפה הלאומית הגדולה. הרב משה רוזן נבחר לייצג אזור בחירה מבוקרשט הבירה, שבה גרו חלק גדול מיהודי רומניה.

פעילות הרב רוזן בשנים 1980-1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדו של הרב רוזן התחזק בימי השינוי שחל החל משנת 1964 במדיניות החוץ של רומניה. השלטון של גאורגיו-דז' בימיו האחרונים ואחר כך המנהיגים החדשים - צ'אושסקו ומאורר - היו מעוניינים להחליש את התלות של רומניה בברית המועצות ולחזק את קשריה הכלכליים עם המערב.

אחרי גלי העלייה הגדולים של השנים 1947 -1952 ומסוף שנות ה-50 ושנות השישים נותרו עדיין ברומניה כארבעים אלף יהודים (במפקד האוכלוסין משנת 1956 נספרו 146,000 יהודים).

השלטון הקומוניסטי של צ'אושסקו החליט לחזק את יחסיה של רומניה עם ישראל ועם הקהילות היהודיות בחו"ל, במיוחד בארצות הברית, ולהפיק תועלת כלכלית ופוליטית. ישראל ויהדות ארצות הברית נתנו תמורה כלכלית ומדינית לפתיחת שערי רומניה להמשך העלייה היהודית לישראל ונתנו תרומות רבות גם למוסדות היהודים שהוקמו באישור השלטונות - רשת של בתי אבות, מסעדות כשרות, מחנות קיץ לנוער יהודי, פעילויות של תלמוד תורה ולימוד עברית. חלה תנופה במדיניות הסעד לנזקקים בקרב הקהילה במיוחד אחרי שהתאפשרה, החל משנת 1967, פעילות נרחבת של ארגון הסיוע ג'וינט. הרב רוזן, שהרגיש תמיד יהודי גאה והיה גם מעורה בתרבות הרומנית, השתלב במדיניות החדשה של רומניה והפך לאחד משגריריה החשובים (כך עשו גם ראשי דתות אחרות כמו למשל המופתי של המוסלמים הטורקים והטטארים ברומניה שנשלח תכופות לשליחויות חשובות בעולם הערבי והמוסלמי).

בשנת 1964 קיבל הרב רוזן גם את התפקיד של יושב ראש הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה והחזיק בו עד יום מותו.בשנות ה-1970גם הרב רוזן נרתם לגייס תמיכה בחוגי השלטון בארצות הברית למען הענקת מעמד מועדף לרומניה ביחסי הסחר עם ארצות הברית.

פעילותו של הרב משה רוזן בשנות ה-80-60, באישורו בשתיקה של המשטר הקומוניסטי, לעידוד לימוד העברית, להקניית ערכים יהודיים וזירוז העלייה לישראל, במקביל עם פעולות הרווחה לטובת הנזקקים והקשישים בקהילה, כושר המנהיגות, חושיו הדיפלומטיים והידע שהפגין בתחום היהדות והתרבות הכללית זיכו אותו בהערכה רבה בקרב רבים בעולם היהודי. הרב הראשי של אנגליה, הלורד עמנואל יעקובוביץ, שיבח אותו במילים כאלה: "איש מאיתנו (ז"א מראשי הקהילות היהודיות בעולם) לא יופיע על במת ההיסטוריה עם מאזן הישגים כה מזהיר".

במרכז התרבות של הקהילה היהודית בבוקרשט (ובקהילות בערי השדה החשובות) התקיימה באותה תקופה גם פעילות תרבותית ואמנותית ענפה שכללה הרצאות וקונצרטים בהשתתפות אנשי רוח ואקדמיה ומוזיקאים שנענו בהתלהבות לקריאת הרב רוזן. בשנת 1979 הקים הרב רוזן מוזיאון לתולדות יהודי רומניה בבניין בית התפילה "אוניריה ספנטה" (האחדות הקדושה) בבוקרשט.

