קלמן ליבסקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

קלמן ליבסקינד (נולד ב-1970) הוא עיתונאי חוקר ופובליציסט ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבסקינד נולד במושב ניר גלים להורים ניצולי שואה. התייתם מאביו בגיל צעיר. למד במסגרות חינוך דתיות לאומיות בקבוצת יבנה ובישיבת אור עציון. הוא התגייס לצה"ל לחטיבת גולני ולאחר זמן קצר עקב עבר לחיל המודיעין. לאחר שחרורו היה פעיל בתנועת התחיה והתאמן כחוקר פרטי במשרד חקירות ידוע בתל אביב. בשנת 1997 לאחר שבקשתו הראשונה להצטרף למקור ראשון נדחתה, פנו עורכי העיתון אליו והוא שימש כתחקירן שהביא סקופים רבים. בשנת 2002 הזמין אותו עורך מעריב, אמנון דנקנר, ובברכת מייקל כריש, הבעלים של מקור ראשון באותה עת, עבר ליבסקינד למעריב. במקביל לעיסוקיו העיתונאים סיים ליבסקינד לימודי משפטים.

כיום ליבסקינד מגיש תוכנית אקטואליה בתחנת הרדיו גלי ישראל.

תחקירים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1999 פרסם סדרת כתבות על פרשת עמותות ברק.
  • בשנת 2002 פורסמה בעיתון "מעריב" כתבת תחקיר של קלמן ליבסקינד אודות האשמות של שתי נשים כנגד הרב שלמה אבינר, שעל פי הכתבה עברו "מעשי הטרדה מינית לכאורה" כשבאו לייעוץ אצלו. מאות רבנים הביעו אמון פומבי ברב אבינר. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק החקירה מחוסר אשמה. בורר שמונה בפרשה מטעם עורך "מעריב" ומקורבי הרב אבינר, הפסיכיאטר פרופ' נתנאל לאור, קבע "שהמאפיין המרכזי בעניין היה ליקויי תקשורת הנובעים מהעדר ליווי מקצועי צמוד בתחום הנפש" "ושאין להאשימו בהטרדה מינית, אלא לבקרו על כך שנכנס לשדה המקצועי ללא גיבוי"[1]. אחת המתלוננות פנתה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים באומרה שבוצע נגדה מסע הכפשה. בית הדין הרבני האזורי פסק כי "אין ממש בתביעה, והיא בנויה כולה על דמיונות של התובעת". ערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול נדחה והוא אישר את פסיקת בין הדין האזורי[2].
  • ב-2008 החל בסדרת תחקירים על התנהלותו של האלוף יואב גלנט בנושא שימוש לא מורשה בקרקעות ציבוריות‏[3] וחשף שהוא השתלט לכאורה על עשרות דונמים במושב עמיקם[4]. בעקבות החשיפה קיבלו מפקדיו של ליבסקינד הנחיה שלא לזמנו לשירות מילואים ביחידתו, המשתייכת לפיקוד דרום[5]. ב-2010, לאחר ששר הביטחון אהוד ברק וממשלת נתניהו החליטו למנות את גלנט לרמטכ"ל, ביקש השר מיכאל איתן ממבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לבדוק את הפרשה, ובמקביל עתרה התנועה הירוקה לבג"ץ נגד המינוי, על רקע הפרשה. בדיקת המבקר הסתיימה בתחילת 2011, כשבועיים לפני שהמינוי אמור היה להיכנס לתוקף. בעקבות דו"ח המבקר הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין לבג"ץ שקיימים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנות את גלנט, ושיש לשקול את המינוי מחדש. כתוצאה מכך הודיעו נתניהו וברק על ביטול המינוי.‏[6]
  • בשנת 2011 פרסם כתבת תחקיר, המציגה את התנהלותו של השופט ורדי זיילר כאדם פרטי במסגרת תביעה של קרובי משפחתו נגד קבלן. בתחקיר מוצג זיילר כמי שעושה שימוש פסול בתפקידו ובקשריו במערכת המשפט, עד כדי שיבוש הליכי משפט לכאורה‏[7].
  • בשנת 2013 פרסם תחקיר על אי-סדרים כספיים ובזבוזים רבים באגף הגבייה של רשות השידור.‏[8]

