משתמש:שמוליק רן/הבונים החופשיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:טיוטה פרטית

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של שמוליק רן.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של שמוליק רן.


זווית ישרה ומחוגה - סמל הבונים החופשיים

הבונים החופשייםאנגלית: Freemasonry) הוא ארגון סתרים אחוותי בינלאומי רחב-היקף. לפי הגדרתו את עצמו, זהו "מסדר בעל תורת-מוסר מצועפת במשלים ומתוארת בסמלים". באנגלית הם נקראים "Freemasons" או לעתים "Masons" בלבד (המונח "מסוני" משמש כשם תואר לתיאור דברים הקשורים לבונים החופשיים). שלושת העקרונות המרכזיים הם חופש, אחווה בין האחים ובין בני-האדם, ושוויון. היות שהארגון הגדיר עצמו כמיוסד על תפיסה מוסרית, מצפים מכל החברים להתנהגות מוסרית, וכן שמים דגש על מתן צדקה. חברי הארגון, שברובם המכריע הם גברים, רואים עצמם כאחים באחווה כלל-עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – היסטוריה של הבונים החופשיים
בונה חופשי אנגלי במאה ה-19

אין ודאות מתי והיכן בדיוק החלה הבנייה החופשית את דרכה. מרבית החוקרים סבורים כי המוצא הוא מהלשכות של בנאי האבן באנגליה, שלגביהן קיים תיעוד רב למדי. כבר סביב שנת 1400 הופיעו שתי תעודות אשר היוו החל מ-1580 מסמך מרכזי בלשכות של הבנאים. תעודות אלה נקראות "חובות קדומים". יש תיעוד על קבלתו של אדם שלא היה בנאי במקצועו ללשכה בעיר וורינגטון בשנת 1646 (אליאס אשמול). ישנו תיעוד נוסף על-כך שסביב 1670 כבר נפוצו לשכות רבות על-פני כל אנגליה ובהן צורפו אחים שלא היו בנאים לפי משלח-ידם. כך גם בסיטי של לונדון, בה הייתה קומפני (אגודה) של בנאים החל המאה ה-14 וזו אף שלחה נציגים למועצת העיר מאז. מצויות תאוריות שונות המנסות לקשור את מוצא הבנייה החופשית לגילדות של ימי-הביניים, אולם ידועות לשכות רבות ולא גילדות. כך גם ניסיונות לקשור את הבנאים האנגלים עם הבנאים מהעיר קומו - הקומאצ'ינים - וכן למסדר האבירים הטמפלרים. כל אלה הן תאוריות שאין להן ביסוס בתיעוד היסטורי אלא הן סברות בלבד.

התעודות של "חובות קדומים" מתחילות בהיסטוריה אגדתית, לפיה נמצאה תורת הבנאות על ידי ילדיו של למך, ואלה כתבו אותה על שני עמודים כדי שתישמר. לאחר המבול מצא אברהם את העמודים ומהם למד את תורת הבנאות. הוא הביאה לארץ וכאשר ירד מצריימה לימד אותה את הנסיכים במצרים וכן את אוקלידס. בני-ישראל הביאו איתם את התורה לארץ-ישראל ופה הגיעה הבנייה לשיאה במקדש שלמה. לפי אותה אגדה, "בונה חופשי סקרן" הביאה לצרפת, ומסר אותה לקרל מרטל (סבו של קרל הגדול). מכאן עברה התורה לאנגליה לסנט אולבן והיא התמסדה בימיו של המלך אתלסטאן בהתכנסות של כל הבנאים בעיר יורק בשנת 926. ברור כי זוהי אגדה בלבד, מאחר שלפני הפלישה הנורמנית (1066) לא הייתה בנאות אבן באנגליה ולמעשה זו התפתחה רק במאה ה-12 ואילך.

כמה מחברי הכנסייה המורמונית רואים דמיון בין אלמנטים שונים בטקסיה לאלה של הבונים החופשיים, ועל כן מקורם של כמה ממנהגי הבונים הוא לדעתם בהתגלות ישירה של דברי האל בזמן מקדש שלמה.

לפי אחד מעקרונות היסוד של המסדר, תורתו "מיוסדת על הבנאות המעשית והפירושים הסמליים שהיא נותנת להם, במטרה ללמד אמונה ומוסר". במילים אחרות: כלי עבודתם של הבנאים ומושגים מתחום הבנאות ממשיכים לשמש סמל לערכים מוסריים. במתכונתו המודרנית התפתח הארגון בעיקר באנגליה ובארצות הברית. נראה שהבנייה החופשית סיפקה מחסה לליברלים ולתומכיהם בזמנים שבהם פעילויותיהם יכלו לגרום למותם. אולי בשל כך נוצרה מורשת של סוד. בהגיע הזמנים המודרניים התמעט הצורך בחשאיות, והבונים החופשיים החלו להצהיר בגלוי על השתייכותם לאחווה. זו החלה לארגן עצמה באופן פורמלי. בשנת 1717 הוקם לראשונה באנגליה גוף פורמלי-ייצוגי לארגון בשם "הלשכה הגדולה של אנגליה". זו איחדה תחתיה ארבע לשכות שהיו קיימות באותה תקופה בלונדון. בשנים שלאחר מכן נפתחו לשכות גדולות אחרות ברחבי יבשת אירופה.

במהלך עידן המהפכות, בשליש האחרון של המאה ה-18, מילאו הבונים החופשיים תפקיד מכריע בתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אירופה ובעיקר במהפכה הצרפתית. בקרב הציבור אף רווחה הטענה שהבונים החופשיים הם שחוללו את המהפכות וכי הם קיימו גוף מחתרתי גדול נגד הממשל הישן והכנסייה. אחד החיבורים המקיפים שנכתבו בנושא הוא מחקרו של האב אוגוסטן דה בארואל: "זיכרונות להבהרת ההיסטוריה של היעקוביניזם".