יש לציין כי בכל השנים, כפי שיוצא גם מהמסמכים המתגלים כעת מהארכיונים של השירותים החשאים של המשטר הקומוניסטי , כל שיחותיו ותנועותיו של הרב - בבית ובעבודה, במפגשיו ובביקוריו, - היו במעקב צמוד של הבלשי הסקוריטטה. אך מעמדו של הרב הפך בעשורים האחרונים לכהונתו כה איתן שהוא יכול היה לדרוש בפני הקהל היהודי ואף בפני אורחיו הנוצרים דרשות בנימה לאומית יהודית, ציונית, ולברך ללא הרף את מדינת ישראל, את עמה ואת מנהיגיה בחופשיות שאולי אף מנהיג של מיעוט דתי או לאומי ברומניה ובארצות הגוש הקומוניסטי לא היה יכול להתבטא, בוודאי לא היהודים באותן הארצות. אנשי הבולשת לא היו מסתירים את אי שביעות רצונם מכך אך למרות כל התלונות וההלשנות, השלטון עצמו לא הביע כל התנגדות למעשי הרב או דבריו כל עוד התופעה נשארה פחות או יותר במסגרת הקהילה היהודית‏[9]

פרט לכך היה מעורב הרב רוזן עוד משנות החמישים המאוחרות גם ביוזמות של דו-שיח אקומני עם ראשי דתות אחרות. יצר קשרים טובים עם מנהיגי הדתות האחרות ברומניה וביניהם המופתי יעקוב מחמט,עם בן דורו, בישוף הארמנים ברומניה, ואזגן בלג'יאן (1908 - 1994), שהפך לימים פטריארך קתוליקוס של ארמניה בירבאן, ‏[10] ופטריארך הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, יוסטיניאן. ככל הנראה בעידוד השלטונות הרומניים, יחד עם הפטריארך יוסטיניאן יזם במרץ 1977 בלוצרן בשווייץ, ולאחר מכן באוקטובר 1979 בבוקרשט מפגשים למען עידוד דו השיח בין נציגי הדת היהודית ונציגי הנצרות האורתודוקסית.‏[11]

עימותיו עם חוגים אנטישמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחם עקבי מנעוריו באידאולוגיות האנטישמיות משה רוזן לא עשה הנחות להן גם בימי השלטון הקומוניסטי הלאומי של צ'אושסקו. בשנות ה-80 - תוך כדי העצמה של הלאומנות הרומנית והתמקחות המשטר על מחיר העלייה היהודית, עודד צ'אושסקו כמה חוגים, ובראשם הסופר אואוג'ן בארבו, המשורר קורנליו ודים טודור ואנשי רוח אחרים לפרסם מדי פעם השמצות נגד היהודים, חלקן בצורת התקפות אישיות על הרב משה רוזן או נגד ישראל.

לכותרות רבות זכה הרב רוזן בגלל הפולמוס על פרסום לראשונה במסגרת כלל יצירותיו של המשורר הלאומי של רומניה מהמאה ה-19, מיכאי אמינסקו, של המאמרים שכתב הלה כעיתונאי בגנות היהודים. הכרך התשיעי שכלל את המאמרים האנטישמיים של המשורר לא לווה בהסברים נאותים על השקפותיו ועל ההקשר שבו נכתבו המאמרים. בגלל ביקורתו על דרך הפרסום של אותו כרך, הואשם הרב רוזן על ידי אקדמאים רומנים רבים בעין "חילול השם" של המשורר הלאומי. אחת מההתקפות העיקריות באו מקורנליו ואדים טודור ששימש משורר חצר של הנשיא צ'אושסקו ושלימים אחרי המהפכה ברומניה ב-1989 הקים מפלגה ימנית קיצונית בשם "רומניה מארה". משה רוזן הרים את קולו נגד המגמות ברומניה לטיהורו של המרשל יון אנטונסקו, הרודן האנטישמי של רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהוצא להורג כפושע מלחמה, בין היתר בגלל רצח העם שיזם נגד יהודי יאש, יהודי בסרביה, צפון בוקובינה ואודסה.

