דיימון היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיימון היל
דיימון היל
דיימון היל בסילברסטון, בריטניה, ב-2008
לאום בריטניהבריטניה בריטי
תאריך לידה 17 בספטמבר 1960 (בן 56)
מקום לידה לונדון שבאנגליה
קריירת פורמולה 1
אליפויות 1 (1996)
מרוצים 115
ניצחונות 22
פודיומים 42
נקודות בקריירה 360
זינוקים מפול פוזישן 20
הקפות מהירות 19
קבוצות ברהבם (1992)
ויליאמס (1993-1996)
ארווז (1997)
ג'ורדן (1998-1999)

דיימון גרהאם דברו היל (אנגלית: Damon Graham Devereux Hill; נולד ב-17 בספטמבר 1960) הוא נהג מרוצים לשעבר מאנגליה. היל התחרה במשך שמונה עונות בסבב הפורמולה 1, השתתף ב-115 מירוצים וניצח ב-22. בשנת 1996 זכה באליפות הפורמולה 1.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל נולד בהמפסטד, לונדון לגרהאם ובט היל. אביו, גרהאם היל, היה נהג פורמולה 1 ואלוף העולם בשנים 1962 ו-1968. מותו של גרהאם היל בהתרסקות מטוס ב-1975 הותירה את המשפחה בקשיים פיננסיים. האם עבדה קשה כדי לפרנס את דיימון ושתי אחיותיו, ודיימון עצמו עבד כפועל פשוט ולאחר מכן כמכונאי אופנועים כדי לשלם את שכר לימודיו באוניברסיטה.

תחילת הדרך כנהג מירוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981, החל להתחרות במירוצי אופנועים כשהוא מתקן ומתחזק אותם בעצמו. בשנת 1985 עבר להתחרות במכוניות מירוץ חד מושביות במסגרת פורמולה פורד. בשלוש השנים הבאות התחרה באליפות פורמולה 3 בבריטניה וניצח במספר מירוצים. בשנת 1988 סיים במקום השלישי באליפות.

בשנים 1989-1991 התחרה בפורמולה 3000 ואף שזינק מספר פעמים מפול פוזישן והוביל במספר מירוצים, לא רשם אף ניצחון.

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת המירוצים של היל בליגה הבכירה החלה בשנת 1991 בה שכרה קבוצת וויליאמס את שירותיו כנהג מבחן, בעונה בה התחרה עדיין בפורמולה 3000. בעונת 1992, במקביל לשירותו כנהג מבחן עבור וויליאמס, החל לנהוג עבור קבוצת ברבהאם החל מהמירוץ הרביעי. הקבוצה הייתה נתונת בקשיים כלכליים והמכונית לא הייתה תחרותית. היל התחרה בשמונה מירוצים באותה עונה לפני שהקבוצה קרסה, אולם רק בשני מירוצים הצליח לעבור את מקצה הדירוג ולהשתתף במירוץ עצמו. למרות זאת הצליח להשתוות לבן קבוצתו המנוסה יותר, והיה אחראי לשניים מתוך שלוש הפעמים היחידות בעונה שבה עברה אחת ממכוניות הקבוצה את מקצה הדירוג.

1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוניותיו של היל בשנים 1993 ו-1994. בעקבות פרישת אלופי העולם נייג'ל מנסל בסיום עונת 1992 ואלן פרוסט בסוף 1993 היה היל לנהג הראשון בפורמולה 1 שנהג במכונית שמספרה '0' בשתי עונות (הנהג הנוסף היחיד שקיבל את המספר '0' היה ג'ודי שכטר).