הכנסייה הקתולית לחמה בבונים החופשיים מראשית קיומם, ומשטרים רבים, בהם הפשיזם והנאציזם רדפו אותם. משטרו של פרנקו בספרד הוקיע לעתים קרובות את "הקונספירציה היודאו-מסונית". גם בארצות הקומוניסטיות (למעט קובה) ובמדינות ערב נאסר עליהם לפעול והם הוקעו שם כבעלי נטיות חתרניות, ציוניות או קפיטליסטיות.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנייה החופשית מושתתת על עקרונות של "אהבת אחים, סעד ואמת" (באנגלית: Brotherly Love, Relief and Truth). בצרפת אימצו מנהיגי המהפכה הצרפתית את סיסמתם של הבונים החופשיים: Liberté, Egalité, Fraternité (חירות, שוויון, אחווה).

הבונים החופשיים מעורבים תדיר בעבודה ציבורית ובפעילות צדקה ובו בזמן משמשים כמסגרת חברתית לנמנים עם שורותיהם. ברוב חלקי תבל מודגש יותר הצד הפילוסופי של הבנייה החופשית, המושתת על סימבוליקה שמקורה באחוות של ימי הביניים, בעיקר אחוות של בנאים מעשיים, כאשר כליהם מהווים בסיס לעולם עשיר של רעיונות. עיקר הפעילות של הבונים החופשיים היה במשך כ-300 שנה, פנימה, בתוך האחווה, מתוך תפיסה מעניינת שגרסה ועודנה גורסת, כי העשרת האחים בערכים ושיפור איטי אשר ישפר את רמתם המוסרית והאנושית תביא למעין "תופעת גלים" (Ripple Effect) שתשפר את החברה כולה. במאה ה-20, בהשפעת ארגוני מתנדבים שנוסדו במהלכה, התפתחה גם פעילות של אחי המסדר בקהילה. כך הופיעו מערכות צדקה בבניה החופשית (בעולם כולו, ובארצות דוברות האנגלית, יותר מכל השאר). פעילות הצדקה כוללת קרנות לתרומות כספיות והתארגנויות של לשכות לפעולות אחיהן בקרב הנזקקים באופן אישי.

מסדר הבונים החופשיים אוסר על חבריו - בתוך הלשכות ובעת פעילותן - לעסוק בעניינים פוליטיים או דתיים. אחים רבים, בהיותם בעלי מעורבות חברתית גבוהה, נטו במשך השנים לתמוך במטרות פוליטיות מסוימות, מחוץ למסדר. הם לחמו בעיקר למען זכויות האדם. הבונים החופשיים שהיו מעורבים במהפכות של המאה ה-19 בעיקר, עשו זאת כי לא ראו בשלטון נגדו לחמו את השלטון שבו היו אמורים לתמוך בהיותם בונים חופשיים, שהרי כל בונה חופשי מתחייב לשמור אמונים למדינתו ולחוקיה.

ארגונים רבים בעלי מגוון מטרות פוליטיות ודתיות, קיבלו השראה חלקית מן הבנייה החופשית ושילבו בתפיסת עולמם ערב רב של דעות שונות. נוח היה להם להתחבא מאחורי רעיונות הבנייה החופשית ולמשוך בצורה זו תומכים רבים. "הטעייה" זו פגעה בבנייה החופשית ובבונים החופשיים שהיו רחוקים מרחק עצום מגופים אלה. בין הגופים הללו, ניתן היה למצוא את הארגון הפרוטסטנטי "האורנג'" (Loyal Orange Association), או "הקרבונרי" (Carbonari) האיטלקי שתמך באיחוד איטליה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנייה החופשית היא "אומנות אזוטרית" כלומר, חלק מדרכי פעולותיה אינן גלויות לציבור הרחב. הבונים החופשיים נותנים מספר סיבות לכך. אחת מהן היא שהבנייה החופשית עושה שימוש בסדרה של טקסי קבלה הנקראים "דרגות" - הדרגה הגבוהה ביותר היא הדרגה השלישית - רב-בונה חופשי (Master Mason). שיטה זו היא פחות אפקטיבית אם הצופה יודע מראש את העומד להתרחש (הדרגות הגבוהות מהדרגה השלישית, כלומר דרגות 4 עד 33, אינן למעשה חלק מהבנייה החופשית אלא מהארגון הנלווה, המכונה "הנוסח הסקוטי").

לעתים קרובות מכנים את הבנייה החופשית "חברה סודית", ולמעשה, היא נחשבת בעיני רבים כאבטיפוס לחברות כאלו. בונים חופשיים רבים אומרים שההגדרה "חברה בעלת סודות" נכונה יותר. רמת הסודיות משתנה ממקום למקום. בארצות דוברות אנגלית, רוב הבונים החופשיים מצהירים בגלוי על השתייכותם למסדר. הבניינים המסוניים משולטים בבירור וזמני הפגישות מפורסמים בציבור. בארצות אחרות בהן הבנייה החופשית הייתה אסורה על פי חוק נשמרת עדיין הסודיות בדבקות. אך באף מקום אין הפרטים המדויקים של הריטואל גלויים לציבור.

בין המנהגים האמורים להישאר כמוסים נמצאת לחיצת היד הסודית המסונית, אשר בעזרתה מזהים הבונים החופשיים זה את זה "גם בחושך וגם באור". הבונים עצמם מייחסים חשיבות רבה לסודות אלו למרות שכבר לפני שנים רבות הם פורסמו בספרים שונים.

דרישות קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של טקס חניכה
מבנה של הבונים החופשיים במונטריאול, קנדה

בכל מדינה בה קיימות לשכות של בונים חופשיים קיימת "לשכה גדולה" המאחדת אותן כגוף כלל-ארצי. אדם יכול להתקבל אל הארגון רק אם הוא גבר, חופשי ולא תלוי מבחינה כלכלית, רוחנית ופוליטית, בעל שם טוב בקהילה ובעל השכלה מסוימת, המצהיר על נכונותו לעזור בקידום מטרות הומניטריות. הלשכה שאליה ביקש המועמד להתקבל אוספת מידע מדוקדק על כל מועמד ולאחר התייעצויות מקיימת הצבעה בקלפי בין כל האחים של אותה הלשכה. מועמדות נדחית אם היא נתקלת בהתנגדות של 3 קולות או אפילו פחות, תלוי באופי הלשכה ובתקנון המונהג בה.