אחרי המהפכה ב-1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הבקורות עליו בגין שיתוף הפעולה עם השלטון בעת הקומוניזם, שיתוף פעולה ששרת למעשה את האינטרסים של הגנת זכויות המיעוט היהודי, זכה הרב רוזן בהוקרה גם בימי השלטון החופשי החדש שקם אחרי המהפכה מדצמבר 1989. בשנת 1990 נבחר, כמו קודמו הרב אלכסנדר שפרן, כחבר כבוד באקדמיה הרומנית. גם בישראל נהנה הרב רוזן ממעמד מכובד ונבחר עוד כמה שנים קודם בראש הנהלת בית התפוצות ולאחר מכן קיבל אזרחות ישראלית ודירת שרד בתל אביב.

הרב משה רוזן היה נשוי משנת 1949 לעמליה, בת לבית רוקנשטיין מבורדוז'ן-סוצ'אבה. לזוג לא נולדו ילדים.

הרב ד"ר רוזן נפטר ב-6 במאי 1994 והובא לקבורה בירושלים. ככר בבירת ישראל קיבלה את שמו ואת שם רעיתו.

אחיו הגדול של משה רוזן, מנישואיו הראשונים של אביו, אליהו רוזן היה רבם של יהודי העיר הפולנית אושוויינצ'ים במערב גליציה, הקרויה בגרמנית אושוויץ ונספה בשואה יחד עם צאן מרעיתו. אחותו של משה רוזן, ברכה (בטי) לבית רוזן נישאה לרב ד"ר זאב וולף גוטליב שהיה לימים רבה הראשי של סקוטלנד.

צדדים שנויים במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות תרומתו הרבה לשמירת המורשת של יהודי רומניה, לסיוע לתהליך העלאת קהל יהודי רומניה לישראל, וחיזוק יחסי הידידות בין רומניה ולישראל ובין העמים הרומני והיהודי, לא ניתן להתעלם כי הרב רוזן עודד בעשורים האחרונים להנהגתו מנהגי פולחן אישיות של עצמו ‏[12] שנראו חיקוי של דרכי השלטון של הנשיא צ'אושסקו. ייתכן שפולחן אישיות זה היה גם אחד מכליו הדיפלומטיים מול השלטונות באותן הנסיבות. הוא יכול היה להזכיר גם מנהגי חצרות של אדמו"רים חסידים.

אותות ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באור התורה În lumina Torei (Bucureşti, 1971);
  • The paper bridge; essays on Judaism (Washington, 1973); גשר הנייר- מסות על יהדות.
  • Izvoare şi mărturii referitoare la evreii din România (Bucureşti, 1988),
  • עתים לתורה , ירושלים, 1988 מקורות ועדויות על אודות יהודי רומניה.
  • מסות תנ"כיות Eseuri biblice Ed. Hasefer, Bucureşti, 1992;
  • Evreii din România între anii 1940-1944 (în colaborare, Bucureşti, 1993);
  • והסנה איננו אוכל:זכרונות מתקופות המאבק להצלת יהודי רומניה, ירושלים 1993

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסף העתון "רומניה ליברה", 1948
  • אוטוביוגרפיה - דר משה רוזן - סכנות, ניסיונות, נסים - ספור חייו של הרב ד"ר משה רוזן כפי שסופר לג'וזף פינקלסטון - בהוצאה לאור "הספר", בוקרשט, מהדורה שנייה 1991
  • Primejdii, încercări, miracole. Povestea vieţii şef rabinului Dr. Moses Rosen - aşa cum a fost povestită lui Joseph Finkelstone Ed. Hasefer, Bucureşti,ediţia a II-a 1991
  • ג'פרי ויגודר - היהודים בעולם - לקסיקון ביוגרפי, הוצאה לאור הספר, בוקרשט,2001 - מהדורה רומנית בעריכתה של ויויאן פראגר ואחרים (Evreii in lume - Dicţionar biografic)
  • ליביו רוטמן (מרומנית: Rosen_Mozes), משה רוזן, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
  • מאיר וונדר - אנציקלופדיה של חכמי גליציה חלק ד', המכון להנצחת יהדות גליציה, ירושלים, תש"ן - (1990)
  • ויקטור נוימן - תולדות יהודי באנאט - הוצאת ספרים "אטלס" ,1999, בוקרשט