ביקורת כלפי התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבסקינד מרבה לבקר חלק מעמיתיו העיתונאים ולהציג מקרים שבהם הם מטעים את הציבור. כך למשל הוא טען כנגד מרדכי גילת בנוגע להאשמות שנציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, העניק טובות הנאה לאחד העובדים. במקרה אחר טען שעקיבא אלדר הציג את העובדות באופן מגמתי במאמר שכתב כנגד מועמדותו של השופט נעם סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה[9]. בנובמבר 2011 ביקר שוב את עיתון הארץ על כך שהוא מנהל קמפיין, ובו הטעיות וסילופים, לפסילת מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון מאחר שסולברג הוא מתנחל מגוש עציון ואף פסק נגד עקיבא אלדר בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו‏[10].

ליבסקינד כותב גם נגד הטיות פוליטיות בתקשורת ועיתונאים המערבים את עמדתם הפוליטית בכתבות ובראיונות עיתונאים. כך, למשל, כתב‏[11] נגד עודד בן-עמי ויעל דן שתקפו את הזמר עמיר בניון בראיונות עימו בעקבות שירו "אני אחיך", המוחה נגד ארגוני שמאל ישראליים שהגישו תביעות בחו"ל כנגד קציני צה"ל באשמת פשעי מלחמה[12]. בפברואר 2014, בעקבות פרשת אקו"ם ואריאל זילבר, ביקר ליבסקינד את התקשורת על כך שבעוד שלזילבר היא התייחה כאל גזען כהניסט קיצוני, היא הייתה הרבה יותר סלחנית כלפי התבטאויות קיצוניות ומסיתות של אנשי שמאל דוגמת שולמית אלוני, שלמה גזית, יגאל תומרקין וזאב שטרנהל[13].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לאילנה, אחות במקצועה, ואב לחמישה. גר בגמזו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעריב, 20/06/2003 עמ' 5 "לא יצר הרע"
  2. ^ עידן יוסף, בית הדין הגדול: הרב אבינר לא הטריד מינית, אתר news1‏, 6.10.2010
  3. ^ קלמן ליבסקינד, התחקיר הראשון: כך פלש האלוף יואב גלנט לשטח שכניו, 27 בדצמבר 2008
  4. ^ קלמן ליבסקינד, לא יוצא מהשטחים: גלנט משתלט על עמיקם, nrg מעריב, 14.8.2010
  5. ^ ערן סויסה, בצבא מודים: הדחנו את חושף פרשת גלנט, באתר nrg מעריב, 4 בפברואר 2011
  6. ^ עמוס הראלמינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 בוטל, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  7. ^ שופט עליון: מלחמתו האגרסיבית של השופט זילר בקבלן מהקריות, nrg,‏ 06.08.2011
  8. ^ קלמן ליבסקינד, הפקרות: לאן נעלמת האגרה שאתם משלמים לרשות השידור?, באתר nrg מעריב, 27 בדצמבר 2013.
  9. ^ עקיבא אלדר - עיתונאי קטן, מניפולטור גדול
  10. ^ קלמן ליבסקינד, שיטת חיסול השופטים של 'הארץ' - דעה, ערוץ 7, פורסם במקור במעריב.
  11. ^ קלמן ליבסקינד, צה"ל, הנאצים ו"הארץ", nrg (פורסם במקור ב"מוספשבת" מעריב, 7.8.2010)
  12. ^ אבי שושן, אני אחיך, אתה אויב, באתר ynet‏, 18.04.10
  13. ^ קלמן ליבסקינד, הסלקטורים של מועדון הדעות, פרשת זילבר כמשל, nrg מעריב (פורסם במקור ב"מוספשבת"), 7 בפברואר 2014.
  14. ^ ליבסקינד יקבל את הפרס למרות הלחצים, באתר ערוץ 7, 15 בנובמבר 2002‬
  15. ^ אסף כרמל, אורלי וילנאי-פדרבוש, קלמן ליבסקינד ומיכאל מירו זכו באות אומ"ץ, באתר הארץ, 22/07/07