מן הבונים החופשיים מצפים להפגין סובלנות הן ב"לשכה" (מקום המפגש של קבוצת בונים חופשיים) והן בחייהם היומיומיים. הבנייה החופשית תקבל לשורותיה חברים כמעט מכל דת שהיא, כולל כל זרמי הנצרות, יהודים, מוסלמים, בודהיסטים ועוד. סובלנות זו תלויה בענף המסוים של הרשות המסונית שבה עסקינן. דאיסטים, המאמינים בקיום אלוהים, מתקבלים גם כן בדרך כלל.

בלשכות שמקורן ב"מזרח הגדול של צרפת" ובקבוצות אחרות של בונים חופשיים, אתאיסטים ואגנוסטיים מתקבלים אף הם ללא הסתייגות.[דרוש מקור] זרמים אחרים דורשים אמונה ב"ישות עליונה" (Supreme Being), אך גם שם בדרך כלל אין הקפדה על קבלת הצהרה כזו וגם אם כן, אזי מונח זה מקבל פירוש רחב למדי, שלרוב מכיל בתוכו גישה נטורליסטית הרואה את אלוהים כטבע, לפי רוחם של שפינוזה וגתה (שהיה בעצמו בונה חופשי).[דרוש מקור] לעתים קרובות ניתנת לגיטימציה גם לאמונות מזרחיות שונות.

עם זאת, ישנן אגודות בונים (לרוב דוברות אנגלית) שאינן סובלניות כלפי הנטורליסטים כמו בעבר. מאז המאה ה-19 נוספו בחלקן דרישות דתיות אורתודוקסיות, למשל אמונה בנצחיות הנשמה. הבונים החופשיים הסקנדינביים מקבלים לשורותיהם רק נוצרים.

באופן כללי, הדרישות הנפוצות העומדות בפני הבונה החופשי:

  • להיות גבר, כך ברוב הלשכות. קיימות גם לשכות נשים ולשכות מעורבות.
  • להאמין ב"כוח עליון".
  • להיות לפחות בגיל המינימום (18–25).
  • להיות בריא בנפש ובגוף ובעל רמה מוסרית גבוהה.
  • להיות חופשי.

הכנסת נשים היא עדיין עניין מעורר מחלוקת בלשכות רבות. הדרישה להיוולד חופשי אינה רלוונטית עוד. היא נותרה כמזכרת מהעבר ומשמעותה כיום פילוסופית בלבד. הדרישה לשלמות הגוף מצטמצמת היום לתביעה שהמתקבל יוכל ליטול חלק פיזי בטקסי הלשכה, אם כי רוב הלשכות היום גמישות בקבלת מועמדים נכים.

לפחות חלק מקבוצות מהבונים החופשיים משתמשות במהלך טקסי ההצטרפות בסמלים שמקורם במסורת עתיקה של הבונים החופשיים.

נשים בבנייה החופשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – נשים בבנייה החופשית, בנייה חופשית מעורבת

באופן מסורתי, רק גברים יכלו להיות בונים חופשיים. דבר זה השתנה במהלך המאה ה-20, אך לא בכל הרשויות במידה שווה. לשכה מעורבת, המתירה הצטרפות של נשים, נוצרה לראשונה בצרפת בשנת 1882. בהולנד קיימת אגודת נשים נפרדת בשם מסדר האורגות - The Order of Weavers המשתמשת בסמלים מתחום האריגה במקום סמלי הבנייה החופשית.

קבוצת "המזרח הגדול" בצרפת וגופים אחרים באירופה מכירים בבנייה החופשית המעורבת. הלשכה הגדולה האנגלית המאוחדת UGLE ורשויות אחרות אנגליות אינן מכירות באופן רשמי בשום גוף מסוני המקבל לשורותיו נשים. עם זאת מעמד של מעין הכרה המלווה בהסתייגות מוענק לפעמים לגופים כאלו.

בנייה חופשית של פרינס הול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1775, אדם שחור בשם פרינס הול הקים עם עוד ארבעה עשר חברים שחורים, כולם חופשיים מלידה, לשכה באירלנד. בשנת 1784 ביקשו וקיבלו יחידים אלו הרשאה מהלשכה הגדולה באנגליה, ויצרו את הלשכה האפריקנית מספר 459 (African Lodge #459). הלשכה נמחקה מרשימות ה-UGLE בשל אי תשלום מסים. לאחר 1813, שינו חבריה את שמה ללשכה האפריקנית הגדולה מספר 1 (African Grand Lodge #1) ונפרדו מהבנייה החופשית המוכרת על ידי ה-UGLE. מהלך זה הביא להיווצרותן של רשויות מסוניות אפרו-אמריקניות בצפון אמריקה הידועות בשם הכולל "בנייה חופשית של פרינס הול". פריחתן באה בשל הגזענות, שמנעה מאפרו-אמריקנים להצטרף ללשכות בונים השייכות לזרם המרכזי. כיום, בנייה חופשית של פרינס הול מוכרת על ידי חלק מן הלשכות הגדולות המוכרות על ידי ה-UGLE, אך לא על ידי כולן. נראה, עם זאת, שגוף זה עושה דרכו לקראת הכרה מלאה.

סמלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טקסים וסמלים בבנייה החופשית
טבעת מסונית. טבעת כזו יכול לענוד כל בונה חופשי בעל דרגה שלישית ומעלה.
עדי הנלבש על ידי בונה חופשי בתפקיד של נשיא לשכה. בתמונה נראה אנך ולו תוספת המתארת את משפט פיתגורס. תוספת זו ניתנת לנשיא שקדם (לשעבר) בבנייה החופשית.

הבונים החופשיים מתבססים במידה רבה על סמליהם של הבנאים מימי הביניים. רבים מהסמלים המסוניים הם מתמטיים בטבעם ובעיקר גאומטריים. הבונים אוהבים לקשר את המטפיזיקה לעקרונות הגאומטריה.