Victor Neumann - Istoria evreilor din Banat - editura "Atlas " Bucureşti 1999

Hary Kuller - Evrei în România. Breviar biobibliografic, editura Hasefer, 2008 p.320-321 הרב ד"ר משה רוזן, אחיה של אנה פאוקר, שליטת רומניה הקומוניסטית, לימד בתלמוד תורה, מעריב, 12 באוקטובר 1986 (פרק מספר הזיכרונות שלו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במלאת גיל שמונים לרב הראשי של רומניה, דר משה רוזן 1992
    • Şef-Rabinul României Dr. Moses Rosen la cea de-a 80-a aniversare (Ed. Hasefer, Jerusalem-Bucharest, 1992);
  • Anca Ciuciu - “Acţiunea Credinciosul – Şef rabinul dr. Moses Rosen şi comunitatea evreiască în arhivele CNSAS
  • אנקה צ'וצ'ו - המבצע "המאמין" - הרב הראשי ד"ר משה רוזן והקהילה היהודית בארכיוני הסקוריטטה, הוצאה לאור הספר, בוקרשט, 2008
  • Leon Volovici, “National Communism and Jewish Politics: Romanian Chief Rabbi Rosen’s Miracles and Dilemmas,” in Jewish Centers and Peripheries: Europe between America and

Israel Fifty Years after World War II, ed. Ilan Troen, pp. 85–98 (New Brunswick, N.J., (לאון וולוביץ' - "קומוניזם לאומי ופוליטיקה יהודית: הנסים והדילמות של הרב הכולל של רומניה, משה רוזן" בספר "מרכזים ופריפריות יהודיים: אירופה בין אמריקה ובין ישראל , חמשים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה בעריכת אילן טרואן, ע' 85-89, ניו ברונסוויק, ניו ג'רזי, 1999

  • Leon Volovici, “Romanian Jewry under Rabbi Moses Rosen during the Ceauşescu Regime,” Studies in Contemporary Jewry 19 (2003): 181–192.

(לאון וולוביץ' - "יהדות רומניה תחת הנהגתו של הרב מזה רוזן בעת משטרו של צ'אושסקו" , בכתב העת "מחקרים ביהדות בת זמננו" באנגלית, 19, 2003, ע' 181-192.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך משה רוזן בלקסיקון הביוגרפי "היהודים בעולם", הוצאה לאור הספר, בוקרשט 2001, מהדורה רומנית של הלקסיקון של ג'פרי ויגודר
  2. ^ הרב מאיר וונדר - (1990) ע'760
  3. ^ משה רוזן (1991)
  4. ^ הרב מאיר וונדר - (1990) ע'760.
  5. ^ .B.Tercatin,L.Z.Herşcovici ע' 460
  6. ^ הרב מאיר וונדר - (1990) ע'760 - 761.
  7. ^ B.Tercatin,L.Z.Herşcovici ע' 460
  8. ^ טשו סולומונוביץ' - מאמר על הוועד הדמוקרטי היהודי בעיתון הרומני "זיוואה" ב-22.9.2007
  9. ^ calatorie-2&tmpl=component&print=1&page=&option=com_content אורי ולוריאנו אודות ספרה של אנקה צ'ו'ו שחקרה את הרישומים שבארכיון הסקוריטטה על הרב רוזן - ישור-פרס - נט 28 ביוני 2008
  10. ^ ב -בעתון הארמנים ברומניה araratonline פברואר 2009 -הכתבה "היהודים והארמנים - עמים קשורים על ידי הסבל" עם תמונה של משה רוזן עם הפטריארך הרומני יוסטיניאן
  11. ^ Joint Jewish and Christian-Orthodox Statement
  12. ^ Victor Neumann ‏(1999) ע' 167