דתיים לאומיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דתיים-לאומיים הוא כינויים של אנשים המקפידים על קיום ההלכה, המשלבים או מחזיקים במקביל בערכים יהודיים לאומיים, ותומכים בציונות ובהשתלבות בחיים ובחברה הכללית במדינת ישראל. קבוצה זו היא המשכה של תנועת הציונות הדתית, אשר שורשיה בסוף המאה ה-19. השם ציוניים-דתיים משמש עד היום כשם נרדף לכינוי דתיים-לאומיים.
בעגה הישראלית קרויים לעתים הדתיים לאומיים בשם בני "הכיפות הסרוגות" בשל סוג הכיפה המאפיין את רוב חבריה.
הקבוצה השמרנית יותר בציבור זה מכונה חרדים לאומיים (חרד"ל), ומאופיינת בהסתייגות יחסית כלפי המודרנה ותפיסת עולם ציונית, בדרך כלל ניצית מאוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הופעת הציונות היא אשר חידדה את ההבדלים שבין דתיים לאומיים לבין החרדים. עם זאת, את תופעת הדתיים המודרניים (או האורתודוקסיה המודרנית), שהבשילה מאוחר יותר לציונות הדתית, ניתן לראות כבר עם תחילת תנועת ההשכלה.
כאחת מהופעותיה הפוליטיות הראשונות של התארגנות דתית-לאומית ניתן לציין את תנועת הציונות הדתית, שנתארגנה כסיע בתוך התנועה הציונית מיסודו של הרצל, ועוד קודם לכן, ובשמות אחרים, במסגרתה של תנועת חיבת ציון. בהמשך שינתה התנועה את שמה לתנועת המזרחי, אשר נוסדה ב-1902 על ידי הרב יצחק יעקב ריינס.
בראש המנהיגים הרוחניים הידועים ביותר של היהדות הדתית-לאומית לדורותיה נמצא הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שלהגותו השפעה מכרעת על עיצוב השקפת העולם של הזרם הדתי-לאומי. לאחר קום המדינה הובילו את הציבור הדתי-לאומי בנו-תלמידו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב משה צבי נריה, ממקימי תנועת הנוער "בני עקיבא", אשר חרתה על דגלה שילוב תורה ועבודה והשתלבות במערכות המדינה, ונסכה גאווה בנוער הדתי[1].
ב-1955 התאחדה מפלגת המזרחי עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל - מפלגה דתית לאומית. מפלגה זו הייתה נוכחת מאז בכל מושבי כנסת ישראל. ראשיה הבולטים היו ד"ר יוסף בורג, זרח ורהפטיג, זבולון המר ובשנים האחרונות יצחק לוי, אפי איתם וזבולון אורלב.
לאחר מלחמת ששת הימים שינתה הציונות הדתית כיוון ופעלה בעוז, בהשפעת הרב צבי יהודה קוק, ישיבת מרכז הרב ותנועת גוש אמונים להיאחזות והקמת התנחלויות בחלקי יהודה שומרון ועזה. מגורם שנגרר אחרי מפלגת העבודה, והיווה מפלגת לוויין שלו, הפכה הציונות הדתית לגורם מוביל, שגרר אחריו ראשי ממשלות מכל המפלגות ליישום הרעיון של התיישבות 'בארץ ישראל השלמה'.
תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, הפכו להיות גורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתיתהם, הקימו ישיבות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים, לעתים קרובות על חשבונם של בוגרי המוסדות החרדים. הקמת ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות השפיעה מאוד על התנועה מבחינה דתית.
[עריכה] דתיים לאומיים כיום
כיום מחולק המחנה הדתי לאומי לזרמים רבים, הן מן הבחינה דתית והן מן הבחינה פוליטית.
המפלגה הדתית לאומית העיקרית היא המפד"ל, אף שכיום רוב הציבור דתי לאומי אינו מצביע למפד"ל, וקולותיו מתחלקים בין המפלגות השונות.
מבחינה פוליטית רוב הציבור המגדיר עצמו דתי-לאומי הוא ימני, והחל משנות ה-70 מיצבה את עצמה מפלגת המפד"ל כמפלגת ימין מובהקת, כשלצידה נוצרו גופים בעלי זיקה דתית-לאומית, כגון תקומה והאיחוד הלאומי, שאף פנו לכיוון יותר ניצי. עם זאת קיים גם מיעוט דתי-לאומי משמעותי , אשר מסתייג מעמדה פוליטית זו ומההדגשה הבלעדית של ההתיישבות הארץ ישראל, כמו גם מחוסר הליברליות והשמרנות הדתית- גופים מעין אלו הם מפלגת מימד, תנועת ציונות דתית ריאלית ועוד.
ארגונים רבים מקדמים את ערכי היהדות הדתית-לאומית. ביניהם ניתן למנות את ארגון רבני עמותת צוהר, נאמני תורה ועבודה ועוד. תנועת הנוער הדתית-לאומית העיקרית היא בני עקיבא, שנתמכת על ידי המפד"ל. מלבדה קיימות גם התנועות עזרא, אריאל והצופים הדתיים.
[עריכה] דתיים לאומיים וצה"ל
בעקבות מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים וההתעוררות של גוש אמונים, החל זרם מוגבר של דתיים לאומיים להתגייס ליחידות הקרביות והמובחרות בצה"ל. לצורך עידוד ההתנדבות וגיבוש מנהיגות ערכית בצבא הקימו ראשי הציונות הדתית ורבניה החשובים מספר מכינות קדם-צבאיות תורניות המכשירות מתנדבים דתיים לתפקידי פיקוד וקצונה בצה"ל. במקביל, נפתחו מספר רב של ישיבות הסדר ששילבו שירות קרבי מקוצר עם לימוד תורני. כיום, הכיפות הסרוגות מהווים חלק ניכר בשדרת הפיקוד הזוטרה והבינונית של היחידות הקרביות בצה"ל, ויש להם נוכחות מוגברת ביחידות המובחרות של הצבא. חיילים אלה נחשבים לחיילים איכותיים, ממושמעים ובעלי מוטיבציה גבוהה.