בסוף 1992 קודם היל לקבוצת וויליאמס כנהג הקבוצה לצד אלן פרוסט. בגיל המאוחר יחסית של 33 זכה היל להשתתף לראשונה באופן מלא בסבב המירוצים החשוב בעולם. הייתה זו עונה מוצלחת עבור היל בשנתו המלאה הראשונה תוך שהוא משיג שלושה נצחונות, שני פול פוזישן, ומסיים שבע פעמים נוספות על הפודיום. רק בשלבים האחרונים של העונה איבד היל את המקום השני בדירוג הנהגים לאיירטון סנה וסיים במקום השלישי. באליפות זכה חברו לקבוצה פרוסט וקבוצת וויליאמס זכתה באליפות הקבוצתית.

1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1994 פרש פרוסט מהפורמולה 1 והברזילאי איירטון סנה הצטרף לקבוצה כנהגה הראשון. מותו הטרגי של סנה במירוץ השלישי של העונה הקפיץ את היל לתפקיד הנהג הבכיר כאשר דיוויד קולטארד החליף את סנה החל מהמירוץ החמישי בעונה. את אותה עונה פתחו מיכאל שומאכר וקבוצת בנטון בסערה תוך שהם זוכים בארבעת המירוצים הראשונים ובשישה מתוך שבעת המירוצים הראשונים. לאחר המירוץ השביעי (מתוך 16) הוביל שומאכר את אליפות הנהגים עם 66 נקודות לעומת 29 של היל.

מנקודה זו החל היל סוגר את הפער באליפות תוך שהוא מנצח בחמישה מירוצים, כולל בגרנד פרי הבריטי בו לא זכה אביו מעולם. במקביל, זכה שומאכר בשני מירוצים בלבד, ועונש שהוטל עליו לאחר הגרנד פרי הבריטי מנע ממנו להשתתף בשני מירוצים נוספים. למירוץ האחרון באדלייד, אוסטרליה, הגיעו השניים כששומאכר מוביל על היל בנקודה אחת. במירוץ עצמו, שומאכר, שהוביל את המירוץ התנגש בקיר בהקפה ה-36. המכונית חזרה למסלול ופגעה במכוניתו של היל, וכתוצאה מהתאונה פרשו שניהם מהמירוץ ושומאכר הוכתר כאלוף. תאונה זו הייתה שנויה במחלוקת והיו שטענו, כולל היל עצמו, כי שומאכר פגע בהיל בכוונה כדי למנוע ממנו זכייה באליפות. בשנת 1997 ביצע שומאכר מהלך דומה כשפגע בז'אק וילנב במירוץ האחרון של העונה.

היל סיים את העונה במקום השני באליפות הנהגים עם שישה נצחונות וסיים חמש פעמים נוספות במקום השני. בנוסף, היה היל הנהג המוביל בקבוצה וסייע לה לשמור על תוארה באליפות היצרנים.

1995[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיימון היל נוהג במכונית קבוצת ויליאמס, מונטריאול, 1995

את עונת 1995 החל היל כאחד המועמדים לאליפות, יחד עם שומאכר. לאחר שלושת המירוצים הראשונים, בהם ניצח בשני מירוצים, הוביל את דירוג הנהגים אולם משלב זה זכה שומאכר בשבעה מתוך 12 מירוצים כאשר היל זכה רק במירוץ אחד בפרק זמן זה. כתוצאה מכך הוכתר שומאכר כאלוף העולם שני מירוצים לפני סיום העונה. היל סיים במקום השני באליפות בפער של 33 נקודות משומאכר.

היתה זו עונה מאכזבת עבור היל. בתוך הקבוצה החלה להישמע ביקורת על ביצועיו ועל כך שלא הצליח לנצל את עליונותה של המכונית. היל אמנם זינק שבע פעמים מפול פוזישן אולם ניצח רק בארבעה מירוצים, והקבוצה הפסידה את אליפות היצרנים לבנטון. פרנק וויליאמס אף שקל להחליף את היל לקראת העונה הבאה אולם בסופו של דבר נשאר היל לעונה נוספת בהתאם לחוזה שעליו היה חתום.