אחד מסמליהם המרכזיים הוא ה- Square & Compasses, "המחוגה ומד-הזווית", אשר מסודרים בצורה היוצרת ריבוע. על מד הזווית נאמר לעתים שהוא מייצג את החומר, ואילו המחוגה - את הנפש או הרוח. לפי הסבר אחר, מייצג מד הזווית את העולם המוחשי, בעוד שהמחוגה מייצגת את השיפוט האינדיבידואלי. המחוגה ומד הזווית מוצגים בכל הפגישות של בונים חופשיים יחד עם עותק של התורה הקדושה (Volume of the Sacred Law / Lore) = VSL). בארצות דוברות אנגלית יהיה זה בדרך כלל התנ"ך עם הברית החדשה, אך ייתכן כי הוא יוחלף בכל ספר כתובים שחברי לשכה או רשות מסונית מסוימת מרגישים כי הם מקבלים ממנו את השראתם כגון: התנ"ך או הקוראן. בארצות בהן אוכלוסיית הבונים מעורבת מדתות שונות יהיו מיוצגים כל הספרים הקנוניים של דתות האחים בלשכה יחדיו. בלשכות צרפתיות, נעשה שימוש בחוקה המסונית. במקרים בודדים, כאשר מגוון הדתות רב מדי מכדי לבחור בספר המקובל על הכלל, נעשה שימוש בספר בעל דפים ריקים. בנוסף לתפקידו כהשראה דתית משמש הספר כאמצעי לאישוש התחייבויות שאותן הבונים החופשיים לוקחים על עצמם.

הבנייה החופשית אינה דוגמטית ועל כן אין מקדשים את הפרשנות לסמלים אלו. ברווח שבין השניים מופיע לעתים סמל בעל חשיבות מטפיזית. לעתים האות G (שמשוער כי היא מייצגת את המילה God או Geometry).

הישות העליונה (אלוהים או הכוח היוצר) מכונה לעתים בריטואל המסוני "המהנדס העליון" או "הבונה העליון של היקום" וכינויים דומים אחרים. לעתים ישתמשו בראשי התיבות של הכינוי.

ביטוי שגור בחוגים מסונים הוא "על מד הזווית", "to be on the square", ומשמעותו היא לשמור על אמינות. ביטויים אחרים מהבנייה החופשית בשימוש הכלל הם "להיפגש על הפלס" "Meeting on the level", דהיינו ליצור קשר מבלי להתייחס למעמד חברתי וכלכלי. הבנייה החופשית מכונה לעתים בין חבריה "האומנות" "The Craft".

דרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבוש מסוני. נלבש על ידי בונה חופשי בלשכת המאורות, חבר בהנהלת הלשכה הגדולה ירושלים, ברמת גן ישראל.
בונים חופשיים באחד מטקסיהם

ישנן שלוש דרגות בבנייה החופשית:

  1. תלמיד בונה (Entered Apprentice)
  2. חבר בונה (Fellow Craft)
  3. רב-בונה (Master Mason)

ההתקדמות מדרגה לדרגה מושגת על ידי השתתפות בטקס, שהוא בעיקרו מחזה מוסרי שבו משחק המועמד תפקיד יחד עם חברי הלשכה שאליה הוא מצטרף. הרקע לריטואל יהיה בדרך כלל תנ"כי – בניין מקדש שלמה בירושלים, אם כי הסיפורים עצמם אינם מהתנ"ך ואינם אמורים להיות יהודיים או נוצריים באופיים. אין בהתרחשויות המוצגות אירועים על טבעיים. את מקדש שלמה ניתן להבין כמייצג את המקדש של האדם הפרטי, מקדש הקהילה האנושית, או היקום כולו.

מהטקס אמור המועמד להפיק לקחים מוסריים. מספר הדרכים השונות לפרש את הריטואל הן כמספר הבונים החופשיים, ואין בונה חופשי יכול להכתיב פרשנות לבונה חופשי אחר. בונים חופשיים העומדים בפני מעבר מדרגה לדרגה נדרשים לעתים קרובות, במיוחד ביבשת אירופה וגם בישראל, להכין עבודות עיוניות על נושאים פילוסופיים ולהרצות עליהן בפני לשכתם.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בית מקדש" מרכז הנוסח הסקוטי. וושינגטון די. סי.

ישנן הרבה רשויות (Jurisdictions) מסוניות. כל אחת מהן סוברנית ובלתי תלויה בשנייה ובדרך כלל מוגדרת על ידי טריטוריה גאוגרפית. לא קיימת רשות מסונית מרכזית אחת, אך כל רשות מסונית מחזיקה רשימות של רשויות מסוניות שהיא מכירה בהן באופן רשמי. אם הרשות הנגדית גומלת לראשונה באותו מטבע, נאמר עליהן שהן ביחסי ידידות (In Amity), דבר המאפשר לחברים בשתי הרשויות להשתתף בפגישות הסגורות של אותן הלשכות שתחת חסותן. באופן כללי, כדי לזכות בהכרה של רשות מסונית כלשהי, על הרשות שבמבחן לעמוד בדרישת ה"סדירות" (regularity) של הרשות המכירה. פירוש הדבר שהיא נשמעת למאפיינים מסוימים של הבנייה החופשית, המכונים "ציוני הדרך העתיקים" (לנדמרקס - Landmarks). עם זאת, אין רשימה אוניברסלית מוחלטת של ציוני הדרך, ורשויות המצויות זו עם זו במצב של הכרה הדדית האחת עם רעותה מחזיקות ברשימות שונות לחלוטין ובדעות שונות על מהות אותם ציוני הדרך.

הגוף השולט ברשות מסונית נקרא לעתים קרובות "לשכה גדולה" (Grand Lodge). לרוב, לכל ארץ יש לשכה גדולה משלה, למרות שאין זה בהכרח כך (בצפון אמריקה לכל מדינה ומחוז יש לשכה גדולה עצמאית). הרשות העתיקה ביותר כיום היא הרשות האנגלית, היא הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה בשמה המלא: United Grand Lodge of England (בקיצור: UGLE), שנוסדה בשנת 1717. הלשכה העתיקה ביותר ביבשת אירופה היא המזרח הגדול של צרפת Grand Orient de France (בקיצור: GOdF), שנוסדה בשנת 1728. בזמן כלשהו הכירו שני הענפים האחד בשני, אך רוב הרשויות ניתקו את הקשר עם הרשות הצרפתית זמן מה לאחר שזו החלה לקבל לשורותיה אתאיסטים בשנת 1877. ברוב הארצות הלטיניות נפוץ הסגנון או הנוסח הצרפתי. בשאר העולם, שהוא חלק הארי של הבנייה החופשית, הנטייה היא אחר הנוסח האנגלי. הפיצול בין הענף האנגלי לענף הצרפתי קיים עד היום ומחלק את הלשכות בעולם לשני סוגים עיקריים.