בציונות הדתית ראו בכך תופעה מבורכת המעידה על כך שהכיפות הסרוגות נטלו את מקומם של בני הקיבוצים בתפקיד המסורתי של "החלוץ שלפני המחנה" והעלית האכותית של המחנה הציוני, המוביל בהנהגה ובתרומה למדינה ולחברה. הם מקווים שדרך הקצונה והפיקוד בצה"ל הם יגיעו לתפקידים בכירים וישתלבו בהנהגת העתיד של מדינת ישראל.
בשמאל לעומת זאת יש שהביעו חשש ממגמה זאת, בטענה שהשתלטותם של הדתיים לאומיים על תפקידי מפתח בצבא, מהווה סכנה למדינה, שיכולה אף להוביל להפיכה צבאית. חשש זה גבר בייחוד על רקע תוכנית ההתנתקות, והוראתם של רבנים מובילים בציבור הדתי לאומי לחיילים לסרב פקודה לפנות יהודים מבתיהם.
[עריכה] דמוגרפיה
בשנותיה הראשונות של המדינה, התגוררו רוב הדתיים לאומיים בשכונות מעורבות, בהן התגוררו חילונים לצד דתיים. יחד עם זאת, בשנים אלו הוקמו גם שכונות מיוחדות לאנשי הציונות הדתית ובהן: נווה שאנן בחיפה, כפר אברהם בפתח תקווה ושיכון המזרחי בבני ברק. בנוסף, התגוררו חלקים של הציונות הדתית במושבים המשתייכים לאיגוד המושבים של הפועל המזרחי וקיבוצי הקיבוץ הדתי, בעיקר באזור עמק בית שאן, אשקלון וירושלים.
החל מסוף שנות ה-70, החלה להתגבר המגמה של בניית שכונות ייחודיות לבני הציונות הדתית בעיקר על ידי חברת 'משה"ב'. בנוסף, עברו רבים להתנחלויות החדשות שקמו בכל חלקי יש"ע. כך הפכו אזורים שלמים למעוזים של הציונות הדתית, וזאת על חשבון ערים אחרות כגון תל אביב והרצליה. תופעה זו גרמה לדלדול האוכלוסייה הדתית לאומית בחלקים גדולים בגוש דן ובחיפה.
בשלהי שנות ה-90, החלה בניה מאסיבית של מתחמי מגורים לדתיים לאומיים בגבעת שמואל לצד המשך הבניה בפתח תקוה ובירושלים. במקביל החלה מגמה מסוימת של ניסיונות חזרה לערים בהן קיים רוב חילוני. מגמה זו נחלה הצלחה בעיקר בעיירות הפיתוח, שם קיימת אוכלוסייה מסורתית גדולה. הניסיונות לשוב ולהתגורר בערים כגון תל אביב, רמת השרון וגבעתיים נחלו הצלחה מועטה יחסית, אם כי זכו לתהודה רבה בקרב בני המגזר.
[עריכה] ביקורת
בשנים האחרונות נשמעת בציבור הכללי ביקורת על הזרם הדתי לאומי, בטענה שהוא שקוע בעצמו, ברעיונות ביישוב הארץ, וזונח את בעיות החברה בישראל.
בציבור הדתי לאומי עצמו ישנם שני קווי התיחסות כללים לטענות המופנות כלפיהם:
יש המתייחסים לביקורת זו כרדיפה שמנהלת התקשורת, הנובעת לדעתם מקנאה המהולה בפחד ובחשדנות מהצלחותיו של ציבור איכותי זה שמאיים על שינוי עתידה התרבותי של מדינת ישראל. את תוכנית ההתנתקות הם תופסים כמהלך דורסני ובלתי מוסרי שנועד לשבור את התקדמותו של הציבור. מאידך, יש המצדיקים ביקורת זו וטוענים שכעת הגיע הזמן של הדתיים הלאומיים "להתחבר לעם" כלשונם.
ביקורת זאת מעוררת כעס רב בקרב חלק גדול מהפעילים החברתיים שבציונות הדתית, שלדבריהם כמעט כל הפעילים בעיירות הפיתוח הם דתיים, בניגוד לתדמית הציבורית שיצרה התקשורת. בנוסף על כך הוקמו על ידי צעירים מהציבור הדתי לאומי מספר ארגונים חברתיים בולטים, כמו למשל 'במעגלי צדק' הפועל לשמירה על צדק תעסוקתי ויצר את "התו החברתי", המשמש כ"תעודת כשרות חברתית", ומבטיח יחס הולם לעובדים במקומות המחזיקים בו.
[עריכה] גופים דתיים לאומיים
[עריכה] מפלגות בהווה
[עריכה] מפלגות בעבר
[עריכה] תנועות פוליטיות חוץ-פרלמנטריות
[עריכה] ארגונים לא פוליטיים
[עריכה] חינוך ונוער
[עריכה] תנועות נוער
[עריכה] ראו גם
- רשימה של רבנים דתיים-לאומיים
- רשימה של רבנים דתיים-לאומיים בישראל
- רשימה של אישים דתיים-לאומיים מרכזיים
- ציונות דתית
- חרדים לאומיים
- חבקו"ק
- חוק דתיים שלובים
- פמיניזם דתי (יהדות)
|
אורתודוקסים · רפורמים · קונסרבטיבים · רקונסטרוקטיבים · קראים |
 |