1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתיחת עונת 1996 היה ברור כי מכונית הוויליאמס היא המהירה ביותר בסבב. מיכאל שומאכר, יריבו הגדול של היל, עבר לקבוצת פרארי שלא היתה תחרותית מספיק. זא'ק וילניב נהג לצידו של היל בקבוצה בעונתו הראשונה בפורמולה 1 והיווה את האיום העיקרי עליו לאורך העונה.

היל פתח את העונה עם שלושה נצחונות (באוסטרליה, ברזיל וארגנטינה) ונטל את ההובלה באליפות. לאחר המירוץ התשיעי בעונה (מתוך 16) הוביל את אליפות הנהגים בבטחה עם 63 נקודות לעומת 38 של וילניב ו-26 של שומאכר, תוך שהוא מנצח בשישה מירוצים. בששת המירוצים הבאים ניצח היל במירוץ אחד בלבד בעוד בן קבוצתו וילניב מנצח בשלושה, ולמירוץ האחרון ביפן הגיעו השניים כשהיל מוביל בתשע נקודות בלבד. וילניב אף זכה בפול פוזישן, אולם לאחר הזינוק נטל היל את ההובלה במירוץ ושמר עליה עד לסיום, ובכך הבטיח את זכייתו באליפות. בעונה כולה ניצח היל בשמונה מירוצים (מתוך 16) וזינק תשע פעמים מפול פוזישן, כשבשאר המירוצים הוא מזנק מהמקום השני. היל ואביו היו לאב ובן הראשונים שזוכים בתואר האליפות (בשנת 2016 השלים ניקו רוזברג הישג דומה יחד עם אביו קקה רוזברג). קבוצת וויליאמס החזירה לעצמה את אליפות היצרנים בפער גדול לעומת מתחרותיה.

למרות הזכייה באליפות התבשר היל לקראת סיום העונה כי חוזהו בוויליאמס לא יחודש.

1997[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל נוהג בארווז, הגרנד פרי ההונגרי, 1997.

לקראת עונת 1997 מצא עצמו היל נוהג בקבוצת ארווז שלא היתה תחרותית. במרבית העונה סיים את מקצי הדירוג מחוץ לעשרייה הראשונה ובמירוצים נאבק במרכז השדה. למרות זאת הצליח היל להוציא את המירב מהמכונית. בגרנד פרי הבריטי סיים במקום השישי וזכה בנקודה הראשונה עבור הקבוצה. בגרנד פרי ההונגרי השיג היל את המקום השלישי בגריד מאחורי שומאכר ווילניב. כבר בזינוק עבר את וילניב ובהקפה ה-11 עקף גם את שומאכר, תוך שהוא נוטל את ההובלה במירוץ. שלוש הקפות לסיום, כשהוא מוביל בפער גדול, החל היל לאבד זמן עקב תקלה הידראולית במכונית. בהקפה האחרונה נעקף היל על ידי וילניב ונאלץ להסתפק במקום השני במירוץ. במירוץ האחרון של העונה בחרז היה היל קרוב להשיג פול פוזישן אולם נאלץ להאט עקב דגלים צהובים והסתפק במקום הרביעי. במירוץ עצמו פרש עקב תקלה במכונית.

היל סיים את העונה במקום ה-12 באליפות הנהגים. ארווז סיימה את העונה במקום השמיני באליפות היצרנים כשהיל זוכה ב-7 מתוך תשעת הנקודות שהשיגה הקבוצה.

1998[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עונה אחת בארווז עבר היל לקבוצת ג'ורדן. לצידו נהג ראלף שומאכר, אחיו הצעיר של מיכאל שומאכר. בתחילת העונה היתה המכונית לא אמינה ונחותה בביצועיה והקבוצה לא צברה נקודות כלל בחצי הראשון של העונה. בהמשך הוכנסו שיפורים במכונית ונהגי הקבוצה החלו להיאבק על נקודות. בגרנד פרי הבלגי זינק היל מהמקום השלישי. תחת גשם מתמיד ניצל היל מירוץ עתיר תאונות, כולל אחת התאונות הגדולות ביותר בזינוק, וניצח את המירוץ, שהיה גם הנצחון הראשון אי פעם של הקבוצה. בן קבוצתו, ראלף שומאכר, סיים שני לאחר שקיבל הוראה מהקבוצה שלא לנסות לעקוף את היל בשלבי הסיום. היל סיים שלושה מירוצים נוספים במקום הרביעי.