הבנייה החופשית קשורה לגופים נלווים (Appendant Bodies) כמו הנוסח הסקוטי – Scottish Rite, או הנוסח היורקי – York Rite, השריינרים – The Ancient Arabic Order of the Nobles of the Mystic Shrine, הגרוטו – the Mystic Order of Veiled Prophets of the Enchanted Realm, וארזי הלבנון – Tall Cedars of Lebanon ועוד. גופים אלו הן אגודות שמטרתן להרחיב את תורת הבנייה החופשית, להיטיב עם הקהילה ולסייע לנמנים עם שורותיהן להיטיב את דרכיהם (כמעט לכולן אין קשר למקומות הגאוגרפים המוזכרים בשמם המלא). לכמה מגופים אלו יש דרישות דתיות נוספות מעבר לדרישות של הבנייה החופשית הבסיסית.

קיימים גם ארגוני נוער (בעיקר בצפון אמריקה) הקשורים לבנייה החופשית אך אינם מסוניים בתכניהם, כגון מסדר דה-מולאי - Order of DeMolay לנערים בגילאי 12-21, בנות איוב – Job's Daughters והמסדר הבינלאומי של הקשת לבנות – International Order of the Rainbow for Girls (לבנות בגילאי 11-20).

ביקורת ודיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ימיה הראשונים, הותקפה הבנייה החופשית על ידי הכנסייה הנוצרית הקתולית, ואף נאסרה בכמה מהארצות הקתוליות. הצרפתי לאו טקסיל התפרסם כשהאשים בסוף המאה ה-19 את הבונים בפריצות מינית, בפולחן השטן ובמגע עם שדים. ועדת חקירה שהוקמה, לא סתרה את מסקנותיו, אך הוא הודה לבסוף בפומבי בעובדה שכל האשמותיו היו בדיות.

הבנייה החופשית הייתה מאז ומתמיד חביבה על רוקחי תאוריות קשר למיניהם, אלה ראו ורואים בה כוח רשע זומם מזימות, ואף מקשרים אותה לעתים עם היהדות הבינלאומית (ראו: תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים). ההיפך הוא הנכון: במשך למעלה ממאתיים שנה נמנעה הצטרפותם של יהודים ללשכות רבות ביבשת אירופה. גם היום, בסקנדינביה כולה, בה פועלים שני "נוסחים" נוצריים "טהורים", של הבנייה החופשית, "הנוסח השוודי" ו"הנוסח הנורווגי", נאסרת הצטרפותם של יהודים ומוסלמים. בעיני אותם קושרי תאוריות קשר שואפת הבנייה החופשית לשלוט על כול מדינות תבל. ואחת "ההוכחות" לכך היא המונח המפורסם האהוב על מנהיגי ארצות הברית: "סדר חדש", המופיע על פני שטר הדולר האמריקני. כוונת המונח הייתה פשוטה, השאיפה של אזרחי ארצות הברית בתקופת מאבקה לחופש, להגיע לעצמאות, להביא לידי ביטוי את חרויות האזרח ולהתקיים כמדינה דמוקרטית.

הבנייה החופשית אסורה כמעט בכל הארצות הטוטליטריות והבלתי דמוקרטיות, למעט בקובה, שם מהווה הבנייה החופשית עלה תאנה לערוות השלטון. הבונים החופשיים פועלים בקובה תחת שליטה של "פוליטרוקים" מטעם השלטון וללא יכולת אמיתית לפעול בדרכם המסורתית. בגרמניה הנאצית הגיעה הפעילות נגד הבונים החופשיים לשיאים נוראים. למרות העובדה שלשכות רבות נסגרו מעצמן, ואלו שנותרו קיבלו עליהן את כול ההגבלות של השלטון, הורה היטלר לחסל את הבנייה החופשית, הלכה למעשה. כמאה אלף בונים חופשיים מגרמניה ומכול מדינות הכיבוש שלה נשלחו למחנות ההשמדה. הבנייה החופשית באירופה נפגעה אנושות והתקשתה להתאושש גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

גם בדמוקרטיות המודרניות מוטחות לעתים האשמות שווא בבונים החופשיים. כך למשל, בתחילת המאה ה-19 נעלם בארצות הברית בונה חופשי ששמו ויליאם מורגן. הטענה שהועלתה הייתה כי הוא איים לגלות את הסודות של הבנייה החופשית, מה שהוליד האשמות לפיהן הוא נרצח על ידי הבונים החופשיים (לו היו מגלים את האמת לציבור הרחב, היו המאשימים מוקעים אל עמוד הקלון, שכן הסודות של הבונים החופשיים מועטים ביותר והם סמליים בלבד, רחוק מכל ההשערות חסרות השחר). מאוחר יותר התברר כי הייתה זו עלילת שווא. דוגמה נוספת היא הופעתה של לשכה בשם (P2 (Propaganda Due באיטליה, בסוף שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. התברר כי חברים בלשכה נחקרו בקשר לשערוריית כספים ולרצח של בנקאי בכיר בוותיקן. וכן במעורבותה של המאפיה ב"עסקים" אלה. הפרשה התגלגלה למעשי רצח שלא נפתרו עד היום. הדמות המובילה בפרשה זו הייתה של נוכל מוכר בשם אדולפו צ'לי, אשר ברח לדרום אמריקה, עם התפוצצות הפרשה, ונעלם. צ'לי, שהקים את הלשכה, הפיץ את "העובדה" כאילו מדובר בלשכה של בונים חופשיים (מזרם ה"גראנד אוריינט" - המזרח הגדול בצרפתית - גוף שאינו מוכר על ידי הלשכה הגדולה בישראל, המקושרת עם הלשכות הגדולות המוכרות על ידי סקוטלנד ואנגליה). חקירה העלתה כי הייתה זו טענה שקרית ומטרתה הייתה להתעטף באיצטלה של מכובדות, וותק, ומעמד של הבנייה החופשית. ועוד דוגמה: בעיר הצרפתית ניס (ניצה), שבחוף התכלת המפורסם, האשים התובע הראשי שופטים אחדים בהשהיה מכוונת או בסירוב לנמק פסקי דין בהם היו מעורבים בונים חופשיים. או בבריטניה למשל, ניסתה, ללא הצלחה, מפלגת הלייבור (בשנת 1990) לחייב בונים חופשיים להצהיר בגלוי על השתייכותם.

אמצעי התקשורת והבידור הושפעו רבות מההאשמות הללו, אשר קיבלו את הכינוי "אנטי-מסוניות" (המסונים הם הבונים החופשיים בלעז). סרט ותיק, בכיכובו של רוברט מייצ'ום מתאר לכאורה את ניסיון החדירה של הבונים החופשיים לארגוני המודיעין במדינות שונות בעולם. סרטי קולנוע וטלוויזיה רבים אחרים הופיעו על המסכים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. בתחילתה של המאה ה-21 קיימת פעילות עשירה מאד בתחומי הספרות, הקולנוע והטלוויזיה העוסקת בבונים החופשיים. ספריו של דן בראון והסרטים שבעקבותיהם, מציגים את הבונים החופשיים, באור שונה לגמרי מן המציאות, אך אין להתעלם מן העובדה שהם מעניינים ומגרים את הדמיון.

סכסוכים ומחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכסוכים על רקע דתי בין שמרנים למודרניים הובילו לקרע גדול בלשכה האנגלית ב-1753. הקרע נתאחה לאחר 1813, כאשר ניסוח פשרה עדין הצליח להביא למיזוג מחודש. הפשרה התבססה על ניתוק הבנייה החופשית מהנצרות ועירפול ניסוח לגבי מהותה וטיבה של הדרגה השלישית בדרגות הבונים.

הקרע הגדול השני בבנייה החופשית התרחש בשנים שאחרי 1877, כשקבוצת "המזרח הגדול" בצרפת החלה לקבל לשורותיה אתאיסטים ללא הבחנה. בעוד שנושא האתאיזם היווה את הגורם הרשמי לפיצול מ"המזרח הגדול" בצרפת, תרמה לכך גם הכרתם של הצרפתים בבנייה החופשית הנשית והמעורבת, וגם נכונותם לדון בלשכה בנושאי דת ופוליטיקה. אף שגם הצרפתים אינם מרבים בדיונים אלו, אין הם שוללים אותם על הסף כמו האנגלים. השסע בין שני הענפים הללו גושר מידי פעם, בייחוד במשך מלחמת העולם הראשונה כאשר בונים חופשיים אמריקנים, שכחיילים שהו על אדמת אירופה, השתתפו בפעילות הלשכות הצרפתיות.

החוקות הקדומות של הבנייה החופשית אומרות כי הבונה "לעולם לא יהא אתאיסט אוויל או אנטי דתי מופקר, אם הוא "מבין נכון את האומנות". הדת היחידה לה נדרש הייתה "דת כזו שבה מכירים כל האנשים, תוך השארת דעותיהם על פרטיה לעצמם". הניסוח היה מעורפל למדי ובשנת 1815 שינתה הלשכה המאוחדת UGLE את החוקה לנוסח חדש: "תהיה דתו של אדם או עבודתו את אלוהיו אשר תהא, אין הוא מוחרם מהמסדר, בתנאי שהוא מאמין באדריכל המהולל של שמים וארץ, ומקיים את חובות המוסר הקדושות". השורה התחתונה הייתה שלילת קבלתם של אתאסטים, מה שעורר מחלוקות. בשנת 1875 הוצעה פשרה שכללה שימוש בביטוי "Creative Principle", עיקרון יוצר, כתחליף ל"אדריכל המהולל", אך היא לא צלחה.

בסופו של דבר בשנת 1877 ה-GOdF החזיר את המצב שבו לא נדרשה דרישה דתית כל שהיא לקבלת המועמד, תוך אימוץ החוקה המקורית משנת 1723 כחוקה הרשמית. ה-GOdF גם שינה את הריטואל שלו כך שלא נעשתה בו כל התייחסות ישירה ל"אדריכל העליון של היקום " G.A.O.T.U".

הבנייה החופשית בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הבונים החופשיים בארץ ישראל

הבונים החופשיים מקיימים פעילות בארץ ישראל החל מסוף המאה ה-19. הראשונים הגיעו בעיקר מארצות הברית, במטרה למצוא שרידים ארכאולוגיים שיוכיחו את אמיתותן של אגדות מסוניות הטוענות כי מוצא הארגון הינו בבית המקדש שבנה שלמה המלך בימי מלכותו. ב-1867 הגיע לארץ רוברט מוריס (Robert Morris), בונה חופשי מקנטאקי, שהקים ב-1868 את הלשכה המסונית הראשונה בירושלים, שכונתה "Reclamation Lodge of Jerusalem" ופעלה בשפה הצרפתית.

בראשיתה של המאה ה-20 הגיעו חברי לשכת The Port of Solomon’s Temple למסקנה כי עליהם לייסד לשכה חדשה על מנת שהבנייה החופשית לא תגווע בארץ. על כן, בפברואר של 1906 ייסדו ביפו את לשכת "ברקאי". עד 1914 קודשו בלשכת "ברקאי" יותר ממאה בונים חופשיים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלו חברי לשכה רבים על ידי המשטר העות'מאני ובעקבות זאת השעתה לשכת "ברקאי" את פעילותה. ב-9 בינואר 1932, נוסדה "הלשכה הגדולה של פלשתינה" - לראשונה לשכה גדולה של בונים חופשיים בארץ הקודש, אשר, בניגוד ללשכות גדולות בשאר המקומות בעולם, לא איחדה תחתיה את יתר הלשכות שפעלו באותה העת בארץ. איחודן של לשכות אלו הגיע רק מאוחר יותר עם הקמת "הלשכה הגדולה של מדינת ישראל". הלשכות אשר פעלו בשפה האנגלית, שקיבלו את הצ'ארטר שלהן מהלשכה הגדולה של אנגליה, סירבו להצטרף ללשכה הגדולה החדשה והמשיכו לעבוד בנפרד בעוד שלשכות מסוימות אשר פעלו בשפה הגרמנית עבדו תחת הלשכה הגדולה הסימבולית של גרמניה. לשכות גרמניות אלה נוסדו על ידי גרמנים שמצאו מקלט בפלשתינה לאחר שגרמניה הנאצית החלה לרדוף את הבונים החופשיים שישבו בגרמניה. אותם בונים חופשיים גרמנים תרמו רבות לפיתוחן של ה"מושבות הגרמניות" בירושלים ובחיפה.