בסך הכל צבר 20 נקודות, כולם בששת המירוצים האחרונים של העונה, וסיים במקום השישי באליפות. קבוצת ג'ורדן סיימה את העונה במקום הרביעי באליפות היצרנים.

דיימון היל בג'ורדן, הגרנד פרי הקנדי, 1999.

1999[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1999 נהג היל לצידו של היינץ-הראלד פרנצן, שהחליפו בקבוצת וויליאמס ב-1997. היתה זו העונה הראשונה מאז 1993 שביצועיו של היל היו נחותים מאלו של חברו לקבוצה. לראשונה לא סיים אף מירוץ על הפודיום, כשתוצאת השיא שלו בעונה היתה המקום הרביעי בסן-מרינו. בנוסף, סיים שלושה מירוצים נוספים בתחום הנקודות (במירוצים בבריטניה, הונגריה ובלגיה) וסיים את העונה עם 7 נקודות בלבד ובמקום ה-12 באליפות הנהגים. כל זאת בזמן שחברו לקבוצה, פרנצן, ניצח בשני מירוצים, סיים ארבע פעמים נוספות על הפודיום, ואף היה בתמונת האליפות לקראת סיום העונה. את העונה סיים פרנצן במקום השלישי באליפות וקבוצה ג'ורדן סיימה במקום השלישי באליפות הקבוצות אחרי פרארי ומקלארן. היתה זו תוצאת השיא של הקבוצה אי פעם.

לאור פתיחת העונה החלשה הודיע היל לאחר הגרנד פרי הקנדי על פרישה בסיום העונה. לאחר שפרש מהמירוץ הבא בצרפת שקל להודיע על פרישה מיידית מהסבב, אולם אדי ג'ורדן, הבעלים של הקבוצה, שכנע אותו להמשיך לנהוג לפחות במירוץ הביתי שלו, בגרנד פרי הבריטי.[1] לאחר שסיים במקום החמישי במירוץ החליט היל להמשיך עד סיום העונה ובסיומה פרש מהסבב.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו המשיך היל להיות מעורב במירוצים. בין השנים 2006-2011 היה לנשיא מועדון נהגי המירוץ הבריטים (BRDC). החל משנת 2012 היל הוא חלק מצוות השידור של מירוצי הפורמולה 1 ברשת סקיי הבריטית. לאורך השנים כתב מאמרים רבים עבור המגזין F1 Racing, ובנוסף השתתף פעמים רבות בפסטיבל המהירות של גודווד.

הקסדה בה השתמש דיימון היל. לקסדה עיצוב דומה לקסדה בה השתמש אביו: צבע כחול כהה עם שמונה פסים לבנים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל נשוי לסוזן ג'ורג' (מ-1988) ולזוג לארבעה ילדים. בכורו, אוליבר, נולד עם תסמונת דאון והיל ורעייתו פעילים בארגונים התומכים בנפגעי המחלה.

בנו השני, ג'ושועה, הוא נהג מירוצים אשר התחרה במשך מספר שנים באליפויות פורמולה רנו ופרש בשנת 2013.