עם הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 נסגרו מיוזמתן מספר לשכות דוברות ערבית. לבסוף, ב-20 באוקטובר 1953, נוסדה "הלשכה הגדולה למדינת ישראל", אשר איחדה תחתיה את כל הלשכות בישראל. "הלשכה הגדולה למדינת ישראל", על אף שהבנייה החופשית אינה דת, פותחת תמיד את עבודתה כשספרי הקודש של שלוש הדתות המונותאיסטיות (התנ"ך, הברית החדשה והקוראן) מונחים על הכן מתוך מתן כבוד לשלוש הדתות הגדולות הפועלות בישראל.

בשנת 2010 נהרס המשרד הראשי בתל אביב ועבר אל "מגדל המוזיאון" שנמצא ממול. ביטאון הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים במדינת ישראל, המופיע מאז שנת 1933, קרוי "הבונה החופשי".[1]

בסוף שנת 2011 עקב טענות שונות בנושאי אי סדרים וטענות אידאולוגיות אחרות כגון הדרישה לאמונה באל עליון ואי קבלת נשים פרשה מן המסדר קבוצה מצפון הארץ בראשותו של יחיאל אבידן אשר הצטרפה ללשכות הליברליות בחסות המזרח הגדול של צרפת, GODF, ובחסותו הקימו גרעין אדמיניסטרטיבי הנקרא "משולש בראשית" שעתיד להוות את המזרח הגדול של ישראל ובהמשך הוקמה ב-13 בינואר 2013 הלשכה הראשונה המעורבת גברים ונשים הדוברת עברית בחיפה של ה-GODF, לשכת "כוכב הצפון" מס 4012. לימים, בספטמבר 2015 הלשכה פרשה מהמזרח הגדול של צרפת על רקע אי התאמה והצטרפה למסדר "זכות האדם" הוותיק המחזיק לשכות מעורבות מאז היווסדו והיוותה הלשכה השלישית במסדר בארץ.

במהלך שנת 2012 קבוצה שנייה של לשכות, בראשות מוטי צבירן וארנסט לב, פרשה על רקע אי סדרים כלליים בקידום במשרות, לטענתם, בלשכה הגדולה למדינת ישראל והקימו את "הלשכה הגדולה ירושלים", אשר הוקמה על בסיס אותם עקרונות כשל הלשכה הגדולה.

נכון ל-2014 קיימות בארץ 7 רשויות מסוניות של בונים חופשיים מוכרות, כדלהלן; הלשכה הגדולה למדינת ישראל, הגדולה מכולן בארץ, בתפיסה אנגלית. המזרח הגדול של צרפת, GODF, עם תפיסה ליברלית ושוויונית המקבל נשים וגברים גם יחד. מסדר זכויות האדם, Droit Humaine, עם תפיסה שוויונית המקבל נשים וגברים גם יחד מאז היווסדו. הלשכה הגדולה של צרפת, GLF, לגברים בלבד. הלשכה הגדולה הנשית של צרפת, GLFF, לנשים בלבד, מסדר ממפיס-מצרים המקיים לשכות לגברים ולשכות לנשים וגם לשכות מעורבות לגברים ונשים והלשכה הגדולה "ירושלים".

הבנייה החופשית בגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "מיין קמפף" (פרק 11), האשים היטלר את היהודים בקשירת קשר עם הבונים החופשיים למטרת השתלטות מוחלטת על גרמניה וטען כי הם האחראים למצבה העגום של גרמניה בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. לטענתו, הבונים החופשיים חברו עם היהודים כדי שידם תגיע בקלות אל "נשק" נוסף שישמש אותם נגדו: עולם הדפוס, שהיה אז בעיקרו מקצוע של יהודים. כפתרון לבעיה זו קרא היטלר בשנת 1931 להשמדת שני גופים אלה: יהודים ובונים חופשיים (ראו תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים). מפקדים בכירים במשטר הנאצי קיבלו "מדריך" בו נכתב: "האיבה הטבעית של האזרח כנגד היהודים, והאיבה שלו כנגד הבונה החופשי כמשרתו של היהודי, חייבת להגיע לשיאה".

למרות שבאותם ימים אכן היו יהודים אשר השתייכו לארגון הבנייה החופשית, מספרם היה מועט. אף על פי כן, בעקבות הדברים שכתב היטלר ב"מיין קאמפף", ראו הנאצים בבונים החופשיים וביהודים גוף אחד והתייחסו אל כל בונה חופשי בדיוק כפי שהתייחסו אל כל יהודי.

היטלר עלה לשלטון בינואר 1933. ב-7 באפריל נפגש הרמן גרינג, סגנו הבכיר של היטלר, עם וון הרינגן, נשיא הלשכה הגדולה של גרמניה, והסביר לו כי אין מקום לבונים החופשיים בגרמניה הנאצית. במקביל הכריז שר החקלאות הגרמני, ד"ר וולטר דארה, בפני קהל מתאספים כי הבנייה החופשית הינה האויב הראשי של גרמניה והזהיר כי היא מתכננת לטבוח את המדיניות הנאצית. ב-30 בינואר 1933 סגר היטלר את כל החברות הסודיות, ובהן לשכות הבונים החופשיים. בגרמניה היו אז 9 לשכות גדולות. 638 לשכות ו-79,000 בונים חופשיים, ועוד לשכה אחת גדולה לא מוכרת. תחת לחץ השלטון הנאצי כמה לשכות גדולות הפסיקו פעולתן המסונית ותפקדו כמועדוני צדקה וחינוך. רק נשיא גדול אחד ושני בונים חופשיים נעצרו באשמת בנייה חופשית ושוחררו.