תוצאות במרוצי פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מרוצים בכתב מודגש הם מרוצים מהם זינק מפול פוזישן) (מרוצים בכתב נטוי הם מרוצים בהם קבע את ההקפה המהירה ביותר)

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 מיקום נקודות
1992 ברברהאם דרום אפריקהדרום אפריקה מקסיקומקסיקו ברזילברזיל ספרדספרד
DNQ
סן מרינוסן מרינו
DNQ
מונקומונקו
DNQ
קנדהקנדה
DNQ
צרפתצרפת
DNQ
בריטניהבריטניה
16
גרמניהגרמניה
DNQ
הונגריההונגריה
11
בלגיהבלגיה איטליהאיטליה פורטוגלפורטוגל יפןיפן אוסטרליהאוסטרליה - 0
1993 ויליאמס דרום אפריקהדרום אפריקה
פרש
ברזילברזיל
2
בריטניהבריטניה
2
סן מרינוסן מרינו
פרש
ספרדספרד
פרש
מונקומונקו
2
קנדהקנדה
3
צרפתצרפת
2
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
15
הונגריההונגריה
1
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
1
פורטוגלפורטוגל
3
יפןיפן
4
אוסטרליהאוסטרליה
3
3 69
1994 ויליאמס ברזילברזיל
2
יפןיפן
פרש
סן מרינוסן מרינו
6
מונקומונקו
פרש
ספרדספרד
1
קנדהקנדה
2
צרפתצרפת
2
בריטניהבריטניה
1
גרמניהגרמניה
8
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
1
פורטוגלפורטוגל
1
ספרדספרד
2
יפןיפן
1
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
2 91
1995 ויליאמס ברזילברזיל
פרש
ארגנטינהארגנטינה
1
סן מרינוסן מרינו
1
ספרדספרד
4
מונקומונקו
2
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
2
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
פרש
הונגריההונגריה
1
בלגיהבלגיה
2
איטליהאיטליה
פרש
פורטוגלפורטוגל
3
גרמניהגרמניה
פרש
יפןיפן
3
יפןיפן
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
1
2 69
1996 ויליאמס אוסטרליהאוסטרליה
1
ברזילברזיל
1
ארגנטינהארגנטינה
1
גרמניהגרמניה
4
סן מרינוסן מרינו
1
מונקומונקו
פרש
ספרדספרד
פרש
קנדהקנדה
1
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
5
איטליהאיטליה
פרש
פורטוגלפורטוגל
2
יפןיפן
1
1 97
1997 ארווז אוסטרליהאוסטרליה
DNS
ברזילברזיל
17
ארגנטינהארגנטינה
פרש
סן מרינוסן מרינו
פרש
מונקומונקו
פרש
ספרדספרד
פרש
קנדהקנדה
9
צרפתצרפת
12
בריטניהבריטניה
6
גרמניהגרמניה
8
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
13
איטליהאיטליה
פרש
אוסטריהאוסטריה
7
לוקסמבורגלוקסמבורג
8
יפןיפן
11
ספרדספרד
פרש
12 7
1998 ג'ורדן אוסטרליהאוסטרליה
8
ברזילברזיל
DSQ
ארגנטינהארגנטינה
8
סן מרינוסן מרינו
10
ספרדספרד
פרש
מונקומונקו
8
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
פרש
בריטניהבריטניה
פרש
אוסטריהאוסטריה
7
גרמניהגרמניה
4
הונגריההונגריה
4
בלגיהבלגיה
1
איטליהאיטליה
6
לוקסמבורגלוקסמבורג
9
יפןיפן
4
6 20
1999 ג'ורדן אוסטרליהאוסטרליה
פרש
ברזילברזיל
פרש
סן מרינוסן מרינו
4
מונקומונקו
פרש
ספרדספרד
7
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
פרש
בריטניהבריטניה
5
אוסטריהאוסטריה
8
גרמניהגרמניה
פרש
הונגריההונגריה
6
בלגיהבלגיה
6
איטליהאיטליה
10
גרמניהגרמניה
פרש
מלזיהמלזיה
פרש
יפןיפן
פרש
12 7

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Final fling for Damon at Silverstone, אוטוספורט, 30 ביוני 1999