כל הקשרים המסוניים עם גופים מחוץ למדינה הופסקו. הכניסה לבונים החופשיים הותרה רק לגרמנים טהורים והחלקים בריטואל המסוני שהסתמכו על הברית הישנה הוצאו. הלשכה הגדולה של שלשות הגלובוסים הפכה להיות "המסדר הלאומי הנוצרי של פרדריק הגדול", הלשכה הגדולה של פרוסיה אימצה את השם "המסדר הנוצרי הגרמני של הידידות". על מנת להימנע ממחיקה טוטאלית הסכימו ראשי המסדר שחברי המסדרים לא יקראו בונים-חופשיים, הסודיות לא תהיה קיימת יותר, ופונקציונרים מפלגתיים של המפלגה הנאצית יורשו להיכנס לישיבות. כמו כן נעשו שינויים כגון החלפת השם חירם בארכיטקט, המילה אמונה באלוהים, "מקדש שלמה" ב-"קתדרלה הגרמנית" הדרגות 4 עד 7 בוטלו. וכמו כן הוחלט כי נושאי המשרה יחקרו את מוצאם הארי של המצטרפים למסדר. אחד מהנשיאים הגדולים באותה תקופה אף התלונן כי שינוי השם לא עזר, וחברי המסדר עדיין סבלו מכך ששמם שורבב יחד עם הבונים החופשיים. כמו כן הוא התלונן שמטרות הבנייה החופשית והמפלגה הנאצית היו זהות, אלא שהמפלגה הנאצית לא רצתה את התערבות הגוף הקטן יותר. ב-1933 פנה הנשיא הגדול של מסדר פרדריק להיטלר עצמו אולם ללא הועיל.

ב-1934 הוציא גרינג צו לפירוק שלוש הלשכות הגדולות שכונו הנוצריות, הוא טען כי במדינה הנציונל-סוציאליסטית אין צורך בבנייה חופשית. כמו כן הורו הנאצים על הפסקת השימוש במילים "לשכה" ו-"בונה-חופשי". בשנת 1934 יצא צו שהוציא משורות המפלגה הנאצית כל מי שהיה אי פעם בונה חופשי בטענה כי הבנייה החופשית שאבה את הדוקטרינות שלה ממקורות שמיים. בשנת 1935 נשלח מרצה מטעם המפלגה לרחבי גרמניה וטען כי בזמן מלחמת העולם הראשונה השתלטו הבונים החופשיים על מחלקת המפות של המטה הכללי וריגלו למען בריטניה. הליכי סגירה הופעלו כלפי עיתון שניסה להפריך סיפור זה. מערכת ענקית של תעמולה להשמצת הבנייה החופשית הופעלה ואילו שניסו להתנגד לה נאסרו. נשיא לשכת אבשלום, והנשיא הגדול לשכת שלושת הגלובוסים ואשתו, נשלחו למחנה ריכוז למשך 9 חודשים. מבני הלשכות נבזזו או נלקחו על מנת להופכם למוזיאון מסוני שבו הוצגו באופן מגוחך התלבושות והרגליות השונות לציבור. על הבונים החופשיים נאסר העיסוק במשרות ציבוריות או לשרת בצבא.

ב-8 באוגוסט 1935 הוחלט על ביטול כל הלשכות המסוניות בגרמניה. עיתונו של היטלר האשים את האחווה בגרימת מלחמת העולם הראשונה ובכלל זה החלשת האימפריה ורצח הארכידוכס האוסטרי בסרייבו. תחת צו של הנשיא הינדנבורג הורה שר הפנים על החרמת כל רכוש הלשכות. ציורים, פסלים וריהוט נבזזו, וההיכלים המסונים הוסבו לשימוש משחית אחר. הבונים החופשיים אף הואשמו בתבוסה ובפלישת כוחות הברית ב-1944. הפילדמארשל פאולוס שנכנע לברית המועצות בסטאלינגראד הואשם כבונה חופשי. נאמר כי מתוך 7563 אסירים פוליטיים, קורבנות הנאצים, 1,265 היו בונים חופשיים.

גורלם של הבונים החופשיים באוסטריה לא היה שונה. ב-1938 החרים הגסטפו את מבנה הלשכה הגדולה. המון זועם פרץ פנימה ובזז את כל הרכוש והארכיון. הנשיא הגדול נאסר על אף מחלה קשה שוחרר ומת זמן קצר לאחר מכן.

לצ'כוסלובקיה פלשו הנאצים בשנת 1939. רישומי הלשכות שם הכילו בין 3000 ל-4000 שמות של בונים חופשיים שהנאצים השליכו למחנות הריכוז. הנואם הגדול והנשיא הגדול עונו במשך שנתיים ואז נרצחו. משערים כי לא יותר מ-5% מהבונים החופשיים הצ'כים שרדו את המחנות.

בצרפת גם נשדדו ההיכלים תחת ממשלת וישי. 6,000 בונים חופשיים נאסרו, 989 גורשו, 945 נרצחו. בהולנד הנשיא הגדול היה בין הראשונים שנתפסו והושם במחנה ריכוז, גם שם ההיכלים נשדדו על ידי הנאצים. במשפטי נירנברג הוזכר כי 470 ארגזים (שהכילו כנראה גם את הספרייה המסונית) נשלחו לגרמניה. הנזק הכללי הוערך ב-700 אלף דולר. בבלגיה נמסרו שמות של בונים חופשיים למשטרה הנאצית, וחלק מראשי המועצה העליונה נרצחו. הרכוש הוחרם וחלקו הובא לברלין.

בונים חופשיים הוצאו להורג לא רק בגרמניה, אלא בכל מדינה שנכבשה על ידי הנאצים: נורווגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה, צרפת, לוקסמבורג, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, יוון, אוסטריה, רומניה ועוד. עד היום לא ידוע מהו מספרם המדויק של הבונים החופשיים שנרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה דווקא בשל עובדת היותם בונים חופשיים (זאת כיוון שהשתייכותם לארגון נשמרה בסוד עקב רדיפתם על ידי משטרו של היטלר), אולם ההערכות הן שבין 80 אלף ל-200 אלף בונים חופשיים נרצחו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר: הבונים החופשיים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכות גדולות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאון זלדיס, בני אור בארץ הקודש, 2009. וכן: דניאל דורון, הבנייה החופשית - במבט אישי, איתי בחור, 2012